עם כל הקמות הישיבות פה, אני פותחת אולפנא.ריעות.
אולפנת "אוהבי ה'", לבנות שאוהבות את הקב"ה וחפצות במצוותיו ובתורתו.
אולפנא פנימייתית, שבת פעם בשבועיים, השלמת בגרויות+ לימודים גבוהים+ לימוד תורה.
עם אווירה מעט ברסלבית, אהבת העם, התורה והארץ (כל אחד בסדר משלו), והמון המון שמחת חיים.
הפתיחה תיערך ביום שני אחרי הבגרות במתמטיקה. בתוכנית: דברי פתיחה וברכה מאת ראש האולפנא- הגברת ריעות ברויאר.
כיבוד קל והצגת האולפנא.
נשתמע בשמחות.
שבת שלום.
|נרשם|ניגונא
את ברויאר??פוסעת


אהא. למה?ריעות.
וכשלומדים גמרא?מאיר.
עושים חילוקים בין איתתא לחפצא .
שלומדים גמרא לפעמים יש צורך להבחין בין חפץ לאדםמאיר.
אז קוראים לזה חפצא וגברא ואז בעזרת החילוק הזה ניתן להסביר סתירות

לדוגמה, מה ההבדל בין נדר לשבועה?

בשבועה אדם מכניס את עצמו תחת חובה מסוימת האדם צריך לקיים את שבועתו
לעומת זאת בנדר החפץ נכנס תחת חובה מסוימת


לכן, אם אדם נשבע להביא בהמה הוא צריך להביא בהמה לא משנה מה יקרה לבהמה אותה תכנן להביא לעומת זאת כשאדם נורא בהמה והבהמה מתה הוא לא צריך להביא במקומה כי נדר על החפץ והחפץ איננו

אז פמיניסטיות שלומדות מבחינות בין חפצא לאיתתא
נרשמתזריחהאחרונה


למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך