להסביר להם שרק ככה אתה יכול להגיע לישיבה ולסכם איתם תנאים שפחות ידאיגו אותם כמו לנסוע בטרמפים עד שעה מסוימת בלילה לעלות רק מתוך הישוב וכו'....

ואם ההורים שלך משלמים לך על הנסיעות ממילא זה לא תקף

אני לא חושב שהרב שמואל אליהו אמר לא להקשיב להורים לדעתי מי שאומר את זה הוא מוציא לעז! אני גם חושב שאם ההורים אומרים שלא לנסוע אז לא נוסעים! הורים שהשקיעו בך כל כך הרבה זמן ככה אתה לא מקשיב להם תתבייש לך!

ואם אפשר לשכנע אותם,

הייתי מסבירה להם שזה לא אפשרי כל כך לא לנסוע בטרמפים, וכו

יש מצווה לכבד הורים, כלומר-לעזור להם.

אין מצווה לעשות מה שהם אומרים לנו.

רצוי להקשיב למה שהם אומרים, כי יש להם ניסיון וכו'

אבל לא חייבים לקיים, לאחר שיקול דעת של מה שהם אמרו.

כלומר, כדאי להקשיב לקולם, אך לא חייבים לשמוע בקולם.

הוא לא אמר את זה בהקשר של טרמפים, בכללי.

ואם הם שואלים-עדיף שקר לבן. איך נסעת? באוטובוס (לא בפעם הזאת למשל...)

ואם אין בריריה אז גם מותר לשקר.

ואסור להתחצף...

זהו.

האמת דיברתי איתם על זה וקבענו מה אני יכול ומה לא...בכל אופן,תודה רבה ממש!

אבל על ילדים שלא סמוכים לשולחן הוריהם,

מי שסמוך לשולחן הוריו (גדל אצלם בבית, הוריו קונים לו הכל, וכזה..)

כן צריך לשמוע בקולם...

אני אברר שוב, אבל ככה אני שמעתי

אין שום סיבה בעולם לשקר.

גם שקר לבן הוא שקר. וגנבת דעת.

איסורי תורה.

ההורים דואגים לטובתנו, לא נגדנו.

חבל לראות אותם כמפריעים ומתנגדים, צריך להתרגל לראות שהם רוצים בטובתנו.

חשוב להבין את הדאגה שלהם, את האהבה שלהם אלינו.

וצריך לכבד אותם לא רק בהקשבה, אלא גם בעשיית רצונם.

אפשר ורצוי לחשוב (ביחד איתם תמיד טוב) על דרכי התמודדות נכונים בסיטואציות מורכבות.

בטוח שההורים יבינו שלא תמיד אוטובוס זו האופציה האפשרית והאידאלית.

בלי ספק גם המושג טרמפים יקבל פרופורציות כשיושבים ופורטים אותו לפרטים. (כמו טרמפ מתוך הישוב וכד').

רק הבאתי את הדברים של הרב יעקב אריאל...

(ואני מדגישה-הוא לא אמר את זה על טרמפים..!)

שאתה עולה רק בטרמפיאדות שנחשבות בטוחות. וזה כבר עניין אישי מה נחשב בטוח...

וזה גם לא בגדר "כיבוד הורים".

אבל כדאי להגיע לפשרה.

אם הם אוסרים- לא אכפת לי מה הבעיות שלך- אסור לסוע.

תבין, אמנם חטיפות לא היו הרבה, וחוץ מזה אני מאמינה שכל מי שמת או נפצע מזה, זה היה רק מה' ואם האדם לא היה עולה על הטרמפ הוא היה נפצע או מת בדרך אחרת. אבללללל- שומר נפשו ירחק.

אני ספציפית, אמא שלי מתנגדת אבל אבא שלי מסכים. אז הצלחנו למצוא פתרון, אני עוצרת רק בתחנות עם חיילי צה"ל, מאחורה, וישר כשאני עולה, אני מסמסת להורים שלי שידעו לאן אני נוסעת. 

אם שני ההורים שלך לא מסכימים, אל תעשה את זה פשוט.

