יש מצבים שמצריכים יותר התארגנות...

קודם כל ביום שישי תדאגי כמובן כבר להיות מוכנה לגמרי כולל הכל..

עם התפילה אפשר להתגמש- להתפלל יותר מוקדם בפלג המנחה וכך בעלך יכול לחזור מוקדם יותר לבית ולשמור על 2 הקטנים... ואז את פשוט הולכת, טובלת וחוזרת. זה לוקח הרבה יותר מהר מכל פעם... (כך אנחנו עשינו. יכול להיות שיהיו כאלו עם רעיונות טובים יותר.)

בהצלחה יקירתי

מה לעשות החיים מזמנים לנו אתגרים בכל התחומים צריך לקחת הכל בכיףף

עברה לי קצת צמרמורת שאמרת לי שאת משתפת את ביתך ...

עם כל החושים לא מצאת דרך להסתיר את זה..?

אין לי עדין ילדים בגיל הזה אבל היום נראה לי שלא תיהיה לי תחושה  טובה אם אאבד את הפרטיות בענין הזה ..בהתענינות לעתידינו זה טבעי שככה משתפים או שאתם בית מאוד פתוח?

אפילו שהם יכולים לקלוט.

ואפשר להסתיר.

למדתי הדרכת כלות- איך להיות מדריכת כלות לאחרות והיו שם נשים למשפחות גדולות ולילדים גדולים.

והן אמרו שהן יוצאות לסיבוב, להליכה עם הבעל, לשיעור מסוים, לקניות.

וכשזה יוצא בשבת- לבקר מישהי/ להעביר משהו דחוף לאיזה מקום.

אני חושבת שאפשר למצוא פתרונות....

בכל מקרה שלי קרה בליל שבת-

הילדים הגדולים הלכו לקבלת שבת באחד הבתים שבנות עורכות לילדים.

ואת הקטנ/ה- בעלי שמר והתפלל קבלת שבת בבית.

הלכתי מוקדם, טבלתי וחזרתי ובעלי הספיק ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית בציבור.

אם זה תינוק ממש קטן שלא מבין- ראיתי שהביאו למקווה. גם אפשרי.

אבל לא ילדים גדולים...

בהצלחה רבה!

התורה שלנו מלאה במצוות, מנהגים, החמרות ומה לא.

מצווה אחת אפשר להשאיר בצד בגילאים האלה.

נו, באמת!

למצוות..

לטעמי קצת מוגזם ויותר מיזה לא בריא גם לילדה ...

לרמה של להביא אותה יחד למקווה ..

אני חושבת שאולי להסביר ברמה שטחית ..או אפילו יותר משטחי  ושהילדה תבין שזה נושא שהצניעות יפה לה..ונושא שהוא פרטי בין אבא לאמא בדיוק כמו שיש נושאים אחרים שלא תמיד משתפים את הילדים..

אולי תשתנה דעתי שהבנות שלי יגדלו...

גם אצלנו, במקום שאני גרה עושים מיזה טקס וענין ותהלוכה.

למרות שאני הייתי מתפדחת אם היו עושים לי ככה.

אבל לחשוף ילדה לליל טבילה של אמא שלה- נראה לי מוגזם.

אני זוכרת שהיו כמה פעמים שקלטתי בתור בחורה שאמא שלי הולכת לטבול אבל היא מצידה התאמצה להסתיר את זה כשיכלה...

אבל מצד שני זה גם יכול מאוד לסקרן אותן (אולי את הגדולה יותר) לדעת בשביל מה זה ולמה זה וללכת לחטט וללמוד את הנושא לבד.

היתה לי חברה שידעה מתי אמא שלה הולכת לטבול ומאוד ענין אותה לדעת מה זה ועל מה זה ויצא שהיא חקרה את הנושא וקראה ספרים ושאלה חברה מתחזקת שידעה הכל וסיפרה לה הכל והיא היתה ממש בהלם מיזה!
 

היא אמרה לי בזמנו שיש לה משהו נורא חשוב לספר לי אבל לא רציתי לשמוע... חשבתי שלכל זמן ועת לכל חפץ.(למרות שאני די סקרנית מטבעי ואוהבת ללמוד ולהחכים)

ורק שכבר הייתי מאורסת ידעתי יותר לעומק מה משמעות המצווה הזאת.

ואני שמחה שלא ידעתי קודם!

ואני חושבת שכך בריא ונכון שילדיי גם ידעו.

וגם בנושא המיטות המופרדות-

מפרידה לקראת הלילה ומחברת בבוקר עם כיסוי זוגי מעל.

לא חושבת שאני צריכה לספק מידע ע"ז לילדים שלי.

