מה הסוד?
אלו תכונות, נותנות לך יכולת להחזיק קשר ארוך טווח, ואילו תכונות מפריעות?
[לי יש בעיה, לפני כן, שאני מתבייש, וקשה לי להיכנס לקשר בכלל, אפילו קצר.
אמנם, אני מניח שגם חסרים לי, דברים מהותיים, שיש לאנשים שמצליחים, להחזיק קשר ארוך, ולהתחתן.]
בן אדם יכול לקבל את השונה בידיים פתוחות ולאהוב אבל זה לא כל כך קשור לעובדה שבאותו הזמן כשהוא ינסה להתחיל קשר זוגי הוא יתקע.יש הבדל ממש גדול בין קשרים חברתיים לבין קשר זוגי
זה הלקאה עצמית.
אל תאשים את עצמך בזה שאתה לא בקשר.
כמובן שתעשה את המאמצים כדי כן להיות.
אבל אם עשית הכל ואתה עדיין לא מצליח, הדבר הכי לא בריא לעשות זה להאשים את עצמך.
בהצלחה.
וזה תלוי בעניינים מסויימים.
צריך קצת לשחרר את הרגל ממידת הדין, ואז קל יותר להתחבר לכל אחד וקל וחומר למי שצריכים להתחתן איתה.
להכנס לקשרים זה לאו דווקא יתרון, יכול להיות שמשמים חוסכים לך את הצורך להתעכב הרבה זמן על קשרים לא משמעותיים
הקשרים שלי היו בד"כ ארוכים, אבל זה נבע מהעובדה הבעייתית שפשוט לא העזתי לחתוך... תמיד הייתי חושבת לתת עוד צ'אנס, ואולי זה כן יכול להתאים... ככה זה נמשך עד שבד"כ הבחור חתך (או שממש הכרחתי את עצמי לחתוך).
וזה ממש לא הרוב בעולם!!
שכל אחד יכול להינשא ולהתחבר
ואין הכוונה גורפת
בהחלט כדאי לבחון מה מעכב את מי שלא מצליח
לדעתי ברוב המקרים אלו אנשים שיותר קל להם להיפתח לאחרים וליצור אינטימיות.
בדרך כלל "אנשים של זוגיות" (אין לי דרך להגדיר את זה אחרת) לא יאהבו את הלבד והחופש מבחינתם זה הקשר הזוגי וכל מה שהוא מביא איתו. הם יתנו פחות משקל ל'סיכונים' שבלהיפתח או במחשבות על אולי זה לא זה וכל ההיסוסים שיש בכל קשר חדש. ועוד משהו ששמתי לב- הם ירגישו ראויים לאהבה ולנתינה של הצד השני ולא ירגישו לא בנוח עם להיות לפעמים בצד שמקבל ולא רק זה שנותן.
לעומת זאת אנשים שקשה להם להיכנס לקשר או לחשוב על חתונה בדרך כלל ירגישו יותר נוח עם הלבד, לא בהכרח יאהבו אותו יותר אבל יהיה להם קשה לצאת מהמקום הנוח הזה.
יהיה להם קשה לקבל את ההחלטה שמי שמולם מתאים להם (או הם מתאימים לו) ולפעמים סתם ישללו וימציאו תירוצים למה זה לא מתאים, למרות שיכול מאוד להיות שזה כן אבל הם בגלל הפחד מאינטימיות וזוגיות אם ימנעו מלהמשיך את הקשר.. וגם יש כאלו שמרגישים לא מספיק ראויים למישהו/לא מרגישים שהם יכולים להיות נאהבים באמת.
כתבתי קצת מבולגן אבל זה בגדול מה שהצלחתי לקלוט מאנשים שאני מכירה..אני לא מתכוונת לאלו שיוצאים ומנסים ופשוט לא מצאו עדיין מישהו שבאמת מתאים להם. אלא על אלה שמרחיקים מהם הזדמנויות לקשרים שיכולים להיות מוצלחים.
כשמש וכירח .
מאוד מתחבר למה שכתבתחסדי היםסורי, אבל אני לא חושבת שיש איזשהו מכנה משותף לאלה התחתנו צ'יק צ'אק. כל אחד והמסלול חיים שהוא צריך לעבור. חתונה זה פלא ונס גדול. לכולם. פשוט כשאנשים "מתחילים" מתחתנים זה נראה כביכול מאוד טבעי ופשוט אבל למעשה זה תמיד נס ולא מובן מאליו.
