מחליטה יחד עם הבן-זוג ובטח גם עושים שאלת רב....


חוץ מזה שהבנתי שאלה שסירבו פקודה במקום כי לא יכלו נפשית/רגשית, לא עשו להם כלום
אז זו גם אופציה...


מה את היית עושה?

מראש לא מתגיסים למשטרה ...

אם כן ברור שלסרב כמה שקשה...

מאמינה שהייתי מבקשת לעבור תפקיד.
עושה הכל כדי שלא אצטרך לצאת לפינוי.

מאמינה שהקב"ה היה נותן לי כח לסרב, גם כשזה האוכל של המשפחה שלי.
בפועל, במידה ואיכשהו אני שם, צריכה לפנות, זמן אמת, לא הייתי מפנה וכן בוכה ת'חיים.

הרבי היה נגד מסירת שטחים. מאמינה שרצון הרבי הוא שאסרב בלב שלם.

אבל אפשר לסרב בלב שלם גם באותו רגע וככה לא להיכנס למצב בעייתי עם הפרנסה
בכל זאת את לא במצב שאת לבד אלא יש משפחה לפרנס..

בתור רווקה, הייתי מסרבת בלי לחשוב בכלל

באותו רגע, זה קצת סיכון. לכי תדעי מה תהיינה ההשלכות שלזה.

קצת מפריע לי הביטוי "רצון הרבי".
אנחנו צריכים לעשות את רצון הקב"ה. את יכולה לומר שנראה שבמקרה כזה הרבי היה פוסק לסרב, אבל "רצון הרבי" נשמע קצת לא טוב

הוא פשוט החוט המקשר ביננו

הזכיר לי את השרשור הזה הקב"ה ואז הרבי - נסיונות פעילים

בכל אופן, אני ממש ממש לא מסכים עם מה שאמרת (לא עם הכותרת ולא עם התוכן, וכל אחד מהם דורש הסבר בפני עצמו) אבל לא ננצל"ש. אם את רוצה אפשר לפתוח על זה שרשור מסודר או לעבור לאישי.

הספיק לנו אז
תודה

(אם אתה רוצה אין לי בעיה לנסות להסביר באישי או @כל מי שרוצה)

כל שרשור שנפתח על זה הופך לשרשורפלצת חסר תקנה...

אשמח אם תוכלי להסביר לי באישי כי אפילו את ההו"א לא ממש הבנתי.

שכחתי שלא כולם פה ביינישים ⁦⁩ חשבתי שגם לא-ביינישים מכירים את הר"ת האלה...

אני מקווה שלפחות המושג מוכר

מוכר

בהצלחה ציף

ציף, העם איתך.

ותודה שעצרתם אתזה.

אם כי זה עלול ליצור לנו עוד שרשורפלצת חמוד.
אז אולי עדיף ככה

אם כי שרשורפלצת הוא לא תמיד "חמוד", לפעמים הוא סתם חמוד

האידיאל הוא לסרב, בתכלס לא יודעת מה הייתי עושה.

אני מאמינה שה' יגמול למי ששומר על הארץ שלו ודבק בתורה בנאמנות.
אולי הייתי מסרבת כמו שפה לקצת אמרה, אם כי זה נראה חיצונית כאילו הסכמתי לזה מלכתחילה..

למצוא חן בעיני אחרים- אז באמת לסרב מראש בכל מחיר

לעשות מה שנכון- יש מצב שללכת ואז לסרב זה מה שנכון
ככה מרויחים גם לא להשתתף במעשה כזה וגם עבודה

התכוונתי הפוך, שלא ישמע לרגע כאילו הסכמתי לזה, כי אני הכי מתנגדת שיש.

מצד שני- אם הייתי מסרבת תוך כדי הפינוי, זה היה מוריד כוחות..

 

'נראה חיצונית'
חשבתי שזה כי אכפת לך מה יחשבו

ואם יש דרך לשמור על הפרנסה ולהמשיך לעשות מה שנכון- אז אעשה גם אם יחשבו מה שיחשבו

כל אחד ודעתו.

אני הייתי מסרבת.

יש דברים שנמצאים בעדיפות עליונה, זה אחד הדברים...
כסף וחיים טובים זה דבר נידח לעומת ישוב יהודי בארץ ישראל...

שאפשר לומר דבר כזה רק בתור רווקים
לא כשיש ילדים ואישה לדאוג להם....

אני מניח שגם היא יודעת סדרי עדיפויות וגם היא מבינה את ההשלכות...

