הגעתי למסקנה ( לפחות לתקופה הזאת ) שאני מאד מאד בשל וכוסף לקשר עם בחורה , קשר עמוק ופנימי , באמת לא קשר תאוותני וחיצוני , ממש לא בקטע כזה , אלא משהו הרבה יותר חוויתי , שנהיה ביחד , ונשוחח , ונשתף אחד את השנייה , שנעבור דברים , שנתמודד ביחד , שנתחבר , שנאהב , שנתקשר אחד בשנייה שנשלים אחד את השנייה , זה ממש מה שאני רוצה כרגע , אבל שאני חושב על נישואין אני מרגיש שאין לי את הבגרות הנפשית והרגשית הזו להיכנס לשם.אז אני שואל מה עושים ???? , מחד קשה לי נורא לא לתת ביטוי לצורך הזה שנטוע בי , מאידך התורה מחנכת לשמור על עצמינו בתקופת הרווקות עד לנישואין , ובאמת אני מאמין שאין על ההדרכה של התורה , שרק איתה באמת נגיע לחיים טובים ומאושרים , אבל אני מרגיש שממש הגיעו מים עד נפש , ואין יותר בשל ממני כרגע לקשר .. אבל לא לנישואין , ורציתי לומר שאני מרגיש ממש קרוע אבא!! , אולי צריך פשוט לצאת לשידוכים , ואותה אחת שאני ארגיש אתה את החיבור הזה שהזכרתי לעיל , אני פשוט ארגיש שבאלי להתחתן אתה ? , שזה פתאום יראה לי כמשהן טבעי ? , לפתע החששות והפחדים ייעלמו כלא היו ? אני ירצה להתמסר לקשר הזה בלי לחשוב על ההשלכות ? האם גם לאשתי יש את כל הבלבולים האלה ?

