המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום נשואים טריים

בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
מקווה בערב שבת, 2 ילדים.. איך?היושש
טבילה שיוצאת בערב שבת, 2 ילדים איך עושים את זה? מי שומר עליהם, אבא בתפילה אמא במקווה חייבת עזרה אם יש פה זוגות שכבר בשלב הזה אשמח לטיפים..
היי לךמיליון דולר

יש מצבים שמצריכים יותר התארגנות...

קודם כל ביום שישי תדאגי כמובן כבר להיות מוכנה לגמרי כולל הכל..

עם התפילה אפשר להתגמש- להתפלל יותר מוקדם בפלג המנחה וכך בעלך יכול לחזור מוקדם יותר לבית ולשמור על 2 הקטנים... ואז את פשוט הולכת, טובלת וחוזרת. זה לוקח הרבה יותר מהר מכל פעם... (כך אנחנו עשינו. יכול להיות שיהיו כאלו עם רעיונות טובים יותר.)

 

בהצלחה יקירתי

מה לעשות החיים מזמנים לנו אתגרים בכל התחומים צריך לקחת הכל בכיףף

תודה.. מקווה לצבור כמה שיותר טיפים..היושש
מתארגנים מראששיר מזמור
מבררים מתי הכי מוקדם אפשר לטבול ( יש דעות שבבין השמשות ויש דעות שרק לאחר צאת הכוכבים )טובלים וחוזרים.
אבא מתפלל בבית קבלת שבת והולך לבית כנסת לערבית...

(דרך אגב יש צד שתפילה זה דרבנן ... וטבילה זה דאוריתא... אציין רק שבעלי הסביר לי שיש בזה מורכבות וזה לא לגמרי מדויק אבל בעיקרון זה נכון )

כך עשינו תמיד
רעיונות:אורי8
כמובן להיות מוכנה לגמרי בהדלקת נרות , לגבי שמירה על הילדים, אם יש אפשרות שאמא/ אחות/ חברה תשמר לך ותצטרכי לומר לה לאן את הולכת...עשיתי את זה פעם עם אמא שלי( מותר כשיש צורך גדול), ועושה את זה עם בתי הגדולה( בת 16,שמימלא מבינה מייד לאן הלכתי, בגיל הזה יש לבנות חושים מיוחדים). או שבעלך יתפלל בבית, גם את זה עשינו בלת בררה כשכולם היו קטנים, ובעלי לא מפספס בדרך כלל תפילה במניין , ברוך ה' , גם ביום חול וגם באמצע טיול, אבל במקרה כזה מותר, או שהוא יקח אותם לתפילה. אלו הפתרונות שאני מכירה.
ניצלושגלית

עברה לי קצת צמרמורת שאמרת לי שאת משתפת את ביתך ...

עם כל החושים לא מצאת דרך להסתיר את זה..?

אין לי עדין ילדים בגיל הזה אבל היום נראה לי שלא תיהיה לי תחושה  טובה אם אאבד את הפרטיות בענין הזה ..בהתענינות לעתידינו זה טבעי שככה משתפים או שאתם בית מאוד פתוח?

עוד אין לי ילדים בגיל...שיר מזמור
אבל חייבת לציין שלחלק מהמנהגים האמא מביאה את בנותיה איתה למקווה.
ראיתי בנות 8 ו-9 וכו שבאו עם אימותיהן.
אני מניחה שלא בכל פעם... אבל בהחלט מתיחסים לזה כחלק מחינוך הבת וחשיפתה למצוות.
נשמע לי לא לענין לשתף את הילדים!מנסה לעזור

אפילו שהם יכולים לקלוט.

ואפשר להסתיר.

 

למדתי הדרכת כלות- איך להיות מדריכת כלות לאחרות והיו שם נשים למשפחות גדולות ולילדים גדולים.

והן אמרו שהן יוצאות לסיבוב, להליכה עם הבעל, לשיעור מסוים, לקניות.

וכשזה יוצא בשבת- לבקר מישהי/ להעביר משהו דחוף לאיזה מקום.

 

אני חושבת שאפשר למצוא פתרונות....

 

 

בכל מקרה שלי קרה בליל שבת-

הילדים הגדולים הלכו לקבלת שבת באחד הבתים שבנות עורכות לילדים.

ואת הקטנ/ה- בעלי שמר והתפלל קבלת שבת בבית.

הלכתי מוקדם, טבלתי וחזרתי ובעלי הספיק ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית בציבור.

 

אם זה תינוק ממש קטן שלא מבין- ראיתי שהביאו למקווה. גם אפשרי.

אבל לא ילדים גדולים...

 

בהצלחה רבה!

בואי,מודדת כובעים

התורה שלנו מלאה במצוות, מנהגים, החמרות ומה לא.

מצווה אחת אפשר להשאיר בצד בגילאים האלה.

נו, באמת!

 

 

מענין אם אותה אמא גם מכשירה עופות בבית כדי לחשוף את ביתה לגלית

למצוות..

לטעמי קצת מוגזם ויותר מיזה לא בריא גם לילדה ...

מה לא בריא?אורי8
זו בעיה שלנו שזה נראה לנו לא בריא, כשמתיחסים לזה בטבעיות כך זה נתפס, הילדה לא מריצה בראש סרטים למה שקורה אחר כך, כמו שכשלוקחים אותה לחתונה היא לא חושבת מה קורה אחר כך בלילה, הסרטים הם שלנו, מכבדת את מי שחושבת אחרת, אבל תבינו יש הרבה ציבורים בהם היחס הוא אחר וטבעי, לא ראיתי שם נזקים או פחות צניעות, ההפך יותר נשים ספרדיות שומרות טהרה גם כשאינן דתיות.
אורי 8, בעיניי שאפו!!ניקיתוש
אני בעדך ובעד הגישה שלך.
לעניות דעתי הבנות שלך גדלות באופן טבעי
לעולם הנישואים ומיניות בריאה זה ממש חשוב.
וכל מי שתמהה, סבבה. אבל מה נפלתם עליה?
זכותה לחנך את ילדיה כמו שהיא רואה לנכון.
ודבר אחד חשוב לזכור לילדים יש ראש הרבה פחות כחול מאיתנו
הם לא מחפשים מתחת לשטיח מה שיש להם מול הפרצוף.
ממני שגדלתי בבית דוס אבל מאד פתוח עם אחיות נשואות שספרו לי הרבה ואשריי, מודה על כל זה.
התכוונתי לא בריאגלית

לרמה של להביא אותה יחד למקווה ..

אני חושבת שאולי להסביר ברמה שטחית ..או אפילו יותר משטחי  ושהילדה תבין שזה נושא שהצניעות יפה לה..ונושא שהוא פרטי בין אבא לאמא בדיוק כמו שיש נושאים אחרים שלא תמיד משתפים את הילדים..

אולי תשתנה דעתי שהבנות שלי יגדלו...

זה מנהג בחלק מהעדות/המשפחותשיר מזמור
אל תזלזלו.
מבינה מאוד את ההתנגדות.
וזה מאוד לא מקובל בשיח היום אבל בהחלט מצליחה (היום ) להבין מאיפה המנהג הגיע.


(וזה מזכיר לי קצת את ההבדל בין טבילה של כלה אשכנזית לטבילה של כלה מעדות אחרות. ויש כאלה שאפילו עושים תהלוכה ברחוב עם דרבוקות והכל לכלה...)
טבילה לפני החתונה זה משהו אחר-מנסה לעזור

גם אצלנו, במקום שאני גרה עושים מיזה טקס וענין ותהלוכה.

למרות שאני הייתי מתפדחת אם היו עושים לי ככה.

 

אבל לחשוף ילדה לליל טבילה של אמא שלה- נראה לי מוגזם.

 

אני זוכרת שהיו כמה פעמים שקלטתי בתור בחורה שאמא שלי הולכת לטבול אבל היא מצידה התאמצה להסתיר את זה כשיכלה...

הרבי אומר שזה אחד הדברים הטובים שיש בתרבות המזרחמשיח עכשיו!
בנות היו רואות את האמהות שלהן טובלות, ולכן גם כשגדחו והתחתנו בעצמן, הלכו למקווה גם אם לא היו דתיות.
בניגוד להרבה בנות אשכנז.


אני גם זוכרת את אמא שלי לוקחת אותי למקום ״עם הרבה אדים ואמבטיות״ , רק אחרי שהתחתנתי קלטתי שהיא לקחה אותנו איתה למקווה.
היא קולטת גם אם אנסה להסתיר בכל דרךאורי8
והיא לא ממש מבינה את מלוא המשמעות של הטבילה מבחינה זוגית, גם בת ה12 קולטת אפילו יותר ממנה, אפילו לעניין המיטות , הן לפעמים מופרדות ולפעמים מחוברות, הן רואות זאת, והן שאלו והסברתי, וכן גם הסברתי להן איך באים ילדים לעולם כשהן שאלו , הכל בהתאם לשאלותיהן, אבל עדיין הן לא לגמרי מבינות מה קורה אחרי הטבילה , אני גם מדריכת כלות וחושבת שהכי בריא לדעת דברים כאלו מאמא ולא מחברות... וחוץ מזה אני גרה בעיר בדרום ובציבור הספרדי כאן מאוד מקובל לבוא עם הילדה למקווה, הדרכתי כלה מסורתית שהיה לה ברור שהיא שומרת טהרה כי תמיד ראתה את אמא שלה הולכת למקווה, כילדה ואפילו הלכה איתה, פעם שמעתי מרב מסויים שאולי בגלל זה נשים ספרדיות גם כשאינן שומרות מצוות נוטות יותר לקיים את מצוות הטבילה , כי זה חלק מהמסורת שראו בבית ואצל האשכנזיות זה היה סוד כמוס שאת מגלה שהוא קיים רק בחתונה, אני אשכנזיה, אבל אימצתי קצת ממנהגי המקום, נראה לי טבעי ובריא.
יכול מאוד להיות שנראה לך שהיא לא מבינה מה המשמעות-מנסה לעזור

אבל מצד שני זה גם יכול מאוד לסקרן אותן (אולי את הגדולה יותר) לדעת בשביל מה זה ולמה זה וללכת לחטט וללמוד את הנושא לבד.

