התייעצות בעניין תיאום ציפיות מבני הזוג.אנונימי (פותח)

שלום,

 

אני וזוגתי בתקופה קצת קשה,

 

ניסיתי להסביר לה במכתב- מה הדברים החשובים לי-

 

וטענה שזה "מוגזם", ושאני- "סופר-רגיש" וכו',

 

מעניין אותי-איך זה נראה לכם?

 

המכתב מועתק להלן-

 

 

הדברים החשובים לי בקשר:

 

1. שתראי אותי ואת הרגשות שלי, ולא תתנשאי עלי ותזלזלי בי, ובהם- גם כשזה לא מובן-

 

או לא נראה לך, [כולל לצחוק לי בפרצוף בזמני מתח ומריבה]וכן- גם אל תנסי לחנך אותי-

 

ולהגיד לי במה אני לא טוב, [מה מפריע לך- תגידי, ניתוחי אופי עלי- ועל בעיותי- תוותרי]

 

 

2. שתקבלי- ותכילי-את-העובדה שיש לי ציפיות ורגשות-

 

לגבייך- שיכולים להיות לך לא נוחים-ו-לא מובנים-ו-לא הגיוניים, ועדיין לא תנסי מול-

 

כל רגש כזה-

 

להתנגד[ולדמיין שאני מחייב אותך והורג אותך, וכו'] ו/או/להתעלם/                                                

 

ו/או  לנסות לתת לי "מה שאני רוצה"-כדי שאשתוק. אלא תקבלי ותכילי באמת- ויעניין אותך-

 

 

[ושוב, לא רק בתור-"מה אני רוצה ממך", אלא מתוך קשר אמיתי- שנוגע לך ללב-

 

מה אני מרגיש ורוצה].

3. [קצת המשך מ-2- ומ-1], שתביני- ש-באופן כללי-אם אנחנו רוצים לתחזק את הקשר-

 

בינינו- בצורה טובה- אני צריך- שתהיי גלויה איתי- ותגיבי על מחוות שלי כלפייך,

 

ובפרט כשאני מתחיל ומנסה להתקרב אלייך [ובפרט אחרי מריבה]-

 

אני צריך להרגיש שאנחנו על אותו גל, ולפחות לדעת- אם-

 

אנחנו באותו גל? 

 

 

[הערת שוליים-ואם לדוג' זה לא זמן נוח- לפחות אחר-כך- אני צריך שתדברי איתי על-זה,

וודאי שלא תכעסי- אם בנתיים אני מתרחק- ונפגע- {ופה זה כבר קשור ל-2}]

 

 

 

זה חשוב לי במיוחד- היות ו-

 

אם - אני נפתח- ואחרי זה קולט- שלא היית איתי,

 

ו/או  מזלזלת בי,ו/או-" לא היה לך כוח אלי" וכו'- [כמו שקרה כמה וכמה פעמים] אני מרגיש מאוד מושפל.

 

 

ממילא- כל צעד כזה של יוזמת התקרבות- והיפתחות אלייך- וכו'-

 

דורש ממני אנרגיות- והתגברות- מחשש לדחייה-

 

ולכן אני צריך- שלפחות אחר-כך- אני אדע איפה אני עומד- כדי למקם את עצמי-

 

ביחס אלייך.

 

 

 

נ.ב.  אם 1-ו-2 יתקיימו באמת- אולי יהיה לי פחות קשה-

 

כי החשש מדחייה- יפחת,

 

 

אע"פ- שגם באופן כללי- סתם ככה- לא נוח לי להיות בקשר- שבו אני יוזם דברים-

 

ולא מקבל פידבק- והדדיות, אבל מצד הסיבה הזאת לבד- 

 

אולי עוד הייתי יכול מסתדר, [אע"פ- שזה תמיד דבר- שנותן לי דלק-

 

להמשיך להשקיע- אבל במצב כזה- זה לפחות יהיה פחות קריטי].

 

וכמובן- שאני רוצה וצריך- גם שנהיה ביחד לעיתים תכופות,

 

ואם לא אפשר- לפחות שעדיין נרצה- ונבין את החשיבות של זה.

 

 

סליחה על האריכות, אבל מעניין אותי איך זה נראה ממבט אובייקטיבי יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

אאוץ', לא פשוט ביניכם...אנונימי (3)

תשמע, דבר ראשון אני לגמרי לגמרי מבינה אותך, וזה נשמע מאוד קשה בשבילך לחיות ככה.

אבל דבר שני אני מבינה גם למה המכתב הזה (למרות שרואים שהשקעת בו ונפתחת ושיתפת מעומק הלב) - לא תרם לשיפור התקשורת.

למרות שמצדך אתה פותח את מה שבאמת קשה וכואב לך, מבחוץ זה לגמרי יכול להתפרש כמו גיליון האשמה, וזה מסוג הדברים שנועלים אנשים ומכניסים אותם למגננה.

אל תתייאש. עצם זה שיש לך רצון ונכונות להשקיע בקשר זה דבר עצום, ואחרי כל ניסיון יכול לבוא ניסיון יותר טוב.

 

המלצה אישית שלי - לפני הניסיון הבא לפתוח את הדברים, חפש וקרא חומר על "תקשורת מקרבת". זה עשה פלאים בחיים שלי.

 

בהצלחה, צדיק!

זה באמת נראה שאתה מאוד רגישאנונימי (4)
רגישות זו ברכה
מצד שני אם הייתי מקבלת מכתב כזה...
הדבר האחרון שהיה גורם לי לרצות להתקרב או להשתפר
אני בטוחה שיש באשתך דברים חיוביים
ציין אותם לפחות בפתיח
אף אחד לא אוהב שעושים לו רשימה של כל המגרעות שלו
תודה על התשובות, כמה נקודות לחידודאנונימי (פותח)

זה היה אחרי שנפגשנו עם פסיכולוג-ביחד,

 

ותוך כדי הפגישה היא פלטה- שאין לה כוח אלי, 

 

הוא אמר- שאם זה המצב- אין מה לעשות,

 

אז בקשתי ממנה אחר-כך- שתגיד-

 

אם יש לה כוח- או לא,

 

כתגובה היא דרשה ממני- לעשות לה רשימה מסודרת-

 

מה הדברים שממש חשובים לי בקשר-

 

ואז היא תחליט ברוב טובה-

 

אם יש לה כוח אלי- או שלא [לא נשמע מזלזל?]

 

אז בכוונה ניסיתי לכתוב-כמה שיותר ברור.

[וכמובן? שעוד לא קבלתי תשובה ברורה]

 

 

כנראה שאתם צודקים-

 

שהיה אפשר לנסות בצורה יותר חיובית-

 

אבל כשזו רמת התקשורת-

 

אני הרבה פעמים מתקשה בעניין.

 

 

נ.ב. העיצה על תקשורת מקרבת- נראית לי מחיפוש ראשוני טובה- ותודה.

 

 

מה לדעתך מניע אותה לזלזל בך?אנונימי (4)
מה "גומר" לה את הכח?
היא אדם רע?
אם תאמין שאתה ראוי להערכה
אהוב ורצוי
תשדר את זה ותזמין את הקשר בהתאם
אני חושב שהנקודה העיקרית היא...אנונימי (פותח)

שכל ציפייה ורגש שלי-

 

מרגישים לה- כאילו אני מחייב אותה-

 

ושאם היא לא תמלא לי את-זה- 

 

אני אאשים אותה לעולמי עד.

 

 

בזמן שבעיקר מה שאני רוצה-

 

זה פשוט להרגיש את מה שקורה בינינו -וגם סתם בחיים-

 

גם  כשמדובר בדברים לא נעימים-

 

בלי לברוח מהם- [כפי שבחוויה שלי היא רוצה- שוב,

 

כנראה מהסיבות לעיל]

 

 

ובעדיפות גבוהה-

 

גם לקבל ממנה אמפתיה [לפחות בחלק מהמקרים].

זה נשמע הרבה יותר ברוראנונימי (4)
וגם הרבה יותר מזמין
בעיניי כמה שתשדר לה פחות אשמה ככה היא תתקרב יותר
זה מאוד אנושי, מאוד מוכר, מאוד שגור...אנונימי (3)

אתה מובן. היא מובנת. הסתחררתם למערבטולת שהרבה זוגות נופלים אליה.

החדשות הטובות - יש איך לצאת מזה. באמת.

 

ו- סליחה, אני לא פסיכולוגגית אז אולי קטונתי ואני לא מבינה, אבל אני לא מצליחה לתפוס איך הפסיכולוג אמר שאם אין לה כוח אליך אז אין מה לעשות.

מה??

אין לה כוח = היא עייפה ממשהו. היא עייפה ממשהו=יש גורם כלשהו שמכביד ומקשה עליה. יש הרבה מה לעשות - לאתר את הגורם הזה, ולהעיף אותו מהחיים שלכם, בעבודת צוות!

ונשמע ששניכם גם יודעים מצוין מה הגורם... לפי מה שאתה אומר, אלה הצרכים הרגשיים הבסיסיים שלך, שאיכשהו מגיעים לפתחה או מתפרשים אצלה כאיום על הצרכים הבסיסיים שלה (האשמה...)

נורמלי, שגרתי, מצוי - וניתן לטיפול. יש איך לשפר תקשורת. יש איך להגיע להבנה הדדית.

 

בהצלחה...

תיזהרו..אנונימי (20)

אני מכיר כמה פסיכולוגים שפירקו משפחות בהינף-יד, וללא סיבה באמת מוצדקת..

 

מדובר על פסיכולוג דתי?

רוב הדברים הגיוניים למדי. לא איזה דרישה מוגזמת אבלאנונימי (5)

זה א ר ו ך, מלא במקפים, רווחים, סוגריים שונים וכו'

המכתב מרגיש מתיש, וקשה להבין מה אתה בדיוק כותב, למרות שהרעיון הכללי שלא טוב לך מובן...

 

אתה יכול לתמצת את זה לכמה נקודות קצרות הרבה יותר בלי כל הערות הביניים

ואולי במקום לנסות לחפש במה היא לא מתנהגת טוב פשוט תנסו להנות לכם יחד

לי אישית נשמע בהחלט בקשות הגיוניות ואפילו הכרחיות..אורי-ה1

בהצלחה רבה!!!

מצטערתאין כמו אמא
אבל לא הבנתי כלום.
הכל מפולסף ולא ברור מה אתה רוצה.
אולי תעשה רשימה יותר ברורה.
לדוגמא.
תדברי אלי בכבוד ולא בזילזול , להגיד לי טיפש זה פוגע...
ממש ברחל ביתך הקטנה א,ב,ג
כל מה שכתבת זה מריחת מילים בלתי ברורה. לדעתי כמובן
אולי תכתוב לה גם מה *אתה* היית רוצה לתורם לקשר?אנונימי (6)


הייתי מאוד רוצה, אבל אני חש דחייה מכיוונה...אנונימי (פותח)

כפי שכתבתי בתגובה השלישית,

 

כשאני מנסה לבוא לקראתה- היא הרבה פעמים מתעלמת,

 

וגם כשלא- היא נותנת לי תחושה-שאני מכריח אותה לדבר,

 

ולכן- כל מילה שהיא נותנת לי ברוב חסדה-

 

[גם אם היא מאולצת כנ"ל]

 

אני חייב לשמוח- ולא לצפות לעוד שום דבר,

 

[שוב, תמיד אותם בעיות חוזרים וצצים כמעט בכל מקום,

 

שאני חש- שאם אני מצפה למשהו

 

שלדעתה- הוא לא הגיוני-

 

מבחינתה אין לזה מקום]

ניסית לבוא לקראתה בלי לצפות שתדבר איתך?אנונימי (5)

סתם לעשות משהו נחמד ביחד, להנות זה עם זה, להתאוורר, לטייל...

בלי לחפור כ"כ הרבה בציפיות ובעיות ולהתפלסף

פשוט זה נדמה שאולי הרצון שלך לדון בדברים עד הסוף הוא זה שמתיש אתכם

יש משהו במה שאמרת, הבעיה היא-אנונימי (פותח)

שהיא רוצה שהכול יישאר- רק ברמה הזאת,

 

ואם לדוגמה- אפילו יומיים אחרי הטיול-

 

אנסה להעלות משהו לא נעים-

 

מבחינתה- נחזור אחורה-

 

וכאילו לא היה שווה כל מה שהתקרבנו,

 

במילים אחרות- היא מקבלת אותי- 

 

אם לא יהיו לי ציפיות שלא ינעמו לה.

אולי הציפיות האלו מטישות?אין כמו אמא
נשמע שאתה כל הזמן נותן הרגשה שלא טוב לך. כל הזמן לא מספיק לך.
כל מה שתעשה תמיד יהיה לך מה להגיד שלילי
אז היא כבר מראש לא מנסה לספק את הרגשות שלך
מצד שני אם הוא ישמור בבטן כל מה שמציק זה גם לא טובאנונימי (3)

צריך למצוא את הדרך להיתמך זה בזה בלי להשאיר זה את זה בתחושת עומס דרישות ואשמה...

מה כוונתך ב-להעלות משהו לא נעים?אנונימי (5)

נשמע שאתה מנסה (סליחה על הביטוי שוב) לחפור בדברים שונים מהעבר?

אני יכולה להבין את הצורך שלך בליישב דברים שהיו וכל זה

אבל גם ממש ממש מבינה למה זה נשמע פשוט מתיש מאד ומייאש

 

אולי כדאי להפנות את הדיונים, ובעיקר את המעשים, איכשהו יותר להסתכלות קדימה?

זה יכול להיות כל דבר קטן-אנונימי (פותח)

לאו דווקא קשור לעבר, 

 

 

לאין כמו אמא-

 

זה העניין-שאני לא מחפש שהיא תספק את הרגשות שלי-

 

אלא שלא תתנגד ותתעצבן על עצם קיומם.

אז אולי היא תסכים להסדר בינכםאין כמו אמא
אתה תבוא ותגיד, אני כרגע עצוב והיא תגיד לך אני רואה שאתה עצוב. פשוט אמפטיה. זה מה שאתה מבקש?
שרק תחזור על הרגשות שאתה מרגיש באותו הרגע? בלי למצוא פתרון או לשנות בעצמה משהןא?פשוט טכני לשקף את הרגשות שלך באותו רגע?
בגדול כן, אם זה אותנטי-זה כמעט מספיקאנונימי (פותח)


אתה רואה איזה ביקרותי אתהאין כמו אמא
שלא יהיה אותנטי. שיהיה טכני.
אם היא כרגע באמצע לבשל או להשכיב את התינוק ואתה בא ואומר אני בדיכאון או עצבני או כועס אז מה אתה רוצה ממנה? נראה לי מעמסה מידי גדולה.
מספיק שתגיד טכני אני רןאה שאתה כועס או מדוכדך. תרד מהאוטנטי
אבל למה להתעכב כל הזמן על מה שלא נעיםאנונימי (7)

ושלילי ועל הצורך לתקן?

 

קח לך תקופה שבה אתה חובש משקפיים ורודים ורואה רק טוב בזוגתך. תקבל אותה כמו שהיא.

כמו שאתה בעצם מבקש שהיא תקבל אותך עם הביקורת שלך.

 

איך אתה חושב שהיא מרגישה אם אחרי יומיים של טיול והתקרבות אתה חוזר להזכיר לה נשכחות?

 

אני יכולה להבין אותה. אם אתה חושב שאתה רגיש, מן הסתם היא רגישה הרבה יותר ממך ולא מסוגלת לחיות באקלים ביקורתי.

היא אומרת את זה בפירוש - אין לה כוח לזה.

 

וזה לא נקרא לשמור בבטן את מה שמציק, זה נקרא להעביר על המידות, להיות גדול, בעל עין טובה.

אחרת כלום לא ילך.

סליחה, אני מרגישה הזדהות עם הפותח ורוצה לענות במקומואנונימי (3)

מקווה שזה בסדר ואם לא - סליחה.

 

נראה לי שאת לא מבינה מה נקרא "לא נעים" וכמה דברים עלולים להציק.

אני אתן לך משל:

תדמייני שזה עניין פיזי. תדמייני שהיא פשוט דורכת לו על הרגל כל הזמן.

לא כי היא רעה, סתם בעיית ראייה. היא לא רואה שהרגל שלו שם.

כשהוא אומר "אאוץ'" היא נלחצת - כי אין לה איך לראות את זה, ומה הוא מצפה ממנה, ומרגישה שהוא מאשים אותה וזה חסר מוצא והיא תמיד תהיה אשמה כי הוא כל הזמן טוען שהרגל שלה מכאיבה לו... ברור שזה מתיש ומייגע, אין ספק.

אבל גם מהצד שלו - להרכיב משקפיים ורודים... לקבל אותה כמו שהיא... כל זה לא מתקשר למה שקורה כרגע ש-אייי! היא דורכת על הרגל! כואב! ואסור לצעוק כי היא רק תפרש את זה רע... מה עושים? מה עושים?

זו המשמעות של 'לא נעים', וכשזה פיזי זה לא בהכרח כואב יותר מסוגים אחרים של 'לא נעים' - אפילו להפך.

 

אז להמשיך בתוך המעגל הזה לא כדאי, זה לא עוזר לאף אחד מהם. אבל להעביר על המידות זה לא מענה מספיק טוב כשיש משהו כל כך מכאיב בזוגיות. צריך בעבודת צוות למצוא לזה פתרון.

במקרה כזהאנונימי (7)

מוטב מראש לא לצאת לטיול. מוטב לפתוח הכל אצל פסיכולוג, כמו שהם אכן עשו,

וזה נשמע כמו שהפסיכולוג אמר - שאם אין לה כוח, אין מה לעשות.

 

אין לנו כאן את נקודת המבט של האישה, אבל משום מה התחושה היא שהדרישות ממנה גדולות מדי, מעיקות, המון ביקורת ושום התקרבות אמיתית.

הפותח, יפה מאוד, היטבת להסביראנונימי (פותח)


הפותח, יפה מאוד, היטבת להסביר, תודהאנונימי (פותח)


הפותח, אהבתי את ההסבר של המזדהה-אנונימי (פותח)


הפותח, אהבתי את ההסבר של המזדהה-שעונה במקומיאנונימי (פותח)

לא יודע- למה אני לא מצליח לכתוב את התגובה אחריה

זה בסדר. שירשרת נכון אנונימי (7)


לא פשוט אבל אפשריאנונימי (13)

מסכימה עם ההסבר של המזדהה חוץ ממשפט הסיום

לא להתלות בכך שרק בעבודת צוות אפשר לפתור דברים. זה לחלוטין לא נכון.

בדיוק להפך, כמו שאנחנו רואים כאן - אם האישה לא מעונינת לטפל בבעיות, אז זהו? הכל אבוד?

לא. ממש לא.

 

קשיים בזוגיות נובעים הרבה פעמים מדינמיקה זוגית, לא כי אני לא בסדר ולא כי אתה לא בסדר, אלא כי משהו בדינמיקה בינינו חורק.

מספיק שאחד משנינו שרוצה שינוי - יעשה שינוי בעצמו, וכל הדינמיקה הזוגית תשתנה.

 

במקרה כאן - אתה הפותח - לא מרוצה, לא מסופק וזה אנושי, ומובן. אבל לדעתי ומתוך נסיוני בחיים - כיון שהמצב מפריע *לך* לכן גם אתה זה שצריך לקחת אחריות על השינוי. 

 

תתחיל להבין ולהפנים שגם בזוגיות הכי מאושרת בעולם לא תמיד בני הזוג יכולים למלא את מלוא כל היקף צרכיהם של בני זוגם. נסה לשחרר.. להבין, גם אם ההבנה הזו כואבת מאד, שאתה לא יכול לצפות מאשתך לתת את מה שהיא לא יכולה לתת.

 

חפש לך מקורות כח נוספים, חברים/רב/ידיד מבוגר/סוג של מורה דרך/יועץ שאפשר לשפוך אצלו את הלב, לקבל ממנו תמיכה רגשית בתחומים שבהם אשתך לא מסוגלת לספק לך את זה.

 

יש תחומים שבהם היא כן נותנת לך משהו? בקשר? בבית? בילדים אם יש לכם?

אתה מודה לה על מה שהיא כן נותנת? 

אם אתה מודה מן השפה ולחוץ זה לא נקרא להודות, כן? לעבוד על עצמך לראות, להכיר במה שהיא עושה, להעריך את זה באמת. ושמשם תבוא הכרת הטוב שלך

 

סליחה על האורך, יצא קצת מבולבל, מקווה שהועלתי במשהו

המכתב מושקע אבל כתוב ממקום מאד רגשי..אנונימי (8)
זה בסדר איך שאתה מרגיש וזה קשה... אבל יש הרבה כעס במכתב.. שגורם לצד שקורא אותו להתגונן ולתקוף בחזרה... תנסה להתנתק מהרגש ולכתוב שוב בצורה שכלית ועניינית. ובלי לקפוץ מעניין לעניין... וגם ממקום של עבודה לשניכם ולא עבודה חד צדדית שלה.. אני אנסה לסדר כאן משו ממה שכתבת.. אולי יעזור... אבל גם חשוב שזה יבוא ממך.. ולכן זה רק כדי לעזור אבל עדיף מאד שאתה תכתוב..

הדברים החשובים לי בקשר:

1. גובה עיניים- שנראה אחד את השני בגובה העיניים. (נפגעתי למשל שצחקת בזמן שרבנו).

2.ביקורת- שלא נבקר אחד את השני סתם כך כדי להראות לשני את מגרעותיו.. אלא מתוך רצון לשפר את הזוגיות בענוה ובאהבה. וכל ביקורת שנרצה לומר נשקול האם היא תועיל או יותר תזיק מאשר תועיל..

3.הכלה- שנקבל ונכיל את הציפיות והרגשות אחד של השני, וננסה גם כשיותר קשה להבין.. ולא ננסה להשתיק או לברוח.. אלא נתמודד ביחד עם המציאות גם כשהיא מורכבת וקשה..

4. כנות- שנהיה גלויים וכנים אחד לשני.. לפעמים לא ברור לי היכן את עומדת ביחס אלי, ובפרט לאחר מריבה..

5. קבלה- שנקבל את הרגשות אחד של השני ולא נשפוט על רגשות..

6.כבוד- שנכבד אחד את השני.

7. חיי אישות- שננהל יחסי אישות תקינים ונורמאלים מתוך אהבה, אחוה שלום וריעות.

נ.ב. אני יודע שאני רגיש יחסית לגברים, אך יש לכך גם הרבה יתרונות.. בואי ננסה ולעבוד עם מה שיש.. אם האופי שלי והאופי שלך.. וננסה לתקן... אחרי הכל את אשתי וכל מה שיש לי ולכן גם כל כך חשוב לי מה את אומרת לי ואני נפגע..

אוהב אותך!



מכתב כזה אולי יותר יתקבל..
ואו כתבת מקסים!!אחינעםם
הניסוח הרבה יותר נעים,ומחייב את שני הצדדים ולא רק את האשה.
נוסח המכתב המקורי לא נעים בכלל בעיני ואני הייתי מאד נפגעת מלקבל אותו.
הפותח, אחינעםם גנבה לי את המילים מהמקלדת.אנונימי (פותח)

תודה על ההשקעה-שלך-

 

ושל כל המגיבים. החכמתם ועזרתם.

 

[אני עוד לא סוגר את הדיון,

 

אם יש למישהו עוד מה להוסיף- אשמח מאוד]

בתור אחת כמו אישתך (לפחות לפי מה שתיארת)אנונימי (9)
א. אי אפשר להגיב אובייקטית כי אנחנו שומעים רק את הצד שלך.
ב. לא קראתי את כל התגובות שלך (הלכתי לאיבוד באנונימי) אבל - נסית לדבר איתה למה היא מרגישה מאויימת ופגועה, ואשמה בעקבות חשיפת הרגשות שלך? מה קשה לה עם זה?
כי אני גם נסוגה, ו"תוקפת" את בעלי כל פעם שהוא מעלה נקודה קשה ("רעה" - כתבת) ומרגישים כאילו חוזרים להתחלה
ואז לאט לאט, ובנחת, בעלי מתמלל את הרגשות שלי ושלו, מרגיע אותי בנחת
מסביר שוב ושוב ושוב- למה הוא התכוון (בניסוחים שונים ופשוטים ועם דוגמאות)

מדגיש שהוא לא מאשים אותי (מליון פעם אחרי כל משפט) ומסביר לי בעדינות מה מפריע לו ועל מה אנחנו צריכים לעבוד יחד ועל מה הוא צריך לעבוד
לא אומר לי על מה אני צריכה. זה אני אומרת.

זה לפעמים נובע בגלל שככה היא גדלה בבית, עם הורים שצריך לרצות ולחץ בנושא ופחד להיות אשמים.


ג. שלא תטעה, אני לא מתכוונת שתעלים את עצמך ואת הרגשות שלך
אני מנסה שתבין שהיא לפעמים מרגישה הרבה יותר אשמה אחרי זה
ואם תסביר עצמך בצורה נעימה
וגם תגיד- נפגעתי ממך בנקודה הזו (לא להזכיר עבר. נטו מה שקרה באותו הרגע) ואני עדיין אוהב אותך

ותדגיש שאתה מאמין ביכולת שלכם. ושלך. להתקדם יחד ולהשתפר
ותדבר רק על עצמך.
היא את העבודה שלה תעשה מול עצמה

יש לי עוד המון..
אבל הסתבכו לי המילים
ובעיקר- אנחנו לא אובייקטיביים כי רק הצד שלך מוצג פה.


הפותח,תודה על העצה, האתגר הוא-אנונימי (פותח)

שאני מרגיש- שכל מילה שאני מדבר-

 

במצבים כאלו- רק מכבידה עליה,

 

ואפילו  כשאני מנסה לבוא לקראתה-

 

אני זוכה בדרך-כלל להתעלמות-

 

מה ששוב מעורר אצלי הרגשת השפלה וחוסר ודאות-

 

ואני מעוניין שתבין את- זה-

 

מה ששוב מלחיץ אותה, וחוזר חלילה...

תצטרך לקחת על עצמךאנונימי (7)

להרגיש יותר בטוח (לא השפלה, לא חוסר ודאות). 

אם אתה רוצה לצאת מהפלונטר.

 

אני חושבת שהיא די מבינה. אבל לא מסוגלת לעזור לך.

תעזור אתה לעצמך ולשניכם אם תתמלא ביטחון עצמי.

 

 

מוסיפהאנונימי (7)

וגם אל תדאג - ברוב המקרים זה משתנה בהמשך החיים. סביר להניח שזה לא ישאר ככה תמיד.

 

אנשים (נשים) גדלים, צומחים מבחינה נפשית ואישיותית. נשמע שצריך לתת כר לצמיחה. הרבה תמיכה מצידך ללא סייג.

זה מרפא לנפש.

 

לענ"ד זה השקעה שתחזור אליך בהמשך.

היא מבינה אותך. שחרר את זה.אנונימי (9)
נסה להבין את הרגשות שלה בנושא.
ברגע שתבין אותה היא תוכל להיפתח ולהבין אותך יותר
ובכלל- לא כתבת אבל האם יש ילדים? וכמה זמן נשואים?
ואולי טיפול ריגשי עבורך לבד יעזור לך להתמודד עם הרגשות שלך?
יכול להיות שאתה רגיש מידי?
יכול להיות שאתה צריך ללמוד אייך להביע את הרגשות שלך בצורה טובה יותר?
יכול להיות שהיא צריכה טיפול עבורה? בנפרד ממך? יכול להיות
אבלכמו שאתה לא רוצה שהיא תחנך אותך
כך גם אתה לא צריך לחנך ולטעון כלפייה שהיא צריכה טיפול.
אומנם אתם זוג- אבל כדי שתצליחו אולי כדאי שכל אחד יעבוד קצת עבודה עצמית לבד.
אשתו.ברשותו מגיבהאנונימי (10)

אנחנו נשואים 3 שנים

יש לנו ילד אחד ואני בהריון בחודש שביעי

בתחילת הנישואין הכל היה כיף

ולאחרונה עם העומס הכל נהיה קשה יותר

כל הכבוד לך שאת מעורבת ומגיבהאנונימי (3)

אני שוב ממליצה לכם בחום ללמוד תקשורת מקרבת.

נסחפתם למערבולת שהרבה נסחפים אליה, אבל לגמרי יש איך לצאת מזה ולחזור ליהנות מהזוגיות!

ושוב האישה-מוסיפהאנונימי (10)

תודה על העזרה

בעיקר היה חסר את הצד שלי

והוא-אני מוצפת בקשיי ההריון ודאגות הלידה -וצריכה להסתדר עם הבכור

וגם הוא ברגע שמגיע הביתה זקוק לכל הדברים שכתב והרגע

ואני כל הזמן שומרת על הקירות שלא יפלו עלי

אני בסדר עדיפויות כל הזמן ובשרידות למול כל המטלות

וכל הזמן מלווה אותי תחושת חוסר הצלחה-מה שאני לא אעשה לא טוב-אף אחד לא מרוצה

אז ככה אני כבר אומרת אין לי כח ודי.

אני משתדלת לדאוג לעצמי לחברה ולתעסוקה ולכיף וזה מה שמציל אותי

בהתחלה|(ההריון) היתי מתמסרת לכל המטלות והדברים והיו רגעים שחשבתי שאני מתה-או נחתכת לחתיכות או מתאבדת אין לי אפשרות לעמוד בכל הדברים הללו.

והרשימה העצימה אותם-ביקשתי ממנו שיכתוב מה הוא רוצה ממני ואבדוק אם אני יכולה-אם לא אז אני לא יכולה לתת לו וחבל שיתגרש ממני ויתחתן עם מישהי שיכולה לתת לו את זה -זה צרכים בסיסים שלו

ולכן הפסיכולוג אמר שאם אין כח אז מה לעשות?והרשימה שקיבלתי היתה לא ברורה ולא עזרה לי במטרה היא רק מאוששת לי שהוא לא מבין אותי והציפיות מוגזמות.

ביקשתי אח"כ שיקח את המכתב ויקח ממנו משהו אחד יתרגם למעשי ובקשה לפעם ביום לעשות

לדוג' חשוב לי הקשבה ואמפטיה תקשיבי לי 5 דקות ותגיבי תגובה אימפטית כמו-1234-אך הוא לא ענה ע"כ.אני לא מסבירה לו בפירוט את זה כי הוא לא כ"כ מקשיב (בהרגשה שלי-בעקבות נסיונות עבר-וגם כשכן לוקח אותי בצורה מרובעת-את אמרת ככה-לדוג' את אמרת שבבוקר זה יותר נח לך לדבר-נכון אמרתי אבל זה לא אומר שזה באמת ככה  כל יום ואם הילד התעורר אז זה קשה לדבר-הוא לא שם לב לזה אלא שקוע בהרגשות של עצמו ובצורך שלו לדבר-ככה אני מרגישה)

סוף מעשה הדברים מורכבים נורא-ועומס החיים לא מרחם עלינו-גם אם ניקח נופש(ואין לנו כסף)-רק לצאת מהמטענים והמרירות יקח את כל הנופש.

יצא לי ארוך נורא-אשמח להשתתפות.יותר מעיצות אבל גם הם יועילו-אם יגיעו מהבנה.

תודה לקוראים

אין מה לומרחצי שליש

שינית את כל התמונה!!

נשמע שאת מתמודדת עם נתונים לא פשוטים בכלל.

(כאילו שיש כזה דבר חיים פשוטים למישהו, כולנו חיים במרוץ...)

את בעצם מתארת מצב שבו אין לך בכלל את פניות הדעת והמחשבה להקשיב, להכיל ולהביע אמפטיה.

נראה לי, שהעזרה הראשונה הבסיסית שתציל את המצב, היא להוריד ממך עול.

איך? - אני לא מכירה את נתוני החיים שלכם.

או שבעלך ייקח על עצמו לעשות חלק מהמטלות בבית (במסגרת השעות שהוא נמצא בו),

או שתמצאו דרך אחרת להקל מעליך, כמו:

  • לקנות אוכל על מנת לחסוך עול של בישולים, או לבשל כל פעם אוכל לשלושה ימים, להקפיא ולחמם כל יום
  • להשתמש יותר בכלים חד פעמיים על מנת לחסוך עבודה בשטיפת כלים (אולי ממילא זה מה שאתם עושים)

אני אעצור כאן כי לא מכירה את החיים שלכם.

נראה לי שאחרי שירד מעליך עול, ותהיה לך יותר פניות הדעת וממילא גם כוח נפשי,

המצב ישתנה מעצמו.

מעבר לכל זה, נראה לי שכדאי לבעלך ללכת לטיפול רגשי, זה בטוח יעזור לו כלפי עצמו וגם כלפיך.

הרבה הצלחה לשניכם ומאחלת לכם שתמצאו את שביל הזהב והקשר יתרומם רק למעלה.

תודה לך ואני עונהאנונימי (10)

בעיקר חסר ההשתתפות בעול כי הורדתי מעלי דברים

אבל ההרגשה היא של חוסר מוצלחות אני מתוסכלת כי אני רואה שהוא דיבר רוב השירשור על עצמו

ואפילו שכח לספר על הקושי שלי בהריון והילדים

אני באמת צריכה לדבר איתו על זה

יקרה! פתאום הכל יותר מובן...אנונימי (8)
קודם כל את בהריון חודש שביעי.... הייתי שם לא מזמן.. רק זה כבר גורם לעומס.. לקושי בתזוזה, עייפות, וכל ההורמונים שמשגעים את המצב רוח.... ובכלל עם עוד קטנצ'יק זה כבר עמוס מאד.. הגיוני שתרגישי חסרת כוחות לתת לו תשומת לב והכלה מספקת... תגידי לו שאת בעצמך על סף קריסה... והוא בטח לא רוצה שתכנסי לדיכאון.. אז בגלל זה את מרוכזת בעצמך בזמן האחרון.. תגידי לו שאת צריכה עזרה בבית.. שאת לא מסוגלת לבד.. שקשה לך כבר..
😘
בדויוק(כמעט בוכה)אנונימי (10)


רוצה רק לציין שגם אני קראתי אותך, והרגשתי אותך מאוד (לי הגבתאנונימי (3)

עצוב

יש לי הרבהאנונימי (10)

אבל מרגישה שחפרנו כאן

יש לך רעיון אחר?

ו-תודה

...אנונימי (3)

מה הכוונה 'מרגישה שחפרנו כאן'? לא בטוחה שהבנתי.

את מתכוונת שאולי זה מפריע למשתתפות הפורום אם השרשור הזה ימשיך לתפוח?

אם זה החשש, הסירי דאגה מלבך.

אבל אולי בעיה אחרת שמפריעה לך לכתוב?

כןאנונימי (10)

התפיחה שלו

וגם החשיפה האישית.

וגם לא יודעת מה להוסיף?

לכתוב שוב שכוונות שתינו טובות אבל אין לנו מוצא מהסבך?

אני חושבת שאם הוא יהיה פחות עמוס רגשית הוא יצא ממעגל הקושי הזה

וככה אני אוכל יותר להתיחס אליו והוא לעזור לי

כל הרשימת ציפיות הזו היא נצרכת מצידו אבל גדולה עלי.

איך יוצאים מזה?לא יודעת?

בא לי שאבא שלו-או סמכות יראה לו איך להתנהג.אבל הוא לא רוצה (האבא והבן)

וטוען עלי שאני הולכת לפסיכולוג בתור גננת.

ועוד משהו שמפריע לי-חשש שמא הוא יתעצבן עלי שכתבתי דברים מסוימים כאן

(למרות שאישר לי)קשה לי שהוא צוחק עלי-שאני צריכה אנשים שיגידו לי מה לעשות

אני אותה אנונימית. נכנסתי בכינוי ששמור איתי לעתות הצורךהש"ל

כשהיו לנו קשיים זוגיים ונזקקתי לעזרה חיצונית, הגעתי למסקנה - ושכנעתי את בעלי - שמוטב שהשיחה שלי עם הגורם החיצוני תהיה מחוץ לטווח אוזניו ועיניו. כן סיפרתי לו אחר כך תובנות, דברים שעלו - אבל דגש גדול על האחר-כך. כי בזמן אמת, כדי להיעזר באופן יעיל אני חייבת להיות חופשייה להתבטא ללא חששות וצנזורה.

ההסתרה-בהסכמה הזאת לטווח ארוך שיפרה את הפתיחות והכנות בינינו, כי עזרה לי לצאת ממקום של קושי.

אם העיקרון הזה מקובל גם עליכם, תוכלי לפנות אליי לשיחה אישית במסר (את יודעת איך?)

 

להדגיש - בניגוד למי שאני נעזרתי בה, אני עצמי אינני מטפלת. כל מה שיש לי להציע לך הוא זוג אוזניים ואהדה. אבל מהם - מלוא חופניים.

אני מאמינה שטוב לאוורר את הדברים.

אני חושבת שהפסיכולוג טעה מאד שלא התייחס למצבך הזמניאיזו נחמה

את כרגע בהריון, את תשושה את עייפה. את סוחבת משקל יתר, את מגדלת ונושאת תינוק בתוך גופך, כל רגע 24 שעות ביממה.

אני פונה רגע לפותח היקר, שנגע לליבי מאד ומאד הבנתי אותו בהרבה דברים.

