חשבתי שאני כבר יודעת מה אני רוצה מהחיים לי

חשבתי שיש לי מושג מי אני
ואיפה אני בין כל האנשים, הסגנונות, המקומות

חשבתי שיהיה לי טוב

חשבתי שאני בסדר. שפויה.

חשבתי שהצלחתי לעמוד על הרגליים ולא אתן לעצמי ליפןל שוב


והתבדתי.

אני לא יודעת מי ומה אני


פתאום לא ברור לי למה בחרתי בדרך שבה בחרתי לחיות
למה אני רוצה דווקא את זה ולא אחרת
למה אני דתיה בכלל
יכולתי לבחור אחרת

ולמה השאלות האלה שוב מגיעות עכשיו?
שאלתי אותם בתור נערה
עברתי את זה
לא חשבתי שזה יחזור שוב
ובגיל כזה (אני לא כזאת זקנה אבל כבר אמורה להיות עם דעה ברורה)


מתחשק לי לחיות לבד
בלי אנשים סביבי
בלי השוואות של איפה יכולתי להיות היום
בלי הצורך לרצות את כל מי שסביבי
בלי ההרגשה שאני מכאיבה לכל מי שאכפת לו ממני
בלי ההרגשה שאני חסרת רגישות בזה שלא מסבירה את עצמי



אני לא יודעת מה אני רוצה
אני פשוט מבולבלת והפוכה
ואין לי מישהו שמרגישה מספיק בנוח לפתוח איתו את זה
(בלי שיחשוב שהשתגעתי. כי בסהכ אני נראית בחורה דיי שפויה ןיציבה)
ושבאמת אסמוך על מה שיגיד לי.




לא משנה
בטח כתבתי בכלל לא ברור ולא קשור אחד לשני
אין לי כח לבדוק ולשפץ
אבל קצת שיחרר אותי
אז סליחה מראש מכל מי שבטעות קרא את השטויות שכתבתי