גיטרה וכינור
כבר כמה פעמים שמציעים לי בחורים בזמן האחרון ואני לא רוצה כי הם כבר לא בישיבה...
כל אחד כזה שמציעים לי מעלה בי שוב ספקות.. האם זה באמת כ"כ קריטי ומשנה ומשפיע להתחתן עם מישהו שעדיין לומד?
ברור לי שכן, השאלה היא באיזו מידה? והאם זה משהו שנכון להתעקש ולהתקבע עליו?
מפחדת שאולי אני מפספסת חברה טובים בגלל זה.. (שאגב, יש להם עבר ישיבתי.. פשוט המשיכו הלאה ללימודים אקדמאים וכו'..) אבל מצד שני באמת מרגישה שזה חשוב לי..
מה דעתכם?
אני לא חושב שצריך להתעקש על זה.
בסופו של דבר כולם (כמעט) עוזבים את הישיבה בשלב מסויים..
אני חושב שבעיקר מה שחשוב זה כמה שנים הוא היה בישיבה (או מתכנן עוד להיות)
וכמה הוא מחובר לתורה ולקדושה.
למה זה כ"כ חשוב לך?
כמעין הנובעמוזמנת לפרט מה לא הבנת במה שכתבתי..
אני מסכים שזה חשוב להקים בית ממקום של תורה,
אבל לצורך העניין, יכול להיות שעכשיו הוא לומד בישיבה אבל עוד שנה
הוא יעזוב ויתנתק, אז לא הרווחנו הרבה.
לכן מה שלדעתי יותר חשוב לבדוק זה את החיבור שלו לתורה.
וגם אם הוא כבר עזב את הישיבה- הוא עדיין יכול להיות מחובר אליה (או לישיבה אחרת), או לפחות לרבנים משם, וזה בהחלט חשוב בשנים הראשונות, בנוסף לקביעת עיתים.
אני מסכים שאם הוא לומד בפועל בישיבה אז זה יתרון, אבל לא חושב שצריך לפסול
בגלל זה בחורים טובים, כמובן שזה תלוי גם באיזה גילאים מדובר.
אולי זה עונה גם לך @כמעין הנובע
לדעתי מה שחשוב זה השנה-שנתיים הראשונות של הנישואין, ואם יש אפשרות עדיף שהבעל ישאר באיזשהי מסגרת של לימוד תורה כלשהי.
לא לכולם מתאים ללמוד יום מלא בישיבה ויש כאלה שכבר הגיעו לגיל שהם רוצים להתחיל ללמוד מקצוע וכו'. אני הייתי מסתכלת על הגיל של הבחור, כמה שנים הוא למד בישיבה ואח"כ פשוט לראות ולשים לב כמה הוא מחובר לתורה, כמה יראת שמים יש לו, כבוד לרבנים וכו'.
לא ממליצה לפסול מי שלא לומד בישיבה אבל כן לבדוק אם הבחור מתאים לך בהשקפה וברמה התורנית (גם אם הוא לומד בישיבה חשוב לבדוק את זה).
וכמובן- אם את בת 19-20 ומאד רוצה בעל אברך, אז אפשר לא להיות בלחץ ולברור הצעות.....
לומד נניח במכון לב במסגרת הבית מדרש (שהוא ברמה גבוהה)?
כי אם מה שאת מחפשת זה בן תורה רציני, יש גם ת"חים שלא גדלו בישיבות בכלל. קל וחומר כאלה שכן גדלו בישיבות וממשיכים בדרך הזאת.
לא בקיא בסמייליאדה כאן, עמכם המחילה
צקון לחשאל תשכח שזאת פעם שניה
גם אני לא זוכר מה הפעם הראשונה האמת
אבל בכל השאר צריך להגיד-ענבלצקון לחשתנו להתנשא קצת!
צקון לחשפשוט לפעמים יש מחומרי בית הלל ומקולי בית שמאי ;)
ענבל
באיזה גיל הוא?
כמה זמן היה בישיבה? זה ממש משמעותי!