 

בעל יקר: האם חשבת מה המשמעות הדבר להיות בהריון??? דמיין לעצמך את עצמך הולך עם תינוק כל הזמן כל רגע עליך. יותר נכון- בתוכך, ואתה האחראי היחיד עליו בעולם. איך אתה היית מרגיש? תאר לעצמך את עצמך נושא את התינוק הנ"ל כשמערכות גופך בעובדות בשיא היכולת כמו לאחר ריצה ארוכה.. זה המצב הפיזי האובייקטיבי של אשה בהריון. 

 

האם היית מסוגל להיות קשוב כ"כ לאשתך? אפילו כעת קשה לך לראות אותה בקשייה, ואתה לא בהריון???

 

לכל זה מווסף העול של גידול הילד הגדול ב"ה, והאחריות על הדברים המעשיים בבית, שאני מבינה שהם יותר על כתפי אשתך. 

 

האם כל זה איננו מהווה גורם שמונע אפשרות אמיתית לתת לך את מבוקשך ביחס כ"כ מכיל ומחבק?

 

למעשה מדרך העולם שכעת תורה להיות החלשה והנזקקת בקשר. זה הזמן שבו אתה נדרש לתת יותר מתמיד, להיות קשוב יותר מתמיד. להיות קשוב לצרכים שלה, לא שלך. והצרכים שלה נשמע שהם יותר מעשיים ופחות ברמה של דיבורים. זה הצורך שלה לא שלך.

 

אני חושבת ששניכם צריכים לקחת נשימה ארוכה ולומר לעצמכם, שבע"ה המצב זמני.

 

האשה עם כל הרצון הטוב, לא נמצאת כרגע במצב שמסוגלת לעשות שינויים. ואני לא מבינה למה הפסיכולוג לא האיר את עינכם לכך.

 

הריון זה מאד זמן של התכנסות נפשית

 

תגידו לעצמכם לנסות לעבוד על הזוגיות חצי שנה לאחר לידה.

 

עד אז כל אחד ינסה למצוא לעצמו את מקור הכוח שלו מחוץ לזוגיות: חבר/ה פעילויות פנאי אהובות. ואולי אפילו טיפול פסיכולוגי לבעל לבדו שיעזור לו לצלוח את התקופה הקשה.

 

כמובן לא להזניח את עצמכם כזוג בתקופה הזאת. אבל להתמקד במה שאתם מסוגלים ואואהבים לעשות יחד:

לאכול יחד ארוחת ערב על הספה. לצפות יחד בסרטים/סדרה (אם אתם נוהגים לצפות) לשחק יחד משחקי קופסה! זה כייף גדול, אל תבחרו משחק תחרותי מדי! לפתור יחד תשבצים, ללכת לטייל על החוף בלי נעליים, ועוד ועוד... 

 

תנסו להתמקד עכשיו בה כן ניתן לעשות ולהיות יחד. (להיות יחד פיזית אולי קצת קשה לאשה בשלב הזה של ההריון.. אז כמובן חשוב לא לוותר לגמרי, אבל להתחשב במצב המיוחד)

 

תשננו לעצמכם בראש שזה זמני.

 

גם אחרי הלידה זה לא זמן טוב לנסות לעשות שינויים במערכת הזוגית.

 

בעל יקר: תקח על עצמך להיות משען ועזר לאשתך בתקופה הזאת ולא לנסות לשנות אותה. להיות שם עבורה. אני בטוחה שזה יעזור מאד להתחשב בצרכים שלה, כשהיא תתחזק.

 

אבל קחו בחשבון לפחות חמישה חדשים לאחר לידה שהם זמן רגיש.

 

המון הצלחה וברכת ה' עליכם!

^^^^^ כתבת נהדר... חשוב לקרוא!יערת דבש


תודה יקרה איזו נחמה


תודה על התגובה המוצלחתאנונימי (14)

באמת מענין על הפסיכולוג-הוא מאוד שויוני ולכן אולי לא הכניס את זה.

שלום, זה שוב הבעל, אתם אכן עונים טוב, אבל...אנונימי (10)

א. אני רוצה אכן לעזור לה- ולהיות משענת-

 

אבל כשאני יוזם מחוות- בדרך- כלל אין לי שום מושג-

 

אם נהנתה מהם- או שאין לה כוח לקרבתי.

 

[כמו שקרה הרבה פעמים לאחר מעשה].

 

ב. אני מסכים ומודע לכך- שהריון זה זמן מיוחד-

 

אבל מבחינת הבעיות בזוגיות-

 

אני חש שלא נוצרו דברים חדשים-

 

אלא דברים שהפריעו מהתחלה- וניסינו-

 

[שלא בחכמה] להתעלם מהם- הגיעו לפיצוצים-

 

ולכן לא הזכרתי את נושא ההיריון,

 

לא בגלל שזה לא רציני-אלא פשוט-

 

כי יש פה פצעים מתחת לפני השטח-

 

שהיו מההתחלה- ועכשיו- אין מה לעשות-

 

יוצאת המוגלה- בין אם נרצה- ובין אם לא..

 

אני מסכימה שאכן מן הסתם זה המצבאיזו נחמה

עצוב

תודה לך יקרה(האישה מגיבה)אנונימי (10)

את ממש מבינה.

איך?למדת את זה או מנסיון אישי?

ו

אני לא מגיבה לו על מה שעושה לי טוב הרבה פעמים באמת

גם בגלל העומס והקושי.גם בגלל שהוא כזה מחכה לזה וכאילו אוי ואבוי אם לא אחמיא לו-פעם הבאה לא יעזור וקרה ככה.

וגם הוא מבקר את מה שאני אומרת ומוסיף את מה שהוא רוצה לשמוע-לדוג' אני: תודה רבה לך-הוא:ישר הוא נכנס לתוך דברי נכון זה עזר לך?נכון אני בעל מקסים?אני לא אוהב שאת לא מחמיאה עלי.תגידי לי כמה אני טוב ולא כמה אני מעצבן ואין לך כח אלי..

הוא צודק אבל מה שהוא אומר נכנס לי בתור ביקורת עלי-וזולל לי את שארית הכח והרצון שהיה לי באותו רגע.כאילו מה אני צריכה גם לחשוב אלף פעמים לפני כל דבר.איפה הרגש הפשוט למה מכל דבר לעשות סיפור.תראה אני מודה לך .תקבל את זה ושלום.(הוא הרי כ"כ צמא לזה)

בוא נעבור הלאה.

 

אני באמת מקווה שהוא יטפל בעצמו באמת שאין לי כח גם לכל המוגלה עכשיו

הגם שהרבה קשור לעבר שלו ולא אכחיש שגם שלי-כמו שכתבו פה אני לא אוהבת שמאשימים אותי.

אני עונה לך, ובעצם מגיבה לבעלךחצי שליש

צר לי, כל כך כואב לי לקרוא...

אם אכן התגובות של בעלך הם בסגנון שאת מתארת, אז הוא צריך, חוץ מטיפול רגשי, גם ללמוד תקשורת בונה.

כשאשתך אומרת לך תודה רבה, זה המקום והזמן להגיד לה תודה וכמה אתה אוהב מחמאות,

(ובלי להוסיף מחמאות משלך כמו נכון אני בעל מקסים?) וזה ממש לא המקום והזמן להזכיר לה כמה אתה שונא ביקורת ממנה!!

היא אמרה תודה רבה - תענה: בשמחה, יקירתי!! כיף לקבל ממך פידבק.

זה ממש נשמע שאתה מנצל כל שיחה להזכיר לה את המגרעות שלה.

ברור שאין לה כוח לכלום.

ביקורת, באופן כללי, היא נשק שצריך למעט את השימוש בו כמה שיותר.

אף אדם בעולם, גם בריא כמו שור ובלי קשר להריון, לא יכול להתמודד עם ביקורת כל הזמן!!

זה ידוע בתורת הפסיכולוגיה, שביקורת היא אחד הדברים הכי הורסים שיש.

אתה צריך ללמוד להשתמש במילים חיוביות בלבד.

גם כשמשהו מציק לך, יש דרכים חיוביות להביע את זה.

לך תלמד תקשורת בונה, ברצינות, זה ממש קריטי.

:-8 לא הבנתי את הקטע של הצחוקאנונימי (5)

גם הוא חיפש תמיכה מאנשים אחרים לא?

וגם הוא התלונן שאת צוחקת על דברים שהוא פותח לפניך לא?

אני כבר מבולבלת...

כן. אבל לא בקטע של גננת כלשונואנונימי (14)

שלא יגידו לו מה לעשות

למעשה הוא חיפש שיצדיקו אותו לדעתי

ממש כמו בעליאנונימי (4)
לאחר הרבה דמעות למדתי שהצורך שלו הוא לא באמת בר סיפוק בעקבות חסכים מהעבר. (היום זה בהסכמה על שנינו שזה אכן כך ). מרגע שהצלחתי להפריד בין מה שהוא צריך לבין מה שאני יכולה לתת ירד ממני שק של רגשי אשמה.
ובלי רגשי אשמה הרבה יותר קל לתת.
זה מעגל.
^^^ כמה יפה כתבת.אנונימי (3)


איך הגעתם להסכמה?אנונימי (10)


הגענו להסכמה כשקיבלתי את עצמיאנונימי (4)
אני יודעת שאני אדן חם עם הרבה רגשות ואהבה. ומולו- קרה. זה פשוט חסם אותי הרעב הרגשי הזה.
כשקיבלתי את עצמי כמו שאני הסברתי לו בלב נקי והרבה אהבה שהאכזבות שלו שייכות אליו ולא אליי.
בעלי אדם ישר הגון ורגיש. עשה עבודה עם עצמו. היום הוא מבין שחלק מזה זה תלות רגשית שלו שאני אמורה למלא את כל עולמו כשלמעשה לעולם לא אוכל ולא נכון שאעשה זאת.
מרגע ששיחררתי את רגשי האשמה אני הרבה יותר פנויה להביע אהבה כלפיו.
אני גם עושה עבודה עם עצמי כל הזמן. יש תקופות ששוב הפערים צצים...
ושוב אני אומרת: זה ממש יפה התהליך שאת מתארתאנונימי (16)

יכולת ההפרדה הזאת היא היא ההכלה האמיתית.

כאן זה מוסבר מאוד יפה - אמנם בהקשר ליחסי הורים וילדים, אבל בעצם רלוונטי לכל מערכת יחסים.

תודה. זה באמת נכון להרבה מערכות יחסיםאנונימי (4)
אפשר אולי להעתיק לפה?אנונימי (13)

הרימון חוסם לי את הקישור

וברגע שאמרת "יחסי הורים ילדים" אני ממש רוצה לקרוא את זה

אני מרגישה קושי רגשי עם אחד הילדים שלי, ילד שיש לו רעב רגשי יותר מהאחרים וקשה לי מאד למלא את זה. הקישור הנ"ל יכול לתרום לי?

מעתיקהאנונימי (16)

עצוב

תודה רבה. מעורר למחשבה.אנונימי (13)


מקסיםאנונימי (4)
חיבוק גדול!!אנונימי (9)
נשמע לא פשוט
גם הריון
גם ילד
גם בית
וגם בעל

לפעמים מרגיש לי כאילו דורשים כיום מכל אישה לתפקד תמיד על 100%...

אני חושבת שבעלך צריך טיפול עבורו שבו יוכל לפרוק את העומס הרגישי
יכול להיות שזה נובע מנקודה כלשהי בעבר שלו שמשפיעה עליו עד עכשיו
או שהוא רגיש יותר מאחרים באופן חריג

אישית- נשמע לי שהוא קצת מרוכז בעצמו יותר מידי
ומרוב רגישות כלפי עצמו לא רואה את הסובבים אותו
ולכן- טיפול שבו יפרוק את הרגשות שלו
ומנגד יפתח את הלב והעיניים לסובבים אותו
יעזור.

בהצלחה לכם!!!
זה בדיוק מה שהוא אומר עליאנונימי (10)


תודה על התגובהאנונימי (10)


אפשר להציע תרגיל מעניין?אנונימי (13)

קראתי פעם תרגיל מעניין לחידוש הרומנטיקה - הוא בנוי על העקרון ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (למרות שמי שכתב את התרגיל הוא לא יהודי בכלל והוא הגיע למסקנת חז"ל מתוך מחקרים פסיכולוגיים מודרניים) 

 

 

בשלב הראשון אתה מכין רשימה של פעולות או מחוות של אהבה שאתה יכול לעשות עבור אשתך

אתה יושב עם עצמך ועם דף ועט.

