לי אישית זה לא היה מפריע ואני אסביר:
אם אני הייתי אשה אני מניח שהייתי הולך עם כיסוי ראש, חצאיות ארוכות וכאלה. אבל, אני לא מצפה שאשתי תהיה העתק שלי. אני אפילו לא מצפה שיהיו שאיפות דומות. אני מודה, אם יש שאיפות דומות זה מאוד עוזר, כי הרבה יותר קל לפתח קשר עם אנשים בעלי שאיפות ומחשבות דומות לשלי. זה ממש עוזר והופך את הכל ליותר קל.
לכן אם יציעו לי מישהי שרחוקה ממני מבחינה דתית, סביר להניח שאני יסרב, כי כנראה שזה יהיה יותר קשה.
אבל, אם קרה ופגשתי מישהי, ולא משנה איפה, ונוצר ביננו חיבור, או לחילופין חבר ממש טוב שאני סומך עליו בא אלי עם הצעה והוא ממש בטוח בעצמו שזה זה, אני לא יפסול על רמה דתית. והסיבות הן:
אני לא חושב שאשתי צריכה להיות דומה לי במחשבות, שאיפות וכו. כל הדברים הנ"ל הם דברים שיכולים לחלוף ולהשתנות עם הזמן, וגם אם הם לא ישתנו, הם באופן עקרוני דברים שיכולים לחלוף, ולכן הם לא עצם האדם. האדם עצמו נשאר תמיד אותו אדם, ועל זה אני רוצה לבנות את הקשר (זה מה שאני קורא לו: "אהבה שאינה תלויה בדבר"). מניסיון עם חברים שחזרו בשאלה, נשארנו חברים כי הם נשארו אותם אנשים, רק לבשו צורה שונה. קשה לי להגדיר מה זה כן האדם, אני בטוח שפסיכולוגים יודעים, אבל זה באופן כללי סגנון אישיותי מסוים שנשאר. אוסיף לכך שאני לא מעוניין לקבוע בחתונה עם אשתי איך אני יראה בעוד 10 שנים. הדבר היחיד שאני רוצה לקבוע בחתונה, זה שאני רוצה לחיות עם אשתי לנצח, ולא משנה מה יעבור עלינו או לאן נגיע. אני מאמין שאדם צריך להמשיך להתקדם בחיים ולהיות פתוח לשינויים, עד שהוא יחזיר את נשמתו לבורא (מה שרבנו אומר שאסור להיות זקן). לא יכול להיות שאדם נשאר באותו סטטוס מהחתונה שלו והלאה. ואני לא מקבל את ההסברים של התקדמות ובניית עולם רוחני חזק יותר, זה מבחינתי להישאר באותו סטטוס, ורק להשתפר בו. אדם שבאמת מתחדש, תופס את כל העולם בצורה אחרת ממה שהוא חשב לפני, וכך עבודת ה' שלו מתחדשת באמת. התפילה שלו היום היא לא התפילה שלו אתמול. היום הוא אדם חדש.
אני לא רואה את עצמי כאחראי על הרמה הדתית של אשתי, כמו שהיא לא תהיה אחראית על הרמה הדתית שלי. אני מודה שזה עלול ליצור קשיים לעיתים(בעיקר בחינוך הילדים), אבל אף פעם אין לי ערובה שאשתי תשאר 'דוסה' כמו שהתחתנתי אתה, וכמו שהסברתי אני לא רוצה לנסות ליצור 'ערובה' שכזאת (בכלל אני חושב שזה חוסר אמונה לנסות 'לסדר' לעצמך את החיים, שהכל יהיה בסדר ושום דבר בלתי צפוי לא יקרה לי. תן לקב"ה טיפה מקום להיכנס לחיים שלך. אתה לא שולט בהכל). זה הסיכון שאני לוקח תמורת האפשרות להמשיך לחיות.
עכשיו אסייג את דברי: אם אני יזהה פערים שעלולים ממש להפריע למהלך החיים התקין, שזה בדרך כלל כשרות, טהרת המשפה וחינוך הילדים, אני יחתוך. למרות שהיינו יכולים לחיות מעולה כזוג, זה ידרוש הרבה עבודה שאני יכול לחסוך. הסיבה היא טכנית לחלוטין, אבל לפעמים הבעיה הטכנית מספיק חמורה כדי לחתוך. נכון שאני אף פעם לא יכול להיות בטוח מה היא תחשוב בעוד כמה שנים, אבל אני לא יכניס את עצמי מראש לסיפור הזה כשזה בטוח ייצור בעיות.
כל זה היה דעתי האישית, אבל יש אנשים שיגדירו שהם רוצים לבנות בית של תורה, ושני בני הזוג צריכים להיות שותפים לרצון הזה. ממש קשה לי עם התפיסה הזאת, אבל אם ככה אתה חושב(ויש לי חברים כאלה) אז אל 'תתפשר', כי זה דבר עקרוני אצלך שיפריע לך בהמשך.