זאת דעתי.

וגם כשלמדנו ככה בתור מדריכות כלות - סיכמנו את הנושא הזה כמו שכתבתי כאן.

למדתי את זה רק אח"כ כשהייתי מאורסת אצל מדריכת כלות שלקחתי באופן אישי ופרטני!
 

את למדת את זה בבית ספר??? באיזה גיל ומה למדתן?

כבר בכיתה ו' המחנכת התחילה עם הנושא בעדינות ובחטיבת הביניים כבר השלמנו את כל החומר: הביולוגיה, האנטומיה, איך למנוע/להגדיל סיכוי להריון וכו' (בתיכון כבר לומדים על זה הרבה פחות כי כולם כבר יודעים הכל).

כשברור לכולם שהתלמידים יחשפו לזה בכל מקרה בעולם שבחוץ, בקולנוע ובאינטרנט אז אי אפשר להתעלם מזה במערכת החינוך.

לא ידעתי שלא לומדים את זה באולפנות. ממש לא לומדים על זה כלום?

נמצאים גם עם בנים הרבה קודם לכן...

ורוצים ללמד וגם להזהיר ועוד.

בציבור הדתי- חרדי זה שונה.

תלוי נראה לי ברמה.

אני למדתי ב"בית יעקב" ובסמינר חרדי (אני חרדית) ולא למדנו על הנושא הזה כלום!

בכיתות הגבוהות בתיכון (ואח"כ בה', ו'- אחרי כיתה י"ב) היו לנו שיעורים בנושאי השקפה של בניית בית.

קראו לזה "הבית היהודי". ואני חושבת שאלו שיעורים ממש חשובים ויסודיים- הייתי קוראת לזה אפילו שיעורי חובה!!  ועוזרים אח"כ המון בבנית הבית, בתקשורת בין בני הזוג, הבנה, נתינה, ויתור, שלום בית, התמודדויות בחיים וכד'.

אבל זה היה יותר השקפתי והליכות של בית.

לא הלכות של נידה / טבילה/ אישות וכד'.

את ההלכות והענינים הללו (של טבילה, נידה ואישות) כל כלה לומדת לפני החתונה אצל מדריכת כלות שהיא בוחרת לעצמה.

שיעורים אישיים, פרטניים ובצורה יסודית ומקיפה.

וכנ"ל גם כל חתן אצל מדריך חתנים טוב.

ואני לא כזאת מבוגרת.

לא מזמן הייתי בעולם הזה (בתור נערה/ בחורה) ועדיין לא הייתי מודעת לכל הנ"ל כמו שכתבתי קודם!

למרות שאין לי שום "צלקת" בנושא הזה ולמרות שלא סיפרו לי כלום וב"ה גם לא ידעתי כמעט כלום (כמו שפירטתי קודם).

עדיף שיבוא מהבית אבל בכ"ז לא הייתי משתפת בפועל את הילדה שתשמור על האח כי אמא הולכת למקווה...

שיהיה בהצלחה לכולנו וחינוך טוב לילדנו!

הלוואי ואצליח להגיע לקשר נוח כזה עם בתי (בת שנתיים, עוד יש תקווה .

גדלתי בבית אשכנזי למהדרין בעניין הזה, עם כל החסרונות. בתחום הזה הקשר שלי עם אמא שלי הוא אפס וחבל.

והלכה וחקרה את הנושא ושאלה חברה שידעה הכל והיא סיפרה לה ה-כ-ל! בגיל ממש צעיר...

לדעתי זה ממש מיותר שילדה צעירה תדע על מקווה ויחסי אישות...

לכל זמן ועת!
 

ויש לי שכנה שהילדים שלה יודעים מתי היא הולכת למקווה לעיתים ולא חקרו את הנושא וכו'. אבל חבר של הבן שלה שאל את הבן של השכנה שלי על מקווה והתחילו לפתח את הנושא והחבר סיפר לשכן התמים הכל.... ילדים בני 11.5!!

הרסו את הנשמה שלהם בגיל כ"כ צעיר!

מילא גיל 18-20. ניחא.

אבל לא בגיל 11 או 12!

כשמגיע הגיל והזמן המתאים לנישואין- אפשר לדבר ושלתף את הבנות.

ולספר על מנהגים משפחתיים בתוך המשפחה.

כשאני הייתי מאורסת- אמא שלי כן פתחה את הנושא ואמרה לי שהיא נוהגת לטבול 7 פעמים ועוד דברים וזה היה מעולה!
 

לכל זמן ועת! ולא בגיל 12 או 15...

