בוא נשים גם איי וגם פרמטר איי ואז נבלבל אנשים עם מוח קטן ומצוקמק עם שני סוגיי איים ובי אחד מסכן ונעשה אותו בבפנוכו של שורש ושבר ושבר עם שורש ושורש ואי-ים ובי-ים וככה המוח של ילדים קטנים ואמללים ישרף בלהבות האיים והביים וככה נוכיח לעולם שאנחנו שונאים תלמידים.
וככה נעשה עם כל המתמטיקה בעולם ונכריח תלמידים ללמוד את זה.
|מברבר במוח הקטן והמצ'וקמק|
ובכלל למדתי את זה שנה שעברה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
