ברור לי שזה לא ככה ואני ודאי יכול לקום... אז מה הקטע של ה"שבע" הזה?!?

תפוז חושב שאי אפשר לקום, סינגרתי עליו ופרשתי אותו בדיור הפוך

תלמד "משיבת נפש" של רבי נחמן.

הכל מלא שם בחיזוקים עצומים.

מומלץ מאוד!!

תראה לדוג' מה כתוב שם:

"ויש בזה הרבה לדבר, כי כל אחד שנפל למקום שנפל, נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים האלה...

אבל באמת תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על קטן שבקטנים והגרוע שבגרועים,

כי ה' יתברך טוב לכל תמיד" (משיבת נפש אות ה')

הוא על הטבע. 

הצדיק הוא מי שמבין שהנפילה היא חלק מהטבע. אין חיים בלי כליות וירידות. וההתרחקויות - הם תכלית ההתקרבות (כלשון ר' נחמן. וכתבתי בשרשור אחר על זה...). "צריך להיות בקי בעליות וירידות" (גם זה מר' נחמן).

מי שמבין שהנפילה היא חלק טבעי מעבודת ה', ובכל זאת מצליח לקום שוב ושוב, לא נרתע ולא מתייאש - זה הצדיק האמיתי (ואמנם יש צדיקים שאצלם אולי אין נפילות וכו', אך "במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים")

בהצלחה, אלו לא דברים של מה בכך. השאלה שלך היא אחד היסודות בעבודת ה' לטווח ארוך.

וזה לא אומר שזה ההסתכלות לפני הנפילה (יעני שיתן לעצמו ליפול, ייכנע ליצר ויאמר "הרי זה מוכרח") אלא זה ההסתכלות לאחריה, לעזור לך לקום ולהמשיך.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....