אני לא חושב שצריך להתעקש על זה.

בסופו של דבר כולם (כמעט) עוזבים את הישיבה בשלב מסויים..

אני חושב שבעיקר מה שחשוב זה כמה שנים הוא היה בישיבה (או מתכנן עוד להיות)

וכמה הוא מחובר לתורה ולקדושה.

למה זה כ"כ חשוב לך?

מוזמנת לפרט מה לא הבנת במה שכתבתי..

אני מסכים שזה חשוב להקים בית ממקום של תורה,

אבל לצורך העניין, יכול להיות שעכשיו הוא לומד בישיבה אבל עוד שנה 

הוא יעזוב ויתנתק, אז לא הרווחנו הרבה.

לכן מה שלדעתי יותר חשוב לבדוק זה את החיבור שלו לתורה.

וגם אם הוא כבר עזב את הישיבה- הוא עדיין יכול להיות מחובר אליה (או לישיבה אחרת), או לפחות לרבנים משם, וזה בהחלט חשוב בשנים הראשונות, בנוסף לקביעת עיתים.

אני מסכים שאם הוא לומד בפועל בישיבה אז זה יתרון, אבל לא חושב שצריך לפסול 

בגלל זה בחורים טובים, כמובן שזה תלוי גם באיזה גילאים מדובר.

אולי זה עונה גם לך @כמעין הנובע

לדעתי מה שחשוב זה השנה-שנתיים הראשונות של הנישואין, ואם יש אפשרות עדיף שהבעל ישאר באיזשהי מסגרת של לימוד תורה כלשהי.

לא לכולם מתאים ללמוד יום מלא בישיבה ויש כאלה שכבר הגיעו לגיל שהם רוצים להתחיל ללמוד מקצוע וכו'. אני הייתי מסתכלת על הגיל של הבחור, כמה שנים הוא למד בישיבה ואח"כ פשוט לראות ולשים לב כמה הוא מחובר לתורה, כמה יראת שמים יש לו, כבוד לרבנים וכו'. 

לא ממליצה לפסול מי שלא לומד בישיבה אבל כן לבדוק אם הבחור מתאים לך בהשקפה וברמה התורנית (גם אם הוא לומד בישיבה חשוב לבדוק את זה).

וכמובן- אם את בת 19-20 ומאד רוצה בעל אברך, אז אפשר לא להיות בלחץ ולברור הצעות..... 

לומד נניח במכון לב במסגרת הבית מדרש (שהוא ברמה גבוהה)?

כי אם מה שאת מחפשת זה בן תורה רציני, יש גם ת"חים שלא גדלו בישיבות בכלל. קל וחומר כאלה שכן גדלו בישיבות וממשיכים בדרך הזאת.

לא בקיא בסמייליאדה כאן, עמכם המחילה

אל תשכח שזאת פעם שניה

גם אני לא זוכר מה הפעם הראשונה האמת

תנו להתנשא קצת!

פשוט לפעמים יש מחומרי בית הלל ומקולי בית שמאי ;)

ואז אי אפשר לחלוק עלי כי שמעתי בהר סיני ולמדתי ישירות מפי משה רבנו.

(עפתי)

באיזה גיל הוא?

כמה זמן היה בישיבה? זה ממש משמעותי!

חוזר בתשובה? דתי מבית?

באיזו ישיבה הוא למד?

איפה הלימודים אקדמאיים שלו? בר אילן\ מכון לב\ אוניברסיטת תל אביב?

איפה עובד? מקום תורני\חילוני?

האדם מורכב וככה גם לשאלה שלך יש תשובה מורכבת.... לדעתי צריך לבדוק כל אדם לגופו

קודם כל- האמירה הזאת של להקים בית כשאתה בישיבה

היא לא המצאה של בחורים, זאת אמירה של הרבה רבנים,

אז כנראה שזאת לא "בריחה מהמציאות".