ובקשר לסוגריים הראשונים- בעניי בדיוק להיפך, ככל שאני מדברת עם אנשים אני מרגישה שרוב העולם דווקא מתקשה להגיע לקשרים כאלו ככה שאל תרגיש לבד...
תכונות שיכולות לעזור אולי: סובלנות, רצון לעבודה קשה, עין טובה, הבנה בסיסית של מה זה קשר...
ובקשר לסוגריים השניים- מממ... נראה לי שזה פשוט כי עוד לא הגיע מנך... אל תשפוט את עצמך ואת האופי. כשתצטרך להתחתן כל הסיבות ייעלמו ובעז"ה הכל יילך טוב בסופו של דבר.
בהצלחה רבה! ולא בתיקונים שאתה צריך לעשות אלא בלהרגיש שאתה מצויין ככה ושעוד מעט זה יגיע ויהיה בסדר גמור!
- אמון - יכולת לתת אמון באנשים , מה שיגרום בהמשך לפתיחות
- קשר לרגש - לדבר על רגשות (לא חובה) להביע רגשות (מומלץ ) להכיל רגשות (חובה) ולא לפחד להרגיש אותם .
- ביטחון עצמי - בטחון ליזום בלי לפחד, וגם לזרום ולהמשיך יוזמות של הצד השני
אם חסר לך בסעיף הבטחון - זה מצב טוב, כי יחסית קל להתגבר עליו,
והוא מפריע בעיקר בהתחלה , אחרי שתמשיך אם יש לך אמון ויכולות רגשיות , תוכל ליצור קשרים חזקים.
לפתח אמון או הכרה ברגשות זה יותר קשה.
מה לגבי לפנות לקאוצינג , NLP או כל דבר שיוכל לעזור לך להתגבר על הבושה?
* והכוונה היא- שבנייה עצמית במידה נכונה- ברור שתהיה תנאי להצלחת הבניין כזוג
וכנ"ל כשהבנייה העצמית היא נעשית לא נכון או לא נעשית כלל.
להגיד באופן גורף "זה לא נכון"- זה גם לא נכון...
בס"ד
זה נכון ואין על זה שאלה שבדור שלנו הרגש יותר מקבל מקום, הלבבות נפתחים ורוח אהבה נושבת בעולם חזק..
ואני חושבת שדווקא בגלל זה, שאנשים מתחילים להיות מודעים לעולם רגש שלם שנמצא בתוכם לוקח להם זמן להכיר אותו והרבה מהאנשים צריכים לעבור תהליך היכרות עצמי (ממקום ממש טוב ונפלא! כנראה שהם צריכים לעבור תהליך כלשהו [שבוודאי לא כל כך פשוט בדר"כ לדעת מה הוא אלא זה דורש התבוננות עצמית מי שרוצה לקדם את העניינים באמת ומתוך השתדלות וכמובן הרבה תפילה..!])
לעומת זאת דווקא כשהשכל היה במקום המרכזי אצל האדם היה הרבה יותר קל למצוא את ההתאמה ואפילו לא תמיד הזוג נפגשו אלא יותר ההורים.. כי חיפשו התאמה ברמה הרבה יותר פשוטה מהיום 
וסתם ככה מהניסיון וההבנה שה' ית' נתן לי-
זאת שאלה ממש מעניינת ששאלתי אותה הרבה פעמים (את ה' ואת אמא שלי
) כי אני הרביעית מבין האחים, אנחנו דתיים לאומיים, לא חרדיים וזה פשוט מדהים (!!) במשפחה שלי 2 הוריי היו ה'ראשונים' אחד של השניה ואחי הבכור כשהוא חיפש הוא אמר שכל עוד יש לה נתונים מאוד בסיסיים (שהיא תהיה מאולפנה מסויימת ומשפחתה בסגנון) אז מבחינתו הוא יכול להתחתן עם כל אחת, והוא יצא עם כמה ובאמת הראשונה שאמרה לו שהיא בעניין- הם התחתנו ובהי"ת חיים עד היום באושר ועושר (: ו 2 אחיי שאחריו דווקא הם כן היה אכפת להם מיותר עניינים ו2 התחתנו בחסדי ה' עם ההצעה הראשונה שהם נפגשו איתה. בעיניי השיטה של אחי הבכור מזעזעת אבל אחרי כמה שנים מה ששמתי לב שלפי איך שהוא חיפש ומה שהוא חיפש- ככה הוא גם חי את חייו אחר כך, הוא חיפש משהו פשוט והוא גם חי בפשטות..
