אני לא חושב שצריך להתעקש על זה.

בסופו של דבר כולם (כמעט) עוזבים את הישיבה בשלב מסויים..

אני חושב שבעיקר מה שחשוב זה כמה שנים הוא היה בישיבה (או מתכנן עוד להיות)

וכמה הוא מחובר לתורה ולקדושה.

למה זה כ"כ חשוב לך?

מוזמנת לפרט מה לא הבנת במה שכתבתי..

אני מסכים שזה חשוב להקים בית ממקום של תורה,

אבל לצורך העניין, יכול להיות שעכשיו הוא לומד בישיבה אבל עוד שנה 

הוא יעזוב ויתנתק, אז לא הרווחנו הרבה.

לכן מה שלדעתי יותר חשוב לבדוק זה את החיבור שלו לתורה.

וגם אם הוא כבר עזב את הישיבה- הוא עדיין יכול להיות מחובר אליה (או לישיבה אחרת), או לפחות לרבנים משם, וזה בהחלט חשוב בשנים הראשונות, בנוסף לקביעת עיתים.

אני מסכים שאם הוא לומד בפועל בישיבה אז זה יתרון, אבל לא חושב שצריך לפסול 

בגלל זה בחורים טובים, כמובן שזה תלוי גם באיזה גילאים מדובר.

אולי זה עונה גם לך @כמעין הנובע

לדעתי מה שחשוב זה השנה-שנתיים הראשונות של הנישואין, ואם יש אפשרות עדיף שהבעל ישאר באיזשהי מסגרת של לימוד תורה כלשהי.

לא לכולם מתאים ללמוד יום מלא בישיבה ויש כאלה שכבר הגיעו לגיל שהם רוצים להתחיל ללמוד מקצוע וכו'. אני הייתי מסתכלת על הגיל של הבחור, כמה שנים הוא למד בישיבה ואח"כ פשוט לראות ולשים לב כמה הוא מחובר לתורה, כמה יראת שמים יש לו, כבוד לרבנים וכו'. 

לא ממליצה לפסול מי שלא לומד בישיבה אבל כן לבדוק אם הבחור מתאים לך בהשקפה וברמה התורנית (גם אם הוא לומד בישיבה חשוב לבדוק את זה).

וכמובן- אם את בת 19-20 ומאד רוצה בעל אברך, אז אפשר לא להיות בלחץ ולברור הצעות..... 

לומד נניח במכון לב במסגרת הבית מדרש (שהוא ברמה גבוהה)?

כי אם מה שאת מחפשת זה בן תורה רציני, יש גם ת"חים שלא גדלו בישיבות בכלל. קל וחומר כאלה שכן גדלו בישיבות וממשיכים בדרך הזאת.

לא בקיא בסמייליאדה כאן, עמכם המחילה

אל תשכח שזאת פעם שניה

גם אני לא זוכר מה הפעם הראשונה האמת

תנו להתנשא קצת!

פשוט לפעמים יש מחומרי בית הלל ומקולי בית שמאי ;)

ואז אי אפשר לחלוק עלי כי שמעתי בהר סיני ולמדתי ישירות מפי משה רבנו.

(עפתי)

באיזה גיל הוא?

כמה זמן היה בישיבה? זה ממש משמעותי!

חוזר בתשובה? דתי מבית?

באיזו ישיבה הוא למד?

איפה הלימודים אקדמאיים שלו? בר אילן\ מכון לב\ אוניברסיטת תל אביב?

איפה עובד? מקום תורני\חילוני?

האדם מורכב וככה גם לשאלה שלך יש תשובה מורכבת.... לדעתי צריך לבדוק כל אדם לגופו

קודם כל- האמירה הזאת של להקים בית כשאתה בישיבה

היא לא המצאה של בחורים, זאת אמירה של הרבה רבנים,

אז כנראה שזאת לא "בריחה מהמציאות".