 

היתה לי חברה שידעה מתי אמא שלה הולכת לטבול ומאוד ענין אותה לדעת מה זה ועל מה זה ויצא שהיא חקרה את הנושא וקראה ספרים ושאלה חברה מתחזקת שידעה הכל וסיפרה לה הכל והיא היתה ממש בהלם מיזה!
 

היא אמרה לי בזמנו שיש לה משהו נורא חשוב לספר לי אבל לא רציתי לשמוע... חשבתי שלכל זמן ועת לכל חפץ.(למרות שאני די סקרנית מטבעי ואוהבת ללמוד ולהחכים)

 

ורק שכבר הייתי מאורסת ידעתי יותר לעומק מה משמעות המצווה הזאת.

ואני שמחה שלא ידעתי קודם!

ואני חושבת שכך בריא ונכון שילדיי גם ידעו.

 

וגם בנושא המיטות המופרדות-

מפרידה לקראת הלילה ומחברת בבוקר עם כיסוי זוגי מעל.

 

לא חושבת שאני צריכה לספק מידע ע"ז לילדים שלי.

 

זאת דעתי.

וגם כשלמדנו ככה בתור מדריכות כלות - סיכמנו את הנושא הזה כמו שכתבתי כאן.

 

 

 

לא למדתן בבית ספר את מלוא המשמעות של המצווה?אחת שאיכפת לה


בבית ספר, בתור תלמידה?? ממש ממש לא!מנסה לעזור

למדתי את זה רק אח"כ כשהייתי מאורסת אצל מדריכת כלות שלקחתי באופן אישי ופרטני!
 

את למדת את זה בבית ספר??? באיזה גיל ומה למדתן?

 

למדתי בבתי ספר חילונים (חזרתי בתשובה אחרי התיכון)אחת שאיכפת לה

כבר בכיתה ו' המחנכת התחילה עם הנושא בעדינות ובחטיבת הביניים כבר השלמנו את כל החומר: הביולוגיה, האנטומיה, איך למנוע/להגדיל סיכוי להריון וכו' (בתיכון כבר לומדים על זה הרבה פחות כי כולם כבר יודעים הכל).

כשברור לכולם שהתלמידים יחשפו לזה בכל מקרה בעולם שבחוץ, בקולנוע ובאינטרנט אז אי אפשר להתעלם מזה במערכת החינוך.

לא ידעתי שלא לומדים את זה באולפנות. ממש לא לומדים על זה כלום?

 

בציבור החילוני זה יותר רווח כימנסה לעזור

נמצאים גם עם בנים הרבה קודם לכן...

ורוצים ללמד וגם להזהיר ועוד.

 

בציבור הדתי- חרדי זה שונה.

תלוי נראה לי ברמה.

 

אני למדתי ב"בית יעקב" ובסמינר חרדי (אני חרדית) ולא למדנו על הנושא הזה כלום!

 

בכיתות הגבוהות בתיכון (ואח"כ בה', ו'- אחרי כיתה י"ב) היו לנו שיעורים בנושאי השקפה של בניית בית.

קראו לזה "הבית היהודי". ואני חושבת שאלו שיעורים ממש חשובים ויסודיים- הייתי קוראת לזה אפילו שיעורי חובה!!  ועוזרים אח"כ המון בבנית הבית, בתקשורת בין בני הזוג, הבנה, נתינה, ויתור, שלום בית, התמודדויות בחיים וכד'.

אבל זה היה יותר השקפתי והליכות של בית.

לא הלכות של נידה / טבילה/ אישות וכד'.

 

את ההלכות והענינים הללו (של טבילה, נידה ואישות) כל כלה לומדת לפני החתונה אצל מדריכת כלות שהיא בוחרת לעצמה.

שיעורים אישיים, פרטניים ובצורה יסודית ומקיפה.

 

וכנ"ל גם כל חתן אצל מדריך חתנים טוב.

 

 

 

 

חתנים לא לומדים את זה כבר בישיבה?אחת שאיכפת לה


אצל בחורים זה קצת אחרת מהבנות...מנסה לעזור

קודם כל הם לומדים פה ושם דברים מסוימים תוך כדי לימוד.

בגמרא וכד'.

 

אבל לא חושבת שבמפורש ממש!

 

יש ישיבות רבות שיש שם "ועד" של חתנים. שרק חתנים (= מאורסים) יכולים להיכנס לשיעורים הללו.

שיעורים בנושאים הללו ובעוד נושאים שקשורים לבנית בית יהודי...

 

בנוסף, בעלי למשל, השתתף בשיעור כללי של חתנים אצל רב מאוד מוכר בירושלים כדי ללמוד הלכות וכל זה בתור מאורס.

ובנוסף- למד פרטני אצל רב נוסף שיעורים יחידניים יותר.

 

וכל המרבה ללמוד התקופה הזאת שלפני החתונה ולהכיר את העולם הזה טוב יותר- הרי זה משובח! קורץ

(ואני מתכוונת על הכל! כולל איך להתיחס לאישה ולבנות בית בצורה נכונה ואמיתית!
זה עוזר ומסייע מאוד לחיים אח"כ)

 

 

בימנו כבר לומדיםאורי8
ואם הבת שלך לא תשמע ממך , היא תשמע מבחוץ, גם עם אינטרנט מסונן, היום העולם שונה, גם באולפנות מסבירים הרבה יותר על הגוף וכו..
אין לנו מחשב בבית וודאי שלא אינטרנט... אפילו לא מסונן...מנסה לעזור

ואני לא כזאת מבוגרת.

לא מזמן הייתי בעולם הזה (בתור נערה/ בחורה) ועדיין לא הייתי מודעת לכל הנ"ל כמו שכתבתי קודם!

הגישה שלי שונהאורי8
באינטרנט מסונן אין חשיפה לתכנים כאלה, אבל הבנות בכל ציהור מדברות בינהן, דבר נוסף-- כשבעלי היה בכיתה ו, חבר סיפר לו איך נולדים ילדים, הוא לא האמין והיה בהלם ובעלי היה ילד דתי טוב , ודבר נוסף הוא אמר לי שהוא זוכר כילד את ההורים שלו מתרצים תרוצים מוזרים על לאן אמא הולכת וזה הרגיש לו מוזר ושבטח היא עושה משהו לא כ"כ חיובי, כשגדל ומתישהו הבין לאן היא הולכת( מסתבר שהם מבינים , גם כשנראה לנו שלא), זה נתן לו תחושה שזה משהו לא טוב.
אנחנו לגמרי אשכנזים אבל זכינו לגור במקום מאוד לא אשכנזי, ובעלי אומר שבנושא הזה אנחנו מרוקאים...
בכל אופן אני עוסקת במקצוע טיפולי ושומעת ורואה שבכל ציבור היום יש חשיפה, אם לא מהמחשב אז מהחברה, אני מעדיפה שהידע יבוא מהבית וכל הנושא יחווה כמשהו טבעי, בריא וכחלק מסוגיות בריאה ואוהבת ולא כמשהו רע, סודי ושלא מדברים עליו.
טעויות הקלדה- * ציבור, * זוגיותאורי8
אני מסכימה במקצת בגישה-מנסה לעזור

למרות שאין לי שום "צלקת" בנושא הזה ולמרות שלא סיפרו לי כלום וב"ה גם לא ידעתי כמעט כלום (כמו שפירטתי קודם).

 

עדיף שיבוא מהבית אבל בכ"ז לא הייתי משתפת בפועל את הילדה שתשמור על האח כי אמא הולכת למקווה...

 

שיהיה בהצלחה לכולנו וחינוך טוב לילדנו!

נראה לי שיש כאן שני דברים שונים;+mp8
רוצה ללמד את בנותייך בדרכך? סבבה.
מכאן ועד ליידע אותן בזמני הטבילה- הפער הוא תהומי.
יש עניין להצניע את ליל הטבילה,זה כתוב במפורש בהלכה. לא כחומרה ולא כהנהגה מומלצת.
גם אם בתרבויות מסויימות לא היו מודעים לזה- צריך ליידע אותן על כך. לא ללמוד מהן.
אני לא מיידעת, הן מבינות לבד ושואלותאורי8
ואני לא מוכרת להן לוקשים כדי להסתיר , רק במקרה שאין לי מי שישמור על הילדים, אני אומרת לבתי הגדולה שאני צריכה לצאת , אם היא שואלת אני לא משקרת לה, ואם זה בערב שבת היא לא טיפשה, זה מאוד ברור, לכן אני פשוט אומרת לה .
אני דוקא חושבת שהתיחסות טבעית בלי הסתרות - כשהן שואלות, לא מודיעה להן מיוזמתי, היא בריאה, הן לא עושות מזה עניין, זה פשוט חלק מהחיים. ומי אמר שאין מקום ללמד מעדות אחרות, עובדה שהם הצליחו להעביר מסורת בנושא זה טוב יותר מהאשכנזים , אני רואה במקווה אצליו המון נשים לא דתיות ומדריכה כלות מסורתיות רבות שברור לנן שהן ישמרו טהרה כי הלכו עם אמא כילדות למקווה( אני לא לוקחת את בנותי), וזה היה חלק טבעי מהחיים שלהן שאמא הולכת למקווה, הן לא חשבו מה זה אומר, זו פשוט מצוטה שאמא מקיימת, ובכלל קשה לי עם סודות בבית.
כמובן שאני מצניעה את ליל הטבילהאורי8
ולא מספרת עליו לאף אחד שלא לצורך, גם לא לאמא שלי, אני פשוט לא מכחישה ולא מתפתלת כדי להסתיר( אם זו חברה אז כן)
טעויותהקלדהאורי8
אם הן שואלות-+mp8
זו בדיוק ההזדמנות ללמד אותן שזה דבר פרטי ואישי, שגם אם מנחשים אותו- לא מדברים עליו ולא שואלים.
זה ערך חשוב מאוד ללמוד.
לפעמים אני עונה כך בסיטואציות מסוימותאורי8
וגם כשהבת שלי שואלת מתי אלך למקווה אני עונה לה שזה דבר פרטי ואני לא מתכוונת לומר לה( הגדולה לא שואלת, בעיקר בת ה12), אבל מצד שני אני לא רוצה לשדר שאי אפשר בכלל לשאול בנושאים האלה ולכן כשזה ממש שקוף וברור לי שהיא מבינה אני מאשרת שכן ומסבירה לה שלא מספרים את זה לאף אחד, לחברות, לאחים. או אם אני צריכה שישמרו על הקטנים ואני רואה שהן מבינות אני אומרת את זה בשקט וכמובן מדגישה שזה ענין פרטי ואישי ולא לשיחה עם האחים.
בסיכומו של דבר, אני ממש לא משתפת אותן חופשי בליל טבילה שלי, אלא לא מכחישה ולא משקרת ואם אני אומרת זה רק בשקט ומסבירה שלא מדברים על זה עם אחרים כי זה עניין אישי, אבל אם כל הזמן אכחיש כששקוף שהן מבינות בעיני זה משדר שאי אפשר לדבר איתי כאמא על נושאים כאלה, וחשוב לי מאוד שהבנות ירגישו שאני כתובת לשאלות בנושאים האלה ואם אני משתיקה אותן כשברור שהן יודעות בעיני זה משדר סגירות מזויפת שתינו מבינות מה קורה אבל אסור לשאול.
כמובן שאם ילדה תשאל באופן כללי או תגזים למשהו שאישי מידי ביני לבין בעלי, אני מסבירה לה שיש דברים אישיים, שאני לא מתכוונת לפרט לה. לא נורא בעיני אם היא תדע שהלכתי למקווה, היא לא מריצה מזה סרטים בראש.
אהבתי את הגישה הבריאה שלך!אשריך
^^גם אני!ירושלמית טרייה

