יש מדרש כזה
על שמות
את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד מה שקונה הוא לעצמו.
טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו.
תדע לך, שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב, זכה שיעשה מלאכת המשכן.
וכתיב: נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב (משלי כב א).
מנין?
ממה שקראו בעניין: ראו קרא ה' בשם בצלאל.
זה שאמר הכתוב: טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א).
אמרו לשלמה: מה טוב שם משמן טוב?
אמר להם: בשעה שאדם נולד, אין הכל יודעין מי הוא. נפטר בשם טוב, משפיע מעשים טובים, באין ישראל מטפלין עמו, עושין עמו גמילות חסד. מכריזין שבחו ואומרים: פלוני זה, כמה צדקות, כמה תורה, כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים.
ולמה לא אמר, טוב שם מיין הטוב ומדבש הטוב, והניח כל המשקין ואמר משמן טוב?
אלא מה השמן אתה נותן לתוכו מים שהוא עולה וצף למעלה, אבל שאר משקין את נותן לתוכן מים והן בולעין, כך בעל שם טוב.
דבר אחר:
טוב שם משמן טוב. שם טוב עולה, ושמן טוב יורד.
שם טוב עולה, שנאמר: ואעשך לגוי גדול, ואגדלה שמך (ברא' יב ב).
ושמן טוב יורד, שנאמר: כשמן הטוב על הראש יורד (תהל' קלג ב).
שמן טוב, לפי שעה.
ושם טוב, לעולם, שנאמר: יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (שם עב יז).
וכן את אומר בנביאים וחכמים.
שמן טוב כלה,
ושם טוב אינו כלה, שנאמר: שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישע' נו ה).
שמן טוב, בעשירים.
ושם טוב, בעניים ובעשירים.
שם טוב, בחיים ובמתים.
ושמן טוב, בחיים.
ושמן טוב, כמה הולך?
מקיטון לטרקלין.
ושם טוב, מסוף העולם עד סופו.
שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהל' י א). ושם טוב, נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר: ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד (מ"ב ד לד).
דבר אחר:
שמן טוב נופל על המים והוא נידח,
שם טוב אינו נידח, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב יא).
דבר אחר:
שמן טוב נופל על האור והוא נשרף,
שם טוב נופל על האור ואינו נשרף, שנאמר: באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו (דני' ג כו).
אמר רבי יהודה בר סימון:
מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים.
ובעלי שם טוב נכנסו למקום המתים ויצאו חיים.
נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים, והם משוחים בשמן המשחה.
וכתיב: ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י ב).
חנניה מישאל ועזריה עלו לאתון נורא ויצאו חיים, שנאמר:באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מגו נורא (דניא' ג כו).
ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א).
נולדה מרים, אין הכל יודעין. מתה, נסתלק הבאר.
נולד אהרן, אין הכל יודעין. מת, נסתלק עמוד הענן.
נולד בצלאל, אין הכל יודעין. נתמנה למלאכת המשכן, ידעו אותו הכל.
טוב שם משמן טוב, טוב שמו של בצלאל מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה. שבצלאל, הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, ראו קרא ה' בשם בצלאל:
גם אצלי זה היה ככה
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)