תדעי שיש מלא בני זוג שנשואים ואחד מהם יותר חזק מבחינה דתית והשני לא...  לא מדברת על למשל דתי וחלונית שזה מן הסתם קיים ויכול אולי לעבוד טוב, אלא על מקרה כמו שלך,וזה מצב רגיל ונורמלי. 

ונגיד מציעים לך בחור תורני והכל את לא צריכה "לנסות ולהתאמץ" להגיע לדרגה שלו, זה לא העניין פה, תהיי שלמה עם מי שאת ותתחזקי כפי יכולתך והרגשתך האישית ללא קשר ללהגיע לרף מסויים של בן זוג...

נראה לי שזה בדיוק מה שעושה אותך ראויה יותר מכל אחת אחרת...

זה מזכיר לי, שפעם ר' נתן אמר לר' נחמן שהוא מפחד להורות הלכה לאנשים

אז ר' נחמן שאל אותו: מה עדיף? שיהיה אחד שלא מפחד?

אף אחד לא מחפש אדמורית (ומי שכן הוא וודאי טועה, במחילה)  

העיקר בחורה ברמה סבירה שבאמת רוצה להתקדם

אל תגדירי את עצמך עפ"י החברות, אלא עפ"י מה שאת בעצמך מרגישה..

דבר שני, אני חושב שבזוגיות צריך להרגיש הכי "עצמך".

ואם את לא מרגישה שאת "עצמך", או שקיים חסם כלשהו שצריך לגלות מהו ולעבור אותו, או שזה באמת לא מתאים..

לא מכיר בנות שעושות את זה.

או שאולי רק אני לא מכיר?

בקיצור לדעתי את צריכה לבדוק עם עצמך למה את מפחדת להגדיר את עצמך כדוסית.

אני אישית הייתי מעדיף שגם הבחורה תגדיר את עצמה ככה,

זה יותר מחייב לדעתי.

אצל בנות זה לא מובן מאליו.

ישר כח עצום למי שלומד שלושה סדרים

כמובן שאי אפשר להשוות

אבל כבר אמרו על כך אנדרדוס

"עבודת ה' שלנו קצת שונה"

רק הערת שזה לא כזה וואו.

לי בקטנותי זה הפריע

אז ראיתי צורך לעצמי לכתוב. 

זה הכל.

אני כתבתי שזה לא כזה ואוו שבת שלומדת 3 סדרים גם תתפלל 3 תפילות..

סליחה שנדחפתי.

שכויח לענבל!

ולכל חברותיה.

משעשע. קורה לי עכשיו.

אז כן בהחלט מכירה את התחושה.

מלחיץ כשמציעים מישהו מממש דוס. מחייב..

זה אומר שאני צריכה להיות גם ברמה הזו?

אם כי, זה משמח אותי ולשם אני שואפת! אך עדיין..

בקיצור, אני איתך שמחה שפתחת את השירשור הזה.

נחכים ביחד..

(ו...3 תפילות ביום? וואו... מרשים)

באיזה אופן זה משפיע על קשרים? את מסרבת להצעות של בחורים שנשמעים כצדיקים יותר ממך?

אז קודם כל - העובדה שאת חושבת את זה מראה כמה את מיוחדת וכמה צניעות יש בך!

אם מציעים לך בחורים כאלה סימן שרואים שיש התאמה ביניכם ושאתם באותו ראש..אז אל תורידי מעצמך! לא לפני שפגשת את הבחור ובטח שלא אחרי!

לא תדעי אם הוא מתאים לך ברמה הדתית עד שלא תיפגשי איתו ותכירי אותו באמת ולא דרך צד שלישי. אולי אחרי שתכירי את הבחור שעלה בהצעה תביני שיש לכם הרבה במשותף ואין ביניכם פער כמו שחשבת.

חוץ מזה שתמיד יש צד אחד שהוא קצת יותר חזק ויש בזה יתרון - תוכלי ללמוד ממנו ולהתחזק ביחד איתו. תחשבי על זה - היית מעדיפה לצאת עם מישהו שהרמה הדתית שלו לא חזקה כמו שלך?

דוסית!!

אותי לפחות..

ומה זה מפלצת??? בטוחה שיש הטייה כזו...??

מלשון אחוז פלצות? מפלצת??? לא נשמע משהו...

תשתמשי במילה "מחרפנת", שמקורה כמובן בעברית הצחה והאמיתית בה נברא העולם..

;)

לדעתי את צריכה פשוט להבין שמי שמגדיר עצמו דתי/דוס וכו'

זה לא אומר שהוא מגדיר את עצמו צדיק, ומקיים את כל המצוות.

אלא אחד שרוצה ושואף לעשות רצון ה', ולקיים מצוות וכו' 

בגלל זה אני כן חושב שיש עניין שאדם יגדיר את עצמו- דוס/תורני,

כי זה מעיד בעיקר על הרצון שלו, ולאיזה חברה הוא משייך את עצמו.

וזה לא אותו דבר כמו ש@מבקש אמונה ו @ד. כתבו, 

כי שם מדובר על לקבל תפקיד, ובאמת במקרה כזה זה טוב שאדם מקטין את עצמו בפני אחרים, וחושב שלא מגיע לו להיות רב וכו'  וגם שם בסופו של דבר אמרו להם- אל תהיו יותר מידי ענווים.

(מצטער שאני מגיב לשלושתכם ביחד)

הוספה- לפעמים באמת יש כאלה שסתם מגדירים את עצמם או אחרים דוסים,

וברור שהגדרות זה רק הנקודת ההתחלה בלברר על בן אדם, אבל לדעתי יש לזה חשיבות. 

אבל עדיין מפריע לי נגיד לצאת עם משהי שלא מוכנה להגדיר את עצמה תורנית.

אא"כ היא תסביר שהיא פשוט לא אוהבת הגדרות, כמו שאת הסברת.

אז תלוי למה היא לא מגדירה את עצמה ככזאת.

אני מחפש מישהי שלא מפחדת לומר בקול שהיא תורנית ורוצה לעשות רצון ה' עד הסוף.

[בלי לקשר למה שהגבת עליו כעת, שלא הספקתי לקרוא]

התרשמתי שהבחורה הכותבת ממש מצויינת, ודווקא מתוך דבריה. אשר על כן, אמרתי שענוותה ומה שאינה חושבת ש"ראויה", רק מוסיף בדיוק כתכונה של הצד ה"תורני"..

וזה הדמיון לדוגמאות עליהן סיפרתי מהרצי"ה זצ"ל.

אבל לפחות במחינתי המסקנה צריכה להיות שאין בעייה שהיא תגדיר את עצמה דוסית.

אז את באמת (לפחות) לרמה שלו....

מובא בספר "משמיע ישועה" בשם הרב אורי כהן שליט"א, שקרה לפעמים שהרצי"ה היה מציע לתלמיד תפקיד ברבנות, והיה עונה שעדיין אינו מתאים. אמר לו: נו, אם כך יש לך עוד מעלה, אתה גם עניו...

ודומני ששמעתי שמישהו אמר לו שאינו ראוי, וענה: מה אתה רוצה, שילך מישהו שחושב שהוא כן ראוי..

באמת אשרייך. אבל בשביל שלא יפריע לך לזרימה הטבעית של בדיקת הדברים, אל תעסקי בכך. תגידי לעצמך, טוב מאד אם אתחתן עם מישהו יותר צדיק ממני - יעזור לי לעלות עוד... אבל מצד האמת, איש ואשה, לכל אחד התפקיד שלו, את לא חייבת להיות "בחור ישיבה"; העיקר להרגיש טוב זה עם זה. וכשנפגשים, לא לעסוק ב"מדידות" - להכיר, להתענין, וכל אחד כבר יראה במה השני גם תורם לו ומרומם אותו. בלי ספק גם את לצד השני במה שמיוחד בך בתור בחורה טובה - ועוד יותר לאור מה שכתבת כאן.. 