בס"ד

 

את אישה נשואה עם משפחה ב"ה לא קטנה.

נניח, שלושה ילדים (זה לא קטנה? נניח).

את עובדת בבית-ספר במרכז הארץ, או בחברת היי-טק, או במשרד ממשלתי.  זו המשכורת שלך.

 

קשיים תקציביים, קיצוצים ופיטורים.

הבוס רומז שגמישות ביחס לשעות נוטספות בשבת תקבע את השאלה האם תישארי בפנים, או אולי, רמיזות על צורך בנכונות לדברים אחרים - לא משהו רציני, בקטנה. (שוב, את לא לבד, רווקה, אחריות על משפחה להאכיל).

מה היית עושה?

בס"ד

 

את רוצה לספר לי מה ההבדל?

בס"ד

 

"לא נחתם דינם אלא על הגזל" וכאלה

אני חושבת שלפנות יהודים זו לא עבירה.

אני נגד הגירוש, מזעזע בעיניי ולא יכולה על סיטואציה שאפנה ואגרש יהודיים מאדמת ארץ ישראל.
אבל בכוונה יצאתי שניה לפס רחב יותר.

בס"ד

 

הקריטריון בעניין הזה הוא התורה ונושאיה. לא מה שנראה לך או לי.

בס"ד

 

חומש ויקרא, פרשת קדושים, נעים להכיר.

הם בנו שם בתים בידיעה שיש מצב שיפנו אותם, לא?

והבנתי שיש שם 5% מהשטח שאכן היה לא חוקי או אנערף.
לא משנה. אני לא מצדיקה ואני נגד וכו'.
רק רציתי לנסות להבין עם עצמי את המצב שבהם האלה שפינו עמדו בו.

לדון לכף זכות תקף גם עליך.

בס"ד

 

"והוי דן את כל האדם לכף זכות - כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם  צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ"ז], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה" (פירוש רבי עובדיה מברטנורא)

בס"ד

 

וכן, מי שעובר על איסור תורה בפרהסיה וביד רמה הוא רשע. זה הגדר.

אוקיי.

http://ph.yhb.org.il/06-05-04/

מצווה חשובה וגדולה ביותר...

שניהם חשובים. זה ברור.

כל שכן המצווה הזו שאוותר על עבודה...

ובעניין חשיבות המצווה:
יישוב יהודי בארץ הוא גם קיום ציבורי של מצוות יישוב ארץ-ישראל – "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (רמב"ן בהשמטות לספר מצוות, מצוות עשה ד').

עקירת יישוב יהודי מעל אדמתו היא לפיכך, עבירה ציבורית חמורה, אשר פוגעת ביסודות קדושת הארץ שמתגלה בפועל בהתיישבות היהודית.

מצוות ישוב הארץ מצווה אותנו לכבוש את הארץ, שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". ועוד נאמר (דברים יא, לא): "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה´ אֱלוֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". וכפי שכתב הרמב"ן בהוספות למצוות עשה ד´, שמצווה זו קיימת בכל הזמנים. וכן נפסק ב´שולחן-ערוך´ (אבן העזר עה), וכן כתב ב´פתחי- תשובה´ (שם סק"ו), שכן הסכמת כל הפוסקים. ומבואר שמצוות ישוב הארץ דוחה אף פיקוח-נפש של יחידים, שהרי על פי התורה הננו מצווים לכבוש את הארץ, ואין מלחמה ללא הרוגים, מכאן שבמצוות ישוב הארץ אין מתחשבים בפיקוח-נפש של יחידים (מנחת חינוך תכ"ה). ואם מצווים אנו לכבוש את הארץ, קל וחומר שאין לוותר על חלקים מן הארץ (ועיין לעיל ג, א; ג, ד).

 לא תמכר לצמיתות: נאמר בתורה (ויקרא כה, כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת", ולמד מכאן הרמב"ן על פי חז"ל, שאין למכור שום קרקע מקרקעות ישראל לגוי, משום שהיא לא תחזור ביובל (רמב"ן מצוות ל"ת רכ"ז). קל וחומר שאסור לתת קרקעות מנחלת אבותינו לנכרים.

יש גם עניין שלחילול ה' ועוד כיוצא בזה...

איך אני אוכל להסתכל בעיינים של אישתי? ילדי? משפחה? חברים?



תכלס במציאות, אני אגיע ופשוט באופן מקרי בעליל יקח לי שבוע....(פקקים עניינים פנצרים תעויות ניווט מחלות סבתות מתות ושאר סיפורים)

שאלת השבת בביתינו.