אני לא חקרתי את העניין לעומק, אבל נראה לי שהסיבה היא ש-

יש עניין מיוחד בשנים הראשונות כי אז בונים את היסודות של הבית,

ואם הבחור לומד בישיבה- אז יותר קל לבנות יסודות טובים וחזקים,

שלא יעלמו גם אחרי שהוא יעזוב את הישיבה.

זה כמו שאומרים שצריך ללמוד בישיבה לפני שהולכים לצבא- כי אז האדם ניבנה,

ואם הוא ילך לצבא בלי ללמוד לפני, יהיה לו קשה להחזיק שם מעמד.

אז מה, זאת בריחה מהמציאות? לא, זאת הכרה במציאות שאנחנו בני אדם ואנחנו מושפעים

מהסביבה, ואנחנו צריכים ללמוד תורה ולהיות בחברת אנשים עובדי ה' בשביל לבנות את עצמנו.

ובכלל, כולם אומרים את זה- שכל שנה בישיבה משפיעה מאוד על הבחור עצמו למשך כל החיים,

אז זה אף פעם לא דבר שלילי להישאר עוד קצת בישיבה (כמובן אם גם לומדים שם..).

אני סומך על רבנים (וגם מבין בהגיון ורואה את זה בפועל) שאומרים את זה מנסיון ארוך השנים שלהם- לא רק האישי, אלא גם החינוכי. ואני לא יודע אם יש רבנים שאומרים שזה לא דבר חיובי.

ואם אתה רוצה יש לי אפילו הוכחה ממש מהיום מבנט:

"השר בנט אמר שהוא מתחרט על כך שהתגייס מיד לצהל לאחר סיום לימודיו ולא הלך ללימודים תורניים לפני הגיוס.

לדבריו, גם כאשר הוא מעביר גיבושים בסיירת מטכ"ל כיום, הוא מצליח לזהות מועמדים שלמדו שנת הכנה לפני הצבא לבין כאלה שהתגייסו מיד. "זה נותן מימד אחר לגמרי לשירות הצבאי, ואז גם לאורך כל החיים צריך לקבוע יתד לתורה. זה חיוני".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/337628

הבעת את דעתך והכל בסדר, פשוט אני אומר לך ולכולם פה, 

שלדעתי זה לא נכון- גם מבחינה הגיונית, וגם מהבחינה שהרבנים אומרים אחרת.

אתה כתבתה 2 דברים:

א- אתה לא חושב שזה מועיל (להקים בית מתוך הישיבה)

ב- שיש הרבה בחורים שעושים את זה מתוך בריחה מהמציאות.

אז לגבי א- אני הבאתי הוכחה ממה שהרבנים אומרים שזה כן מועיל.

וגם לגבי ב- אני חושב שהבחורים עושים את זה בגלל שהם מקשיבים לרבנים שלהם,

ואולי גם מבינים את זה בהיגיון, ולא בגלל שהם החליטו ככה מעצמם. 

א- אתה כותב שזה לא כ"כ מועיל ויכול אולי להזיק, (סליחה שלא דייקתי בדבריך)

אז ממה שאני שמעתי הרבנים אומרים שזה ממש מועיל- ולא שמעתי שזה עלול להזיק.

ב- כתבתי שלדעתי חלק מהבחורים שומעים את זה מהרבנים

שלהם ואז גם מבינים בעצמם שזה הדבר הנכון, וחלק עושים את זה גם בלי שהצליחו להבין. 

חשיבה עצמית זה נחמד, ולכן גם הרבנים מסבירים ואפשר לשאול אותם שאלות, אבל בסוף לדעתי צריך להקשיב להם גם בלי שהצלחת להבין (ולא נמשיך לדון בזה עכשיו כי זה ניצלוש..)