הלוואי ואצליח להגיע לקשר נוח כזה עם בתי (בת שנתיים, עוד יש תקווה .

גדלתי בבית אשכנזי למהדרין בעניין הזה, עם כל החסרונות. בתחום הזה הקשר שלי עם אמא שלי הוא אפס וחבל.

ולי יש חברה שגם ידעה מתי אמא שלה הולכת למקווה ולא הסתפקה בזהמנסה לעזור

והלכה וחקרה את הנושא ושאלה חברה שידעה הכל והיא סיפרה לה ה-כ-ל! בגיל ממש צעיר...

לדעתי זה ממש מיותר שילדה צעירה תדע על מקווה ויחסי אישות...

לכל זמן ועת!
 

ויש לי שכנה שהילדים שלה יודעים מתי היא הולכת למקווה לעיתים ולא חקרו את הנושא וכו'. אבל חבר של הבן שלה שאל את הבן של השכנה שלי על מקווה והתחילו לפתח את הנושא והחבר סיפר לשכן התמים הכל.... ילדים בני 11.5!!

הרסו את הנשמה שלהם בגיל כ"כ צעיר!

מילא גיל 18-20. ניחא.

אבל לא בגיל 11 או 12!

 

כשמגיע הגיל והזמן המתאים לנישואין- אפשר לדבר ושלתף את הבנות.

ולספר על מנהגים משפחתיים בתוך המשפחה.

כשאני הייתי מאורסת- אמא שלי כן פתחה את הנושא ואמרה לי שהיא נוהגת לטבול 7 פעמים ועוד דברים וזה היה מעולה!
 

לכל זמן ועת! ולא בגיל 12 או 15...

 

(בעבר, בנות עדות המזרח היו גם מתחנות בגיל מאוד מוקדם. אל תשכחנה! ולכן ידעו הרבה!
וגם היו כל היום בבית עם האמהות.

יש לי דודה לא צעירה שהתחתנה בגיל 11!!

ויש לה בן שהוא גדול יותר מאבא שלי- דוד שלו!

...

זה לא הזמנים של היום!)

 

 

בדיוק בגלל גילויים כמו שציינת חשוב לי שכל המידע יגיע מהביתאורי8
אף אחד לא חסין מפני ילדים שיספרו לבן התמים שלך הכל. ולכן הכי בריא שהילדים ירגישו שההורים הם כתובת לשאלות בנושאים אלו. ואם לא מדברים איתם בבית על שום דבר שקשור לגוף שלהם וכשהם שואלים שאלות אומרים להם שזה לא ענינם ולא עונים וגם מתרצים תרוצים הזויים למשהו שהילדה בעצם מבינה שזה לא נכון, משדרים שאי אפשר לשאל אןתנו בנושאים האלה, שזה נושא שלא מדברים עליו ומשאירים את הילד עם מידע חלקי מהרחוב, דוקא כשמדברים על כך בבית, באופן מותאם לגיל, ובהתאם לשאלות שהילד שואל גם אם הן קשות לנו, משדרים שאפשר לדבר איתנו על זה, אנחנו כתובת.
ומידע כזה שבא מאמא לא הורס את הנשמה, אלא מתישב בנפש בצורה בריאה. וכשאמא לא כתובת זה נשאר כמו ארס בלב ובאמת מקלקל, זו דעתי , וגם למדתי את הנושא במסגרת מקצועית, שכל אחת תעשה מה שהיא מבינה.
יש הבדל,ד.

בין לומר בצורה בוטה ש"זה לא עניינם"

 

לבין לדווח לבת על טבילה של אמא שלה.

 

באופן נורמלי, זה לא ענין שאמור להעסיק אותה, אם אמא שלה טובלת ומתי. ובוודאי לא שייך, לא בריא ולא נורמלי, שתיכנס למה שבין הוריה.

