רוב הזמן
אני מרשה לעצמי להיפתח,
אני נותנת לעצמי תקווה.
גלידת לימוןאו בירושלים.
לעבור בית ספר,
לדבר איתה,
להיות חברה שאוהבים באמת, שמרגשים איתה בנוח תמיד,
לא להתעצבן מדברים טיפשיים.
סבתא קמת לתחיה.
זה היה מרגש ועצוב ביחד.
בכלל חלמתי על תחיית המתים.
על מי שהוא.
הוא בעיני מסמל את השילוב המדויק בין איש תלמיד חכם לאיש העולם הזה.
שהולכים עד הסוף עם האמת
דפק לדני את הנשק כמו שצריך!!!!
@תמר כי היא בנאדם מיוחד.
אביטל, היא מצליחה להתמודד באופן מעורר השראה.
המורה חגית, אבישג, רבקה. הם אשכרה חינכו אותי.
רעות, היא הצליחה להוציא ממני דברים.
זה הפך לאחד כזה.
ושירשור שירים אחד.
ועוד אחד שפתחתי.
ואז תעברי גם ת'1000 לפני שינעלו לך אותו...
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