ולגבי הקושיה- 

מותר לך לכתוב את דעתך האישית, אבל אם הרבנים אומרים אחרת ממך,

אז לדעתי יש קושיה עליך (בעיקר לגבי א, לגבי ב זה פשוט עוזר להסבר שלי שהבחורים לא עושים 

את זה מעצמם).

ואם אתה חושב שיש רבנים שאומרים כמוך אז מצויין.

בהתחלה אני הבנתי שלא אכפת לך שאין רבנים שאומרים את זה.

שכוייח!

כול טוב!!

כן חשוב להתחתן בישיבה ולהישאר אברכים - להקים את הבית יחד בתוך התורה ואחרי זה להמשיך את זה לחיים.

מצד שני באופן תאורטי בישיבה - כ"בועה" לא מתגלה תמיד האדם בכוחותיו האמיתיים וייתכן שהבחור יהיה כמו תיבת פנדורה ולכן כדאי לבדוק טוב את איכות החיבור של הבחור לדרך שבה הוא בחר - הישיבה והתורה ולוודא שזה לא משהו חיצוני לנפשו גרידא, על מנת שלא לגלות אחרי כן במהלך החיים או ביציאה אליהם שהבחור מקלף את דמותו החיצונית ומגלה פנים חדשות שלא שערום שערות ראשיכן 

הבעל לא נמצא ולא פנוי הרבה יותר זמן מאשר אברך שלומד ליד הבית...

וזה בלי ערבית, אח"כ יש גם ערבית ועוד סדר ערב שגם אברכים צריכים לתת מס' שעות בשבוע...

זה אמנם הרבה, אבל מבחינת זמינות- בתכל'ס הוא כאן ליד הבית וגם יש הפסקת צהרים באמצע.

ואם אין משמעת עצמית למשפחה (לנסות להסתדר לבד או להשיג בייביסיטר או עזרה כשצריך) אז יוצא שהבעל קופץ מדי פעם הביתה... (הוא משלים את השעות אחכ אל דאגה) אבל בעבודה בד"כ זה לא תמיד מתאפשר במיוחד אם לא עובדים קרוב...

בעלי רוב היום לא בבית. יוצא ב-9, חוזר ב7:10 ויוצא ב7:50. חוזר אחרי 10:30 בלילה (אברך, לומד)

ויש מבחנים מידי חודש

ותקופה

וגם בבין הזמנים יש הספק לימודי שהאברכים צריכים ללמוד לבד

ועוד...

יש הבדל תהומי בין בחור שישאר בישיבה לבין בחור שעזב את הישיבה.

הבדל של שמים וארץ

אשריך ואשרי חלקך שאלו השאיפות שלך. 

אני מברך אותך שתצליחי לעמוד על עקרונותיך

אדם ובן תורה הוא קודם כל אדם ובן תורה, אין כל כך נפק"מ אם הוא כרגע בישיבה או לא והכל לפי מה שהוא אדם ובאמת ששיקולים מעין זה אינם אלא עצת היצר המכניס בלבם של בני ובנות ישראל היקרים והיקרות עניינים של גאווה וסנוביות באצטלה של אהבת תורה ויראת שמים.

יהי רצון שתזכי את וכל פנויים ופנויות מעם ישראל לבנות בית נאמן של תורת אמת במהרה ובנקל, ונזכה כולנו לראות את הבית הגדול והקדוש, שכולנו מחכים לבניינו עומד על תלו, כהנים בעבודתם, לוויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם, בקרוב ממש.

1. אני מכירה מישהי שהתעקשה והתעקשה והיא עדיין לבד בגיל 30+ כי באיזה שהוא שלב פשוט נגמרו הבחורים או התעטו הבחורים בשיעורים גבוהים שאינם נשואים... ראש בקיר זה לא לעניין.

ובאמת מה שחשוב יותר זה עד כמה הבחורצ'יק קובע עיתים לתורה כי זה נכון שיש השפעה עצומה על הבית אבל בסופו של דבר הישיבה בד"כ זה שלב שנגמר והשאלה מה נשאר.

2.יש לי גיס מאוד תורני שעשה הסדר ולא ישיבה גבוהה כמו אחים שלו אבל הוא לא נופל מהם ביראת שמים או בלימוד תורה והבית מאוד תורני. כך שזה לא לגמרי העניין. הוא פשוט הרגיש שההסדר ומכון לב מתאים לו יותר. אבל התורה אצלו היא העיקר.

3. אם את צעירה אל תתפשרי בשום פנים ואופן על תורה!!!!! הצדיק יגיע. בע"ה.

אפילו מי שבהסדר (ולא בגבוהה) אמור להיות עד גיל 23 (כולל) בישיבה.

9 שנים ב"ה!

תלוי מה חשוב לך יותר ומה נראה לך הלאה...

לכל רצון יש את גוף הרצון ואת נשמת הרצון. הגוף זה החיצוניות. הנשמה זה הפנימיות. מה שאת מחפשת זה לא 'תלמיד ישיבה'. הרי אם הוא יהיה תלמיד ישיבה אבל בלי מידות טובות, ללא ייראת שמים וכו' - זה לא יעזור לך שהוא רשום כתלמיד ישיבה. מה שאת באמת מחפשת זה את האיכות הנפשית שסביר להיות שתמצאי יותר אצל תלמיד ישיבה - אבל לא בהכרח. ה'ציור' של תלמיד ישיבה (פעיל) זה גוף הרצון. אבל נשמת הרצון זה האיכות הנפשית שאת מחפשת - וזה הרצון הפנימי שלך.

ולכן, מה שכדאי לעשות זה להרחיב אפשרויות ולהיפגש גם עם מישהו שהוא לא תלמיד ישיבה פעיל (למשל, מישהו שהיה תלמיד ישיבה וכד'), לפתח היכרות מעמיקה ולבחון האם האיכויות שאת מחפשת קיימות אצלו או לא. על גוף הרצון - אפשר לוותר (או יותר נכון להרחיב) אבל על פנימיות הרצון - צריך להתעקש. 

להצטרפות חינם למסלול ה-Basic של תכנית הליווי 'יד ביד עד לחופה' אפשר לשלוח הודעה לוואטסאפ 054.2387660 עם המילה 'יד ביד'. 

בהצלחה! 

ליאור דבורצקי

וואי זה באמת קשה...אבל לכי עם האמירה שלך עד הסוף חושבת שהכי טוב בחור בישיבה וזה אז אל תתיתפשרי לכי עם זה עד הסוף...בהצלחה 

וכמובן, תלוי גם בגיל.

כי מישהי בגיל מבוגר יחסית, יתכן שהבחורים שמציעים לה כבר למדו הרבה שנים, וכעת עוסקים בעוד משהו. ואז צריך לשקול שוב.

אני לא חושב שבחור רציני שסיים את הישיבה הוא לא לומד. לומדים תורה כל החיים. ולהפך בחור שלא נועד להיות רב עוסק בלימודי מקצוע או עבודה אז הבחור נמצא במקום שלם יותר נפשית. ובחור שלא לומד אחרי הישיבה כנראה שגם בישיבה הוא לא היה משהו...

יכול להיות שתצאי עם בחור ישיבה שנראה לך שהוא קשור לתורה אבל אם הוא לא מספיק חזק אז עם השנים הקשר לתורה יכול להתרופף.

א. בוודאי יפה מאד שאדם שומר על רמתו הרוחנית, ובוודאי אם מתפתח בה, מחוץ לכותלי הישיבה. הוא לא בהכרח "חזק יותר" מאשר מי שלומד בפועל זמן רב ביממה, וחי את לימודו - אלא מראה שעומד בכך גם שם. ואכן, תלוי עד כמה הוא קשור. אנחנו רואים במציאות לא פעם, שקשה לשמור על אותה רמה בלי ממש קביעת עיתים לתורה. יש אכן כאלה ששומרים קשר חזק ללימוד, ויראתם קודמת לחוכמתם גם בתחומים שהזכרת. אשריהם. 

ב. "ארבע אמות של הלכה" אינם מצב של גלות. ח"ו. שקידת התורה היא מצוה יסודית. מה שכתוב הוא, שמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה. כלומר, כשיש ביהמ"ק, אז יש גילוי כבודו של ה' גם בתחומי חיים נוספים, שבונים את עם ישראל וכו'. אבל זה לא מפחית מהערך של העיסוק והשקידה הגדולה בתורה. מצוות ת"ת נדחית רק מפני מצוה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים. אלא שיש אופיים שונים של בני אדם, נטיות שונות, ולפי זה גם החילוק בין הזמן שהם מקדישים לתורה ולשאר דברים.

ג. נכון שאדם שמחזיק ברמה תורנית גם כשעוסק בדברים אחרים, אז זה "מראה" עליו משהו - אבל בפעל, בשלבים של בנין הבית, יש ערך גדול לכך שאדם עוסק בפעל בתורה ועל כך הבית נבנה - בלי להפחית מהערך של אלו שבונים באופן אחר קצת.

ועל כן, כשמדובר במישהי צעירה, ובאדם צעיר - אז השאלה אינה רק ה"הוכחה" שהוא מחזיק גם אחרי הישיבה, אלא אווירת התורה בבית. וכשאדם בפעל לומד, זה יכול בהחלט להשפיע על צורת הבית. גם להמשך. מה גם שאדם צעיר, בד"כ לא הספיק עדיין ללמוד הרבה.

אז השאיפה שלה, היא שאיפה טובה וחשובה. ברור שצריך להשתדל לבחון היטב, שיהיה אדם מספיק יציב בתורתו, באופן שיחזיק לאורך זמן.

כתבתי, שנכון שעמידה בקישור חזק לתורה בתנאי חיים משתנים, אכן מראה על מעלה. זה לא סותר את המעלה הגדולה שיש במי שמקדיש זמן רב לעיסוק בלימוד תורה בפועל - וביחוד את המעלה הגדולה שיש לכך בראשית בנין הבית לכל צורתו, שזו הנקודה שעליה גם שאלה פותחת השרשור. וכמובן, זה נותן את הכח להמשך במובן הפרטי. נכון שמבחינה מסויימת עדיין "לא בא לידי נסיון", אבל אפשר להבחין לרוב באיזה אדם מדובר.

ב. לגבי הנושא עליו הארכת, אכן הבחנת יפה בין הפרט לכלל. בוודאי שבארץ ישראל, צריך עם ישראל שיהיו בו גם תלמידי חכמים, גם חקלאים, גם רופאים וכו' - וכולם יהיו קשורים לתורה ומוארים ממנה. אבל לגבי כל פרט, האופן שדרשת את "תורתך קבע ומלאכתך עראי", ואת המונח "תורה" שבו; וכן "הווי מעט בעסק ועסוק בתורה" - אינו פשוטם של דברים. אכן, החתם סופר אומר שבעז היה זורה גורן השעורים בלילה, משום ישוב ארץ ישראל. אבל בוודאי שיש הבחנה בדברי חכמים; הרבה מראשוני חכמינו, עסקו במלאכה פשוט כדי להתפרנס. במינימום הנדרש.

וכך לשונו של  מרן הרצי"ה זצ"ל - שהוא ממניחי היסוד לתפיסה המתחדשת של חשיבות המלאכות השונות בישוב ארץ ישראל המתחדש בזמננו - בתשובה לשאלת תלמיד בענין: "צורך העולם וטובתו הוא, שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועימה דרך ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסיבות חייהם בס"ד, עם התיעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".

יישר כח על הדיון בענין. שנזכה להרבות תורה ודרכי נועמה, בכל נתיבות חיינו.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