(בעבר, בנות עדות המזרח היו גם מתחנות בגיל מאוד מוקדם. אל תשכחנה! ולכן ידעו הרבה!
וגם היו כל היום בבית עם האמהות.

יש לי דודה לא צעירה שהתחתנה בגיל 11!!

ויש לה בן שהוא גדול יותר מאבא שלי- דוד שלו!

...

זה לא הזמנים של היום!)

בין לומר בצורה בוטה ש"זה לא עניינם"

לבין לדווח לבת על טבילה של אמא שלה.

באופן נורמלי, זה לא ענין שאמור להעסיק אותה, אם אמא שלה טובלת ומתי. ובוודאי לא שייך, לא בריא ולא נורמלי, שתיכנס למה שבין הוריה.

וזה ענין אחר לגמרי מאשר שאלות שנשאלות, שעונים באופן טבעי ולפי מה שמתאים, בלי לעשות ענין גדול.

[ולגבי מה שלומדים ב"מסגרת מקצועית", הכל תלוי מהיכן המסגרת לוקחת את השקפתה. היום גם במסגרות כאילו "כשרות" יש דברים שבאים ממחוזות שמושגיהם זרים לחלוטין]

א. האמת, שאני לא קראתי את כל הדיון. התייחסתי לאמירה לגבי בת ה-16, שלבנות בגיל זה "יש חושים מחודדים" וישר היא יודעת לאן אמא הולכת...  על זה אמרתי שזה בכלל לא אמור לענין אותן, להעסיק אותן, שאמא שלהן הולכת למקוה. ובאמת דומני שלרוב אכן לא מעסיק.

וגם - במקביל - שלכן גם לא נראה לי לומר לה שתשמור על האחים כי אמא צריכה ללכת למקוה. זו הכוונה "לדווח".

[ה"לא בריא שתיכנס למה שבין הוריה", היה לגבי מה שכתבה זו שלפנייך, לא את, על משהו שהתגלגל מזה. ברור שלא חייב שזה מה שיקרה]

ב. לענין ה"מסגרות", ההערת-אגב היתה כללית, לא דווקא לגבייך. שלעיתים שומעים במסגרות, גם דתיות, גישות שמושפעות מתרבויות אחרות לגמרי.

ואכן, גם את מציינת כעת שדיברו שם לא במפורש על זה, אלא על כך שהבית צריך להיות כתובת נוחה לשאלות גם בנושאים אלו, אם עולות. נכון, ברור.

ולענין מנהגי אלו מהספרדים שנוהגים כך, אכן כל עדה-כשרה עם מנהגיה. מוכרים עוד מנהגים שיכולים להיראות "מוזרים" אל מי שאין זו דרכם. מקום ששם רגילים בכך, באמת אין כל הכרח שיקשרו טבילה עם משהו שמעבר לכך. רגילות שנשואות טובלות לטהרתן, ולא נשואות לא, וזהו.

לא תמיד מה שטוב למכלול של מי שהורגלו בכך, טוב גם למי שחיים אחרת. בכל צד יש משהו חיובי.

כמו שציינתי קודם.

הבנות היו נמצאות הרבה עם האמא בבית. את עיקר החינוך הן ינקו בבית ולמסגרות הלימודיות שלחו בקושי או רק בשביל ללמוד מקצועות יסודיים כמו חשבון וכד'.

וגם אני למדתי הדרכת כלות ודווקא ציון שם אחרת ושילדים לא אמורים לדעת מתי אמא שלהם טובלת. בכל גיל.

ותדעי לך שדווקא היום הילדים לא כ"כ תמימים כמו שהיה פעם.

ואם ילדה בת 12 יודעת מה זה טבילה ושואלת את אמא שלה מתי היא הולכת לטבול- היא וודאי יותר יותר מדבר או שניים על טבילה וודאי שכבר סיפקו לה מידע מעבר לטבילה עצמה!

בס"ד

לשאלתך-

אני למדתי את זה בכיתה י"ב במסגרת שיעורי אישות [חלמי"ש אצל חלק מבתי הספר- חינוך לחיי משפחה]. כמובן שלא את כל הלכות אבל בהחלט למדו על שבעה נקיים, על כל עניין הטבילה, על מצוות עונה וכו'. לא בפרטי פרטים, אני לא יודעת מה הן הלכות טבילה, אבל אני בהחלט יודעת על זמנים, על מה זה כולל באופן כללי...

אישית אני שמחה שסיפרו לי.)

ועדיף להסתיר מאשר לשתף!

אם יוצאים ממש מוקדם למקווה

תפילת ערבית מוקדמת ואז יציאה למקווה.

אפשר להשלים אח"כ שוב קריאת שמע, לבד בבית.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר