שתשמרי בשביל בעלך

חוברת שנכתבה ע"י פסיכולוגית חרדית חוזרת בתשובה.

מומלץ להשקיע כמה דקות ולקרוא

20170115201034.pdf

מה ששלחתה מאוד חכם

הנה מה שחפשתי-

והנה מה שעוד מצאתי.

תן לחכם ויחכם עוד

בהצלחה.

האם שמירת נגיעה זו הלכה או חומרה? אשמח להוכחות ומקורות.

דודים אני לא זוכרת.. 

שטויות במיץ עם הארץ מדאורייתא!!

הגמרא לומדת מהפסוק הנ"ל כל קירבה!

אין פה אפילו חצי הוכחה לאידיאולוגיית המתירנות שלך מבית הציונות הדתית...

דבריו נחוחים ולא דורשים כעס....

יש הבדל בין חומרה ו"תרבות יהודית" כלשונך. מנהג מחייב יותר מסתם חומרא (בלי קשר לדיון לעיל, שהרי שמירת נגיעה היא על כל פנים מינימום איסור דרבנן ולא חומרא בעלמא, ולפי שיטות רבות איסור דאורייתא. וי"א שאינו רק איסור נגיעה בנידה, אלא "לא תקרבו לגלות ערוה")

כתבתי כבר שמה שנהגו כל ישראל יש לו תוקף מחייב וגורף.

איסור "לא תקרב לגלות ערותה"

לפי הרמב"ם- כל נגיעה היא איסור דאורייתא. (הלכות איסורי ביאה פרק כא א:כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים, או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר--הרי זה לוקה מן התורה:  שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא יח,ל); ונאמר "לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו), כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה.  [ב] והעושה דבר מחוקות אלו, הרי הוא חשוד על העריות.)

לפי הרמב"ן - רק ביאה היא איסור דאורייתא, בעוד שאר האיסורים הם דרבנן.

להלכה נפסק- בשו"ע אבן העזר סימן כ סעיף א: הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקרוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.

כלומר- כל נגיעה שהיא אסורה מהתורה!

ברכה ושפע,

אורחת פורחת.

(הגעתי לשרשור דרך העמוד הראשי של הפורומים

והיה נראה לי כי חשוב להגיב בנושא זה היות והבורות בו נפוצה ביותר.

אני למדתי כי איסור זה הוא מהתורה רק אחרי שנישאתי,

וגם זה היה במקרה לגמרי.

שמחה שיש לי את האפשרות לחלוק עמכם את הידע.

הרבה הצלחה!)

חיבוק של שלום, כיף, נתינת יד או כל גילוי חיבה אחר אסור.

נגיעה שקורת בטעות באוטובוס או כשמעביר חפץ לאדם אחר, זה לא עבירה,

אבל מגע מלכתחילה בין גבר לאשה שאינה אשתו בזמן שהם מותרים- אסור.

גם נתינת כיף מביעה רחשי חיבה, קל וחומר חיבוק קל או נשיקה

(שיש מקומות שכביכול זה הכי לגיטימי בפגישה בין שני מכרים)

ישנם רמות שונות של הנאה- כיף/ליטוף וכד' (מגע קליל) זה ההתחלה של הנאה,

אח"כ יש עוד רמות.

יכול להיות שהיצר כבר שחוק ויש כאלה שכיף/נגיעה לרגע לא תגרום להם להנאה,

אבל זה לא אומר שזה מותר, אלא שהרגש שלהם נשחק... 

ראה שוב את הרמב"ם

לפי הרמב"ם- כל נגיעה היא איסור דאורייתא. (הלכות איסורי ביאה פרק כא א:כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים, או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר--הרי זה לוקה מן התורה:  שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא יח,ל); ונאמר "לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו), כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה.  [ב] והעושה דבר מחוקות אלו, הרי הוא חשוד על העריות.)

וכן את פסיקת ההלכה בשו"ע-

הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקרוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.

כלומר- כל נגיעה שהיא אסורה מהתורה!

יש משהו במגע בין שני אנשים שיוצר קשר, בכל מגע.

מרגישים את זה בקשר שבין הורה לילדו, בקשר שבין איש לאשתו ואפילו בקשר בין חברים.

ככל שהאדם יותר רחוק ממך, הקשר הגופני עמו יהיה מועט יותר.

וכדי לשמור על הגבולות הדקים האלו של הנאה מהקרבה והשחיקה התורה הציבה גבול ברור מאוד במי מותר לגעת ובמי לא.

אתה צודק שהנאה היא סובייקטיבית

אבל ללחוץ את היד אסור גם אם אתה לא מרגיש הנאה מכך.