וזה שאלה נפלאה בעיניי כי לעומתם, אני- התארסתי עם הבחור ה8 שיצאתי איתו (שזה כבר היה מזעזע בשביל כולנו כי זה פשוט לא רגיל במשפחה..) ועוד אחרי שסוף סוף התארסתי- ביטלנו אחר כך את האירוסין.. היום נפגשתי כבר עם 16 בחורים שכל קשר באמת גרם לי לחשוב ברצינות למה כן או למה לא וזה בכלל לא פשוט להיפגש כל כך הרבה, אבל אני כן יכולה לומר בלב שלם (!) ה' לא עושה שום דבר סתם.. אני פשוט רואה איך כל פגישה מלמדת אותי על עצמי עוד, איך עיכוב שה' מביא הוא פשוט מכוון ממש ללמד אותי משהו. והכי חשוב- תפילה.. עם התפילה אני רואה פשוט ניסים גלויים ומתוקים (: ופשוט כבר כתבתי המון ולא נעים לי 'לחפור' אז אם זה מעניין אותך לשמוע את הסיפורים על ההשגחה של ה' מצידי בשמחה!!
בהצלחה בלראות איך ה' מכוון הכל לטוב ולמוטב..
איש השקיםבס"ד
איזה מתוקים אתם!!
אני בלמודים עמוסים אז לא מספיקה לכתוב כאן הרבה, אבל לכבודכם אספר:
סיפור א:
באיזה שהוא שלב בחיפושים אחר השידוך המיועד, 'ניתקע' לי בלב שבן של מישהו שקצת ידוע בציבור הוא ממש מתאים מהרבה סיבות למה שאני מחפשת אז ממש התפדחתי אבל עשיתי השתדלות ושאלתי מישהי (אני ממש מקצרת את הסיפור (: יש בו עוד הרבה שלבים עד שהדברים קרו) שאלתי אותה אם זה נראה לה שייך שהיא תציע לו אותי והיא אמרה שמעניין כי היא חשבה על זה לפני כבר אבל היא שאלה אותו והוא פשוט עוד לא מוכן לצאת.. טוב, התפללתי לה' שאם אנחנו מתאימים שניפגש ואם לא אז שיזכה אותנו שלא..
עבר כמה זמן ובינתיים נפגשתי עם בחורים אחרים ושמתי לב שאני משווה אותם אליו ושפשוט הוא ממש יושב לי בלב.. זה היה ככה במשך בערך חצי שנה עד שערב אחד אמרתי לעצמי טוב, אני לא יכולה להיפגש עם אף בחור אחר עד שהלב שלי לא מתנקה ממנו.. הלכתי למקום שאני יכולה להתפלל בו ופשוט בכיתי לה' בלב נשבר באמת, שאני מרגישה שאני לא יכולה להתקדם ככה אז שאני לא יודעת אם אנחנו מתאימים או לא, פשוט שיזכה אותי להתקדם בעניין הזה ואם אני צריכה להיפגש איתו בשביל שהוא ירד לי מהלב אז בסדר, אני מוכנה לעשות מה שצריך ולוותר על התפילה שאם אנחנו לא מתאימים שלא ניפגש, והעיקר שה' כבר יזכה אותי להתקדם בשידוכים.. זה היה בערך ב20:00 בערב, ב21:00 באותו ערב התקשרה אליי מי שדיברתי איתה לגביו כמה חודשים לפני (שאמרה שהוא פשוט לא בעניין לצאת עדיין) ואמרה לי שאחרי הרבה חודשים שהוא לא רצה, הוא התקשר לפני כמה דקות ואמר שהוא רוצה לשמוע.. (אח"כ הסתבר לי שגם היו לו עוד כמה הצעות וה' כיוון אותו שיבחר להיפגש איתי מבין ההצעות..)