בס"ד

וממש חיזקת גם אותי... תודה לך!

בס"ד

קודם כל, זוהרת בטורקיז אני חושבת שאת מהממת ואמיצה ממש לכתוב ככה את הדברים בכזו כנות ואמיתיות!!

ותודה לך שהנחת את זה פה, והראית לי לפחות שהסירה היא משותפת ולא שכל אחד נמצא בא לבד...

בכ"א- אודה ואתוודה פה שגם אני לפעמים מרגישה את זה.. שאני לא מספיק בשביל בחור "דוס"...

לאחרונה זה ממש התחיל להציק לי... ובסדר.. אני יודעת שיש לי עוד לאן להתקדם.. אבל בעז"ה כמו שפעם למדנו- ההתקדמות האמיתית נעשית לאט לאט, בצעדים קטנים... והעיקר הוא שיש רצון...

ואני חושבת שהבחור הוא זה שצריך להוביל את הבית מבחינה תורנית.. ולכן הוא יושב ולומד כמה שנים בישיבה.. כדי שהוא יוכל לגדול במקום הזה... ואני לא צריכה לבוא באותו מקום שהוא נמצא בו, אלא לבוא במקום פתוח לקבל ממנו בעז"ה...

אז אני חושבת שאני צריכה בחור דוס, אבל שיבין אותי ואת המקום שלי.. שיש לי עוד לאן להתקדם אבל ב"ה רוצה להתקדם...

ובעז"ה בעיתו ובזמנו מקווה שיגיע הכי טוב והכי מדוייק...

ובזמן שאני כותבת את הדברים האלו מתנגן אצלי במחשב השיר הזה- שאני ממש אוהבת- והיה לי כייף לכתוב איתו.. אז מצרפת אותו לכאן..

ושיוויתי- מתוך הדיסק של ישיבת רמת גן:

מרגיש לי שכתבתי אולי קצת מבולבל.. אבל זה כל מיני תחושות ומחשבות שעלו לי, אז גם אצלי זה עדיין לא ככ מסודר...  

כדאי ללכת על זה ולזכור שככה או ככה כולנו בנים ובנות של ה', אז אין *באמת* מעמדות.

רק קריטריונים של התאמה, ואם שניכם "דוסים" זה אומר שאתם באותה קטגוריה.

ודווקא בגלל זה את כן צריכה להיות בטוחה בעצמך.

כי מי שגדל בבית דוסי, הרבה פעמים הוא פשוט ממשיך את ההורים שלו,

בלי רצון אמיתי ובלי לברר את זה בעצמו, ואז זה גם פחות חזק.

לא יודע, לדעתי צריך פשוט לספר מה השאיפות שלך, מה את מחפשת בבחור,

ולענות על השאלות ששואלים אותך.

אני מסכים איתך שאין בעייה בלהגדיר את עצמך בתור דוסית.

שאדם יסביר מה הוא מחפש. ואם יש צורך, גם היכן הוא עומד. זה דבר בסיסי אצל מי שהנושא משמעותי לו, כראוי.

כשיש צורך. למרות שהחלק השני של המשפט הזה בעייתי מאוד וכדאי לא לנסות להשתמש בו, כי זה בד"כ שמור לאנשים ממש ענוותנים.

בכל אופן, ברור שאין שום מקום או הצדקה להכחיש את מי שאתה אלא אם אתה משה רבנו, ולא נראה לי שיש הרבה אנשים במדרגה של משה רבנו בדור הזה.

כל היותר מותר לשתוק כשאומרים עליך דבר טוב, אבל בטח שלא להגיד על עצמך דבר רע.

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