אם הוא מספר לך אז פשוט להקשיב לו, להתעניין ואז לעבור הלאה. בקשר לחולצות  אני לא הייתי קונה גם אם הייתי אוהבת את הסרט.

בקשר לדיון על אלימות את לא חושבת שזה מסובך מדי לגילו? בטח תצטרכי להתאים מסר לגילו. אבל זה לא כזה פשוט. אי-אפשר להגיד שתמיד אפשר לפתור הכל בדרכי נועם. נגיד גיבור הסרט מתגונן מרשע או מגן על מישהו, האם יש לו דרך אחרת?

גם בגן או בבית ספר ילד חייב לדעת להגן על עצמו . 

בקיאות בלתי מספקת במומינים 

אומנם שובבה, אבל יותר בקטע של חריפות, עקשנות, עצמאות.

באמת קשה להצחיק אותה.

מכולם היא הדמות הכי מצחיקה.

אולי בגלל זה המשוטט חושב שקל להצחיק אותה.

אין ספק שהיא חריפה אבל היא גם אוהבת להשתובב סתם.. 

אתם צריכים לראות עוד כמה פרקים..

נראה לי שמעתי את כל הפרקים..

קודם כל, תפרידי בין התלהבות מדמויות לבין התלהבות מסרטים.

לפי התיאור שלך נשמע שהוא מתלהב מהדמויות (רוצה חולצות שלהן), אבל לא תיארת שהוא רוצה לראות סרטים. אם זה אכן כך, מצבך מצוין, ואת לא צריכה לחשוש כרגע ממה שיהיה יום אחד אם הוא כן ירצה (אין בעיה לחשוב על דרכי תגובה מראש, אבל אני לא חושבת שצריך לחשוף עכשיו אם הוא בכלל לא מבקש).

לגבי חולצות עם דמויות שלא מקובלות עלייך: אלימות זה דבר שבהחלט אפשר להבין בגיל הזה. את יכולה להסביר לו שאצלכם קונים חולצות עם דמויות שעושות מעשים טובים, ולא עם דמויות שדוקרות/ הורגות/ מרביצות (אני מבינה מהתיאור שלך שרואים את זה על החולצה עצמה, כך שלא צריך לראות סרט כדי להבין שזה מה שהדמות עושה).

את יכולה לדבר על חולצות עדינות לעומת חולצות לא עדינות, ולהדגים מה עדין ומה לא (זה מושג קצת קשה להבנה אצל ילד בגיל הזה, אבל אולי דרך דוגמאות הוא כן יצליח להבין).

בהצלחה!

כתבתי שיש גדר

מסבירים לו שלראות טלוויזיה זוהי תרבות של הגויים, וזה אינו דבר שמתאים ליהודים שלהם נאמר "קדושים תהיו".

מסבירים לו שלראות טלוויזיה זה דבר רע בעיני ה', ושאנחנו רק רוצים לעשות רצון בוראנו המחיה אותנו ושישמח בנו.

מפרידים אותו במהירות מהחבר המדובר, שאם זה מה שהוא מספר לו בגיל קטן, מי יודע על איזה סרטים יספר לו ח"ו בגיל גדול... שאז כבר יהיה קשה יותר להפריד ביניהם.

מחברים בינו לבין חברים ממשפחות יראות שמים שלא נמשכות אחרי תרבות קלוקלת.

באופן אישי, בתור אחת שהוריה ניסו לגדל אותה בבית ללא טלוויזיה ולצערה הגדול היא הלכה לראות טלוויזיה אצל חברות, אני יכולה להגיד שללא חינוך מושקע והסברה מה טוב בעיני ה', ומה רע בעיני ה', ולמה אנחנו לא רואים טלוויזיה, ספק אם מניעת הטלוויזיה לבדה מהילד תחזיק מעמד לאורך שנים.

ולסיום אני רואה לנכון להמליץ גם שלא להראות לילדים סרטים של קודש על בסיס קבוע, כי גם זה עלול להפוך לתרבות של קבע, שדרכה ניתן להיגרר חלילה למקומות נוספים.

ואם כבר, כדאי לחזור לפעם לתקופת הקלטות ששודרגו לצורת דיסקים, שבשמיעתם הילד אינו חייב לשבת ולבהות במסך אלא יכול לצייר וכו', וזה גם נותן הרבה יותר מקום לדמיון ולפיתוחו.

אז שנזכה תמיד לעשות הישר בעיני ה', ולא להתפתות מהבלי השקר של העולם.

שהקלקול הנגרם מצפייה בטלוויזיה הוא גדול מאוד, מדובר בנזק ממשי וקשה מאוד לתיקון.

התכנים המועברים בטלוויזיה מעבירים מסרים מעוותים החודרים ללב הילד והופכים להיות ממש חלק מתפיסת החיים שלו, והמפחיד הוא שהרבה מזה נמצא בכלל בתת מודע.

