ואצל כל אחת זה אחרת.
הנקודה המרכזית היא סדרי עדיפות. עיקביות. משמעת עצמית. יצירתיות ועוד כמה דברים. זה אפשרי.
הקב"ה שולח לנו פרנסה דרך עבודתו של בעלי.
כו....לם עוזרים אצלנו בעבודות הבית ובכביסות. גם ילדי הגן.
אני בבית. ולא שולחת למעונות. נהנית ממש לראות את השתיים שאיתי מתפתחות ומתקדמות. משקיעה בהן את שעות הבוקר. סיפורים משחקים שירים ריקודים. טיול לגן שעשועים.
חשוב לי שתהיה ארוחה חמה כל יום. והחבר"ה שלי יודעים לפרגן על זה מאד. גם חבריהם (זה נותן לי כח להשקיע ) אני מבשלת כל יום בזמן קבוע. ומשתדלת לשמור על שיגרה קבועה.
עזרה ומעקב בשיעורי הבית מבחינתי חובה!!! לא לכולם יש כל יום. ולא כולם צריכים עזרה.
לפעמים כשאני לא פנוייה הגדולים עוזרים לקטנים.
זמן צהריים.הוא זמן שיתוף בחוויות. קבלת עיצה. ותירגול בחוויה עם מי שצריך להתקדם (זה דורש ממני יצירתיות) מכיתה א ומעלה יוצאים לחוגים. משתדלים שלכל ילד יהיה צד חזק במשהו. נגינה ציור. מלאכת יד ועוד.
השכבה נעשית בשלושה שלבים. אני משכיבה את ארבעת הקטנים. בשעה מוקדמת וקבועה. בד"כ עד שבע כבר שקט בבית. גיל ביניים מתארגן בנתיים מקלחות ארוחת ערב שהם מכינים(חביתות .טוסטים. קורנפלקס) והגדולים ממשיכים איתי את הערב. מאד מאמינה בשיחות נפש איתם. גם אם לפעמים קצת חופר. זה נותן להם כיוון. ואוזן קשבת.
בעלי נמצא מעט בבית. אבל שותף מלא בהכל. בעיצה בעזרה בנקיון הבית. בלימוד תורה עם הילדים
בפתירת קשיים דרך הפלאפון. קניית פרסים. הסכמים עם הילדים. ועוד
כשכל הילדים יכנסו למסגרות מן הסתם אשוב לעבודה. השתדלתי בשנים האלה לקחת קורסים ןללמוד דברים שיכולים לשדרג את היכולות שלי בעבודה.
זהו... זה לא בשמיים. לגמרי על הקרקע.
אנחנו מרגישים שהקב"ה פינק אותנו במתנות יקרות. מאד רוצים לעשות לו נחת. מאד מאד רוצים עוד...
ומתפללים על זה . שנהייה ראויים...
מקווה שעניתי לך לפחןת על חלק משאלותייך.
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)