ומשפט שלמדתי לומר לאחרונה, כשהבת שלי שואלת על מה שהיא צירה: "זה יפה?"

"זה יפה כי את ציירת את זה"

"אני אוהבת את זה כי זה שלך"

מזכיר לי את הקלאסי שאומרים : "אני אוהבת אותך כי את הבת שלי "

אבל עדיין הבת שלי אומרת שאני אוהבת אותה כי היא מתוקה...

אני כ"כ מבינה אותך.  זה בטח מאוד מאכזב/ מכעיס/ מעליב. 

אם הייתי צריכה לבחור ילדה מכל הילדות בעולם- הייתי בוחרת אותך!!

אומרים  את המשפט האחרון לכל אחד מהילדים בנפרד?

בטח כאילו בסוד.

לא?!

טוב נגעת לי בנקודה רגישה:

איך אפשר לאהוב ככה ולהרגיש ככה על כולם

(אני עם אחת ועוד אחד בדרך)

אבל זה לא קשור לכאן

לא נראה לי שיש כללים...זה מהלב, בכיף. 

אפשר להגיד איך שרוצים. אפשר גם "מכל הילדות בנות 8 בעולם הייתי בוחרת אותך, ומכל הילדות בנות 6 וחצי בעולם הייתי בוחרת אותך, ומכל הילדות בנות 4 בעולם הייתי בוחרת אותך ותנחשו את מי הייתי בוחרת מתוך כל התינוקות בנות שנה וחצי בעולם?".....

ולגבי הענין השני- התשובה היא לא בשכל והגיון, אלא פשוט במציאות. כשתלדי בע"ה את תרגישי איך יש מספיק אהבה לעוד אחד ואח"כ בע"ה גם לעוד 10. אהבה היא בחינם, השבח לאל, ועם כל אחד נוסף הלב מתרחב. 

אני מניחה שיש רגשות משתנים כלפי כל ילד- בהתאם לאופי שלו ולחוויות אחרות, אבל אהבה בסיסית, לילד שאת הרית, ילדת, הנקת, גמלת וגידלת? איך אפשר שלא תהיה....

עד שנולדו התאומים שלי, שניהם בנים (ושניהם זהים!)...

אבל אני בהחלט אוהבת עדיין לומר לילדיי: "אתה הכי מתוק בעולם!" ולא נראה לי שמפריע להם שאמרתי את זה רגע לפני לאח אחר שלהם...

אתה הבחור שאני הכי אוהבת בעולם

אתה הילד\התינוק  שאני הכי אוהבת בעולם

הייתי מחליפה ב"לא רק שאני אוהבת אותך, אני מתה עליך!".

(אישית לא הייתי אומרת "מתה", אבל במקומך).

נשמע מוזר ומצחיק בהתחלה אבל טוב הרבה יותר מ'מתה' ו'חולה' 

יודעים מה ענה לי המתוק?

מגיע לך, אמא

איזה אלוף

מכל ההורים בעולם ה' נתן אותך לי.. תודה לה'!

יש לך רעיונות ממש טובים

כמה את תורמת למשפחה שלנו

איזה מזל שיש לנו אתכם

--

ותודה לכם על המשפטים שכתבתם.. יישר כח!

יש לנו גם חיים אחרים, לא?

אנחנו אומרים: איזה מזל שה' ברא אותך בדיוק כזה (בגובה הזה/ עם העיניים האלה / עם התכונות האלה)

איזה מזל שקיבלנו מה' בדיוק אותך.

אני מכירה סבתא ששואלת:

היית רוצה להיות יהודי או גוי, וקוראת בהתלהבות אחרי התשובה הצפויה: בדיוק יצא לך!

כנ"ל נחמד או גועלי, חכם או טיפש וכו' וכו'. 

אגב, אני אישית מתנגדת למילה 'הכי', כי גם אם הוא כרגע הכי משהו באמת, עצם התחרות הזו לא נכונה בעיני

אני מהמגזימות לפעמים

איך אפשר לעמוד בזה? ;)

-איזו מתנה ה' נתן לי !

- את היהלום של אמא!

-איך כיף לי לחבק אותך , את כל כך נעימה , את עושה לאמא אור בפנים!

- את הכי טובה בעולם , הכי מתוקה מכולם

- את השמחה של אמא ושל אבא !

- אני הכי הכי אוהבת אותך בעולם עמוק עמוק בכל הלב!

-את נסיכה של ה' וכמה ה' אוהב אותך  (שרה לה את זה הרבה המצאתי לחן )

-התנהגת כל כך יפה היום - ממש שמחת אותי היה לי כיף לראות!

(בת 3 )

-אתה ילד גדול, אתה יכול לבד

- אני אשב לידך, אני בטוחה שתצליח לבד

-יש לך פה, אתה יכול להסביר לי מה הבעיה

גם אני לא הבנתי בהתחלה

אני מאמין בך.

הכי חשוב בעיניי!

ובכללי, למדתי לחייך כשמדברים איתם.

זו גם מחמאה בשבילם- הם מרגישים אהובים

וגם רווח אישי שלי- אני מחייכת כל הזמן.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....