איך פעם
הוא אמר
לך
שאת פרפר
כזה שמקשט את העולם
בטוב
ובייחודיות
ואת
לא הבנת
על איזה
פרפר
הוא מדבר
והוא
צחק
והצטער
בו זמנית
על איך את לא רואה
את מה שהוא רואה
שאת בעצם
פרפר
ואכשהו
לאט לאט
התחלת להרגיש
קצת
בערך
לפחות כשהיית על ידו
ואז
כמו פרפר הוא
נעלם.
ולא חזר..
ונשארת
תועה
ותוהה
על איזה
פרפר
הוא בעצם דיבר
וחולמת לעתים
להרגיש
עוד הפעם
אפילו רק
לרגע.
את מה שהרגשת
שאת
אז
כשהיית לידו
ושמעת
והרגשת
אותו
ובעצם
גם אותך.



