כי אדם כזה, כמו כל אדם, הוא מעבר לדברים הקשים שעבר בחייו.
הוא יכול להיות אדם נפלא כל כך ועכשיו הוא רואה כבר את הדרך הנכונה, את הכיוון שלו ואולי זה יהיה הכיוון שלנו יחד. וגם אם יגיעו תקופות קשות, אם יש אמת בין השניים הם יוכלו לעבור את זה יחד.

גם אם לא בקיצוניות -רובנו כאלה. כולם חוו דיכאונות וקשיים. לא אצל כולם זה מתבטא בנטיות אובדניות ב"ה.
ברור בקשר כזה יהיה קושי גדול כי כל הזמן יהיה צורך להיזהר ולברור מילים כדי לא לפצוע ולדרוך על נקודות רגישות.
אבל בגדול כן.
אם האדם יצא מזה לגמרי, ויש לו כיוון בחיים- אז כן.
אם הוא עוד שקוע שם- אז באופן גורף לא. אולי מקרה ספציפי אז כן...

אני חושבת שהחשוב מכל הוא כוח הרצון.
הכוח לרצות. לרצות לחיות. לרצות להתקדם.

(ד"א אני חושבת שבנים עם דיכאון זה יותר מסובך מבנות, אז מפחיד אותי קצת להגיד דברים)

ויוכל להתמודד עם קשיים בצורה טובה יותר, בלי להישבר...

כלומר

אפשר להתחשל 

ואפשר להתפרק

ואפשר גם וגם בעצם.

בס"ד

 

לא

לא הייתי יוצאת עם עצמי