המדהים בעיני הוא דווקא שזה לא סיפור שנגמר בחתונה, אלא פשוט הרגשתי בלב ש(קצת הזוי, אבל כן ככה היה) כנראה אנחנו לא מתאימים אבל אם אמשיך להתפלל שאם אנחנו לא מתאימים אז גם שלא ניפגש- משהו ימשיך לשבת לי בלב ואני חייבת 'להיכנע' לפני ה', להסכים לבקש מה' בהכנעה שמה שנכון שיעשה והעיקר שאזכה להתקדם אל עבר האדם המיועד לי ואז הוא אכן התקשר לאחר חצי שנה, באמת נפגשנו פעמיים קצרות יחסית ושנינו חשבנו שזה ל-א מתאים.. (:
סיפור ב:
יצאתי עם כמה והרגשתי שיש לי איזו חסימה בנפש שלא ברור לי מה אני מחפשת, ומה שכן ברור לי אז אני מפחדת מללכת עם הרצון שלי וכד' אבל לא כל כך ידעתי מה לעשות עם זה אז בעיקר התפללתי על זה..
במהלך הפגישות כשיצאתי עם הבחור שאיתו גם התארסתי ואח"כ ביטלנו את האירוסין, התפללתי שאם אנחנו מתאימים שניפגש ואם לא אז לא, אבל- הטוב בעיניך עשה ה' כי רק אתה יודע איך אתה מוביל את העניינים..
והתכוונתי מתוך הכנעה בלב (עד כמה שיכולתי) למילים האחרונות של 'הטוב בעיניך- עשה'.. אחרי תקופה לא פשוטה לי בכלל דווקא בגלל שממש אהבנו אחד את השניה אבל מצד שני לא יכולנו להמשיך יחד, בהי"ת נפרדנו וזה היה כואב מאוד מאוד.. הייתה לי אמונה שזה לטובה וגם הבנות למה זה היה צריך לקרות אבל היה לי כל כך כואב שעדיין חיפשתי שבועיים אחרי שנפרדנו תשובה יותר חזקה, אז יצאתי יום אחד (בערך שבועיים אחרי שביטלנו ונפרדנו לגמרי) למרפסת בבית שלי, הסתכלתי לשמיים, עצמתי את העיניים, ושאלתי את ה' בפשטות: אני יודעת שאתה אוהב אותי, והכל מאהבה, אין לי חלילה תלונה אליך אני רק רוצה פשוט להבין- למה? למה גילגלת את הדברים ככה שהם צריכים כל כך לכאוב?..
זה אולי נשמע הזוי, אבל לה' לא באמת מסובך לענות לנו.. פשוט שמעתי בבירור קול פנימי אומר לי: "ביקשת להתחתן כבר כמה שיותר מהר- אז ניסיתי ללמד אותך דרך הפגישות מה את צריכה לפתוח בנפש וללמוד ולא כל כך הבנת, אז חשבתי ללמד אותך בדרך יותר מהירה מה נכון לך ומה לא.. לעזור לך כבר להתקדם לייעוד שלך.. דווקא כי אני רוצה שתוכלי להתחתן כבר.. זה אומנם יותר כואב אבל גם יותר יעיל בשבילך.."..
ורק אחרי ששמעתי את הקול הזה פתאום רצו לי בראש פגישות עם בחורים שיצאתי מהפגישה איתם עם בקשה לה' שיעזור לי להבין בכלל מי אני ומה אני מחפשת.. כי הרגשתי בילבול ואז הבנתי שהתשובה עכשיו היא קשורה למה שאז ביקשתי מה'- שיעזור לי להבין מי אני ונפתח לי זרם של תובנות של דברים שאני רוצה לשנות, והכי חשוב- אומץ גם לעשות את זה. (מה שלפני זה היה חסר לי מאוד)
וזה לא שינוי שקורה בבת אחת אלא זה הרבה דברים מהותיים שאני עובדת עליהם אבל העבודה הפנימית שלי קיבלה עומק אחר שחיפשתי אותו ולא הצלחתי להגיע אליו אלא רק אחרי התהליך הכואב של הביטול אירוסין..
אלו 2 דוגמאות לתפילה לה' מתוך לב שבור ואהבה גדולה אותו ואליו, ותשובות שהגיעו באופן מוחשי..בחסדיו (:
ממש נהניתי לקרוא...!
