מכירים את הסיפור על רבי אלימלך ורבי זושא שרקדו בכלא? (היו בכלא, היה דלי מסריח לצרכים והם לא יכלו לעשות כלום- לא ללמוד לא להתפלל וכו אז הם שמחו ורקדו)
חשבתי על זה בהקשר של עמונה- אולי מה שעכשיו צריך לעשות זה להיות בשמחה?
זהו היה נגמר וגם הדיכי נגמר...
מצד שני מפנים ישוב בארץ ישראל! 42 משפחות עוזבות את הבית שלהם! מאתיים אנשים גורשו מהבית שהם אהבו, טפחו והשקיעו! איך אפשר שזה יעבור על סדר היום?
אוווווף מה עושים אז- שמחה או עצב?