מה שכן אם אשה (לא אשתך שהיא נידה) מביאה לך חפץ קטן וכאשר הביאה אז האצבעות קצת נגעו אחת בשנייה אין בזה חשש לנגיעה, נכון שעדיף שהיא תניח את החפץ בצד לידך ואתה תיקח.

בנוסף אם אשה עוברת לידך ובטעות בלא כוונה נוגעת בך, אתה אנוס ולא מתכוון להנות ואתה מנסה להתחמק מהמגע אז זה לא נחשב נגיעה.

אבל מכאן ולומר שלחיצת יד בכוונה בשביל לומר שלום לאישה זה עיוות של ההלכה. תאמר לה שלום בדיבור ולא צריך מעבר לזה, אותה אישה לא צריכה להפגע אם לא לחצת לה את היד, להיפך היא צריכה לכבד את דעותיך והנהגותיך.

ברכה והצלחה.

לחיצת יד סתמית לא מזיזה לו...

אבל מה שבטוח שזה אסור בתכלית...

20170115230826.pdf

בס"ד

שלום צליל,

איסור המגע הוא גדר שחז"ל הציבו שלא ליפול לידי עבירה חמורה (והעובר על דברי חז"ל חיב מיתה בידי שמים).

הוא תקף בפנויות משום שחז"ל גזרו שכל הפנויות הן כנידה.

תקף גם על הנשואות (שאיש לא יגע באישה נשואה אחרת) אפילו שהן טהורות משום אשת איש (לא תנאף אשת רעך).

ומותר לאיש לגעת באשתו שהיא טהורה, אמא שלו, אחותו וסבתא. כל שאר המשפחה אסור בתכלית האיסור.

יש עוד הרבה מה לכתוב על נושא זה. וזה על קצה המזלג.

בהצלחה (גם לי יש נסיונות כאלו עם משפחתי החילונית - הרבה מקרים לא נעימים אבל זה לא שווה את זה אם בגלל זה אפסיד את העולם הבא שלי - דבר שהם לא מבינים)

איסור "לא תקרב לגלות ערותה"

לפי הרמב"ם- כל נגיעה היא איסור דאורייתא. (הלכות איסורי ביאה פרק כא א:כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים, או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר--הרי זה לוקה מן התורה:  שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא יח,ל); ונאמר "לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו), כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה.  [ב] והעושה דבר מחוקות אלו, הרי הוא חשוד על העריות.)

לפי הרמב"ן - רק ביאה היא איסור דאורייתא, בעוד שאר האיסורים הם דרבנן.

להלכה נפסק- בשו"ע אבן העזר סימן כ סעיף א: הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקרוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.

כלומר- כל נגיעה שהיא אסורה מהתורה!

ברכה ושפע,

אורחת פורחת.

(הגעתי לשרשור דרך העמוד הראשי של הפורומים

והיה נראה לי כי חשוב להגיב בנושא זה היות והבורות בו נפוצה ביותר.

אני למדתי כי איסור זה הוא מהתורה רק אחרי שנישאתי,

וגם זה היה במקרה לגמרי.

שמחה שיש לי את האפשרות לחלוק עמכם את הידע.

הרבה הצלחה!)

נכון באמת לא דייקתי וזה חמור מאוד מבחנתי.

התוספת שלך לא גורעת מחומרת האיסור נגיעה. עוד יותר שזה מהתורה זה חמור שבעתיים.

תודה רבה על ההארה הזו.

ברכה והצלחה!

כבר כתבו בפירוט לעיל,

רציתי רק להעיר שחז"ל לא "גזרו" על הפנויות להיות כנידה,

אלא *המציאות* היא שמגיל ההתבגרות הן נידות (מדאורייתא).

אולי אתה מתכוון שגזרו שהן לא תטבולנה?

גם זה לא מדוייק, אבל לא כדאי לפתוח כאן דיון על זה...

ואולי במחשבה לאחור זה בעייתי לכתוב בגדול.

אבל השואלת רוצה לדעת כיצד להתמודד עם נושא זה מול משפחתך והסובבים אותה

בעזר השם שכל עם ישראל ישוב בתשובה שלימה לשם יתברך במהרה בימנו.

והשם ברחמיו ישוב אלינו ויגאלנו.

ברכה והצלחה.

שנותנת להם שירות.. אפילו לא נגיעה כביכול של חיבה.. אלא של נחמדות ובכך יעלה לה סכומי הטיפים..
משמע? במגע יש סוג של קשר.. אפילו שלנו זה "כאילו" נראה סתמי...

כמו שכתבוב ב"מגע הקסם"

תקראי את הספרון.. חובה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...