רושם בראש הדף את המשפט "אם היה לנו קשר נפלא והייתי חש עכשיו מלא אהבה לאשתי הייתי _____"

את המשפט הזה אתה משלים ב 10 עד 20 אפשרויות שונות. וזו הרשימה שלך

בשבועיים הקרובים אתה מבצע כל יום 2-3 פרטים מהרשימה

 

אחרי שבועיים אתה מעריך את מצבך מחדש.

יפה.נורא אהבתיאנונימי (10)


מה שנראה ליאנונימי (11)
המכתב לא הכי ברור לי,במחילה..
מה שכן הבנתי שיש כמה דברים שמפריעים לך וגורמים לכם לריחוק...

אני מבינה שאתה מרגיש איזשהו זילזול, חוסר הבנה, חוסר קבלה של הרגשות והרצונות שלך ממנה....
אם כן אז אני ממש מבינה אותך וגם אותה.כי הייתי במקום שלה.

הייתי נותנת לבעלי תחושה של זלזול, שאין לי כוח אליו, היה לי קשה לקבל ממנו בקשות/דעות/רגשות שליליים עליי(וזה היה נורא מבחינתי כי הוא היה סגור בהתחלה ועד שהוא העז ונפתח ואמר לי משהו שלא נוח לי לשמוע הייתי עוד פעם "סוגרת" אותו...)😩כשלא היה לי נעים איתו אז הייתי מרגישה ריחוק ומתרחקת בלי לומר לו ממה ולמה. הייתי.
איך זה נגמר? היינו יוצאים בערב להליכות,לטיילת או לסתם ספסל ומדברים...פשוט מדברים ונפתחים אחד לשניה ולא מטיפים בבום את כל הבעיות, אלא מדברים על מה שכיף ועל מה שפחות על מה שכבר טוב ומה שצריך עבודה... חשוב חשוב להדגיש את הדברים הטובים ולא את הקשים
חייבים לדבר.בנחת.ברצון של שניכם כמובן.לא לרשום רשימה של דברים שטעונים שיפור..זה קשה לקבל כזה מכתב ולהשתנות בגללו....
תחשוב על דרך אחרת,נעימה יותר שתתאים לשניכם..

אגב,יכול להיות שיש משהו ספציפי בך או בקשר ביניכם ש*רק הוא* מפריע לה וזה מה שגורם לה לכל התגובות והיחס הזה כלפיך... תבדקו גם את זה...

שיהיה לכם בהצלחה!!! יש קשיים אבל כשתתגברו תראו כמה זה קירב בינכם...בעז"ה


גם לי נראה שטיפול אישי בשבילךאנונימי (12)
יכול להועיל לך ולשניכם.
בן זוג הוא לא פסיכולוג. הוא שותף לחיים, הוא מכיל ואוהב ומלווה, אבל בסוף לשניכם יש מטרה משותפת- חיים ביחד, על כל המכלול.
והמכלול הזה עמוס מאוד ודורש הרבה כוחות משניכם.
מה שלפעמים לא משאיר פניות להקשבה והכלה של כל העומס הנפשי והרגשי האישי.
יש לכם ילדים! והם צריכים אמא נמרצת ופנויה אליהם, ובזה אשתך משקיעה את רוב האנרגיה שלה.
היא משקיעה גם בך, אבל היא לא יכולה למלא את כל כל כל הצורך הרגשי שלך. שהוא צורך גדול, אינטנסיבי, מעמיק. ובעיקר בלתי נגמר... היא מתארת צורך שלעולם לא מסופק, שתמיד יש צורך בעוד ועוד הקשבה והכלה ודינמיקה רגשית שמתישה בסופו של דבר...
חיים ביחד כוללים הכלה שלך, אבל לא רק הכלה.
ולכן אם אתה זקוק להכלה מרובה שאשתך לא יכולה לתת כרגע, בשביל זה יש פסיכולוג.
והאמן לי, זה יותר בריא לבית ולילדים. שלהורים כיף ונעים יחד, ולא שיש להם דיאלוג רגשי מורכב ועמוס (גם אם האשה יכולה להכיל). זה מעיב על שמחת החיים והפשטות.

מקווה שהצלחתי להסביר.
רק לומר שאני בזוגיות שלי, במקום שלך. אני הדורשת תשומת לב והכלה ואמפתיה ברמה גבוהה... אני טיפוס רגיש ונסער וגם באמת חוויות החיים שלי מורכבות.
אבל עוד לפני שהתחתנו, סיכמתי מיוזמתי עם בעלי, שכשקשה לו והוא מרגיש שזה יותר מדי, שיגיד לי לחזור לטיפול. אז זה עוד לא קרה, אבל במידה רבה כי אני מגבילה את ההשתפכות והתביעה שלי ממנו להכלה.
אני רוצה לחיות איתו, חיים שלמים ומלאים, ולא רק לחיות את העולם הפנימי שלי.

כשיהיה לך איפה לשפוך את החוויות שלך, ואיפה לעבד אותן ולהקל על העומס הרגשי, תוכל לחזור הביתה בשמחה ולשתף באופן מותאם שיועיל לך ולשניכם ויבנה אתכם מאוד. אתה לא מוותר על כלום בזוגיות שלך...
מסכימה עם כל מילה. כל הכבוד לךדבורית
^^^^^ מסכימה. כתבת מאוד יפהיערת דבש


שלום, זה שוב הבעל, אתם אכן כותבים טוב מאוד, אבל...אנונימי (10)

א. אני רוצה אכן לעזור לה- ולהיות משענת-

 

אבל כשאני יוזם מחוות- בדרך- כלל אין לי שום מושג-

 

אם נהנתה מהם- או שאין לה כוח לקרבתי.

 

[כמו שקרה הרבה פעמים לאחר מעשה].

 

ב. אני מסכים ומודע לכך- שהריון זה זמן מיוחד-

 

אבל מבחינת הבעיות בזוגיות-

 

אני חש שלא נוצרו דברים חדשים-

 

אלא דברים שהפריעו מהתחלה- וניסינו-

 

[שלא בחכמה] להתעלם מהם- הגיעו לפיצוצים-

 

ולכן לא הזכרתי את נושא ההיריון,

 

לא בגלל שזה לא רציני-אלא פשוט-

 

כי יש פה פצעים מתחת לפני השטח-

 

שהיו מההתחלה- ועכשיו- אין מה לעשות-

 

יוצאת המוגלה- בין אם נרצה- ובין אם לא..

הגבת לי, במקום לאנונימי שכתב\היערת דבש


אני הבעל, זקוק להכלה מינימלית-אנונימי (10)

ולא בדווקא למה שאת מציגה,

 

[אם כי- זה נכון- שאני גם אוהב רגשות-

 

אבל לא זה התביעה והכעס שלי עליה-]

 

דוגמה משקפת ויומיומית-

 

בימים האחרונים- היה ערב אחד-

 

שרציתי להתקרב אליה קצת-

 

ולתמוך בה- אז ליטפתי אותה ואמרתי לילה טוב-

 

היא ישר קפצה- והעיפה אותי,

 

אמרתי לה שנפגעתי, [וזהו- רק רציתי שתבין שנפגעתי]

 

והיא התעצבנה- ושאלה- למה אני נפגע? [במנגינה מאוד מאשימה]

 

כשזה התקשורת-הקבועה- אני לא חושב- שזה עניין של רגשות-

 

חזקים או לא חזקים- אלא פשוט להכיר בכך שיש עוד בן-אדם-

 

ותו לא, תתקנו אותי אם אני טועה

 

 

אולי במקום להגיד לה נפגעתייהלום מקורי
תגיד לה 'מאמי מה קרה רוצה לספר לי מה יש לך בבטן' 'אפשר לפחות חיבוק קטנטן וזהו?'

אמפתיה

תמיד תחשוב/י איך אני הייתי מרגיש אם היו אומרים/מגיבים למה שאני עשיתי

ותמיד ללמד זכות על השני - כנראה אין לה/ו מצב רוח או אולי כואב לה/ו משהו או אולי היא/הוא רצתה משהו אחר

להתמקד ולהעצים את הטוב!! לתת מחמאות ולעודד אחד את השני, חיוך אחד לשני כל בוקר וכל היום אם אפשר לתת מתנות קטנות - שוקולדים וסמיילים וכו'

לצחוק ביחד ולשחרר כעסים לא לסחוב דברים מהעבר

בשביל לעשות כיף לא צריך כסף צריך רק לרצות

שוב להעצים את הטוב את החשוך מגרשים ע''י אור ולא ע''י התבוננות או דיבורים

ולא לחשוב אבל היא לא עושה לי ככהיהלום מקורי
זה דבר מדבק במיוחד אם זה בא באמת לרצות שיהיה טוב לשני
בדוגמא הנ"ל-האישהאנונימי (10)

היתי באמצע לנסות לישון ונראה לי שלא מצאתי תנוחה או משהו(מוכר?)

ואז פתאום הוא דיבר והתקרב אלי ונבהלתי.

ואז הוא שאל את לא רוצה?ואני כן תעזוב אותי אני רוצה לישון.

אח"כ בבוקר הזכיר לי את זה וציפה להתנצלות ולהכלה כרגיל

(כן-ואני שומעת את הילד מתעורר ובראש מכינה אוכל וכו')

ולא היה לי כח לזה-והוא

אני נפגע מזה כשאת מעיפה אותי ככה ואני לא יכול להתקרב אליך יותר

אוקי סבבה.מבינה את זה אבל יש איומים בקול שלו-תדעי הוזהרת את מגיבה לי ככה את מרחיקה אותי.

ואז נהיה רחוקים ואני פגוע ממך.

אם יש לכם רעיון מה להגיד לו-ב2 שניות לחוצות בבוקר.

אשמח.

תודה לכם

תגידי לו מה עובר לך בראש באותו הרגעאנונימי (9)
זה עזר אצלנו לבעלי להבין שהראש שלי חושב 20 צעדים קדימה
בהרגשה שליאנונימי (10)

הוא לא פנוי לשמוע אותי ומה שאגיד יפול על אוזנים ערלות

הוא מוצף בהרבה רגשות אחרים וחייב קודם כל שישמעו אותו.

ואז יתנו לו אמפטיה.ובקיצור כל הרשימה הארוכה מלמעלה

ואז הוא יפתור את הבעיה ברגע-מחדדת את הבעיהאנונימי (10)

תכיני בלילה אוכל.ועוד מגוון הצעות

פעם אחת כשהציע את זה אמרתי לו ברצינות

נמסור את הילדים לאימוץ-ואז אני אהיה איתך לבד

לא נראה לי שהוא נבהל

באיזה שהוא מקום הוא מקנא נורא

ובעצם רוצה שאבחר בו ולא בהם(למה צריך לבחור מישהו  מבינהם בכלל?)

אני רציתי אבא ואמא שבשותפות מטפלים בילדים.ויש לי במקום זה 3 תינוקות

הוא טוען שמה שמפריע לו זה שבהתחלה התמסרתי רק אליו כשנולד הראשון-השקעתי בו ועזבתי אותו

בקיצור עכשיו אני גם אעשה ככה בטח.

אין לי כח ללדת ככה זה מעצבן שונאת את זה.למה צריך לבחור?למה?

אני רוצה זמן וכח לכולם ואין.

כרגע ראיתי שאם לי אין זמן לעצמי אז אין כלום ואני שורדת ככה.

מודה שיש לי קטע חד מוקדי-אבל זה אני עושה דבר אחד בשלמות ואז עוברת לשני

רוצה להשתפר בזה אבל לא בכח בקצב שלי.

תקשיבי . יש הרבה גברים כאלואין כמו אמא

זה בדיוק מה שחשבתי קודם. שזה עוד ילד קטן שרוצה צומי. אבל כתבתי ומחקתי אמרתי כולם יתנפלו עלי פה שאני רק מסכסכת!!

אבל אני שיא המבינה אותך!!

מה שנשמע שהוא בכלל לא בעניין היה להביא עוד ילדים וזאת את. או שככה החיים גילגלו

אולי לא הרבה יאהבו את העצה שלי. אבל כן אין לך בררה. אחרי הלידה הזאת תעשי אולי הפסקה של כמה שנים טובות(אולי 5 שנים לפחות) בשביל לשקם את הזוגיות ולהחזיר את החיים ולתת לו צומי.. (מה אפשר לעשות...)

לא לכל המשפחות מתאים לשני הצדדים הרבה ילדים . לא לכולם מתאים לוותר על הזוגיות ועל חייהם בשביל הילדים. אין לך כל כך בררה. בעלך לא בקטע של לוותר על החיים שלו ועל הנוחות שלו ועל היחס מאישתו בשביל ילדים ומשפחה

הוא נכנס לחיים המעשייםאנונימי (10)

רק עכשיו.התחיל לעבוד(לכן הוא מצפה כ"כ להערכה כי לקח על עצמו את העול הכספי)

לא היה איכפת לו עוד ילדים.(מה זה אומר??)אני רציתי מניעה אחרי הלידה הקודמת ולקחנו כשנה עד שנתקענו בלי בליל טבילה סיפור הזוי.כתבתי את זה כאן בעבר.