וזה ממש משפיע על כל תחומי החיים... על איך שתופסים את המושג "חיי משפחה", על הציפיות מהזוגיות שמושפעות מהסרטים, על הבילויים וחיי החברה, על ההומור, על האלימות...

ועל זה נאמר "איזהו חכם- הרואה את הנולד"

יידע הציבור וישמור נפשו!

לנו אין טלוויזיה בבית אבל אני לא חושבת שיש לה השפעה כל כך גדולה כמו שציינת. מה שקובע זה אווירה בבית ואווירה חברתית.

אם זה עד כדי כך אז לא כדאי גם לקרוא ספרים. לבן שלי יש חבר שאחרי קריאת קומיקס חרדי התחיל לעקוב אחרי שכן כמו ילדים בספר שגילו ששכן שלהם מרגל אירני  .  

מותר וחובה להסביר לילד שלא לוקחים ברצינות כל מה שקוראים או צופים, לפתח שיח בהתאם לגיל שלהם. 

וניסיון חיים שלי מראה שאין קשר בין צפייה בטלוויזיה בילדות ליכולת להתחתן ולבנות חיי משפחה. בתנאי שלא מערבבים סרט ומציאות כמובן.

וחוץ מזה כמעט כולם בחברה דתית צופים בסרטים כאלו ואחרים ומשחקים במשחקי מחשב, מי יותר ומי פחות. זה בלתי אפשרי לגדל ילד שלא ייתקל בזה לאורך זמן. 

סליחה על ההתערבות, אבל הקפצת אותי...

א. "אווירה בבית ואווירה חברתית" מושפעות במידה עצומה מהימצאות טלויזיה. אי אפשר להפריד בין הדברים.

ב. בתור מי שגדל עם טלויזיה, אין לי ספק שזה השפיע עלי בצורה משמעותית.

ג. גם בספרים צריך לדעת לסנן, אבל בד"כ הבעייתיות פחותה בהרבה. בנוסף, בד"כ ספרי ילדים לא עוסקים בנושאים שבאמת רלבנטיים לחיים שלהם. במקרה שכן, הם עושים את זה בצורה חינוכית (ואם לא, צריך לסנן אותם).

ד. "נסיון החיים" שלך הוא שהצלחת להתחתן? כל הכבוד. אני מאחל לך חיי נישואין ארוכים וטובים. אבל זו ממש לא הוכחה ולא בדל הוכחה שאין קשר בין הדברים. הייתי הולך יותר לכיוון מחקר רוחב כדי לקבוע כזה דבר.

ה. אכן המצב בחברה הדתית בעייתי, אבל זה לא אומר שצריך להיכנע. בעיניי זו שאלה גדולה מאוד איך להתמודד עם המצב, אך ברור שכאן לא עובד הכלל הידוע:

If you can't beat them - join them

אלא הכלל הידוע:

יש מקום בגיהנם לכולם.

(לא גיהנם ממש, ח"ו, אבל מקום לא טוב.)

מראים לילד כל מה שבא לו, אבל עם כל הכבוד ילד צריך ללמוד מאיפה שהוא שיש סיפורים לא אמיתיים, שיש מציאות חיים אחרת, שיש ערכים שהם לא שלנו ושצריך להיזהר מפרסומת. האמת שדווקא ספרי ילדים הרבה פעמים מעבירים ערכים מוזרים לא פחות מסרטים רק שסרטים יותר מושקעים. אתה מקריא לילדים ספרים בגן? 

או שזה חיקוי על שישה בשקיק או שזה קצת מוזר. פעם נתקלתי בספר שילדה לא רצתה שאימא תלך והכריחה אותה לתת נשיקה אף אל אף, פה אל פה, שער אל שער, גב אל גב וכל זה באמצע גן ילדים . זה חינוכי? או אפילו ספר נחמד "אימא שלי". אימא אומרת לילדה קטנה שהביאה "לה" תינוקת, מדגישה שהיא תישן במיטה שלה וכמה היא חמודה וכשילדה מקנאה היא מוציאה את התינוקת לשכנה. ובסוף ילדה בעצמה מחזירה תינוקת בת יומיים!!!

ובסיפור אחר ילדה רוצה להיות אימא, ואימא עומדת בצד ומחכה שהיא תיכשל כדי שילדה תגיד שאין כמו אימא לעולם למרות שעם קצת עזרה ילדה יכלה להסתדר לבד עם רב הדברים. 

יש לשים לב כי עיקר העולם של ילדים בנוי על דמיון וחושים ופחות על תובנות ודיבורים לכן לסרט יש הרבה יותר השפעה על ילדים מאשר סיפור, וביחס לאמא מאושרת - הסברים. אם ראית איתו פרק מבחינת הילד הסיפור נגמר שם, זה שאחר כך אמא גם אמרה כל מיני דיבורים מובנים למחצה של גדולים זה החלק הפחות חשוב. לכן חשוב מאוד שכל אחד יצור לילדיו  עולם חוויתי בהתאם לערכים עליהם הוא רוצה לגדלם, בלי להסס ובלי למצמץ ובשמחה גדולה וזה מה שכובש את הילדים.   

צדקת- שכמו שיש להישמר מפני סרטים כך יש להישמר גם מפני ספרים.

זה שאת הספר כתב סופר חרדי אין זה אומר שמדובר בערכים שעליהם ראוי שהילדים יגדלו.

אצלנו גם הספרים עוברים סינון, ואפילו השירים- כיאה וכראוי לבני מלכים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

כשהילדים יגדלו, יש מצב שייחשפו לעולם ויגלו מה זה פרסומות וכו', אלא שאז יהיו כבר ערוכים לכך, עם עולם פנימי מבורר ויציב עד כמה שניתן בעז"ה.

וטעית- כי הסרטים שראינו והסיפורים ששמענו משפיעים עלינו הרבה בצורה שהיא כלל לא מודעת, כי דברים שרואים ושומעים בגילאים הקטנים בעיקר נחרטים עמוק על לוח הלב, עד שבהרבה מקרים קשה בכלל להבחין שהם אינם חלק מאיתנו והלך מחשבתנו. 

וצריך הרבה כנות ,אומץ, ואמת המגיעה מדרך התורה כדי לגרד את הקליפות האלה מתוכנו...

וזה שהתחתנת ב"ה זה לא מוכיח כלום, גם אני התחתנתי, אבל עד היום אני עדיין תופסת את עצמי בציפיות  מעוותות מחיי הזוגיות, וקולטת שמרוח התורה הם אינם לקוחים, ואם כך מאיפה באו? 

כנראה מהסרטים ומהספרים. ושוב, חלקם במודע יותר וחלקם פחות, ונקווה שאין כאלה שלא בכלל...

שנזכה בעזרת ה' להיות אמיתיים עם עצמנו, לקלף את כל הקליפות המפרידות בין נשמותינו, ולהידבק בבורא עולם.

אף יותר ממה שכתבת.  והאמת איני רואה אסון בכך שילדים עקבו אחרי השכן בעקבות ספר מתח..

בס"ד

http://meirkids.co.il/

לפי מה שידוע לי יש בו תכנים איכותיים

ככה תוכלי לאפשר לו לראות דברים עם תוכן איכותי והוא לא ירגיש מקופח

מניסיון שיש לנו עם בבנו הבכור, אני יכול להגיד לך כך:

אם תישארי רגועה, מתוך ביטחון מוחלט בדרך הנכונה שבה את הולכת ושהיא גם הטובה ביותר לבנך, ובכל שלב תזיני אותו בדעת נכונה (כפי שהצעת בעצמך) - הצד של הבית בעזרת ה' ינצח.

כל מה שנשאר זה להאמין בו ולדבר אליו בבגרות.

אנחנו הסברנו לבן, שאנחנו לא "נתעלף" אם הוא יראה, אבל אנחנו לא רוצים שיראה. 

הסברנו שזה רעיונות של גויים ושטויות ודמיונות של איזה שוטה, שפשוט מושך את הילדים בדמיונות שטותיים...

הסברנו שיש שם חוסר צניעות שלא בריא לנפש שלנו לראות (בדיוק כפי שלא נעים לו לחשוף את עצמו),

ויחד עם ההסברים, הצענו גם במקביל - ערוץ מאיר, כל מה שתרצה שם. יש גיוון אדיר.

ובעיקר, האמנו בו, בחכמה שלו ובכנות שלו.

הוא זה שבא אחר כך עם משפטים: "אבא, אצל מוטי ראו את הסרט הזה, אבל אני החלטתי שזה לא טוב לי ולא כל כך צנוע אז יצאתי משם...", וכפי שאת מבינה - הפירגון היה בהתאם.

זה לא שלא קשה לו לפעמים, אבל הוא סופג רוח נכונה בבית ובעזרת ה' יהיה בסדר.

תגידי לו בקיצור שזה שטויות. שזה לא אמיתי אלא רק "בובות" שמצלמים כאילו הם באמת. ושבהצגה הזאת הם סתם מרביצים וזו לא חוכמה גדולה.

ויפה עשית, להראות לו שמול זה יש לכם בבית דברים אמיתיים שמשמחים באמת.

וזה לא יבוא "הפוך על הפוך". תלוי בהמשך החינוך, באוירה הטובה מסביב וכו'.

מרבית הסיכויים שגם הוא כשיגדל לא ירצה בביתו טלוויזיה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....