או חום גבוה ממש (מעל 40 מעלות) שלא יורד בשום דרך שהיא.

וויראלי גם לא מדבק, אם אני לא טועה - לא?

ובסך הכול הוא אמר לכם מה שהייתם עושים בעצמכם - נותנים לה מנוחה ועזרה לליחה...

בדרך כלל לגוף יש יכולת להתמודד בעצמו עם חום. אם ממשיך כמה ימים - סימן שהוא לא מסוגל לזה בעצמו...

ועדיין אני דוגלת בשיטה של לא לרוץ מיד לרופא...

אבל אולי אין לי זכות לדבר, כי הילדים שלי בגיל הזה בד"כ בבית, ואני בבית תמיד - כך שלא נוא לי להישאר גם עם ילד מחלים...

ראשית, שאמר שיש משהו ויראלי. אחרת היתה עלולהלשלוח למעון קצת מוקדם מידי - ולהדביק עוד כמה.

והעיקר, הרי באותה מידה היה יכול להיות חיידק. ואז, מי יאבחן ויתן אנטיביוטיקה אם לא הרופא? הורים מנוסים, יכולים גם לראות בגרון לבד ולדעת די טוב כשכבר יש ממש דלקת.

רק אני חוטפת חום בעצמי מהורים ששולחים למעון ילדים חולים או ספק-קטן-חולים ,

ולא אכפת להם שהם ידביקו ילדים אחרים?

מנהלות, אם זה לא נראה טוב, מוזמנות למחוק:

מתואמת,אני לא תוקפת חלילה, שואלת רק, עם כל הניסיון שלך והיותך אמא ותיקה ב"ה ,

איך אפשר לא לדעת שויראלי זה הכי מדבק שיש? 

עד שחידשו לך פה שוירוס זה מדבק, מבחינתך עם וירוס היה אפשר לשלוח למסגרת בלי בעיה?

ובכל מקרה, לא אשלח למסגרת ילד שנראה לי חולה... בשבילו, לא רק בשביל שאר הילדים.

ויש דברים מסוימים שאני כבר יודעת שהם נחשבים למדבקים (כמו דלקת עיניים), אף-על-פי שהילד למעשה מרגיש טוב... ואז כמובן לא אשלח ללימודים.

רק שימו לב- מדובר על דלקות גרון ואזניים.

במקרים חמורים יותר כמו דלק ראות וכו' כן נותנים אנטיביוטיקה.

לא ראיתי צורך.

כשהעלה חום הינקתי אותו כמה שרצה כולל בלילה+ויטמין C ומי כסף ובכלל שתיה מרובה. אחרי יום, גג יומיים עבר. (לא נותנת אקמול, לדעתי אין צורך וגם רוצה לעקוב. מצמידה אלי 24 שעות כדי להרגיש אם מתחמם מאד).

דלקות עיניים גם עברו עם חלב אם/תמצית תה.

מניחה שאקח אם יעלה החום לכיוון ה41 או חום של כמה ימים רצופים אקח לרופא. כאמור לא קרה ב"ה.

לחכות יממה מהופעת תסמינים עד הליכה לרופא.

אם ביממה הזאת המחלה נעלמה - הרווחנו. ואם לא - אחרי יממה גם לרופאה קל יותר לתת אבחון מדויק.

אני מניחה שהגוף מתמודד עם איזושהיא מחלה. לכן אני עושה את מה שביכולתי כדי לחזק אותו בהתמודדות - הנקה אינטנסיבית+ויטמין C+מי כסף, ונותנת לו לעשות את מה שהוא יודע.

בינתיים ב"ה הוא ידע לעשות את זה.

בע"ה שלא נצטרך.

אבל עקרונית נראה לי שכן כדאי לדעת מה הבעיה. עם מה הגוף מתמודד, לפעמים עוזרים בדרך שונה לפי הבעיה... כנראה שתי גישות שונות...

כמו למשל- תינוק עד גיל 3 עם קוצר נשימה או עם תסמינים של דלקת קרום המוח או דברים אחרים.

גם כאב גרון מתמשך עם חום עלול לנבוע מחיידק שעלול לעשות דברים גרועים יותר בגוף מאשר דלקת גרון. 

כדאי  להכיר תסמינים של מחלות שונות שעלולות להיות מסוכנות כדי לדעת לזהות אותן בשעת הצורך, שלא נדע.

וכדאי לא להיות שאננים מדי.

עם הבכורה שלי עשינו את הטעות הזאת, כי לא ידענו, והגענו עם חום גבוה מאוד, ירידת חמצן בדם ומסכת חמצן באמבולנס היישר למיון, לטיפול עם סטרואידים ושאר ירקות. 

עם הרביעית נסענו רק לטרם הרבה לפני שזה הגיע למצב חמור, כי כבר זיהינו את זה קורה עוד בהתחלה. 

השאלה הפותחת ולהבנתי גם שאר השרשור התייחסו לעליית חום בלי מאפיינים חריגים (ז"א אפאטיות, בעיות נשימה, הקאות וכאלה).

ב"ה לא התנסינו בדברים חריגים ולכן הסתפקתי בתמיכה ומעקב (כאמור לא מורידה חום אם הוא לא גבוה ברמה מסוכנת) ולא לקחתי לרופא. ברור שאם היה משהו יוצא דופן הייתי לוקחת. אשמח לשמוע אם יש תסמינים שאני עלולה לפספס ככה..

אז אין יותר מדי מה לעשות.

אבל אם יש חום ממושך- יותר מ3 ימים כבר כדאי לבדוק.גם יכול להיות שתינוק סובל מכאב ואפשר לעזור לו, גם בצורה טבעית (אזניים, למשל)

מה שכתבתי זה בעיקר לגבי תסמינים נוספים- נשימה כבדה וכו'

אבל אני מוכרחה להכניס כאן מקרה שראיתי בעיני (מטפלת במעון.)

ילד העלה חום, לא גבוה במיוחד ברמה שמדליקה נורות אדומות.

האמא, כמוך, נתנה נוזלים, ויטמין סי, וכו, ונתנה לילד לנוח יומיים בבית.

ביום השלישי כשהחום לא ירד, הגיעו למרפאה ומשם הופנו בדחיפות למיון- הסתבר שהילד היה עם חיידק בגרון מסוכן שעבר ללב, וכעת הילד סוחב כנראה לשארית חייו הפרעה בשריר הלב.

אם הייתה מחכה חלילה עוד כמה שעות " לתת לגוף להתמודד עם המחלה" ייתכן שהייתה חוזררת ללא ילד ה' ישמור.

אז זו גישה נכונה ויפה.. עד ש.. חלילה.

השתלשלות העניינים לא תואמת את הכרוניקה המוכרת של חיידק בגרון שעובר ללב.

למיטב ידיעתי, זה תהליך של 6-7  ימים לפחות, ועד 10 ימים מתחילת הופעת החום והכאבים.

כנראה שמדובר במשהו אחר או השתלשלות עניינים שונה.

גובה החום הוא בדרך כל בהתאמה לחומרת המחלה. כמו כן משך החום.

אבל הכי מעצבן שלוקחים, והרופא לא רואה כלום, ואחרי יומיים עדיין יש חום ועדיין אין כלום.

ואחרי עוד יום כבר נוסעים לטרם ומגלים שם איזו דלקת ריאות או משהו בסגנון.

קרה לנו כמה פעמים, לצערי.

רופא טוב ידע לאבחן אם זה משהו שהולך לכיוון דלקת ראות או אוזניים או סתם משהו ויראלי שלא מצריך התייחסות מיוחדת.

מניסיון!

ועוד רופאה טובה ראתה אותי...וגם אצלי לא עלתה על דלקת ריאות. 

לפעמים זה דברים שמתפתחים ולפעמים אצל תינוקות קשה לזהות.

הייתי מצפה שאחרי 4 ימי חום לפחות יפנו אותנו לצילום חזה לתינוקת בת שנה וחצי. 

עולה חשד סביר לדלקת!