אני לא חקרתי את העניין לעומק, אבל נראה לי שהסיבה היא ש-

יש עניין מיוחד בשנים הראשונות כי אז בונים את היסודות של הבית,

ואם הבחור לומד בישיבה- אז יותר קל לבנות יסודות טובים וחזקים,

שלא יעלמו גם אחרי שהוא יעזוב את הישיבה.

זה כמו שאומרים שצריך ללמוד בישיבה לפני שהולכים לצבא- כי אז האדם ניבנה,

ואם הוא ילך לצבא בלי ללמוד לפני, יהיה לו קשה להחזיק שם מעמד.

אז מה, זאת בריחה מהמציאות? לא, זאת הכרה במציאות שאנחנו בני אדם ואנחנו מושפעים

מהסביבה, ואנחנו צריכים ללמוד תורה ולהיות בחברת אנשים עובדי ה' בשביל לבנות את עצמנו.

ובכלל, כולם אומרים את זה- שכל שנה בישיבה משפיעה מאוד על הבחור עצמו למשך כל החיים,

אז זה אף פעם לא דבר שלילי להישאר עוד קצת בישיבה (כמובן אם גם לומדים שם..).

אני סומך על רבנים (וגם מבין בהגיון ורואה את זה בפועל) שאומרים את זה מנסיון ארוך השנים שלהם- לא רק האישי, אלא גם החינוכי. ואני לא יודע אם יש רבנים שאומרים שזה לא דבר חיובי.

ואם אתה רוצה יש לי אפילו הוכחה ממש מהיום מבנט:

"השר בנט אמר שהוא מתחרט על כך שהתגייס מיד לצהל לאחר סיום לימודיו ולא הלך ללימודים תורניים לפני הגיוס.

לדבריו, גם כאשר הוא מעביר גיבושים בסיירת מטכ"ל כיום, הוא מצליח לזהות מועמדים שלמדו שנת הכנה לפני הצבא לבין כאלה שהתגייסו מיד. "זה נותן מימד אחר לגמרי לשירות הצבאי, ואז גם לאורך כל החיים צריך לקבוע יתד לתורה. זה חיוני".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/337628

הבעת את דעתך והכל בסדר, פשוט אני אומר לך ולכולם פה, 

שלדעתי זה לא נכון- גם מבחינה הגיונית, וגם מהבחינה שהרבנים אומרים אחרת.

אתה כתבתה 2 דברים:

א- אתה לא חושב שזה מועיל (להקים בית מתוך הישיבה)

ב- שיש הרבה בחורים שעושים את זה מתוך בריחה מהמציאות.

אז לגבי א- אני הבאתי הוכחה ממה שהרבנים אומרים שזה כן מועיל.

וגם לגבי ב- אני חושב שהבחורים עושים את זה בגלל שהם מקשיבים לרבנים שלהם,

ואולי גם מבינים את זה בהיגיון, ולא בגלל שהם החליטו ככה מעצמם. 

א- אתה כותב שזה לא כ"כ מועיל ויכול אולי להזיק, (סליחה שלא דייקתי בדבריך)

אז ממה שאני שמעתי הרבנים אומרים שזה ממש מועיל- ולא שמעתי שזה עלול להזיק.

ב- כתבתי שלדעתי חלק מהבחורים שומעים את זה מהרבנים

שלהם ואז גם מבינים בעצמם שזה הדבר הנכון, וחלק עושים את זה גם בלי שהצליחו להבין. 

חשיבה עצמית זה נחמד, ולכן גם הרבנים מסבירים ואפשר לשאול אותם שאלות, אבל בסוף לדעתי צריך להקשיב להם גם בלי שהצלחת להבין (ולא נמשיך לדון בזה עכשיו כי זה ניצלוש..)

