הרבה תהיות ומחשבות עלו לי לפני המסע, "איפה נישן?" "יש מקלחת?" "איך האוכל?"...
אז הלכתי לשאול את תלמידי כיתה י"ב.
"תגיד אחי, איך היה במסע ישראלי?"
-"אתה חייב לצאת! חוויה של פעם בחיים!"
"אבל איך התנאים... האוכל, שינה, מקלחת?"
-"עזוב אותך שטויות! אתה בכלל לא תתייחס לזה. צא ואל תחשוב יותר מדי".
"אתה חושב שהמסע שינה אצלך משהו כמו שכולם אומרים?"
-"החיים מתחלקים לשני חלקים, לפני המסע ואחרי המסע".
אישית, לא כלכך השתכנתי אבל כמו שאני מכיר את עצמי בתור אחד שאוהב טיולים,
לא יכולתי לסרב לצאת.
המסע התחיל ביום ראשון שעבר בזמן הכי לא צפוי ושגרתי. 11:45 בלילה.
אז הלכתי לישון קצת בשעה 10 בלילה על הספה וביקשתי מאמא שתעיר אותי 15 דקות לפני.
כרגיל, הזמן בשינה עובר כמו שנייה ואני שומע את הקול של אמא "תקום! אתה תפספס את ההסעה!".
באותו הרגע, רציתי לשכוח מהכל... לא לצאת למסע ורק שיתנו לי להמשיך לישון.
עכשיו אחרי המסע, אני לא יודע איך בכלל מחשבה כזאת עלתה לי לראש.
אין מה להגיד, פשוט אין.
המסע, הוא הרבה יותר מסתם טיול שנתי.
זה באמת מסע אל הנשמה.
אין לכם מושג כמה חזרנו אני וכל כיתתי יותר מגובשים, מאוחדים, אוהבים בזכות המסע הזה.
כמה דברים גיליתי על עצמי... כמה שיחות נפש עם חברים שבקושי שלום היינו אומרים.
החברים שלי, "הגברים", אלה שאף פעם לא תדמיין אותם בוכים...
בכו בליל שבת כי בסך הכל מישהו אמר להם משהו טוב שיש בהם.
אשמח לשמוע עוד תגובות מאנשים שחוו חוויה זאת 
ועוד יותר אם יש פה מישהו שהיה במסע השבוע!