שומעים שיש לך ממש נסיון חיים... את בטח צריכה בחור מיוחד...
ואני חושבת שלאנשים עם מחשבה פשוטה יותר קל למצוא שידוך. ראיתי את זה עם בחורים שיצאתי איתם שמבחינתם היה אפשר אחרי פגישה אחת להתחתן כי "הכל מושלם" ואני לעומת זאת ראיתי כל כך הרבה דברים שהפריעו לי...
הבאסה שברגע שאתה אדם מורכב, מחשבתי, עמוק וכו' קשה לחזור לנקודת הפשטות אם בכלל אפשרי...
אז מה עם אלה שלא מתחתנים בגלאים צעירים, הם גם היו צעירים פעם
או אלה שיכולים להחליף קשרים וזה לא קשור לגיל
קשה להיות פנוי לקשר... אני לא מדברת על בשלות אלא על פניות
החברה דורשת כל כך הרבה לפני שאתה טכנית יכול להתחתן, בעיקר מבחינה כלכלית...
היום עד שאדם גומר צבא, ישיבה, תואר וכו' הוא כבר לא בחור צעיר ונלהב... (יש יוצאי דופן, אבל בכל זאת...)
דבר נוסף זה המודעות!!!
אנשים יותר מדיי מודעים לעצמם בדור הזה, במיוחד בנות. כל קשר נמדד מכל כך הרבה תחומים וצדדים, מתחילים לפתח כל מיני סיטואציות אפשריות, הכל כל כך מורכב, צריכה להיות התאמה מצד האופי, והשאיפות, והרוחניות, והרגש, והמשיכה.. זה לא שזה לא היה פעם, זה פשוט מועצם יותר אצלנו... זה פשוט מתכון לפסול הרבה שידוכים.
או שלא הבנתי את הכוונה

בס"ד
שזה נשען בעיקר על הרצון לאהוב
הרבה פעמים בשיטת הדייטים מגיעים עם רשימת דרישות ומחפשים בנזוג ולא אדם לאהוב
(וזה בסדר ואולי חכם יותר) אבל כשזה ככה קל יותר לפסול בשלבים מוקדמים ולוקח יותר זמן לאפשר אחד לשני להיכנס
יצא לך להכיר אנשים עם קושי להיכנס לקשר?
כי לי יצא קצת להכיר ואין קשר בין מידות טובות ולגמישות בנפש.
יכול להיות הבן אדם הכי מכיל וטוב שיש אבל יש לו פחד מזוגיות או חשש מסוים שעוצר אותו מלהתקדם בקשר.
לא קשור בכלל ליכולת הקשבה.
בנוגע לקשר עם ההורים אני לא יכולה להגיד יותר מדי כי מה שנראה כלפי חוץ לא בהכרח קורה בפנים. אבל אם מקבילים את זה למצבים אחרים אז בן אדם יכול לחיות עם הורים אוהבים ובריאים אבל כשהוא עם הסביבה להיות חסר ביטחון לגמרי. או להיפך, בן אדם שלא קיבל יחס מההורים אבל הוא בן אדם חזק נפשית שמצליח הרבה יותר מאחרים.
כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?
(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).
ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.
תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.
בהצלחה♡
כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.
תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.
לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.
אשמח לשאלה שקצת לא נעים לי לשאול.
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש. הולך אחלה סה"כ, אחלה שיחות, יש צחוקים כימיה ודיבור זורם יחסית.
אבל יש משהו שממש מפריע לי וזה שיש בינינו איזשהו פער באסתטיקה/היגיינה. אני אחד שממש שם לב לדברים וממש רוצה שאישתי תהיה "מטופחת". והיא לא אחת שמתאפרת בכלל, לא לדבר על לק וכל זה.. וגם לבוש דיי פשוט. ואפילו (וממש לא נעים לי להגיד) לא תמיד שמה לב לשערות בפנים…
השאלה מה לעשות עם דבר כזה? אני לא יכול להתעלם מזה.. ברור שגם לי יש עבודה לעשות אבל בסוף יש איזו רמה שאני מצפה ממנה..
שייך בכלל לדבר על זה איתה??
תודה.