 

 

וזה ענין אחר לגמרי מאשר שאלות שנשאלות, שעונים באופן טבעי ולפי מה שמתאים, בלי לעשות ענין גדול.

 

[ולגבי מה שלומדים ב"מסגרת מקצועית", הכל תלוי מהיכן המסגרת לוקחת את השקפתה. היום גם במסגרות כאילו "כשרות" יש דברים שבאים ממחוזות שמושגיהם זרים לחלוטין]

 

כבר מתיש אותי הדיון הזהאורי8
הבת שלי לא נכנסת למה שבין הוריה, היא בסך הכל מבינה שאם אמא יוצאת בליל שבת היא הולכת למקוה ואני לא רואה בעיה בלומר לה זאת כי מבחינתה זה לא משהו שבין הוריה, היא לא מדמינת עד שם , ואם כן גם לא נורא, ככה היא מבינה מהי זוגיות בריאה, כמובן שבנושאים אלו לא אשתף אותה .
אם היתי ממציאה את הפתיחות הזו אולי באמת זה בא ממקומות זרים, אך זה נוהג בעדות מסוימות, ודוקא הם הצלחו יותר מאיתנו האשכנזים בהעברת המסורת בנושא. לכן אני לא מבינה למה מתקיפים אותי כל כך על זה שלפעמים בנותי יודעות שאני הולכת למקוה, הן לא חסופות לשום דבר אינטימי, ישר מקשרים טבילה עם כל מיני דברים, הדרכתי הרבה כלות שחיו כך ויותר מזה אפילו הלכו עם אמן למקווה ולא ראיתי שזה עשה נזק, ההפך הכלות הנ"ל היו מחוברות למצוות טבילה, היא לא היתה זרה להן, הן רצו לקיים אותה אפילו שלא נראו כשומרות מצוות, היא נראתה להן חלק טבעי מהחיים , מהזוגיות והנשיות בלי כל מיני עכבות , לחץ וגועל שאני קוראת כאן לפעמים על נשים שלא אוהבות את מצוות הטבילה.
ולגבי המסגרות בהן למדתי, חוץ מהמסגרת המקצועית שאינה דתית בהכרח, למדתי הדרכת כלות מאנשים יראי שמיים לחלוטין ושמעתי הרבה הרצאות על גיל ההתבגרות בבניין שלם, לא אומרת שדיברו שם מפורשות על נושא הטבילה אבל בהחלט על פתיחות וכך שההורים צריכים להיות כתובת לשאלות בנושאים אלו.
אולי ההתנגגות כאן נובעת מהבועות הדתיות לאומיות /חרדיות שחלקים גדולים מהכותבים כאן חיים בהם, ( ישובים, קהילות סגורות), ולא מכירים מנהגים אחרים ואת היופי שבהם, יתכן שאם לא היתי מדריכה כלות מסורתיות וגרה בגרעין התורני שאני חיה בו , גם היתי מזדעזעת כמוכם, גם המנהגים של העדות שבהן יש יותר שיתוף של הבת בנושא המקווה הם לגיטימיים, גם שם יש יראת שמיים, ותפסיקו להיות כל כך שיפוטיים כלפי זה. להסתרה הזו גם יש מחיר, הלחץ שאם הבת תדע משהו היא תדע הכל, לא נכון, כשמדברים בטבעיות כך זה מתקבל.מותר לכם לחשב אחרת, לגיטימי , אבל הצגתם את הדרך שלי כאילו שזה בא ממקורות זרים וכאילו שאני חושפת את בנטתי לדברים לא צנועים, ממש לא, יש גבולות, ויש נסיון גם ליצור שיח פתוח ואמיתי בנושאים הללו. בהצלחה לכולנו
מחיאות כפיים וירטואליותירושלמית טרייה


שתי הערות:ד.

א. האמת, שאני לא קראתי את כל הדיון. התייחסתי לאמירה לגבי בת ה-16, שלבנות בגיל זה "יש חושים מחודדים" וישר היא יודעת לאן אמא הולכת...  על זה אמרתי שזה בכלל לא אמור לענין אותן, להעסיק אותן, שאמא שלהן הולכת למקוה. ובאמת דומני שלרוב אכן לא מעסיק.

 

וגם - במקביל - שלכן גם לא נראה לי לומר לה שתשמור על האחים כי אמא צריכה ללכת למקוה. זו הכוונה "לדווח".

 

[ה"לא בריא שתיכנס למה שבין הוריה", היה לגבי מה שכתבה זו שלפנייך, לא את, על משהו שהתגלגל מזה. ברור שלא חייב שזה מה שיקרה]

 

ב. לענין ה"מסגרות", ההערת-אגב היתה כללית, לא דווקא לגבייך. שלעיתים שומעים במסגרות, גם דתיות, גישות שמושפעות מתרבויות אחרות לגמרי.

ואכן, גם את מציינת כעת שדיברו שם לא במפורש על זה, אלא על כך שהבית צריך להיות כתובת נוחה לשאלות גם בנושאים אלו, אם עולות. נכון, ברור.

 

 

ולענין מנהגי אלו מהספרדים שנוהגים כך, אכן כל עדה-כשרה עם מנהגיה. מוכרים עוד מנהגים שיכולים להיראות "מוזרים" אל מי שאין זו דרכם. מקום ששם רגילים בכך, באמת אין כל הכרח שיקשרו טבילה עם משהו שמעבר לכך. רגילות שנשואות טובלות לטהרתן, ולא נשואות לא, וזהו.

 

לא תמיד מה שטוב למכלול של מי שהורגלו בכך, טוב גם למי שחיים אחרת. בכל צד יש משהו חיובי.

יש הבדל גדול בין מה שהיה אז לבין מה שיש היום...מנסה לעזור

כמו שציינתי קודם.

הבנות היו נמצאות הרבה עם האמא בבית. את עיקר החינוך הן ינקו בבית ולמסגרות הלימודיות שלחו בקושי או רק בשביל ללמוד מקצועות יסודיים כמו חשבון וכד'.

 

וגם אני למדתי הדרכת כלות ודווקא ציון שם אחרת ושילדים לא אמורים לדעת מתי אמא שלהם טובלת. בכל גיל.

 

ותדעי לך שדווקא היום הילדים לא כ"כ תמימים כמו שהיה פעם.

ואם ילדה בת 12 יודעת מה זה טבילה ושואלת את אמא שלה מתי היא הולכת לטבול- היא וודאי יותר יותר מדבר או שניים על טבילה וודאי שכבר סיפקו לה מידע מעבר לטבילה עצמה!

טוב. תלוי באיזה גיל- לדעתי.מנסה לעזור

גיל 12 או 16 זה די מוקדם מבחינתי.

 

א"כ- כשהנערה מסיימת תיכון והיא יותר בכיוון של בניית בית וכו'.- אז וודאי שכדאי לשתף וללמד. ובמיוחד לפני נישואיה ממש.

 

וכל אחת תעשה לפי השקפתה וחישוביה....

 

 

 

וזהו.

 

ניר'לי שמיצינו כבר את הדיון הזה...  חצי חיוך

צריך לדייקחלושיאחרונה
ההלכה היא שאישה לא תפרסם את ליל טבילה כלומר לא תודיע ברבים על כך. אך אם יש צורך וודאי שמותר לבקש עזרה מאמא/חברה וכו'.
(סליחה על ההתפרצות לפורום לא לי-ענבל

בס"ד

 

לשאלתך-

אני למדתי את זה בכיתה י"ב במסגרת שיעורי אישות [חלמי"ש אצל חלק מבתי הספר- חינוך לחיי משפחה]. כמובן שלא את כל הלכות אבל בהחלט למדו על שבעה נקיים, על כל עניין הטבילה, על מצוות עונה וכו'. לא בפרטי פרטים, אני לא יודעת מה הן הלכות טבילה, אבל אני בהחלט יודעת על זמנים, על מה זה כולל באופן כללי...

אישית אני שמחה שסיפרו לי.)

עדיףטבע הנס
שהאמא תספר להם ושלא יחפשו את המידע בחוץ, כי זה בדיוק מה שעלול לקרות שהם יקבלו תמונה מעוותת ושלילית בנושא! ילדים ונוער לא יודעים להיות ביקורתיים כלפי המידע שהם נחשפים אליו ךזה אנחנו צריכים לחנך וחלק מהחינוך כיום זה להתמודד עם הסברים גם בנושאים כאלה.
^^^טבע הנס
מסכימה עם הדעה שלך מאוד!
אצל מי שאני מכירה וגם אצלנו הבעל נשאר בבית.ירושלמית טרייה


מותר לבעל להפסיד תפילה במנייןתליה
בשביל הטבילה. אם אין לך פתרון אחר זה ממש מלכתחילה. כך אמר לנו הרב של בעלי כשיצא לי בשבת. לילדים הם עדיין קטנים אז מאמינה שלא ידרשו הסברים הגיוניים .. בעז"ה כשיגדלו תצטרכי להיות יצירתית.
חברה סיפרה לי שהיא אמרה לילדים שכל האמהות התארגנו לבקר איזו קשישה כל שבת אחרי הדלקת נרות ויש בינהן תורנות, והשבת התור שלה ללכת.
לא יודעת מה הדין אם ועד כמה מותר לשקר בשביל להסתיר טבילה
לגבי ה"תירוץ" לילדים- נשמע לי נכון לעשות ככהמנסה לעזור

ועדיף להסתיר מאשר לשתף!

תפילה בבית והיידה למצווה חשובההלוי מא
הערונת קטנטונת- אפשר גם להספיק להתפלל ערבית בציבור...מנסה לעזור

אם יוצאים ממש מוקדם למקווה

או לחילופיןמודדת כובעים

תפילת ערבית מוקדמת ואז יציאה למקווה.

אפשר להשלים אח"כ שוב קריאת שמע, לבד בבית.

תודה לכולם.. נראה לי מאוד מסובך 😟 הלוואי שהכל יסתדרהיושש
בהצלחה רבה והכי חשוב להערך להכל מוקדם!מנסה לעזור


אבא נשאר בבית ומקבל שבת ביחיד.אני84
זה לפי הרב שלנו..
הבעל שומר עליהם ופטור מתפילה בציבור.אשריך
מקווה זה דאורייתא. תפילה בציבור דרבנן. ככה אנחנו נוהגים, ונשואיפ לא מעט שנים ב"ה
ביביסיטר!אימל'ה
אני בתור בחורה שמרתי על ילדים של שכנה
הייתי בת 12 ולא הבנתי לאן הלכה ( כשגדלתי קלטתי )
האם זה נכון?רועישםטוב
לאגפן36

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

לאאריק מהדרום

גם לא נכון עובדתית.

90 אחוז חיים גרועים יותר?

חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית

גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.

גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.

לא!!!הסטורי

זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.

כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.

לא חושב שזה תרבות מערביתפשוט אני..

גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...

לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית

ברור שזה קשור לתרבות המערביתאריק מהדרום

העלאת על נס דגל החירות.

הרווקות המאוחרת.

הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.

אחוזי הגירושים.

עשיית ילד "לבד".

מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?

כמה אנשים בתרבות המערב בוחרים לא להתחתן?פשוט אני..

וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?

מיעוט שבמיעוט.

הו הרבהאריק מהדרום

הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.

מעצימים את האינדיבידואליזם.

הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.

לא מיעוט שבמיעוט בכלל.

יש פהoo

מרמור והתקרבנות

ויש גם דברים נכונים:

כ50% מתגרשים

אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם

ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)

מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)

באיזו מדינה 50 אחוז מתגרשים?אריק מהדרום

שקר גס.

השקר הכי ברור בכל הפוסט.

לא שקרoo

מבט מסוים על הסטטיסטיקה

גירושין סטטיסטיקה

מה זה 47.3 אחוזאריק מהדרום

זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.

צודק זה נראה שגויoo

האחוזים פחותים

לאנעמי28

ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.

זוגיות היא לא סטטית

כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.

מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים

לא כל זוגoo

עובר רגעים מאושרים

כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי

צריך פרטנר מתאים

לפעמים הוא פשוט לא

כל זוג נורמלי התחתןנעמי28

מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני

לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים

זה רגע של אושר ביחד

אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד

מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד

טובoo

רגע או חודש או כמה חודשים

של איזשהו אושר

לא יכול להיכנס למשוואה על חיים שלמים

אם יש טיפת פוטנציאלנעמי28

עם מספיק נכונות אפשר להגדיל אותה

תקופותoo

קטנות של אושר

זה לא בהכרח פוטנציאל

במיוחד בזוגיות ארוכת שנים

אנשים משתנים

ככל שאדם עושה יותר עבודה עם עצמו

הסטנדרטים שלו עולים

ואז הרגעים של האושר זה פירורים

מול חיים שלמים

אם יש נכונות משני הצדדים

וגם מודעות ויכולת לשניהם

אז אולי

אם זה רק מצד אחד

זה רק עוד פער לרשימת הפערים

כנראה שלא. כי לא היו ימים טובים לישראל.אדם פרו+

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.

אולי הבן אדם לא גר בירושלים?

וגם אם נכון.

אין עצה ותבונה נגד ה'

שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.

ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"

ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומתפרש כאיסור הלכתי.

"שלא לישב בלא אשה".

אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'

גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים

של סיכויי הפסד של 90%

שנקרא "זוגיות"

אנשים כאלו בעיקר מעוררים תהיה על עצמםחושבת בקופסא

הוא באמת לא ראה בחייו שום מודל זוגיות מתפקד? אפילו אחד?

ההורים שלו? חברים? הוא עצמו?

זה בעיקר נראה כמו דיבור מתוך כאב רגשי, ולא איזו התעמקות פילוסופית בטבע האדם.

ברור מאליו שמי שיש לו את התפיסה הזו לגבי זוגיות, לא יכול בהגדרה להיות בזוגיות מאושרת. זה למה אני ממש לא אוהבת את הבדיחות "נישואים זה כלא" וכל השטויות האלו. שפה ותפיסה משליכות על ההתנהגות בפועל. מי שבא מתוך נקודת הנחה שנישואים זה דבר אפשרי ודורש כבוד ההדי ועבודה על הקשר, יהיה הרבה יותר מאושר לא רק בזוגיות אלא גם בכל החיים שלו. זה דורש עבודת המידות שאנשים מהסוג הזה לא ששים לעשות.

ולא סתם מבחינה תורנית "קשר קליל ולא מחייב" זו זנות לכל דבר. להפריד את האינטימיות ממחויבות והתיחסות מכבדת לכל הרבדים באדם שמולי ולא רק הגוף, זה דבר מבזה לכל המעורבים בעניין.

הבלים לא מדעיים בעלילנקדימוןאחרונה

זה הגיג של אדם מתוסכל, פסימיסט, לא-מדעי בעליל, שחי במעגל חברתי אומלל.

מה הסקרים אמרו על זוגיות מוצלחת לפני 30 שנה? מסקנות אחרות לגמרי.

מה החרטה הכי גדולה של אנשים עריריים לפי הסקרים? מסקנות אחרות לגמרי.

לרב חיים נבון יש המון מה לומר על זה.

התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לבאחרונה

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית

  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

אולי יעניין אותך