אם הוא מספר לך אז פשוט להקשיב לו, להתעניין ואז לעבור הלאה. בקשר לחולצות  אני לא הייתי קונה גם אם הייתי אוהבת את הסרט.

בקשר לדיון על אלימות את לא חושבת שזה מסובך מדי לגילו? בטח תצטרכי להתאים מסר לגילו. אבל זה לא כזה פשוט. אי-אפשר להגיד שתמיד אפשר לפתור הכל בדרכי נועם. נגיד גיבור הסרט מתגונן מרשע או מגן על מישהו, האם יש לו דרך אחרת?

גם בגן או בבית ספר ילד חייב לדעת להגן על עצמו . 

אומנם שובבה, אבל יותר בקטע של חריפות, עקשנות, עצמאות.

באמת קשה להצחיק אותה.

מכולם היא הדמות הכי מצחיקה.

אולי בגלל זה המשוטט חושב שקל להצחיק אותה.

אין ספק שהיא חריפה אבל היא גם אוהבת להשתובב סתם.. 

אתם צריכים לראות עוד כמה פרקים..

נראה לי שמעתי את כל הפרקים..

קודם כל, תפרידי בין התלהבות מדמויות לבין התלהבות מסרטים.

לפי התיאור שלך נשמע שהוא מתלהב מהדמויות (רוצה חולצות שלהן), אבל לא תיארת שהוא רוצה לראות סרטים. אם זה אכן כך, מצבך מצוין, ואת לא צריכה לחשוש כרגע ממה שיהיה יום אחד אם הוא כן ירצה (אין בעיה לחשוב על דרכי תגובה מראש, אבל אני לא חושבת שצריך לחשוף עכשיו אם הוא בכלל לא מבקש).

לגבי חולצות עם דמויות שלא מקובלות עלייך: אלימות זה דבר שבהחלט אפשר להבין בגיל הזה. את יכולה להסביר לו שאצלכם קונים חולצות עם דמויות שעושות מעשים טובים, ולא עם דמויות שדוקרות/ הורגות/ מרביצות (אני מבינה מהתיאור שלך שרואים את זה על החולצה עצמה, כך שלא צריך לראות סרט כדי להבין שזה מה שהדמות עושה).

את יכולה לדבר על חולצות עדינות לעומת חולצות לא עדינות, ולהדגים מה עדין ומה לא (זה מושג קצת קשה להבנה אצל ילד בגיל הזה, אבל אולי דרך דוגמאות הוא כן יצליח להבין).

בהצלחה!

כתבתי שיש גדר

מסבירים לו שלראות טלוויזיה זוהי תרבות של הגויים, וזה אינו דבר שמתאים ליהודים שלהם נאמר "קדושים תהיו".

מסבירים לו שלראות טלוויזיה זה דבר רע בעיני ה', ושאנחנו רק רוצים לעשות רצון בוראנו המחיה אותנו ושישמח בנו.

מפרידים אותו במהירות מהחבר המדובר, שאם זה מה שהוא מספר לו בגיל קטן, מי יודע על איזה סרטים יספר לו ח"ו בגיל גדול... שאז כבר יהיה קשה יותר להפריד ביניהם.

מחברים בינו לבין חברים ממשפחות יראות שמים שלא נמשכות אחרי תרבות קלוקלת.

באופן אישי, בתור אחת שהוריה ניסו לגדל אותה בבית ללא טלוויזיה ולצערה הגדול היא הלכה לראות טלוויזיה אצל חברות, אני יכולה להגיד שללא חינוך מושקע והסברה מה טוב בעיני ה', ומה רע בעיני ה', ולמה אנחנו לא רואים טלוויזיה, ספק אם מניעת הטלוויזיה לבדה מהילד תחזיק מעמד לאורך שנים.

ולסיום אני רואה לנכון להמליץ גם שלא להראות לילדים סרטים של קודש על בסיס קבוע, כי גם זה עלול להפוך לתרבות של קבע, שדרכה ניתן להיגרר חלילה למקומות נוספים.

ואם כבר, כדאי לחזור לפעם לתקופת הקלטות ששודרגו לצורת דיסקים, שבשמיעתם הילד אינו חייב לשבת ולבהות במסך אלא יכול לצייר וכו', וזה גם נותן הרבה יותר מקום לדמיון ולפיתוחו.

אז שנזכה תמיד לעשות הישר בעיני ה', ולא להתפתות מהבלי השקר של העולם.

שהקלקול הנגרם מצפייה בטלוויזיה הוא גדול מאוד, מדובר בנזק ממשי וקשה מאוד לתיקון.

התכנים המועברים בטלוויזיה מעבירים מסרים מעוותים החודרים ללב הילד והופכים להיות ממש חלק מתפיסת החיים שלו, והמפחיד הוא שהרבה מזה נמצא בכלל בתת מודע.

