יש לי אחות קטנה (11.5) שאם אפשר להגדיר בשתי מילים- התחילה את גיל ההתבגרות מוקדם... (מתחצפת לכול העולם, שמה פס על ההורים, מתנהגת מגעיל אל האחים)
וכל פעם שהיא מתנהגת לא טוב (שזה יחסית הרבה) צועקים עליה ומענישים כמו שצריך.
אבל לפני כמה זמן באתי לקרובי משפחה שלי. וראיתי שהבן הבכור שלהם (14) מתנהג כמו אחותי אבל אצלהם במקום לכאוס צוחקים. על משהו לא טוב שהוא עושה אז ההורים אומרים להפסיק אבל גם צוחקים על מה שהוא עשה. ממבט ראשון נראה שאצלינו עדיף- ככה אפשר לחנך, אבל אני שמתי לב שאצלם האווירה בבית הרבה יותר טובה. אצלינו כל היום צעקות ואצלם צחוקים. אז מה לדעתכם עדיף?