וככה גילגלו משמיים-לקח לי הרבה זמן להשלים עם זה שנכנסתי להריון.היה לי מחשבות רציניות על הפלה

וכל הזמן אמרתי לו 2 ילדים מה יהיה???

ובאמת חשבתי לעצמי גמרנו זה הפעם האחרונה בלי נדר.

תקשיביאנונימי (13)

אני האנונימית שכתבה לו על הדוגמא הזאת שהוא טועה בגדול

וכשאני קוראת אותך זה עוד יותר מתחזק לי

 

תביני - הפתרון שלך זה לא מה תגידי לו ב2 שניות לחוצות בבוקר

הבעיה היא עמוקה יותר

 

המקסימום שאת יכולה להגיד לו שאת מוכנה לקבוע זמן שבו תדברו על זה שיחה של ממש.

אבל אני הכי מזדהה עם מה שמישהי כתבה לך למעלה שהיא למדה לשחרר, להבין שהיא לא יכולה למלא את כל מבוקשו וזה גם לא תקין ככה, את אשתו את לא הפסיכולוג שלו. את צריכה להיות עקבית עם זה שהוא צריך ללכת לטיפול. וזה התשובה הכמעט יחידה שאת יכולה לתת לו אם הוא לא מבין את הסיטואציה ועוד מצפה להתנצלות.

 

ככל שתתנצלי יותר ככה תעמיקי יותר את הדינמיקה הבעייתית הזאת. 

 

קבלי חיבוק! מברכת אתכם בהמון המון סיעתא דשמיא שתצליחו לבנות את הזוגיות ואת עצמכם ותזכו לקשר של אהבה, אחווה שלום ורעות.

אני חושבת ששניכם צריכים קצת לזוז הצידה ואוסיףאנונימי (15)

 

קשה לי להגיב ששניכם קוראים את ההודעות,

אבל בקשתה דעה...

אבל אנסה בעדינות אני אשה וההיתי כמוך [כמו הבעל] למדתי שאני חיבת להוריד פרופיל ,

היה לי ציפיה מבעלי שתמיד יהיה קשוב ותמיד יהיה זמין ולא התנגד אלי אף פעם שאני מתקרבת אליו ואם לא אז ההיתי נפגעת ועוד..

אבל זה לא כך . יש לנו חיי יום עמוסים ב"ה והרבה זה למתאפשר.

ראשית אשה אוהבת להרגיש שיש לה בעל חזק לצידה שמכיל ומבין אותה ואת הרגשות שלה ולא נפגע מכל דבר..כך גם יהיה לך יותר קל להתקרב אליה היא תדע שיש משהו חזק לצידה.

מותר פעם ב..להפגע אבל לא באופן תדיר, גג פעם בחודש וגם להשתחרר מהר מהפגיעה.

 

ותוריד את רמת הציפות,

שנית תדע שזה לא נגדך[עיפה אין לה כח לקרבה יש לה הרבה דברים על הראש..] אז פחות תיפגע היא לא רצתה קירבה ..אם זה לא משהו קבוע תדע גם לקבל..תגיד לה מאמי רציתי לעשות לך טוב אבל לא בא לך אני אוהב אותך ולילה טוב מתוקה..

אני חושבת שאתה עמוס במטענים של רגשות ומה שהיה, קשה לו להשכח ועוד מוסיפים ,

קודם תשחרר אותם תחליט דף חדש לא היה כלום היום אני מכיר את אשתי כל מה שהיה נמחק אני חזק לא נפגע אני לצידה לא מצפה כל מחמאה זה בונוס ויהיה לך בחיים הרבה יותר קל.

ואם פעם ב.. תצטרך אותה יהיה לה יותר קל לקבל אותך..

 

 

 

 

 

אתה טועה בגדול והדוגמא הזאת רק מוכיחה את זהאנונימי (13)

אתם נמצאים בדינמיקה מאד מורכבת

יש מטען גדול של מתח ביניכם, אכזבות, תסכול

 

יזמת מחווה מצדך - לא בדקת אם היא מעונינת בזה, אם זה מה שהיא רוצה, אם זה יעשה לה טוב

 

וכשראית שזה לא השיג את המטרה - נפגעת.

זו דוגמא מצוינת לתקשורת לקויה.

 

איך שאתה מפרש את זה - להכיר בכך שיש עוד בן אדם - זו לא הנקודה, אם כבר אז אתה מגדיר פה את הבעיה שלך - אתה לא רואה בכלל *אותה* אתה רואה רק את עצמך.

 

כל אישה ממוצעת יכולה לפרש את המחווה הנ"ל כעוד מניפולציה להעביר עליה ביקורת. מה הפלא שהיא קפצה והעיפה אותך? אתה ממש מצפה ממנה ליותר מדי ובצורה לא בריאה. 

 

ומכיון שזה לא חוכמה רק לשלול ולא לתת פתרון חלופי אז ההמלצה החמה שלי היא

 

שאני חושבת שאתה צריך טיפול אישי. לא זוגי (בגלל ההריון וכו') וללמוד תקשורת נכונה.

 

ויפה שעה אחת קודם

 

אני אכן מתכוון לענות לאנונימית, אבל זה תמיד יוצא למטהאנונימי (10)


מגיבה אל הבעל!!!אנונימי (9)
לך *אתה* לבד! לטיפול ריגשי אישי.
האישה שלך כרגע לא במצב לטיפול
קודם אתה צריך.
אח"כ, אחרי הלידה ואחרי שהיא תתאושש ממנה (לפחות 4-5 חודשים אחרי!!!אם לא יותר)

תלכו יחד לטיפול זוגי. לא פסיכולוג
טיפול זוגי.
. ותמנעו את ההריון הבא!!!
אני לא יודעת מה הרווח בין הילדים אבל אתם צריכים לפחות שנה אם לא יותר של להשקיע בכם ובזוגיות שלכם לפני הילד הבא. (ואם אתם נשואים 3 שנים עם ילד +אחד בדרך זה לא רווח גדול בכלל. )

לטובת הילדים
ולטובתכם
ולטובת המשפחה שלכם.
האישהאנונימי (10)

דווקא אין לי בעיה לללכת לטיפול לבד או ביחד

הלכתי והפסקתי בגלל העלות הכספית ודווקא נהניתי

לפסיכולוג אבא שלו שראה את המצב אמר שישלם.

ובקשר למניעה חושבים על זה ברצינות

ובעצם מה ההבדל?אנונימי (10)

פסיכולוג זה טוב יותר מטיפול זוגי לא?

יותר ברמה של הלימודים והמקצועיות.

פסיכולוג זה טובאנונימי (9)
אבל אתם צריכים כלים לזוגיות שלכם וזה בד"כ מטפל זוגי יותר יכול לתת
אא"כ מצאתם פסיכולוג טוב
וכל אחד בנפרד פסיכולוג. בעיקר הבעל.
הוא צריך להתמודד עם הרגש שלו
יכול להיות שבתור ילד לא קיבל מספיק הערכה או קיבל יותר מידי ועל כל דבר קטן העריצו אותו מידי.
כך או כך- טיפול טוב זה דבר שלוקח זמן.
ושווה כל שקל.
זוג יקר- (תגובה קצת אחרת)שמים

קראתי את כל השרשור.

 

חשוב לי (ולדעתי גם לכם) קודם כל לציין שאתם לא חריגים בנוף.
מההתרשמות שלי, לא נכתבו פה דוגמאות קיצוניות.

כל זוג חווה ברמה כזו או בצורה כזו או אחרת דברים דומים.

למה הנקודה הזו חשובה? כדי שלא לנפח את הדברים יותר ממה שהם.

 

ולכן גם לא התרשמתי שחייב טיפול כלשהו. 

 

לעניות דעתי, נקודת המוצא של כל זוג ובמקרה הזה של שניכם, צריכה להיות אמון אחד בשני.

לזכור כל הזמן בראש היא אוהבת אותי, הוא  אוהב אותי, הוא רוצה בטובתי, היא דואגת לי וכו'..

זה לבד יכול לפתור הרבה מהמתחים.

להבין  שזו הזוגיות של שנינו, הבית ששנינו בונים יחד ולכן לנסות רק לתמוך אחד בשני ופחות להתקטנן ולחפש את השני. תמיד לנסות לראות איך אני יכול לעזור לאישתי, איך אני יכולה לתמוך בבעלי.

 

התקשורת חשובה מאוד ואיתה ההקשבה!

וכפי שכתבו לכם, יש צורות תקשורת בונות ונכונות יותר, וכשנקודת המוצא היא כפי שכתבתי לעיל, קל יותר להשתמש בהן.

 

אישה יקרה-

אומרים שלנו הנשים ניתנה בינה יתרה ובחיי המשפחה רואים זאת בשיא...

בד"כ, נשים בשלות יותר לכל שלב בחיים, אם זה זוגיות ואם זה ילד שנולד וכו'.

בעלך לא נדיר, זוהי תכונה גברית וכשמבינים זאת לעיתים קל יותר להתמודד.

 

בעל יקר, קראת את תגובות אישתך?

נראה שאתה מאוד אכפתי ורוצה בטובתה.
טיפ קטן- נסה להיכנס לראש שלה ולחשוב מה יעשה לה טוב ופחות מה אתה חושב שטוב...

בנוסף, כן, כפי שכתבו לך (אגב, לא רק בהיריון) אישה היא הורמונלית יותר ולכן בד"כ הגבר הוא עמוד השדרה.

בעלי, הוא ג"כ אדם רגיש מאוד ובכל זאת לומד להכיל אותי גם כשקשה יותר. וכן גם לדבר בזמנים שיותר מתאימים גם לי ואולי גם לא לשפוך כל דקה שעברה עליו היום....

 

המפתח לזוגיות טובה היא עבודה!

עבודה של שני הצדדים.

ולא לשכוח כמה אוהבים.....  

 

 

 

 

 

הבעל, תגובה יפה מאוד, רעיונות נחמדים,..אנונימי (10)

אבל השאלות הן-

 

א. הייתי רוצה להזכיר לעצמי שהיא אוהבת אותי-

 

אבל הבעייה היא- שזה לא בטוח, כפי שכתבתי-

 

היא אומרת הרבה שאין לה כוח אלי,

 

והיום היא אמרה גם בהתנשאות-

 

שהיא לא צריכה אותי.

 

 

ב. אני מאוד מנסה- לחשוב מה טוב לה-

 

הבעיה היא- שכמעט כל מה שאני עושה-

 

אין לי מושג- אם זה טוב לה או לא-

 

לדוג'- אני חש שבשל חוסר האמון שלה באהבתי-

 

וחרדת הנטישה שלה- היא בורחת ממני מראש-

 

ולא רוצה להפתח אלי, ובלי לשים לב- מרחיקה אותי ממנה,

 

ומצד שני- היא רוצה שארדוף ואחזר אחריה-

 

אבל כשאני עושה את-זה- התגובה בדרך-כלל-

 

במקרה הטוב- התעלמות, ובמקרה הפחות טוב- 

 

התעצבנות ודחייה שלי.

 

[וכשאני סך-הכול אומר לה- שנפגעתי מהתגובה הזאת-

 

היא מתעצבנת-על עצם זה-

 

שאני מעז להיפגע...].

 

עכשיו, גם אני הייתי רוצה לדלג על דברים אלו-

 

ולא לשים לב אליהם, [כמו שבאמת עשיתי בתחילת הנישואים]

 

אבל- אני רואה שזה מתמשך- ועצבי מתחילים כבר לפקוע.

 

 

אתה מנסה לתת לה את מה שאתה היית רוצה לקבל ממנהאיזו נחמה

בגלל זה זה לא עובד.

 

אתה צריך לחשוב מה טוב לה, מה היא רוצה לקבל ממך, למה היא זקוקה ממך כעת.

 

וזה נשמע שהיא לא זקוקה להתקרבות פיזית- חיבוק נשיקה, שיחה, אלא יותר עזרה טכנית.

 

לשטוף כלים, לעזור עם הילד, לשלוח אותה לישון ולומר לה, אני דואג לבשל לשבת לדוג'.

 

נראה שהיא זקוקה יותר לתמיכה פיזית במטלות היומיום, מאשר למחוות של אהבה רומנטית.

 

וכשאתה מבצע עבורה כאלה מחוות היא מתעצבנת כי זה דביק לה מדי, ואתה נפגע בצדק. כי זה באמת פוגע...

 

אני מציעה שתשבו יחד באוירה רגועה, ותבינו למה היא זקוקה ממך כרגע. 

 

בשלב זה תתמקדו בכך שאתה תהיה שם עבורה בנטל הפיזי היומיומי. 

 

היא תתרכז בהודיה לך ותאמר במה עזרת לה בצורה ממוקדת- לדוג': בגלל שבישלת/שטפת כלים/שמרת על הילד,  ויכולתי לנוח, אני מרגישה הרבה יותר רעננה ורגועה, תודה. וכן על זו הדרך.

 

תנסו את זה למשך שבועיים, ואתה אל תצפה לכלום מעבר לזה בשלב הזה (אבל ששניכם תעשו את התפקיד שלכם)

 

בשלב הבא נדמה לי שלאשתך יהיה טיפה יותר קל לנסות ולתת לך מעבר לזה.

 

ושוב, אם קראת את ההודעות הקודמות שלי, הבנת  כבר שאני חושבת שזה מצב מיוחד וזמני, שאי אפשר לעשות בו שינויים גדולים ומרחיקי לכת. 

 

אני יודעת שזה קשה, להרגיש שיש לך פצע מדמם ולדעת שאי אפשר כרגע לטפל בו עד הסוף. אבל זה המצב, ובחיים יש הרבה מקרים כאלה. כשמתבגרים יותר (אתה עוד צעיר) זה כבר נהיה מעט קל יותר לחכות לעיתוי ולרגע המתאים בכל מיני מצבים, בגיל שלכם זה אולי קשה יותר, אבל זה כורח המציאות ועדיף שתעשה את זזה ברוח טובה, מאשר תנסה להיאבק בזה. בסה"כ תזכור שהילד שיוולד יהיה בע"ה של שניכם.

 

וגם אם ההריון לא היה רצוי, הילד יהיה בע"ה רצוי ואהוב מאד. זה רווח לכל החיים, תנסה לחשוב על זה בצורה הזאת. היא עובדת כרגע בשביל שניכם. ילד בע"ה זה נכס אדיר, שווה ל'סבול' את התקופה הקרובה בשביל זה.

 

ושוב, זה זמני ובע"ה כשהיא תתאושש מהלידה יהיה ניתן לטפל בזה יותר לעומק.

 

 

תקשיב אחי-מגבר, אתה חווווופר!!!!אנונימי (18)
מה אתה רוצה ממנה????
האישה בחודש שביעי!!
אתה זה שצריך להכיל אותה ולעזור לה!

לך לטיפול רגשי דחוף!...
במצב הנוכחי אשתך מסכנה מאוד..לא מספיק שהיא בהריון ויש את כל הקשיים, גם אתה מתנהג כמו ילד בגן.
תתחיל להתבגר אחי, החיים לא נהים קלים יותר.
בהצלחה.
מסכימה איתך!אנונימי (13)


בד"כ לא מגיבה אבל מרגישה שחייבת...אנונימי (17)
בד"כ אני לא מגיבה כי אני מוצאת שאנשים פה מגיבים דברים חכמים ומספיקים אבל הפעם חושבת שאולי יש לי כיוון שלא הועלה ויכול לעזור..
בגדול קוראים לזה "טעות בסיסית", זה תנאי שכל אחד מתנה את שווי החיים שלו ביחס אליו.. לדוג': "אם לא מקשיבים לי אז אני לא שווה" או "אם אני לא הכי צודק אז אני לא שווה" ולכל אחד יש אמירה פנימית כזו שכשהוא מרגיש שהתנאי הזה שלו הוא לא מתקיים אז הוא מתנהג כמו בנאדם שחייב להציל את עצמו! ולכן יעשה הכל כדי שהתנאי יתקיים, כלומר, שיקשיבו לו.. שיאהבו אותו או כל דבר אחר.
חשוב לציין שהתנאי לא מודע!!! וגם מי שחושב שהוא יודע זה אף פעם לא מדוייק עד שמאבחנים את זה ממש..

עד כאן זה אישי. זה אף פעם לא טוב התנאי הזה כי הוא נובע מגאווה והוא הפך החיבור לשייכות הבסיסית עם רבש"ע שמחייה אותנו בלי תנאים!
אבל הנקודה היא שבזוגיות תמיד התנאי הזה גורם לפיצוצים. כי בן הזוג מרגיש שמשהו משתלט על בעלי או על אישתי ואז הוא עושה הכל כדי לשחרר אותו מהתנאי הזה, כדי להציל אותו.. אבל זה עובד הפוך- ככל שאת יותר לוחצת עליו להראות לו שהוא יכול להסתדר גם בלי אמפתיה (סתם דוגמא) הוא חושש שאת לוקחת לו את החמצן.. התקשורת הלא מילולית הזו מולידה הרבה מתחים וקצרים שמובילים בעיקר לרע...

כתבתי על קצה המזלג תורה שלמה שזכיתי ללמוד ממש קצת ממנה מאהובה צוקרמן. היא מטפלת בירושלים ביחידים ובזוגות. אני מרגישה שפגישה איתה תוכל לתת עבורכם פשר והסבר פנימי לתקשורת הלקויה ביניכם ותפתור הרבה אי הבנות.. זה קורא לכל אחד לעבודה פנימית קשה ודורשת אבל מניבה תוצאות.
אמנם הטיפול יקר קצת אבל שווה כל שקל ולעניות דעתי אם כבר הייתם אצל פסיכולוג ולא ראיתם ברכה, זה טיפול הפוך מפסיכוחוגיה שנותן לכם כלים חזרה לשליטה על החיים שלכם והזןגיות שלכם. אדם שמודע לתנאי הזה, לטעות שהוא חי בה, יכול יותר לעבוד עליה וכשזה "על השולחן" זה פותר הרבה מריבות (סתם דוגמא, בעלי יודע מה הטעות שלי וזה עוזר לי.. הרבה פעמים אחרי שאני מתעצבנת אני יושבת ומפרשת את זה ואומרת לעצמי- זה לא בגלל שהוא כך וכך אלא זה בגלל שאני מתנה (עושה תנאי) שרק אם הוא יעשה כך וכך אז אני אשמח וזה טעות)..
אהובה צוקרמן היא אישה מדהימה יראת שמיים שעזרה להרבה אנשים וזוגות שרצו להוציא את עצמם מהמקום שהם נמצאו בו.

אל ייאוש!
הלוואי והועלתי מעט. סליחה על האורך ואם לא יצא מאורגן.. בכ"ז השעה.
שתבשרו בשורות טובות!
מאוד יפה מה שכתבת.תודהאנונימי (10)


לא מבינה כיצד כולם עונים פה בביטחוןאפוש
חבר'ה נשמע שיש כאן הרבה מעבר לבעיית רגישות יתר אצל שני הצדדים.
אנחנו לא יודעים מה בתכלס קורה בין בני הזוג וכן את כל סיפור הרקע שלהם (איך הכירו, האם הקשיים היו שם עוד לפני הנישואין וכו...)
אנחנו לא יכולים לענות ולקחת את האחריות הזו.
זו דעתי.
ואתם מוטב שתלכו ליועץ זוגי אכפתי וכנה. שמעתי המלצות על מישהו בשם אלישע עזר. נראלי אפשר למצוא אותו באינטרנט
מדריך לתיאום ציפיות - מומלץ מאוד!הדסה ש

חמותי כתבה מדריך לתיאום ציפיות לעבודה משותפת. 

ואח"כ היא גם שולחת טיפים ותרגילים שמועילים מאוד מאוד בכל התקשורת הבינאישית במהלך החיים.

היא מגשרת נישואין, מתוך אמונה שהתהליכים והפתרונות מגיעים מהאדם עצמו, ובדרכים החיוביות ביותר.

 

גם אם לא תיעזרו בה אישית,

התכנים שהיא שולחת פשוט נפלאים ומדריכים לחיבור קשרים ותקשורת בונה.

(אני נרשמתי כי הייתי חייבת - [בכ"ז חמות..] ומצאתי את עצמי מחכה כל שבוע למייל שלה, ובמהלך היום בלי להתכוון לפעול ולחשוב על פיו ביחסים שלי עם ילדי, בעלי והסובבים אותי.

אולי עקרונית אני לא יכולה להיות אובייקטיבית, אבל בכ"ז נראה לי שמדובר בתוכן איכותי ביותר מנסיון חיים עשיר שא"א למצוא הרבה כמוהו, ואם מיישמים את התרגילים הקצרים (דקת קריאה)  שהיא נותנת, אפשר להגיע רחוק...).

 

מוזמנים להירשם פה:rivkastrauss.ravpage.co.il/madrich1.

וגם קישור להרצאה אינטרנטית שהיא מסרה. "לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה" יישום שפת הגישור בחיי היומיום: http://aderet-arch.ravpage.co.il/kenesnashim2

הכל חסוםאנונימי (10)


לא נראה לי שהסדנאות יעזרו. הבעל רוצה להתלונןאנונימי (18)
הקישורים עובדים לי גם ברמת הגנה גבוהה של רימון.הדסה ש

אם בכ"ז זה לא מצליח, אפשר לפנות אלי באישי.

 

(ולגבי התגובה הנוספת, לא נכנסתי לכל התגובות בשרשור, אבל  נראה לי שאדם שפתח שרשור ומנסה להתיעץ ע"מ לשפר, גם ירצה לנסות דרכים נוספות לתיקון מערכת היחסים, גם אם כרגע נראה שהוא טועה או מחפש רק להתלונן.)

אם תכנסי תראי שהוא רק מחפש להוציא קיטור ולהתבכיין על אשתואנונימי (18)
תודה רבה לכל הגאונים-שחושבים שהם יודעים הכול-אנונימי (10)

לא חיפשתי שישפטו אותי,

 

רק רציתי לשאול- האם הציפיות שכתבתי בהתחלה-

 

נראות מוגזמות או לא-

 

ועל-כך נהניתי מאוד מרוב התשובות בהתחלה,

 

 

 

ולא התיימרתי-

 

להפוך אותכם ליועצי הנישואין בגרוש שלנו-

 

ואני לא מבין-  מאיפה אנשים-

 

מתיימרים לדבר בכזה בטחון- ולהחליט- מי צודק, וכו'-

 

על סמך מידע חלקי כ"כ.

 

 

 

 

איזו תגובה מלאת צביעות מצידךאנונימי (9)
כשמסכימים איתך ועם המידע החלקי שכתבת אז אתה נהנה מהתשובות
אבל כשאישתך מגיבה ומוסיפה עוד קצת אור על המצב פתאום אנשים הופכים ל "גאונים שחושבים שיודעים הכל" שופטים אותך ומתיימרים להחליט מי צודק עפ"י מידע חלקי.
בדיוק כמו שעשו המגיבים הראשונים.

אז אם אתה מחפש להתמסכן, ותמיכה וכו'- פה זה לא המקום. פה תשמע דעות שונות.


אני במקום אישתך הייתי מעיפה לך כאפה רצינית ושולחת אותך בלבד לטיפול!! וכמה שיותר מהר.
כי בנתיים היא פה הנורמלית
ואתה זה שמגיב בחוסר פרופורציה וכמו ילד קטן.
שוב-אנסה להסביר- לא חיפשתי שיגידו לי אם אני צודק או לא-אנונימי (10)

אלא רק באופן נקודתי-

 

האם זה נשמע מוגזם הציפיות שלי- או לא-

 

וכל מי שענה לי על-זה-

 

בין אם כביכול הצדיק אותי ובין אם לא-

 

נהניתי מכך, [אני לא חושב שמסגרת כזאת-

 

של פורום מתאימה למשהו יותר מזה].

 

אבל אם זה פוגע בך- או במישהו אחר-

 

הרי שאני פורש ברגע זה..

לא כתבת את כל הנתוניםאנונימי (9)
כך שכל תשובה שקיבלת אז היא לא רלוונטית.
הבקשה שלך היא של ילד שמבקש שיענו לו לפי רק מה שהוא רואה ולא לפי התמונה הגדולה
היחידים שנפגעים מכך הם אתה. אישתך והילדים.
שאלת תם, האם את בטוחה- שאת יודעת כעת את כל הנתונים?אנונימי (10)

מקריאת כמה תגובות מקלדת?

לא. אבל אני יודעת יותר ממה שהוא כתב בתחילהאנונימי (9)
וכן. הציפיות שלו מוגזמות כשמבינים שמודבר באישה בחודש 7 עם עוד ילד בבית
ובעל שמתנהג כמו ילד קטן.
לבקש שאנשים יענו לו בצורה קונקרטית בלי לכתוב את הצד שלה.. ואח"כ להתלונן שאנשים מגיבים אחרת ממה שרצה אחרי שאישתו הגיבה?!?

