אפשר לומר לה: "תראי איזה יופי, כמה צעצועים קיבלת מאז שנולדת. אפילו אין לך זמן לשחק בכולם! את רוצה שגם אחותך הקטנה תיהנה כמוך מהמשחקים האלה? את רוצה לראות איך היא נהנית מהם? בואי, את תלמדי אותה איך משחקים בהם! את כבר לא זקוקה להם, אז היא תשמח לשחק בהם! ומה שלא מתאים בשבילה - אפשר לתת לילדים אחרים, שימחו גם בצעצועים האלה שאת כל-כך אהבת!"

וכמובן - אם יש צעצוע שהיא קשורה אליו במיוחד, לדעתי כדאי להשאיר לה אותו, גם אם היא לא ממש משחקת בו, בשביל ה"נוסטלגיה".

 זה "העוגיה של רותי" מהספר המתוק הזה

אבל בטח יש טובים יותר, אחשוב ע"כ

בגיל צעיר, לא משכנעים "לוותר על צעצועים"..

כדי שילד יתן בהמשך, קודם כל הוא צריך להרגיש בטוח במה ששלו. שהנתינה אינה מאיימת עליו. לא למהר לעשותו "חסיד", אלא אם זה בא ממנו.

בהתחלה, ילדים מאד קטנים, נותנים לכולם; אח"כ, "שלי".. אח"כ יכולים לתת שוב.

איפה המעבר? לדעתי, כאשר כמו שהוא מרגיש את הטוב שיש לו דברים שלו, הוא מרגיש את ההרגשה הטובה בלתת. והאחד בא מתוך השני. כשילד שמח, יש לו דברים שלו, איש לא "מאיים" על כך - אז כחלק מאותה אישיות, הוא גם יכול להרגיש את הטוב שבנתינה.

צריך "לחוש" את זה, אם הוא כבר בשל לכך. "רוצה לתת גם ל.. הקטנה, שהיא תשמח"? רואים אם מתעורר רצון; אם ככה היא מרגישה כבר גדולה ונותנת, או שעדיין לחכות קצת. 

ובכללי, בוודאי מצוין לחנך לנתינה, אבל בשלב הזה - עוד לא נתינה שהיא "ויתור", אלא נתינה שהיא משמחת, כמו שמשמח שיש לי.. כשגדלים יותר, אז גם במחיר של ויתור לפעמים. וגם זה, מתוך הגברת תפיסת הערך.

הם של כולם, אין צעצוע של ילד מסויים.

בגילאים יותר גדולים, אני מאמינה שכן יהיה לכל אחד גם דברים פרטיים משלו,

אבל בגילאים צעירים לא נראה לי שיש צורך שמכונית ספציפית תשאר של הגדול בלבד והקטן לא יוכל לשחק בה...

הגדול יודע שקיבל את המכונית מסבתא, אבל גם הקטנים יכולים לשחק בה אם הם לוקחים אותה ראשונים.

וכמובן שיש משחקים שהם בינתיים רק שלו, כי עדיין לא מתאימים ברמה ההתפתחותית לקטנים.

(וגם בהם אני מדגישה כל פעם שהוא אומר שזה רק שלו, שעכשיו הוא משחק וכשאחיו יגדל הוא יצטרף אליו למשחק)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות