היה לי יום הזוי למדי.

נסעתי..

נסעתי

נסעתי 

ו..נסעתי

וגם קצת הלכתי

ונסעתי

ונסעתי.

היה מגניב רצחחח ברכבת!!

התלהבתי כמו ילדה קטנה בלונה פארק!

אבל זה לא אכפת לי!!

כי לפחות זה היה נחמד.

וזאתי  צילמה ותיעדה כל שניה..

אבל זה ישתלם בסוף..

טוב כן היה צחוקים..

איתה בדיוק אני צכה לנסוע.

אבל בשביל 40 דפים מודפסים?

פחות.. תאמת..

היה מתיש אבל נחמד!!!

ואני הבנתי שאני חייבת מלא פרגונים!!

כי בלעדי ה' ובלעדינו לא היה כלווווווווום!!

היא אמרה שהיא תביא לנו בלוני הליוםםם

ועלאאאק ישבצצ

פחח

חיה בסרט זאתי.

כולם האלה..

"איזה שפציות יואוו"|מלגלג|

גם אני רוצה להשאר בבית ולשלוח סמסים כאלו!!!

ממש חכמה גדולה!!

טוב תרגעי מה קרה?

הרי בסופו של דבר די נהנת נכון??

כן.. אבל עדיין.

זה לפי דעתי ההשקעה הכי גדולה שיכולה להיות!!

וכן מותר לי לפרגן לעצמי.

בהחלטט!!!

אז הם עדיין מעצבנות.

הם יודעות לפטפט.

הרבה.

הרבה מאוד!!

אבל בלעשות הם לא משו..

לא שאני תמיד פצצה בזה..

אבל בכל זאת.

עכשיו צריך לעשות או בעצם חייב לעשות אז עושים!

חח ובסוף לא יכולנו שתינו לקרוא אותו..

אז היה איזשהו משא ומתן קטן..

וכמובן שוויתרתי לה כי היא כזאת חמודה!!

ו.. היחידה שהסכימה לבוא איתי בכלל.

טוב אז אם אפשר ואם לא קשה לכם אשמח למילות פרגון מעטות.

תהיו יצירתיים.

תודה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול