יש מצבים שמצריכים יותר התארגנות...

קודם כל ביום שישי תדאגי כמובן כבר להיות מוכנה לגמרי כולל הכל..

עם התפילה אפשר להתגמש- להתפלל יותר מוקדם בפלג המנחה וכך בעלך יכול לחזור מוקדם יותר לבית ולשמור על 2 הקטנים... ואז את פשוט הולכת, טובלת וחוזרת. זה לוקח הרבה יותר מהר מכל פעם... (כך אנחנו עשינו. יכול להיות שיהיו כאלו עם רעיונות טובים יותר.)

בהצלחה יקירתי

מה לעשות החיים מזמנים לנו אתגרים בכל התחומים צריך לקחת הכל בכיףף

עברה לי קצת צמרמורת שאמרת לי שאת משתפת את ביתך ...

עם כל החושים לא מצאת דרך להסתיר את זה..?

אין לי עדין ילדים בגיל הזה אבל היום נראה לי שלא תיהיה לי תחושה  טובה אם אאבד את הפרטיות בענין הזה ..בהתענינות לעתידינו זה טבעי שככה משתפים או שאתם בית מאוד פתוח?

אפילו שהם יכולים לקלוט.

ואפשר להסתיר.

למדתי הדרכת כלות- איך להיות מדריכת כלות לאחרות והיו שם נשים למשפחות גדולות ולילדים גדולים.

והן אמרו שהן יוצאות לסיבוב, להליכה עם הבעל, לשיעור מסוים, לקניות.

וכשזה יוצא בשבת- לבקר מישהי/ להעביר משהו דחוף לאיזה מקום.

אני חושבת שאפשר למצוא פתרונות....

בכל מקרה שלי קרה בליל שבת-

הילדים הגדולים הלכו לקבלת שבת באחד הבתים שבנות עורכות לילדים.

ואת הקטנ/ה- בעלי שמר והתפלל קבלת שבת בבית.

הלכתי מוקדם, טבלתי וחזרתי ובעלי הספיק ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית בציבור.

אם זה תינוק ממש קטן שלא מבין- ראיתי שהביאו למקווה. גם אפשרי.

אבל לא ילדים גדולים...

בהצלחה רבה!

התורה שלנו מלאה במצוות, מנהגים, החמרות ומה לא.

מצווה אחת אפשר להשאיר בצד בגילאים האלה.

נו, באמת!

למצוות..

לטעמי קצת מוגזם ויותר מיזה לא בריא גם לילדה ...

לרמה של להביא אותה יחד למקווה ..

אני חושבת שאולי להסביר ברמה שטחית ..או אפילו יותר משטחי  ושהילדה תבין שזה נושא שהצניעות יפה לה..ונושא שהוא פרטי בין אבא לאמא בדיוק כמו שיש נושאים אחרים שלא תמיד משתפים את הילדים..

אולי תשתנה דעתי שהבנות שלי יגדלו...

גם אצלנו, במקום שאני גרה עושים מיזה טקס וענין ותהלוכה.

למרות שאני הייתי מתפדחת אם היו עושים לי ככה.

אבל לחשוף ילדה לליל טבילה של אמא שלה- נראה לי מוגזם.

אני זוכרת שהיו כמה פעמים שקלטתי בתור בחורה שאמא שלי הולכת לטבול אבל היא מצידה התאמצה להסתיר את זה כשיכלה...

אבל מצד שני זה גם יכול מאוד לסקרן אותן (אולי את הגדולה יותר) לדעת בשביל מה זה ולמה זה וללכת לחטט וללמוד את הנושא לבד.

היתה לי חברה שידעה מתי אמא שלה הולכת לטבול ומאוד ענין אותה לדעת מה זה ועל מה זה ויצא שהיא חקרה את הנושא וקראה ספרים ושאלה חברה מתחזקת שידעה הכל וסיפרה לה הכל והיא היתה ממש בהלם מיזה!
 

היא אמרה לי בזמנו שיש לה משהו נורא חשוב לספר לי אבל לא רציתי לשמוע... חשבתי שלכל זמן ועת לכל חפץ.(למרות שאני די סקרנית מטבעי ואוהבת ללמוד ולהחכים)

ורק שכבר הייתי מאורסת ידעתי יותר לעומק מה משמעות המצווה הזאת.

ואני שמחה שלא ידעתי קודם!

ואני חושבת שכך בריא ונכון שילדיי גם ידעו.

וגם בנושא המיטות המופרדות-

מפרידה לקראת הלילה ומחברת בבוקר עם כיסוי זוגי מעל.

לא חושבת שאני צריכה לספק מידע ע"ז לילדים שלי.

זאת דעתי.

וגם כשלמדנו ככה בתור מדריכות כלות - סיכמנו את הנושא הזה כמו שכתבתי כאן.

למדתי את זה רק אח"כ כשהייתי מאורסת אצל מדריכת כלות שלקחתי באופן אישי ופרטני!
 

את למדת את זה בבית ספר??? באיזה גיל ומה למדתן?

כבר בכיתה ו' המחנכת התחילה עם הנושא בעדינות ובחטיבת הביניים כבר השלמנו את כל החומר: הביולוגיה, האנטומיה, איך למנוע/להגדיל סיכוי להריון וכו' (בתיכון כבר לומדים על זה הרבה פחות כי כולם כבר יודעים הכל).

כשברור לכולם שהתלמידים יחשפו לזה בכל מקרה בעולם שבחוץ, בקולנוע ובאינטרנט אז אי אפשר להתעלם מזה במערכת החינוך.

לא ידעתי שלא לומדים את זה באולפנות. ממש לא לומדים על זה כלום?

נמצאים גם עם בנים הרבה קודם לכן...

ורוצים ללמד וגם להזהיר ועוד.

בציבור הדתי- חרדי זה שונה.

תלוי נראה לי ברמה.

אני למדתי ב"בית יעקב" ובסמינר חרדי (אני חרדית) ולא למדנו על הנושא הזה כלום!

בכיתות הגבוהות בתיכון (ואח"כ בה', ו'- אחרי כיתה י"ב) היו לנו שיעורים בנושאי השקפה של בניית בית.

קראו לזה "הבית היהודי". ואני חושבת שאלו שיעורים ממש חשובים ויסודיים- הייתי קוראת לזה אפילו שיעורי חובה!!  ועוזרים אח"כ המון בבנית הבית, בתקשורת בין בני הזוג, הבנה, נתינה, ויתור, שלום בית, התמודדויות בחיים וכד'.

אבל זה היה יותר השקפתי והליכות של בית.

לא הלכות של נידה / טבילה/ אישות וכד'.

את ההלכות והענינים הללו (של טבילה, נידה ואישות) כל כלה לומדת לפני החתונה אצל מדריכת כלות שהיא בוחרת לעצמה.

שיעורים אישיים, פרטניים ובצורה יסודית ומקיפה.

וכנ"ל גם כל חתן אצל מדריך חתנים טוב.

קודם כל הם לומדים פה ושם דברים מסוימים תוך כדי לימוד.

בגמרא וכד'.

אבל לא חושבת שבמפורש ממש!

יש ישיבות רבות שיש שם "ועד" של חתנים. שרק חתנים (= מאורסים) יכולים להיכנס לשיעורים הללו.

שיעורים בנושאים הללו ובעוד נושאים שקשורים לבנית בית יהודי...

בנוסף, בעלי למשל, השתתף בשיעור כללי של חתנים אצל רב מאוד מוכר בירושלים כדי ללמוד הלכות וכל זה בתור מאורס.

ובנוסף- למד פרטני אצל רב נוסף שיעורים יחידניים יותר.

וכל המרבה ללמוד התקופה הזאת שלפני החתונה ולהכיר את העולם הזה טוב יותר- הרי זה משובח!

(ואני מתכוונת על הכל! כולל איך להתיחס לאישה ולבנות בית בצורה נכונה ואמיתית!
זה עוזר ומסייע מאוד לחיים אח"כ)

ואני לא כזאת מבוגרת.

לא מזמן הייתי בעולם הזה (בתור נערה/ בחורה) ועדיין לא הייתי מודעת לכל הנ"ל כמו שכתבתי קודם!

למרות שאין לי שום "צלקת" בנושא הזה ולמרות שלא סיפרו לי כלום וב"ה גם לא ידעתי כמעט כלום (כמו שפירטתי קודם).

עדיף שיבוא מהבית אבל בכ"ז לא הייתי משתפת בפועל את הילדה שתשמור על האח כי אמא הולכת למקווה...

שיהיה בהצלחה לכולנו וחינוך טוב לילדנו!

הלוואי ואצליח להגיע לקשר נוח כזה עם בתי (בת שנתיים, עוד יש תקווה .

גדלתי בבית אשכנזי למהדרין בעניין הזה, עם כל החסרונות. בתחום הזה הקשר שלי עם אמא שלי הוא אפס וחבל.

והלכה וחקרה את הנושא ושאלה חברה שידעה הכל והיא סיפרה לה ה-כ-ל! בגיל ממש צעיר...

לדעתי זה ממש מיותר שילדה צעירה תדע על מקווה ויחסי אישות...

לכל זמן ועת!
 

ויש לי שכנה שהילדים שלה יודעים מתי היא הולכת למקווה לעיתים ולא חקרו את הנושא וכו'. אבל חבר של הבן שלה שאל את הבן של השכנה שלי על מקווה והתחילו לפתח את הנושא והחבר סיפר לשכן התמים הכל.... ילדים בני 11.5!!

הרסו את הנשמה שלהם בגיל כ"כ צעיר!

מילא גיל 18-20. ניחא.

אבל לא בגיל 11 או 12!

כשמגיע הגיל והזמן המתאים לנישואין- אפשר לדבר ושלתף את הבנות.

ולספר על מנהגים משפחתיים בתוך המשפחה.

כשאני הייתי מאורסת- אמא שלי כן פתחה את הנושא ואמרה לי שהיא נוהגת לטבול 7 פעמים ועוד דברים וזה היה מעולה!
 

לכל זמן ועת! ולא בגיל 12 או 15...

