הרגשנו שנינו שאין הרבה לאן לקדם את זה...
נגמר.
ועכשיו אני רק מלאת געגועים. ומלא מחשבות...
אולי הייתי לא מספיק מכילה, אולי לא מספיק הבעתי רצון ללכת אחריו, אולי לא מספיק הבאתי את עצמי, אולי לא מספיק יזמתי...
ולי כןאב רק דבר אחד עיקרי-
אם הוא חושב כמוני אז אולי פספסנו משהו גדול.
זה נורא לשאול אותו?
מה אתם חושבים?




