למי של בוער נושא ארץ ישראל, מי שלא מרגיש את זה באמת ואין לו עניין מיוחד לעבוד את השי"ת, יש התלבטות רצינית- בין עונש לטראומה:

העונש הוא לא כזה נורא(אני שמעתי מישו שאמר שזה להשאר שבת...לא נראלי הגיוני אבל אולי?)

כמה חודשים בכלא הצבאי לא הורסים חיים לאף אחד. 

לעומת זאת פינוי כן.

לראות ילדים, נוער ומשפחות ש(גם)בגללך מפונים מהבית, זה שובר את הלב. לראות את האלימות- איך אפשר לישון אח"כ בלילה? איך אפשר להסתכל בעינים של הילדים שלך אח"כ?

אבל מי שבאמת רוצה לעבוד את ה' אין אצלו שיקולי נוחות.

לסרב פקודה בלי קשר לעונש. החיים לא נהרסים גם לא משנה בכלא צבאי, החיים לא נהרסים מהקשבה להשי"ת!

ואם זה מה שהשי"ת דורש ממנו- זה מה שנעשה! זה אכן קשה, מצריך משמעת עצמית גבוהה, והמון אמת פנימית. אבל לענ"ד אין מקום  להשתתפות במבצע.

סורי על החפירות

אבל בתכלס, מה אכפת להם??

מבחינתם זה פשוט לגרום ל42 משפחות לעזוב את הבית שלהם,

לא נראה לי שמי שלא מבין את הערך של ארץ ישראל,

מבין מה הקטע שלנו להתעקש להישאר דווקא על ההר הזה,

שפשוט "יעבורו דירה" וחלאס 

אז מה אומרים על זה?

מה אפשר לענות??

תודה לכל העונים

כל בן אדם והדעה שלו יש אחד שיגיד לך שהקריירה שלו זה החיים והוא לא מוכן לוותר עליה וללכת עד הסוף ויש בן אדם שיגיד שהוא לא מוותר על הערכים שלו בחיים....

אבל יכול להיות שהפחידו את השוטרים ואיימו עליהם

וגם כל עם ישראל אחים ועצם זה שהם יכולים לפנות את האחים שלהם מהבית זה מעיד על זה שהם עשו את זה כי חייבו אותם. אני לא חושבת שבן רגיל לא משנה מה העבודה שלו יכול להוציא אנשים ככה מהבית שלהם...

אני ממש בעד סירוב פקודה.

כי מי הם בכלל? שיפנו אותם מהבית? אין להם לב!!

ואני בטוחה שלרוב השוטרים היה קשה, אבל דיי זה גבול אדום אצלי.

יהודי מגרש יהודי? עד איפה העולם הדרדר? ככה להרוס בית כנסת?

הם לא יהודיםם. ואם כןן, בהכחשה!

שיסרבו פקודה כמו ה3 חיילים הגיבורים האלו. יכנסו לכלא 40 יום ולא ימותו.

רק יעשה להם הרגשה טובה על הלב.

גם אם לא שיסרבו פקודה, לפחות שיראו שהם לא באמת רוצים לעשות צאת זה. שלא ינהגו באלימות. ראיתי תסירטונים של הפינוי, באמת מזעזזע, למה מי הוא שירביץ לילד בשישית?

זה לשבת בכלא לפחות שנה (משי ספרה לי שקרוב שלה ישב אחרי גוש קטיף שלוש שנים)

אבל שמתם לב שנפגעו 42 שוטרים - זה כנגד 42 בתים

בהגזמההה

(אם עדיין רלוונטיי)

אני חושבת שהרבה יותר יהרוס את החיים למישהו לעמוד בפינוי מול יהודים בוכים, עם עיני קרח ופרצוף אדיש וכאילו מה?? לויידת, לפי דעתי זה הרגשה נוראית, והייתי מתייסרת על זה אחר כך ימים ושבועות וכל החיים. שפיניתי את הארץ שלנו, כשאני יהודיה בצבא הגנה לישראל, ומוללי עומדים יהודים עם דמעות בעיניים. 

ולעומת זאת, אם הייתי יושבת בכלא הייתי מתייסרת שאני לא בעמונה כדי להלחם על הארץ שלנו, אבל לפחות הייתי קוראת תהלים ויודעת שאני את החלק שלי עשיתי- סירבתי פקודה ולא הייתי הבובה של המפקד, שהחליט להזיז את החוטים קצת בזמן הפינוי. הייתי יודעת שיש לי אופי, יש לי ערכים, וזו הרגשה מטורפת.

אז תעשו חושבים: לסבול בכלא מבחוץ ובפנים להיות מאושר, או למות בערך מצער בפינוי וגם בפנים למות מצער?-- החלטה של כל אחד.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...