חוזר בתשובה? דתי מבית?
באיזו ישיבה הוא למד?
איפה הלימודים אקדמאיים שלו? בר אילן\ מכון לב\ אוניברסיטת תל אביב?
איפה עובד? מקום תורני\חילוני?
האדם מורכב וככה גם לשאלה שלך יש תשובה מורכבת.... לדעתי צריך לבדוק כל אדם לגופו
זוהרת בטורקיזקודם כל- האמירה הזאת של להקים בית כשאתה בישיבה
היא לא המצאה של בחורים, זאת אמירה של הרבה רבנים,
אז כנראה שזאת לא "בריחה מהמציאות".
אני לא חקרתי את העניין לעומק, אבל נראה לי שהסיבה היא ש-
יש עניין מיוחד בשנים הראשונות כי אז בונים את היסודות של הבית,
ואם הבחור לומד בישיבה- אז יותר קל לבנות יסודות טובים וחזקים,
שלא יעלמו גם אחרי שהוא יעזוב את הישיבה.
זה כמו שאומרים שצריך ללמוד בישיבה לפני שהולכים לצבא- כי אז האדם ניבנה,
ואם הוא ילך לצבא בלי ללמוד לפני, יהיה לו קשה להחזיק שם מעמד.
אז מה, זאת בריחה מהמציאות? לא, זאת הכרה במציאות שאנחנו בני אדם ואנחנו מושפעים
מהסביבה, ואנחנו צריכים ללמוד תורה ולהיות בחברת אנשים עובדי ה' בשביל לבנות את עצמנו.
ובכלל, כולם אומרים את זה- שכל שנה בישיבה משפיעה מאוד על הבחור עצמו למשך כל החיים,
אז זה אף פעם לא דבר שלילי להישאר עוד קצת בישיבה (כמובן אם גם לומדים שם..).
אני סומך על רבנים (וגם מבין בהגיון ורואה את זה בפועל) שאומרים את זה מנסיון ארוך השנים שלהם- לא רק האישי, אלא גם החינוכי. ואני לא יודע אם יש רבנים שאומרים שזה לא דבר חיובי.
ואם אתה רוצה יש לי אפילו הוכחה ממש מהיום מבנט:
"השר בנט אמר שהוא מתחרט על כך שהתגייס מיד לצהל לאחר סיום לימודיו ולא הלך ללימודים תורניים לפני הגיוס.
לדבריו, גם כאשר הוא מעביר גיבושים בסיירת מטכ"ל כיום, הוא מצליח לזהות מועמדים שלמדו שנת הכנה לפני הצבא לבין כאלה שהתגייסו מיד. "זה נותן מימד אחר לגמרי לשירות הצבאי, ואז גם לאורך כל החיים צריך לקבוע יתד לתורה. זה חיוני".
הבעת את דעתך והכל בסדר, פשוט אני אומר לך ולכולם פה,
שלדעתי זה לא נכון- גם מבחינה הגיונית, וגם מהבחינה שהרבנים אומרים אחרת.
אתה כתבתה 2 דברים:
א- אתה לא חושב שזה מועיל (להקים בית מתוך הישיבה)
ב- שיש הרבה בחורים שעושים את זה מתוך בריחה מהמציאות.
אז לגבי א- אני הבאתי הוכחה ממה שהרבנים אומרים שזה כן מועיל.
וגם לגבי ב- אני חושב שהבחורים עושים את זה בגלל שהם מקשיבים לרבנים שלהם,
ואולי גם מבינים את זה בהיגיון, ולא בגלל שהם החליטו ככה מעצמם.
א- אתה כותב שזה לא כ"כ מועיל ויכול אולי להזיק, (סליחה שלא דייקתי בדבריך)
אז ממה שאני שמעתי הרבנים אומרים שזה ממש מועיל- ולא שמעתי שזה עלול להזיק.
ב- כתבתי שלדעתי חלק מהבחורים שומעים את זה מהרבנים
שלהם ואז גם מבינים בעצמם שזה הדבר הנכון, וחלק עושים את זה גם בלי שהצליחו להבין.