(בעבר, בנות עדות המזרח היו גם מתחנות בגיל מאוד מוקדם. אל תשכחנה! ולכן ידעו הרבה!
וגם היו כל היום בבית עם האמהות.

יש לי דודה לא צעירה שהתחתנה בגיל 11!!

ויש לה בן שהוא גדול יותר מאבא שלי- דוד שלו!

...

זה לא הזמנים של היום!)

בין לומר בצורה בוטה ש"זה לא עניינם"

לבין לדווח לבת על טבילה של אמא שלה.

באופן נורמלי, זה לא ענין שאמור להעסיק אותה, אם אמא שלה טובלת ומתי. ובוודאי לא שייך, לא בריא ולא נורמלי, שתיכנס למה שבין הוריה.

וזה ענין אחר לגמרי מאשר שאלות שנשאלות, שעונים באופן טבעי ולפי מה שמתאים, בלי לעשות ענין גדול.

[ולגבי מה שלומדים ב"מסגרת מקצועית", הכל תלוי מהיכן המסגרת לוקחת את השקפתה. היום גם במסגרות כאילו "כשרות" יש דברים שבאים ממחוזות שמושגיהם זרים לחלוטין]

א. האמת, שאני לא קראתי את כל הדיון. התייחסתי לאמירה לגבי בת ה-16, שלבנות בגיל זה "יש חושים מחודדים" וישר היא יודעת לאן אמא הולכת...  על זה אמרתי שזה בכלל לא אמור לענין אותן, להעסיק אותן, שאמא שלהן הולכת למקוה. ובאמת דומני שלרוב אכן לא מעסיק.

וגם - במקביל - שלכן גם לא נראה לי לומר לה שתשמור על האחים כי אמא צריכה ללכת למקוה. זו הכוונה "לדווח".

[ה"לא בריא שתיכנס למה שבין הוריה", היה לגבי מה שכתבה זו שלפנייך, לא את, על משהו שהתגלגל מזה. ברור שלא חייב שזה מה שיקרה]

ב. לענין ה"מסגרות", ההערת-אגב היתה כללית, לא דווקא לגבייך. שלעיתים שומעים במסגרות, גם דתיות, גישות שמושפעות מתרבויות אחרות לגמרי.

ואכן, גם את מציינת כעת שדיברו שם לא במפורש על זה, אלא על כך שהבית צריך להיות כתובת נוחה לשאלות גם בנושאים אלו, אם עולות. נכון, ברור.

ולענין מנהגי אלו מהספרדים שנוהגים כך, אכן כל עדה-כשרה עם מנהגיה. מוכרים עוד מנהגים שיכולים להיראות "מוזרים" אל מי שאין זו דרכם. מקום ששם רגילים בכך, באמת אין כל הכרח שיקשרו טבילה עם משהו שמעבר לכך. רגילות שנשואות טובלות לטהרתן, ולא נשואות לא, וזהו.

לא תמיד מה שטוב למכלול של מי שהורגלו בכך, טוב גם למי שחיים אחרת. בכל צד יש משהו חיובי.

כמו שציינתי קודם.

הבנות היו נמצאות הרבה עם האמא בבית. את עיקר החינוך הן ינקו בבית ולמסגרות הלימודיות שלחו בקושי או רק בשביל ללמוד מקצועות יסודיים כמו חשבון וכד'.

וגם אני למדתי הדרכת כלות ודווקא ציון שם אחרת ושילדים לא אמורים לדעת מתי אמא שלהם טובלת. בכל גיל.

ותדעי לך שדווקא היום הילדים לא כ"כ תמימים כמו שהיה פעם.

ואם ילדה בת 12 יודעת מה זה טבילה ושואלת את אמא שלה מתי היא הולכת לטבול- היא וודאי יותר יותר מדבר או שניים על טבילה וודאי שכבר סיפקו לה מידע מעבר לטבילה עצמה!

גיל 12 או 16 זה די מוקדם מבחינתי.

א"כ- כשהנערה מסיימת תיכון והיא יותר בכיוון של בניית בית וכו'.- אז וודאי שכדאי לשתף וללמד. ובמיוחד לפני נישואיה ממש.

וכל אחת תעשה לפי השקפתה וחישוביה....

וזהו.

ניר'לי שמיצינו כבר את הדיון הזה... 

בס"ד

לשאלתך-

אני למדתי את זה בכיתה י"ב במסגרת שיעורי אישות [חלמי"ש אצל חלק מבתי הספר- חינוך לחיי משפחה]. כמובן שלא את כל הלכות אבל בהחלט למדו על שבעה נקיים, על כל עניין הטבילה, על מצוות עונה וכו'. לא בפרטי פרטים, אני לא יודעת מה הן הלכות טבילה, אבל אני בהחלט יודעת על זמנים, על מה זה כולל באופן כללי...

אישית אני שמחה שסיפרו לי.)

ועדיף להסתיר מאשר לשתף!

אם יוצאים ממש מוקדם למקווה

תפילת ערבית מוקדמת ואז יציאה למקווה.

אפשר להשלים אח"כ שוב קריאת שמע, לבד בבית.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…