ואני אתן סיבה לזה שזה מסוכן ממקרה שקרה לי ביום רביעי-

עליתי על טרמפ לכיוון הבית שלי, מתוך ישוב לתחנה עם חיילים במרחק של 10 דקות נסיעה. עליתי עם עוד חברה, כשליד הנהג מקדימה ישב ילד, ככל הנראה הבן שלו. היה פקק ולא היה אפשר לזוז. הוא הוציא את הטלפון שלו ואשכרה בלי חוצפה צילם אותי. ראיתי בבירור שזאת היתה אני כי שניה אחרי הצילום הוא לחץ על התמונות ואני הופעתי על ה2 תמונות הראשונות. מטריד.

מסקנה מזה- יש סכנה בלעלות על טרמפים, ולכן יש ביסוס לדאגה של ההורים שלך.

תזהר ותשמר.

יש דרך אחרת לרדת את ההר...

סתם למחשבה

הספק הוא החטא הגדול ביותר.

ספק בגימטריה עמלק...

ההורים אמרו לא. אז לא. נקודה.

עכשיו צריך לחשוב ביחד, איך מגיעים לישיבה/ לבית או לכל מקום שצריך בדרך נוחה בטוחה ומהירה...

לחשוב ביחד זה טוב.

זה מועיל ומקדם.

 צריך להבין אחד את השני.

ולהחליט מה כן עושים.

יתכן וגם הלא של ההורים יקבל גבולות גזרה...

שווה לדבר!

זו הדרך היחידה להתמודד נכון.

(וכמובן, אם לא אז לא...)

הרב אבינר אומר שמי שההורים שלו לא מאשרים טרמפים יכול לינסוע בטרמפים רק מדין כיבוד הורים שלא ידעו. אני חושב שאין למה להרגיש רע אתה בן אדם עצמאי עם עזרה מההורים. אתה לא רובוט של אמא שלך. אבל אם אתה מרגיש רע אז אל תעשה שום דבר שגורם לך להרגיש רע. 

יותר אנשים מתו\ נפגעו (נפשית ופיזית) מנסיעות באוטובוסים!

אז למה ההתעקשות של ההורים?

אז לא נוסעים. אתה יכול לנסות להסביר לשכנע ולפרוט על מיתרי ליבם שיסכימו אולי זה יעזור ואם לא אז לא! הם גידלו אותך המון שנים בנאמנות והשקיעו בך כספים נפש לב והכל ופתאום שאומרים לך משהו אז מאחורי הגב שלהם תעשה משהו אסור?? לא

הורים אומרים לא אז לא!!! מנסים לשכנע ולהסביר אבל אם זה לא מיבחינתם אז לא ושתדעו שלא תפסידו מזה לכבד הורים זה גם נקרא להקשיב למה שהם אומרים וכל אתם גדלים על שולחנם צריך למלא את מבוקשתיהם זה כאילו הם מפרנסים אותך ועובדים שיהיה לך אוכל לאכול ובגד ללבוש ואתה בתמורה עושה את מה שהם אמרו לך לא לעשות זה כפיות טובה אל תסעו ההורים שלכם לא לא חכמים והם יודעים מה שהא אומרים ולמרות שזה קשה וכן באלך ליסוע בטרמפים אל תסע

דיברתי עם ההורים שלי על העניין,קיצור הם די הסכימו בתנאים מסוימים,אבל הסכימו!!!

כל הכבוד אתה רואה לא מפסידים מזה שמנסים לפתור בדרך הנכונה פשוט להסביר ולשכנע בהצלחהה שתסע תמיד עם אנשים טוביםם

כשמדברים- מבינים אחד את השני.

וכשאוהבים באמת ואכפת אחד מהשני, מתחשבים אחד בשני,

וחושבים ביחד איך לעזור לשני, כדי שבאמת שני הצדדים יהיו שמחים.

וזו השמחה השלמה...

כל הכבוד!

תמיד בשמחה!

מתוך כבוד והבנה הדדית.

מה ששנוא עליך לעולם לא תעשה לאחרים, ובפרט לא להורים האוהבים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...