חשיבה עצמית זה נחמד, ולכן גם הרבנים מסבירים ואפשר לשאול אותם שאלות, אבל בסוף לדעתי צריך להקשיב להם גם בלי שהצלחת להבין (ולא נמשיך לדון בזה עכשיו כי זה ניצלוש..)
ולגבי הקושיה-
מותר לך לכתוב את דעתך האישית, אבל אם הרבנים אומרים אחרת ממך,
אז לדעתי יש קושיה עליך (בעיקר לגבי א, לגבי ב זה פשוט עוזר להסבר שלי שהבחורים לא עושים
את זה מעצמם).
ואם אתה חושב שיש רבנים שאומרים כמוך אז מצויין.
בהתחלה אני הבנתי שלא אכפת לך שאין רבנים שאומרים את זה.
שכוייח!
כול טוב!!
. זאת אחלה תובנה לחיים, ובטח שבפורום הזה זה מאוד רלוונטי.
הבעל לא נמצא ולא פנוי הרבה יותר זמן מאשר אברך שלומד ליד הבית...
וזה בלי ערבית, אח"כ יש גם ערבית ועוד סדר ערב שגם אברכים צריכים לתת מס' שעות בשבוע...
זה אמנם הרבה, אבל מבחינת זמינות- בתכל'ס הוא כאן ליד הבית וגם יש הפסקת צהרים באמצע.
ואם אין משמעת עצמית למשפחה (לנסות להסתדר לבד או להשיג בייביסיטר או עזרה כשצריך) אז יוצא שהבעל קופץ מדי פעם הביתה... (הוא משלים את השעות אחכ אל דאגה) אבל בעבודה בד"כ זה לא תמיד מתאפשר במיוחד אם לא עובדים קרוב...
בעלי רוב היום לא בבית. יוצא ב-9, חוזר ב7:10 ויוצא ב7:50. חוזר אחרי 10:30 בלילה (אברך, לומד)
ויש מבחנים מידי חודש
ותקופה
וגם בבין הזמנים יש הספק לימודי שהאברכים צריכים ללמוד לבד
ועוד...
יש הבדל תהומי בין בחור שישאר בישיבה לבין בחור שעזב את הישיבה.
הבדל של שמים וארץ
אשריך ואשרי חלקך שאלו השאיפות שלך.
אני מברך אותך שתצליחי לעמוד על עקרונותיך
אדם ובן תורה הוא קודם כל אדם ובן תורה, אין כל כך נפק"מ אם הוא כרגע בישיבה או לא והכל לפי מה שהוא אדם ובאמת ששיקולים מעין זה אינם אלא עצת היצר המכניס בלבם של בני ובנות ישראל היקרים והיקרות עניינים של גאווה וסנוביות באצטלה של אהבת תורה ויראת שמים.
יהי רצון שתזכי את וכל פנויים ופנויות מעם ישראל לבנות בית נאמן של תורת אמת במהרה ובנקל, ונזכה כולנו לראות את הבית הגדול והקדוש, שכולנו מחכים לבניינו עומד על תלו, כהנים בעבודתם, לוויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם, בקרוב ממש.
1. אני מכירה מישהי שהתעקשה והתעקשה והיא עדיין לבד בגיל 30+ כי באיזה שהוא שלב פשוט נגמרו הבחורים או התעטו הבחורים בשיעורים גבוהים שאינם נשואים... ראש בקיר זה לא לעניין.
ובאמת מה שחשוב יותר זה עד כמה הבחורצ'יק קובע עיתים לתורה כי זה נכון שיש השפעה עצומה על הבית אבל בסופו של דבר הישיבה בד"כ זה שלב שנגמר והשאלה מה נשאר.
2.יש לי גיס מאוד תורני שעשה הסדר ולא ישיבה גבוהה כמו אחים שלו אבל הוא לא נופל מהם ביראת שמים או בלימוד תורה והבית מאוד תורני. כך שזה לא לגמרי העניין. הוא פשוט הרגיש שההסדר ומכון לב מתאים לו יותר. אבל התורה אצלו היא העיקר.
