כל יום, כל היום.

צדיקים במיתתם קרויים חיים. לנו זה כואב, לנו זה לא ברור איך זה הגיוני שהוא נעלם ככה.

אבל ה' רצה את האנשים האלה לידו, בעולם פה הם היו רק פיקדון.

יש איזה משפט (לא זוכרת בדיוק) שאומר שאין נר כבה עד שלא נר אחר נדלק. ה' לא לוקח מישהו בלי שמישהו אחר נולד. 

אהובה, זה כואב, זה יכאב, אבל זה רצון ה', ואנחנו צריכים לכאוב את זה, אנחנו בני אדם, וקשה לנו, לא סתם "תורת החיים" שלנו נתנה לנו שבעה, ושלושים, ושנה, היא יודעת שזה כואב. אבל באותה אמירה- היא תורת חיים. מתוך הקושי אנחנו צריכים להתחזק בה ולחיות. 

את מבינה מה כתבתי או שזה לא מנוסח טוב?

שכן שלי נפטר לפני פחות מחודשיים, זה מה שחיזק אותי. בהצלחה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....