ולגבי הקושיה- 

מותר לך לכתוב את דעתך האישית, אבל אם הרבנים אומרים אחרת ממך,

אז לדעתי יש קושיה עליך (בעיקר לגבי א, לגבי ב זה פשוט עוזר להסבר שלי שהבחורים לא עושים 

את זה מעצמם).

ואם אתה חושב שיש רבנים שאומרים כמוך אז מצויין.

בהתחלה אני הבנתי שלא אכפת לך שאין רבנים שאומרים את זה.

שכוייח!

כול טוב!!

כן חשוב להתחתן בישיבה ולהישאר אברכים - להקים את הבית יחד בתוך התורה ואחרי זה להמשיך את זה לחיים.

מצד שני באופן תאורטי בישיבה - כ"בועה" לא מתגלה תמיד האדם בכוחותיו האמיתיים וייתכן שהבחור יהיה כמו תיבת פנדורה ולכן כדאי לבדוק טוב את איכות החיבור של הבחור לדרך שבה הוא בחר - הישיבה והתורה ולוודא שזה לא משהו חיצוני לנפשו גרידא, על מנת שלא לגלות אחרי כן במהלך החיים או ביציאה אליהם שהבחור מקלף את דמותו החיצונית ומגלה פנים חדשות שלא שערום שערות ראשיכן 

הבעל לא נמצא ולא פנוי הרבה יותר זמן מאשר אברך שלומד ליד הבית...

וזה בלי ערבית, אח"כ יש גם ערבית ועוד סדר ערב שגם אברכים צריכים לתת מס' שעות בשבוע...

זה אמנם הרבה, אבל מבחינת זמינות- בתכל'ס הוא כאן ליד הבית וגם יש הפסקת צהרים באמצע.

ואם אין משמעת עצמית למשפחה (לנסות להסתדר לבד או להשיג בייביסיטר או עזרה כשצריך) אז יוצא שהבעל קופץ מדי פעם הביתה... (הוא משלים את השעות אחכ אל דאגה) אבל בעבודה בד"כ זה לא תמיד מתאפשר במיוחד אם לא עובדים קרוב...

בעלי רוב היום לא בבית. יוצא ב-9, חוזר ב7:10 ויוצא ב7:50. חוזר אחרי 10:30 בלילה (אברך, לומד)

ויש מבחנים מידי חודש

ותקופה

וגם בבין הזמנים יש הספק לימודי שהאברכים צריכים ללמוד לבד

ועוד...

יש הבדל תהומי בין בחור שישאר בישיבה לבין בחור שעזב את הישיבה.

הבדל של שמים וארץ

אשריך ואשרי חלקך שאלו השאיפות שלך. 

אני מברך אותך שתצליחי לעמוד על עקרונותיך

אדם ובן תורה הוא קודם כל אדם ובן תורה, אין כל כך נפק"מ אם הוא כרגע בישיבה או לא והכל לפי מה שהוא אדם ובאמת ששיקולים מעין זה אינם אלא עצת היצר המכניס בלבם של בני ובנות ישראל היקרים והיקרות עניינים של גאווה וסנוביות באצטלה של אהבת תורה ויראת שמים.

יהי רצון שתזכי את וכל פנויים ופנויות מעם ישראל לבנות בית נאמן של תורת אמת במהרה ובנקל, ונזכה כולנו לראות את הבית הגדול והקדוש, שכולנו מחכים לבניינו עומד על תלו, כהנים בעבודתם, לוויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם, בקרוב ממש.

1. אני מכירה מישהי שהתעקשה והתעקשה והיא עדיין לבד בגיל 30+ כי באיזה שהוא שלב פשוט נגמרו הבחורים או התעטו הבחורים בשיעורים גבוהים שאינם נשואים... ראש בקיר זה לא לעניין.

ובאמת מה שחשוב יותר זה עד כמה הבחורצ'יק קובע עיתים לתורה כי זה נכון שיש השפעה עצומה על הבית אבל בסופו של דבר הישיבה בד"כ זה שלב שנגמר והשאלה מה נשאר.

2.יש לי גיס מאוד תורני שעשה הסדר ולא ישיבה גבוהה כמו אחים שלו אבל הוא לא נופל מהם ביראת שמים או בלימוד תורה והבית מאוד תורני. כך שזה לא לגמרי העניין. הוא פשוט הרגיש שההסדר ומכון לב מתאים לו יותר. אבל התורה אצלו היא העיקר.

3. אם את צעירה אל תתפשרי בשום פנים ואופן על תורה!!!!! הצדיק יגיע. בע"ה.

אפילו מי שבהסדר (ולא בגבוהה) אמור להיות עד גיל 23 (כולל) בישיבה.

9 שנים ב"ה!

תלוי מה חשוב לך יותר ומה נראה לך הלאה...

לכל רצון יש את גוף הרצון ואת נשמת הרצון. הגוף זה החיצוניות. הנשמה זה הפנימיות. מה שאת מחפשת זה לא 'תלמיד ישיבה'. הרי אם הוא יהיה תלמיד ישיבה אבל בלי מידות טובות, ללא ייראת שמים וכו' - זה לא יעזור לך שהוא רשום כתלמיד ישיבה. מה שאת באמת מחפשת זה את האיכות הנפשית שסביר להיות שתמצאי יותר אצל תלמיד ישיבה - אבל לא בהכרח. ה'ציור' של תלמיד ישיבה (פעיל) זה גוף הרצון. אבל נשמת הרצון זה האיכות הנפשית שאת מחפשת - וזה הרצון הפנימי שלך.

ולכן, מה שכדאי לעשות זה להרחיב אפשרויות ולהיפגש גם עם מישהו שהוא לא תלמיד ישיבה פעיל (למשל, מישהו שהיה תלמיד ישיבה וכד'), לפתח היכרות מעמיקה ולבחון האם האיכויות שאת מחפשת קיימות אצלו או לא. על גוף הרצון - אפשר לוותר (או יותר נכון להרחיב) אבל על פנימיות הרצון - צריך להתעקש. 

להצטרפות חינם למסלול ה-Basic של תכנית הליווי 'יד ביד עד לחופה' אפשר לשלוח הודעה לוואטסאפ 054.2387660 עם המילה 'יד ביד'. 

בהצלחה! 

ליאור דבורצקי

וואי זה באמת קשה...אבל לכי עם האמירה שלך עד הסוף חושבת שהכי טוב בחור בישיבה וזה אז אל תתיתפשרי לכי עם זה עד הסוף...בהצלחה 

וכמובן, תלוי גם בגיל.

כי מישהי בגיל מבוגר יחסית, יתכן שהבחורים שמציעים לה כבר למדו הרבה שנים, וכעת עוסקים בעוד משהו. ואז צריך לשקול שוב.

אני לא חושב שבחור רציני שסיים את הישיבה הוא לא לומד. לומדים תורה כל החיים. ולהפך בחור שלא נועד להיות רב עוסק בלימודי מקצוע או עבודה אז הבחור נמצא במקום שלם יותר נפשית. ובחור שלא לומד אחרי הישיבה כנראה שגם בישיבה הוא לא היה משהו...

יכול להיות שתצאי עם בחור ישיבה שנראה לך שהוא קשור לתורה אבל אם הוא לא מספיק חזק אז עם השנים הקשר לתורה יכול להתרופף.

א. בוודאי יפה מאד שאדם שומר על רמתו הרוחנית, ובוודאי אם מתפתח בה, מחוץ לכותלי הישיבה. הוא לא בהכרח "חזק יותר" מאשר מי שלומד בפועל זמן רב ביממה, וחי את לימודו - אלא מראה שעומד בכך גם שם. ואכן, תלוי עד כמה הוא קשור. אנחנו רואים במציאות לא פעם, שקשה לשמור על אותה רמה בלי ממש קביעת עיתים לתורה. יש אכן כאלה ששומרים קשר חזק ללימוד, ויראתם קודמת לחוכמתם גם בתחומים שהזכרת. אשריהם. 

ב. "ארבע אמות של הלכה" אינם מצב של גלות. ח"ו. שקידת התורה היא מצוה יסודית. מה שכתוב הוא, שמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה. כלומר, כשיש ביהמ"ק, אז יש גילוי כבודו של ה' גם בתחומי חיים נוספים, שבונים את עם ישראל וכו'. אבל זה לא מפחית מהערך של העיסוק והשקידה הגדולה בתורה. מצוות ת"ת נדחית רק מפני מצוה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים. אלא שיש אופיים שונים של בני אדם, נטיות שונות, ולפי זה גם החילוק בין הזמן שהם מקדישים לתורה ולשאר דברים.

ג. נכון שאדם שמחזיק ברמה תורנית גם כשעוסק בדברים אחרים, אז זה "מראה" עליו משהו - אבל בפעל, בשלבים של בנין הבית, יש ערך גדול לכך שאדם עוסק בפעל בתורה ועל כך הבית נבנה - בלי להפחית מהערך של אלו שבונים באופן אחר קצת.

ועל כן, כשמדובר במישהי צעירה, ובאדם צעיר - אז השאלה אינה רק ה"הוכחה" שהוא מחזיק גם אחרי הישיבה, אלא אווירת התורה בבית. וכשאדם בפעל לומד, זה יכול בהחלט להשפיע על צורת הבית. גם להמשך. מה גם שאדם צעיר, בד"כ לא הספיק עדיין ללמוד הרבה.

אז השאיפה שלה, היא שאיפה טובה וחשובה. ברור שצריך להשתדל לבחון היטב, שיהיה אדם מספיק יציב בתורתו, באופן שיחזיק לאורך זמן.

כתבתי, שנכון שעמידה בקישור חזק לתורה בתנאי חיים משתנים, אכן מראה על מעלה. זה לא סותר את המעלה הגדולה שיש במי שמקדיש זמן רב לעיסוק בלימוד תורה בפועל - וביחוד את המעלה הגדולה שיש לכך בראשית בנין הבית לכל צורתו, שזו הנקודה שעליה גם שאלה פותחת השרשור. וכמובן, זה נותן את הכח להמשך במובן הפרטי. נכון שמבחינה מסויימת עדיין "לא בא לידי נסיון", אבל אפשר להבחין לרוב באיזה אדם מדובר.

ב. לגבי הנושא עליו הארכת, אכן הבחנת יפה בין הפרט לכלל. בוודאי שבארץ ישראל, צריך עם ישראל שיהיו בו גם תלמידי חכמים, גם חקלאים, גם רופאים וכו' - וכולם יהיו קשורים לתורה ומוארים ממנה. אבל לגבי כל פרט, האופן שדרשת את "תורתך קבע ומלאכתך עראי", ואת המונח "תורה" שבו; וכן "הווי מעט בעסק ועסוק בתורה" - אינו פשוטם של דברים. אכן, החתם סופר אומר שבעז היה זורה גורן השעורים בלילה, משום ישוב ארץ ישראל. אבל בוודאי שיש הבחנה בדברי חכמים; הרבה מראשוני חכמינו, עסקו במלאכה פשוט כדי להתפרנס. במינימום הנדרש.

וכך לשונו של  מרן הרצי"ה זצ"ל - שהוא ממניחי היסוד לתפיסה המתחדשת של חשיבות המלאכות השונות בישוב ארץ ישראל המתחדש בזמננו - בתשובה לשאלת תלמיד בענין: "צורך העולם וטובתו הוא, שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועימה דרך ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסיבות חייהם בס"ד, עם התיעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".

יישר כח על הדיון בענין. שנזכה להרבות תורה ודרכי נועמה, בכל נתיבות חיינו.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.