שלך איטי. לא אצל כולן זה ככה🤷
ואני לא מרגישה תחת זכוכית מגדלת בכלל. אני עושה את זה כבר יותר מ20 שנה כי ככה אני רוצה וטוב לי. חשובה *לי* הנראות שלי ושיערות בפנים זה חלק מזה. לא כי זה חשוב לבעלי
ובדיוק בגלל השורה האחרונה כתבתי לו שיוותר. כי אם הוא כגבר שם לב לזה, זה יפריע לו גם בהמשך ולהעיר על לא שייך בעיניי
כמעט כל הדייטים שעברתי מסתיימים כעבור פגישה אחת?
ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?
זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.
'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?
אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.
למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?
אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?
אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?
אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?
אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.
ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.
כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.
זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.
זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.
(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)
אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.
אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.
תודה
אני ניק שהיה פעיל פה אבל מעדיף לא להחשף
חשבתי לשתף שיר שיצרתי לאחרונה עם AI
לדעתי זה יגע בעולמם של חברי הפורום
יום טוב
שלום לכולם.
אצלנו במשפחה כולם ממש גבוהים. באיזור 190, והבנות יחסית בממוצע. כל חיי גדלתי כגבוה ותמיד קיבלתי על זה מחמאות, לכן אצלי במוח זה נתפס כדבר מאוד מהותי.
העניין הוא שאתמול יצאתי לדייט עם בחורה מתוקה ממש, אבל גם ממש נמוכה. ויותר מזה, המשפחה שלה גם ככה פחות או יותר. אחרי שהבנתי את זה פתאום התחיל להפחיד אותי העניין הגנטי (ברור שגובה זו לא מחלה ח"ו והבעיה היא בתפיסה שלי! אבל ככה גדלתי וכרגע קשה לי להשתחרר מזה. ומבקש מראש סליחה אם זה פוגע במישהו).
השאלה שלי היא האם יצא לכם לחשוב על משהו כזה פעם? מה יהיה הגובה של הילדים? איך אפשר לברר גנטית מה באמת ההשלכות של זה? מכירים משפחות שיש פער גובה מטורף כזה? מה הגובה באמת של הילדים?
חבר'ה, באמת כל פיסת מידע שיש לכם כאן תעזור לי, זו לא פעם ראשונה שאני מתלבט על זה. תודה
אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא.
אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.
כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!
דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....
וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.
ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...
על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.
אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.
אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.
בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.
אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.
אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל
בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי
טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.
הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.
זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.
מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.
בהצלחה רבה!
כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.
על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..
מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.
אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.
אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.
זה דבר שיש לדעת.
עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.
ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע?
קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).
מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).
ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.
זה מציק לך בעין?
מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?
איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??
כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע
אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים
אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות
אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176
(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)
ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות
(הממוצע הוא 163)
זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט
אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185
זה משפיע אבל לא מחייב בכלל
אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך
כמה זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה
לא הילדים שלך
כי לי זה מפריע🙂
מודה
נסיתי עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180
אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו
האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה.
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר.
שמחה שזה לא הפריע לבעלי...
יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד
אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...
גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...
כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)
ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.
בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה.
(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)
אני גבוהה. ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.
כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.
אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים
גבריים כל כך.
מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.
אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.
רואה די הרבה זוגות כאלה.
ויכול להיות שסתם נטיית גובה
כנ"ל אצל הגברת המיועדת.
כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)
בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.
כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.
אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר
אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?
אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח
אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)
כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח.
ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..
למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)
אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף
לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת.
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....
כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים
אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?
להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.
גם להיות בן מאוד נמוך.
אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה
או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?
קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון.
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה.
פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:
יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.
למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)
אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.
מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.
אבל השאלה הגדולה היא:
האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?
בפער מהממוצע זה הכי כיף.
אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה
לכל עם ישראל בעז"ה
איזה מרגש
שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)
מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂
שיחקת אותה.
יפה.
מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).
זו הכותרת של טיפ באתר "השדכן". יש שם טיפים טובים.
מזכיר לי את התגובה של הבחורה שלא הרגישה צורך
להתחתן. אולי לא קשור, אבל ממליצה על טיפים;
שם וגם באתר של אלי גרון.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
איך שניכם יודעים להתנסח יפה בכתב