ויש גם  וירוסים שלוקחים אפילו יותר מ-4 ימים של חום!
קרה לי גם את זה..

ולכן ממש לא מומלץ לשלוח ישר לצילום. זאת בכ"ז קרינה!

לילדים שלי, למשל-  היה רופא ילדים שתמיד היה אומר: תבואו מחר.

ולמחרת ישר תוקע אנטיביוטיקה. בלי לאבחן משהו מסוים!
והוא היה פרופסור די גדול באחד מבתי החולים במרכז. ב"ה יצא לפנסיה.

לעומתו היה ד"ר פשוט יותר כביכול שישר היה עולה על הבעיה. מאבחן ושולח לאן שצריך.

והייתי תמיד משתדלת ללכת אליו ולא אל הראשון ה"פרופסור".

לצערי, אותו ד"ר עבר להיות מנהל מרפאה בעיר אחרת ועזב אותנו...

ויש לי דוגמא לגבי ילד שלי שלא הרגיש טוב, שיעולים, חום וכו' והלכתי בבוקר לפרופסור- ישר נתן אנטיביוטיקה במינון מסוים ל-7 ימים וזהו.

לא הייתי רגועה ושקטה.

בערב הלכתי לד"ר השני- ישר אבחן דלקת ראות ושלח לעשות צילום. עשינו ואכן דלקת ראות.

והמינון של האנטיביוטיקה עלה ל-10 ימים בגלל האבחון!
 

כך שרופא טוב באמת יכול לאבחן כבר מהתחלה!
 

בנוסף, לבן אחר שלי- לקחתי לרופאה אחרת אחרי יממה וחצי וישר אבחנה דלקת אוזניים ונתנה טיפול מתאים.

יש לי ניסיון עם רופאים שונים וגם עם צילומי חזה ודלקת ראות אצל הגדול שלי- לכן אמרתי מה שאמרתי.

אבל אם יש חום ממושך ושיעול- אז כן הייתי מצפה שישלחו לצילום. במיוחד שידוע שאצל תינוקות קשה לשמוע ולאבחן.

זה תלוי בילד

תלוי ברמת החום

תלוי אם יש עוד תסמינים כמו שיעול, הקאות וכו'

ובעוד דברים.

באופן כללי- עד גיל חודש- מרגע שעובר את ה38.5, הולכים מייד.

עד גיל שנה- מעל 40 מעלות גם הולכים מייד.

אח"כ רק מ41 מעלות הולכת מייד.

אם זה פחות- מחכה יום/ יומיים, תלוי במצב, ואם לא יורד הולכים לרופא.

(הכוונה אם זה רק חום והילד לא מתלונן על כאב, לא משתעל ולא מקיא או משלשל.

במקרים כאלו- הלוכים מייד)

וואו. ואני חשבתי ש40.6 זה ממש גבוה...

היה לה 41.5

שהיה כולה מוירוס או שפעת. לא זוכרת מה.

שוחררתי באותו יום.

שימו לב שכשמודדים חום בפי הטבעת צריך להוריד חצי מעלה כי זה איזור חם יותר משאר הגוף.

את זה שמעתי מרופא ובאמת גם ככה כתוב על ההוראות של המדיומים..

ובכלל חשוב מאוד לשתות..זה עוזר לגוף להתקר..

רק בריאות!

רופא אמר לנו פעם (מקווה שאני מדייקת)

שאם אין תסמינים מיוחדים חוץ מחום או משהו שנראה כשפעת רגילה-

אז אפשר לחכות ליום השלישי ואם אין התאוששות ניכרת ללכת להיבדק.

כנראה שלפני כן לא נח לאפיין מה יש.

אני נוהגת כך עם ארבעת ילדיי מאז שהגדול היה תינוק קטן, וזה גם חוסך הרבה ריצות, גם מכניס אותי לשלווה מסוימת ש"הכל נורמלי" בינתיים. 

בטוח שאצל גדולים שיכולים לומר אם כואב להם משהו זה יותר רגוע.

אבל גם כשמתלוננים על כאב גרון אני מחכה איזה יומיים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....