3. אם את צעירה אל תתפשרי בשום פנים ואופן על תורה!!!!! הצדיק יגיע. בע"ה.
גיטרה וכינוראפילו מי שבהסדר (ולא בגבוהה) אמור להיות עד גיל 23 (כולל) בישיבה.
9 שנים ב"ה!
תלוי מה חשוב לך יותר ומה נראה לך הלאה...
לכל רצון יש את גוף הרצון ואת נשמת הרצון. הגוף זה החיצוניות. הנשמה זה הפנימיות. מה שאת מחפשת זה לא 'תלמיד ישיבה'. הרי אם הוא יהיה תלמיד ישיבה אבל בלי מידות טובות, ללא ייראת שמים וכו' - זה לא יעזור לך שהוא רשום כתלמיד ישיבה. מה שאת באמת מחפשת זה את האיכות הנפשית שסביר להיות שתמצאי יותר אצל תלמיד ישיבה - אבל לא בהכרח. ה'ציור' של תלמיד ישיבה (פעיל) זה גוף הרצון. אבל נשמת הרצון זה האיכות הנפשית שאת מחפשת - וזה הרצון הפנימי שלך.
ולכן, מה שכדאי לעשות זה להרחיב אפשרויות ולהיפגש גם עם מישהו שהוא לא תלמיד ישיבה פעיל (למשל, מישהו שהיה תלמיד ישיבה וכד'), לפתח היכרות מעמיקה ולבחון האם האיכויות שאת מחפשת קיימות אצלו או לא. על גוף הרצון - אפשר לוותר (או יותר נכון להרחיב) אבל על פנימיות הרצון - צריך להתעקש.
להצטרפות חינם למסלול ה-Basic של תכנית הליווי 'יד ביד עד לחופה' אפשר לשלוח הודעה לוואטסאפ 054.2387660 עם המילה 'יד ביד'.
בהצלחה!
ליאור דבורצקי
וואי זה באמת קשה...אבל לכי עם האמירה שלך עד הסוף חושבת שהכי טוב בחור בישיבה וזה אז אל תתיתפשרי לכי עם זה עד הסוף...בהצלחה
וכמובן, תלוי גם בגיל.
כי מישהי בגיל מבוגר יחסית, יתכן שהבחורים שמציעים לה כבר למדו הרבה שנים, וכעת עוסקים בעוד משהו. ואז צריך לשקול שוב.
אני לא חושב שבחור רציני שסיים את הישיבה הוא לא לומד. לומדים תורה כל החיים. ולהפך בחור שלא נועד להיות רב עוסק בלימודי מקצוע או עבודה אז הבחור נמצא במקום שלם יותר נפשית. ובחור שלא לומד אחרי הישיבה כנראה שגם בישיבה הוא לא היה משהו...
יכול להיות שתצאי עם בחור ישיבה שנראה לך שהוא קשור לתורה אבל אם הוא לא מספיק חזק אז עם השנים הקשר לתורה יכול להתרופף.
א. בוודאי יפה מאד שאדם שומר על רמתו הרוחנית, ובוודאי אם מתפתח בה, מחוץ לכותלי הישיבה. הוא לא בהכרח "חזק יותר" מאשר מי שלומד בפועל זמן רב ביממה, וחי את לימודו - אלא מראה שעומד בכך גם שם. ואכן, תלוי עד כמה הוא קשור. אנחנו רואים במציאות לא פעם, שקשה לשמור על אותה רמה בלי ממש קביעת עיתים לתורה. יש אכן כאלה ששומרים קשר חזק ללימוד, ויראתם קודמת לחוכמתם גם בתחומים שהזכרת. אשריהם.
ב. "ארבע אמות של הלכה" אינם מצב של גלות. ח"ו. שקידת התורה היא מצוה יסודית. מה שכתוב הוא, שמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה. כלומר, כשיש ביהמ"ק, אז יש גילוי כבודו של ה' גם בתחומי חיים נוספים, שבונים את עם ישראל וכו'. אבל זה לא מפחית מהערך של העיסוק והשקידה הגדולה בתורה. מצוות ת"ת נדחית רק מפני מצוה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים. אלא שיש אופיים שונים של בני אדם, נטיות שונות, ולפי זה גם החילוק בין הזמן שהם מקדישים לתורה ולשאר דברים.
ג. נכון שאדם שמחזיק ברמה תורנית גם כשעוסק בדברים אחרים, אז זה "מראה" עליו משהו - אבל בפעל, בשלבים של בנין הבית, יש ערך גדול לכך שאדם עוסק בפעל בתורה ועל כך הבית נבנה - בלי להפחית מהערך של אלו שבונים באופן אחר קצת.
ועל כן, כשמדובר במישהי צעירה, ובאדם צעיר - אז השאלה אינה רק ה"הוכחה" שהוא מחזיק גם אחרי הישיבה, אלא אווירת התורה בבית. וכשאדם בפעל לומד, זה יכול בהחלט להשפיע על צורת הבית. גם להמשך. מה גם שאדם צעיר, בד"כ לא הספיק עדיין ללמוד הרבה.
אז השאיפה שלה, היא שאיפה טובה וחשובה. ברור שצריך להשתדל לבחון היטב, שיהיה אדם מספיק יציב בתורתו, באופן שיחזיק לאורך זמן.
כתבתי, שנכון שעמידה בקישור חזק לתורה בתנאי חיים משתנים, אכן מראה על מעלה. זה לא סותר את המעלה הגדולה שיש במי שמקדיש זמן רב לעיסוק בלימוד תורה בפועל - וביחוד את המעלה הגדולה שיש לכך בראשית בנין הבית לכל צורתו, שזו הנקודה שעליה גם שאלה פותחת השרשור. וכמובן, זה נותן את הכח להמשך במובן הפרטי. נכון שמבחינה מסויימת עדיין "לא בא לידי נסיון", אבל אפשר להבחין לרוב באיזה אדם מדובר.
ב. לגבי הנושא עליו הארכת, אכן הבחנת יפה בין הפרט לכלל. בוודאי שבארץ ישראל, צריך עם ישראל שיהיו בו גם תלמידי חכמים, גם חקלאים, גם רופאים וכו' - וכולם יהיו קשורים לתורה ומוארים ממנה. אבל לגבי כל פרט, האופן שדרשת את "תורתך קבע ומלאכתך עראי", ואת המונח "תורה" שבו; וכן "הווי מעט בעסק ועסוק בתורה" - אינו פשוטם של דברים. אכן, החתם סופר אומר שבעז היה זורה גורן השעורים בלילה, משום ישוב ארץ ישראל. אבל בוודאי שיש הבחנה בדברי חכמים; הרבה מראשוני חכמינו, עסקו במלאכה פשוט כדי להתפרנס. במינימום הנדרש.
וכך לשונו של מרן הרצי"ה זצ"ל - שהוא ממניחי היסוד לתפיסה המתחדשת של חשיבות המלאכות השונות בישוב ארץ ישראל המתחדש בזמננו - בתשובה לשאלת תלמיד בענין: "צורך העולם וטובתו הוא, שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועימה דרך ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסיבות חייהם בס"ד, עם התיעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".
יישר כח על הדיון בענין. שנזכה להרבות תורה ודרכי נועמה, בכל נתיבות חיינו.
מתי ננעלה הדלת שלכם?
הדלת לאהבה, נישואין, זוגיות
מה הייתם עושים אחרת?
הכל בר תיקון בכל שלב.
חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.
מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...
השאלה אם יש מספיק אומץ
מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.
אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.
לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.
אם דלת ננעלה
לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר
תמיד ישארו דלתות נוספות
בכל נושא ובפרט באהבה
עם עבודה נכונה
הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