ובכלל, אני הדגשתי לו בתגובה הראשונה שלי אליו שכל תגובה פה לא רלוונטית ולא תהיה רלוונטית ושילך דחוף לטיפול

ולא חוזרת בי מזה
הוא. זה. שצריך. טיפול. פסיכולוגי. דחוף.
בשבילו.
כי הוא עמוס ברגשות.
ופסיכולוג יעזור לו.
איש יקר, במקומך לא הייתי מגיבה להאנונימי (3)

כשרואים שדברים נכתבו מתוך רצון לפגוע - אין טעם להתעמק בהם. אין בכך תועלת. יש דברים שעדיף להתעלם מהם.

נכתבו לך ולאשתך מספיק דברים חכמים בשרשור הזה. עדיף להתמקד בהם.

תודה, קבלתי, אגב, זאת באמת חולשה שלי-אנונימי (10)

שכנראה עומדת בעוכרי לפעמים-

 

והיא-הצורך להתייחס לכל שטות...

מה שהיא אמרה^^^^אנונימי (18)
תגובה למכתבבטוב

אתה מאד עסוק ברגשות שלך.

חשוב שתנסה להבין גם מה הרגשות שלה.

 

הציפיות שלך ממנה לא ריאליות.

זה הציפיות שלך מהפסיכולוג שלך לא מאשתך.

 

תשאל אותה מה זה התקרבות מבינתך.

נראה שאתה מתקרב בדרך שלא נעימה לה

קראתי חלק מהשירשור ואת ההודעה הפותחתכבשה מתולתלת

קראתי חלק מהשירשור ואת ההודעה הפותחת,

מחילה חבר יקר, אבל אתה קצת קרציה, בתור עובדה, לא בקטע רע או מעליב  ,

אין לי דרך אחרת לתאר את זה,

נראה לי שאם היה לי בעל כמוך הייתי מתחרפנת לגמרי . 

אולי לפעמים אין לה סבלנות לכל הריגשיאדה הזו 

והיא מרגישה שבמקום לחיות את היומיום, בתור משפחה וזוג,

היא צריכה להיות המטפלת הרגשית שלך. 

תוריד ממנה קצת לחץ...

וממליצה לך ללכת לטיפול.

רק טוב והצלחה. 

חבריא. בואו נעצור!!!!אנונימי (19)

הבין או לא הבין. לא מתחילים פה עכשיו מסע קטילות.

 

האינטרנט הוא מקום מסוכן גם בגלל דברים כאלו. 

מאחורי המסך יושבים אנשים עם רגשות. לא כדאי להחמיר מצב ריגשי

זה כבר לא תורם כלום חוץ מעלבונות. חבל.

אני רוצה למחוק ולא מצליחהכבשה מתולתלת

הגזמתי עם התגובה.

אני רוצה לערוך ולא מצליחה.

בבקשה אם אפשר למחוק את ההודעה הקודמת

לפעמים צריך לקבל כאפה כדי להתעורר..אנונימי (18)
אחי, ברצינות..קח את עצמך בידיים.
רצית לדעת אם הציפיות שלך מוגזמות?
כן. הן מוגזמות.
לא צריך על כל מילה לעשות שיעור עיון.
תן לחיים לזרום..לא צריך להפגע מכל פיפס..
ובמידה וכן ואתה לא מצליח לא להעלב-לך לטיפול. פסיכולוג טוב יצליח לנתב את כל הרגישות למקומות טובים יותר.
אשתך בצקופה בה בעא צריכה משענת וגב להתמך בהם, וכפי שנראה זה לא קורה..
שיהיה בהצלחה
הפותח, התייחסות אחרונה לחכמים בעיני עצמם-אנונימי (10)

מאיפה אתם יודעים אם זה כל מילה-

 

אולי זה משהו מתמשך ותמידי ויומיומי-

 

לא היה לי כוח- להתחיל לספר לכם כל פרט-

 

ואיך נראה היומיום שלנו- כבר שלוש שנים-

 

אז ניסיתי בצורה פילוסופית יותר-

 

ויכול להיות שזאת הייתה טעות,

 

בכל מקרה, הטעות שלכם לשפוט- רק בגלל שלא-

 

הבנתם את הפילוסופיה- ולכן נראתה לכם חפירה-

 

היא גם לא מראה על חוכמה גדולה.

 

 

אנשים הבינו שזה לא משהו חד"פש.א הלוי
לכן הם ממליצים על טיפול ולא מביאים פתרון נקודתי
בדיוק בגלל שזה מתמשךאנונימי (9)
ובגלל שבמעט שכתבת, וכביכול כתבת פילוסופי (בתכלס, כתבת נטו מהרגש שלך ולא ממקום פילוסופי)
ניכר שאתה זקוק לפריקה רגישית שאותה האישה לא יכולה לספק לך
ומהמעט שכתבת- רק איש מקצוע יכול לספק לך.

זו הסיבה שכולם פה, כמעט, ממליצים לך!!!!!!!!!!! ללכת לטיפול פסיכולוגי.
כדי שתוכל לפרוק ולטפל ברגשות שלך.


בנוסף, אני ממליצ
ללכת אח"כ, אחרי שקצת תתקדם עם הפסיכולוג
ללכת יחד. לטיפול זוגי
נשמע שגם יש לכם בעיות תקשורת
שמטפל זוגי יוכל לתת לכם את הכלים.


הטיפול הפסיכולוגי הוא לא משהו רע
הוא עבורך. כדי שתקבל את המענה הריגשי לו אתה זקוק.
למה יש לך התנגדות כ"כ גבוהה לכך?
הרי כבר התחלתם טיפול..
למה כל מי שאומר שאתה זה שזקוק לטיפול הוא "חכם גדול" ששופט בלי לראות את כל התמונה?
הרי זו בדיוק הסיבה ששולחים לטיפול
אנחנו לא רואים את כל התמונה
מטפל/פסיכולוג יוכל לעזור יותר מאיתנו.


יש פה 2 נקודות:
1. אתה זקוק לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל מענה וכלים לצורך הרגישי שלך
2. אתם כזוג צריכים טיפול זוגי ע"מ לקבל כלים לתקשורת ולזוגיות שלכם.


ולי מהצד נדמהאנונימי (3)

שההתנגדות הגדולה שלו היא לאו דווקא לעצה עצמה (שעליה הוא לא הביע דעה) אלא לנימה המרושעת והעוינת שבה נאמרו חלק מהדברים פה לעיל.

ונדמה לי שרובנו היינו מגיבים בהתנגדות אם היו פונים אלינו בנימה כזאת.

זה החיסרון כשכותבים בפורום פתוחאנונימי (9)
א. אי אפשר לדעת מה הנימה בכל תגובה ותגובה כי כל אחד קורא מהמקום שבו הוא נמצא
(תקף לשני הכיוונים) ולא שומע את האדם שמולו
ב. יש כל מיני דעות, גם כאלה שפחות נעימות לנו

ג. אם יש תגובה ספציפית שהיא פוגענית יש כפתור "דווח" בקצה כל הודעה והמנהלים יערכו
הם לא נמצאים פה כל היום ולא עוקבים אחרי כל הודעה והודעה כך שהם לא יכולים לדעת אם לא ידווחו אליהם.

...אנונימי (3)

המילה 'נימה' שהשתמשתי בה לא הייתה מדויקת, כי כמו שאמרת - נימה אפשר לדמיין. אבל יש מילים פוגעניות שנאמרו פה, שהן לא ממש עניין לדמיון. 'קרצייה', 'במקום אשתך הייתי מורידה לך כאפה' (=אתה ראוי ליחס אלים), ועוד. ברור שמי שמעוניין לעזור ימצא מילים מתאימות יותר.

בעיניי זה חסרון לא רק בפורום פתוח אלא בכל תקשורת בין בני אדם - תמיד יהיו באזור גם כאלה שלא ירצו לעזור אלא ללבות את האש. למרבה הצער, לפעמים זה עולה בידם.

אלה שרוצים ומנסים לעזור, זה לגיטימי שיהיו להם כל מיני דעות, וגם פחות נעימות. עדיין כשהמוטיבציה היא לעזור, מוצאים את הדרך להציג את הדברים כך שתהיה בהם תועלת.

את צודקת שאפשר ללחוץ על דווח. זה לא סותר את זה שאפשר גם להבין שמול המקלדת יושב בנאדם, וכשזורקים עליו בוץ יש מצב שהוא יתרגז. זה אנושי.

לכן כתבתי את סעיף ב.אנונימי (9)
סעיף א. התייחס לנימה
סעיף ב. התייחס למילים פוגעניות שהן בד"כ יותר ספציפיות.

סתם שאלה למה אתה שם - ולא פסיק ?ועוד משהו לשניכםאנונימי (15)

ממש בהערת שולים נראה לי שאם תשים פסיק ולא מקו התוכן יקרא קצת שונה,

 

אני ההיתי בדיוק כמוך ואשתך כמו בעלי .

אני הפסקתי בכמה דרגות להיות כזו רגישה והוא ניהיה יותר מכבד ורגיש אלי יותר כך שב"ה זה התאזן.

אתה עם המון רגש והיא פחות מהנורמה בכל אופן לפי מה שקראתי בעיני ככה זה הצטיר ולפי מה שהתחברתי לעבר שלי, אני לא אשת מקצוע ולא יודעת את כל התמונה.

 

הבעיה היא של שניכם לא רק שלך ולא רק שלה.

אם אתה שואל אם הדרישות שלך מוגזמות אז כן אבל אני חושבת שאם תקבל את חלקם כמו שצריך לקבל אתה תתגמד על השאר וכאן יש לשתיכם עבודה,

אתה צריך הרבה מאוד עבודה עצמית להוריד ציפיות ופחות להפגע לעבוד על ביטחון עצמי ולהיות גמיש גם אם קבעתם שמדברים בזמן איקס והיא היום מאוד עיפה אז תיהיה בנוי לשינויים ,

ואת אשה יקרה צריכה לדעת ולבדוק מה את כן יכולה לתת לבעליך ולהיות רגישה לדבר אליו בכבוד לכבד אותו להתענין איך עבר עליו היום [5 דקות לא שעה ..],

 

 

עצה לי אליכם ,

תעזבו את הפורום ותלכו ליעוץ זוגי...

 

 

 

רק אתה חכם גדולאנונימי (18)
אולי אתה שופט אותנו ואת עצמך(טעות.פילוסופיה)אנונימי (10)

הכוונה שלנו היא לתת לכם שניכם הבנה ואמפטיה

ולא משנה מי צודק.בזוגיות זה לא השאלה .

לתת לכם כח להמשיך הלאה-זה הרצון של כולם.

למה אתה מתעסק כל הזמן במי צודק??

זה אשתך והילד שלכם.זה החיים שלכם.

כדאי שתפסיק להילחם בעצמך ובמשפחתך-

ואת כל הכוחות שלך תפנה פנימה.

תחשוב עליה דברים טובים-

אם היא הקשיבה לך כמה דקות תחמיא לה

(גם אם היא לא מראה שזה עושה לה את זה)

וגם אם היא לא מקשיבה תחמיא לה על מה שכן.

תהיה טוב בלי קשר אליה-

בהצלחה

תפני לאחת המנהלותש.א הלוי
תחיה דולה
או
יפעת1

אחרי שמגיבים לך אי אפשר לערוך.
שלום וברכה לך פותחאנונימי (10)

שאלת על תיאום ציפיות

אני מניחה שאתה מתכוון למשפט שכתבת

ורוצה לדעת בין מי למי התיאום אם הוא ישנו

איפה הציפיות שלה ממך?לא רשמת כאן שום פרטים ע"כ

לפחות להרגשתי,אנונימי (20)אחרונה

אני מבינה את התחושה שלך שהיא מזלזלת בך, שזה לא נעים בכלל..

אבל מצד שני, יש במכתב תחושה כללית של "אני" ו"את", חסר לי מאד את ה"אנחנו".

 

מבחינה אובייקטיבית, להגיד שזה מוגזם או שאתה סופר רגיש, זה לא נכון!

אבל אני לא מכירה אתכם כדי לדעת, האם זה מגיע מתוך מקום של מגננה,

או שפשוט מטבעה היא אישה צינית או שאינה רגישה לזולת.

 

זה משנה מאד לאופן כתיבת המכתב ולעצם הטיפול בכלליותו.

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

מסכימההמקורית

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמוןאחרונה

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^אחרונה

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדשאחרונה

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגוןאחרונה

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..