באיזו זכות אתן שואלות שאלות כאלה?

מה זה חשוב איך היא נראית? חשוב איך היא מרגישה.

היא דיברה על נקודה מסויימת מאוד - מראה שנתפס בעיניה פחות גברי.

לא התלוננה על יופי.

לא נכנסת לדיון אבל אציין שבאמת בעלי יפה! ומהבחינה הזו גם יכול להראות דוגמן

זה שני דברים

בעיניים שלי, נראה לי שהבעיה שלך היא לא בדיוק המראה.

כל אחד מאיתנו, עובר בשלב של גיל השידוכים, את הקטע שנקרא "איך אני רוצה שבן הזוג שלי ייראה/יישמע/יתנהג" ובקיצור - איזה מן בעל יהיה לי.

חלומות זה טוב, זה מצויין אפילו, זה גם נותן לנו זמן מחשבה להחליט מה יהיה הכי חשוב לנו בחיים המשותפים.

אני יוצאת מתוך הנחה, שאם ענית "כן" להצעת הנישואין שלו, אז זה היה הבעל שרצית.

רק מה? המראה לא היה המראה שעמד לך בחלומות.

אני עדיין זוכרת את המדריכה אומרת לי באחד השעורים שחלומות ה דבר מצויין לבחורה.

אבל ברגע החתונה זה צריך להיגמר.

ומכאן ואילך, יש את המציאות, ואנחנו צריכים להתאים את עצמינו אליה, וללמוד לאהוב אותה.

גם אם גילינו דברים שלא מוצאים חן בעינינו.

אין בעל מושלם בעולם, ואם החיסרון היחיד שיש לו בעינייך זה שהוא לא נראה מספיק גברי, אז הוא פשוט בעל מדהים.

רק לשם הבהרה, אספר לך, שאני אחת בגובה יפה (1.72), כשחלמתי על איך ייראה בעלי,

תמיד עמד לי מול העיניים בחור גבוה, משהו באזור ה1.80 חתיך ודוגמן.

כשנפגשתי עם בעלי, בפגישה הראשונה לא התלהבתי מהמראה.

הוא נמוך ממני בכמה סנטימטרים, וכל המראה שונה ממה שחלמתי.

אבל יש לו כאלו מידות מיוחדות, וכזה מבט מדהים בעיניים, שהוא פשוט קנה אותי.

והיום, לא, אני לא חיה באשליות.

אני יודעת שיש אנשים יותר יפים ממנו בעולם, אבל את היופי הפנימי שלו, שמקרין על הפנים,

אין לאף גבר אחר בעולם!!

נראה לי שאת פשוט צריכה לשים לעצמך מול העיניים חזק את התכונות שאת הכי אוהבת בו, ולזכור שזה היופי האמיתי שלו.

מקוהה שתצליחי להתגבר על הבעיה.

בהצלחה, והרבה אושר בחיים. 

אין בעל מושלם בעולם, בדיוק כמו שאין אישה מושלמת בעולם.

לכל אחד יש חסרונות ובשביל זה באנו לעולם - לתקן אותם.

על כל התגובות

הכי דיבר אלי זה "אנשים לא מעריכים את מה שיש להם" כי זה פשוט נכון ואמיתי כנראה..

תדעי שלפעמים זה בכלל ענין של הורמונים. תקופות של שינוי הורמונלי, ואנחנו כבר חושבות שנגמר החשק ונגמרה האהבה.

בתקופות כאלה צריך פשוט לזכור את זה ולהחזיק מעמד. ברוב הפעמים זה חולף מעצמו ונשיאת החן מתחדשת.

לא מחייב אבל מישהו רזה כזה נשאר צעיר יותר.

אני מבינה אותך, באמת תנסי לראות את הטוב שבו. ותחשבי שיש בנות שדווקא המראה הזה מושך אותן. וזה גם משתנה מזמן לזמן, תלוי באמת גם בהורמונים שלך..

מזדהה. אמנם לא עם הרזון - אבל דברים אחרים במראה. וכן, לפעמים גם אני מסתכלת על אחרים בגלל זה.

הדבר שהכי עוזר לי הוא קודם כל להבין שאני נורמלית. לא להילחץ מעצמי כי כמו שכתבת - זה מתחיל להיות העיסוק שלך במשך היום. אני אומרת לעצמי שלכל אחת יש ניסיונות. יש נשים שיש להן ניסיון עם כיסוי ראש, עם אורך חצאית, עם צניעות בדיבור. עם גזל, עם דיבור אמת, עם לשון הרע.

לי יש ניסיון בזה.

זה נורמלי וזה לא אומר כלום על האהבה בינינו ועל הקשר שלנו.

שמעת? את אישה. את מכלול של בנאדם. כל הרצונות האלה מגיעים ממקום אמתי, ממקום של רצון לשלמות עם בעלך. הרצון הוא טוב ונכון ובריא, וזה העיקר.

אל תאשימי את עצמך ואל תרגישי רע.

דברים שעוזרים לי הוא להתבונן בבעלי. להסתכל עליו באהבה.

להסתכל עליו ולחשוב את האמת - כמה הוא טוב לי. כמה הוא אוהב אותי. כמה הוא הכי מתאים לי בעולם.

כמה עברנו ביחד ובנינו יחד.

וכמה העולם הזה הוא רגעי ושקרי. שידיים גבריות זה צורך של אישה - אבל צורך שעונה על משהו אחר, פנימי יותר.

וגוף שרירי זה צורך שלך. אבל זה צורך נמוך ממה שחשוב וטוב לך באמת.

ומה שנשאר באמת זאת האהבה והנתינה והקשר החי שבונים יחד.

את יכולה להיות מכוערת ואת יכולה להיות מהממת. זה לא העניין.

מגיבות, מה תגיבו לאישה מהממת שכל החיים חיזרו אחריה ומרגישה כך כלפי בעלה?

זה לא תשובה.

התשובה היא שאתם ביחד וזה הכי נכון לכם.

ואתם ביחד לנצח.

הוא עם הטוב שלו ואת עם הטוב שלך.

אני ניסיתי לחשוב מה מפריע לי בבעלי

ומתוך ידיעה שזה דבר שולי והפנמה של זה - אמרתי לעצמי שמותר לי "לשדרג" אותו

כמו שברור לי שאני מתאפרת ומתייפה ומתבשמת לכבודו.

אז קניתי לו בושם עם ריח שאני ממש אוהבת

והחלטתי בשבילו שהוא הולך ליישור שיניים (זה הרבה כסף אבל המשיכה שלי אליו חשובה יותר)

וגם בתחום הנפשי

דיברתי אתו ואמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה גברי יותר. דיברתי בצורה חכמה ומתפנקת - שזה משהו "אצלי" ולא בצורה של מוסר וביקורת שזה חסרון שלו.

וקבעתי לנו נופש יחד.

ושעות שהן רק שלנו אפילו בתוך המירוץ.

כסף? זמן?

לא מעניין.

הזוגיות והשלמות בקשר הן הדבר הכי חשוב בעולם.

ולגבי הסתכלות על גברים אחרים

אני פשוט מתפללת על זה.

וגם מודעת לעצמי

שזו תקופה אחרי הנקה. חזרתי לקבל מחזור. הורמונים ושטויות אחרות.

זה עושה לנו בלגן גם בשכל וגם ברגש.

בהצלחה. את אישה מהממת. הכול יהיה בסדר. בעלך ואת זה לנצח. ובדרך יש ניסיונות.

ריגשת אותי. אני הפותחת קראתי בשקיקה

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