וזה ממש משפיע על כל תחומי החיים... על איך שתופסים את המושג "חיי משפחה", על הציפיות מהזוגיות שמושפעות מהסרטים, על הבילויים וחיי החברה, על ההומור, על האלימות...

ועל זה נאמר "איזהו חכם- הרואה את הנולד"

יידע הציבור וישמור נפשו!

לנו אין טלוויזיה בבית אבל אני לא חושבת שיש לה השפעה כל כך גדולה כמו שציינת. מה שקובע זה אווירה בבית ואווירה חברתית.

אם זה עד כדי כך אז לא כדאי גם לקרוא ספרים. לבן שלי יש חבר שאחרי קריאת קומיקס חרדי התחיל לעקוב אחרי שכן כמו ילדים בספר שגילו ששכן שלהם מרגל אירני  .  

מותר וחובה להסביר לילד שלא לוקחים ברצינות כל מה שקוראים או צופים, לפתח שיח בהתאם לגיל שלהם. 

וניסיון חיים שלי מראה שאין קשר בין צפייה בטלוויזיה בילדות ליכולת להתחתן ולבנות חיי משפחה. בתנאי שלא מערבבים סרט ומציאות כמובן.

וחוץ מזה כמעט כולם בחברה דתית צופים בסרטים כאלו ואחרים ומשחקים במשחקי מחשב, מי יותר ומי פחות. זה בלתי אפשרי לגדל ילד שלא ייתקל בזה לאורך זמן. 

סליחה על ההתערבות, אבל הקפצת אותי...

א. "אווירה בבית ואווירה חברתית" מושפעות במידה עצומה מהימצאות טלויזיה. אי אפשר להפריד בין הדברים.

ב. בתור מי שגדל עם טלויזיה, אין לי ספק שזה השפיע עלי בצורה משמעותית.

ג. גם בספרים צריך לדעת לסנן, אבל בד"כ הבעייתיות פחותה בהרבה. בנוסף, בד"כ ספרי ילדים לא עוסקים בנושאים שבאמת רלבנטיים לחיים שלהם. במקרה שכן, הם עושים את זה בצורה חינוכית (ואם לא, צריך לסנן אותם).

ד. "נסיון החיים" שלך הוא שהצלחת להתחתן? כל הכבוד. אני מאחל לך חיי נישואין ארוכים וטובים. אבל זו ממש לא הוכחה ולא בדל הוכחה שאין קשר בין הדברים. הייתי הולך יותר לכיוון מחקר רוחב כדי לקבוע כזה דבר.

ה. אכן המצב בחברה הדתית בעייתי, אבל זה לא אומר שצריך להיכנע. בעיניי זו שאלה גדולה מאוד איך להתמודד עם המצב, אך ברור שכאן לא עובד הכלל הידוע:

If you can't beat them - join them

אלא הכלל הידוע:

יש מקום בגיהנם לכולם.

(לא גיהנם ממש, ח"ו, אבל מקום לא טוב.)

מראים לילד כל מה שבא לו, אבל עם כל הכבוד ילד צריך ללמוד מאיפה שהוא שיש סיפורים לא אמיתיים, שיש מציאות חיים אחרת, שיש ערכים שהם לא שלנו ושצריך להיזהר מפרסומת. האמת שדווקא ספרי ילדים הרבה פעמים מעבירים ערכים מוזרים לא פחות מסרטים רק שסרטים יותר מושקעים. אתה מקריא לילדים ספרים בגן? 

או שזה חיקוי על שישה בשקיק או שזה קצת מוזר. פעם נתקלתי בספר שילדה לא רצתה שאימא תלך והכריחה אותה לתת נשיקה אף אל אף, פה אל פה, שער אל שער, גב אל גב וכל זה באמצע גן ילדים . זה חינוכי? או אפילו ספר נחמד "אימא שלי". אימא אומרת לילדה קטנה שהביאה "לה" תינוקת, מדגישה שהיא תישן במיטה שלה וכמה היא חמודה וכשילדה מקנאה היא מוציאה את התינוקת לשכנה. ובסוף ילדה בעצמה מחזירה תינוקת בת יומיים!!!

ובסיפור אחר ילדה רוצה להיות אימא, ואימא עומדת בצד ומחכה שהיא תיכשל כדי שילדה תגיד שאין כמו אימא לעולם למרות שעם קצת עזרה ילדה יכלה להסתדר לבד עם רב הדברים. 

יש לשים לב כי עיקר העולם של ילדים בנוי על דמיון וחושים ופחות על תובנות ודיבורים לכן לסרט יש הרבה יותר השפעה על ילדים מאשר סיפור, וביחס לאמא מאושרת - הסברים. אם ראית איתו פרק מבחינת הילד הסיפור נגמר שם, זה שאחר כך אמא גם אמרה כל מיני דיבורים מובנים למחצה של גדולים זה החלק הפחות חשוב. לכן חשוב מאוד שכל אחד יצור לילדיו  עולם חוויתי בהתאם לערכים עליהם הוא רוצה לגדלם, בלי להסס ובלי למצמץ ובשמחה גדולה וזה מה שכובש את הילדים.   

צדקת- שכמו שיש להישמר מפני סרטים כך יש להישמר גם מפני ספרים.

זה שאת הספר כתב סופר חרדי אין זה אומר שמדובר בערכים שעליהם ראוי שהילדים יגדלו.

אצלנו גם הספרים עוברים סינון, ואפילו השירים- כיאה וכראוי לבני מלכים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

כשהילדים יגדלו, יש מצב שייחשפו לעולם ויגלו מה זה פרסומות וכו', אלא שאז יהיו כבר ערוכים לכך, עם עולם פנימי מבורר ויציב עד כמה שניתן בעז"ה.

וטעית- כי הסרטים שראינו והסיפורים ששמענו משפיעים עלינו הרבה בצורה שהיא כלל לא מודעת, כי דברים שרואים ושומעים בגילאים הקטנים בעיקר נחרטים עמוק על לוח הלב, עד שבהרבה מקרים קשה בכלל להבחין שהם אינם חלק מאיתנו והלך מחשבתנו. 

וצריך הרבה כנות ,אומץ, ואמת המגיעה מדרך התורה כדי לגרד את הקליפות האלה מתוכנו...

וזה שהתחתנת ב"ה זה לא מוכיח כלום, גם אני התחתנתי, אבל עד היום אני עדיין תופסת את עצמי בציפיות  מעוותות מחיי הזוגיות, וקולטת שמרוח התורה הם אינם לקוחים, ואם כך מאיפה באו? 

כנראה מהסרטים ומהספרים. ושוב, חלקם במודע יותר וחלקם פחות, ונקווה שאין כאלה שלא בכלל...

שנזכה בעזרת ה' להיות אמיתיים עם עצמנו, לקלף את כל הקליפות המפרידות בין נשמותינו, ולהידבק בבורא עולם.

אף יותר ממה שכתבת.  והאמת איני רואה אסון בכך שילדים עקבו אחרי השכן בעקבות ספר מתח..

בס"ד

http://meirkids.co.il/

לפי מה שידוע לי יש בו תכנים איכותיים

ככה תוכלי לאפשר לו לראות דברים עם תוכן איכותי והוא לא ירגיש מקופח

מניסיון שיש לנו עם בבנו הבכור, אני יכול להגיד לך כך:

אם תישארי רגועה, מתוך ביטחון מוחלט בדרך הנכונה שבה את הולכת ושהיא גם הטובה ביותר לבנך, ובכל שלב תזיני אותו בדעת נכונה (כפי שהצעת בעצמך) - הצד של הבית בעזרת ה' ינצח.

כל מה שנשאר זה להאמין בו ולדבר אליו בבגרות.

אנחנו הסברנו לבן, שאנחנו לא "נתעלף" אם הוא יראה, אבל אנחנו לא רוצים שיראה. 

הסברנו שזה רעיונות של גויים ושטויות ודמיונות של איזה שוטה, שפשוט מושך את הילדים בדמיונות שטותיים...

הסברנו שיש שם חוסר צניעות שלא בריא לנפש שלנו לראות (בדיוק כפי שלא נעים לו לחשוף את עצמו),

ויחד עם ההסברים, הצענו גם במקביל - ערוץ מאיר, כל מה שתרצה שם. יש גיוון אדיר.

ובעיקר, האמנו בו, בחכמה שלו ובכנות שלו.

הוא זה שבא אחר כך עם משפטים: "אבא, אצל מוטי ראו את הסרט הזה, אבל אני החלטתי שזה לא טוב לי ולא כל כך צנוע אז יצאתי משם...", וכפי שאת מבינה - הפירגון היה בהתאם.

זה לא שלא קשה לו לפעמים, אבל הוא סופג רוח נכונה בבית ובעזרת ה' יהיה בסדר.

תגידי לו בקיצור שזה שטויות. שזה לא אמיתי אלא רק "בובות" שמצלמים כאילו הם באמת. ושבהצגה הזאת הם סתם מרביצים וזו לא חוכמה גדולה.

ויפה עשית, להראות לו שמול זה יש לכם בבית דברים אמיתיים שמשמחים באמת.

וזה לא יבוא "הפוך על הפוך". תלוי בהמשך החינוך, באוירה הטובה מסביב וכו'.

מרבית הסיכויים שגם הוא כשיגדל לא ירצה בביתו טלוויזיה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...