בעיקרון אי אפשר למחוק זיכרון במיוחד אם הוא מלווה ברגש.

זו עובדה אין מה להילחם.  

לי יש כמה דרכים שעוזרים להתמודד עם המצב:

1. לקבל את המצב שהיה קשר נחמד וזה דבר טוב שעכשיו אין.

2. לתת זמן. זמן הוא המרפא הכי חזק.

3. לחשוב איך נפרדתם, לפעמים כשהפרידה לא נעשית כמו שצריך נשארים משקעים והמשקעים לא מאפשרים להמשיך הלאה כי בעצם משהו ממנה שנשאר אצלך.

4. להימנע מכל קשר (זה יכול להיות קצת אכזרי אבל זה טוב). 

5. להיות בטוח שתמצא מישהי טובה כמוהה או ממנה וברגע שתפגוש אותה אתה כבר בטח תשכח ממהיא שלא יוצאת מהראש. 

ולסמוך על ה' ועל טובו  

התכוונתי להימנע מכל קשר עם הקודמת 

מכירה את התחושה זאת יכולה להיות ממש התאכזרות 

אבל שאפו ענק שעשית את זה

לא פשוט בכלל

לעצמך מה הגורם לחוסר החשק.

א. אם אתה הגורם החותך, תזכיר לעצמך מה הסיבה שהובילה אותך לחתוך?

והאם במחשבה שניה היא אכן היתה מהותית ומוצדקת?

אם התשובה חיובית - אז השכל אומר שעשית את הבחירה הנכונה, ותחושת חוסר החשק אינה מוצדקת

מבחינה הגיונית, אך לא רגשית. (בחורים ברב המקרים פחות אמוציונאליים).

אם התשובה שלילית- ואתה חש שעשית טעות, תנסה לפנות אליה ולהסביר לה ששיקול הדעת שלך היה

מוטעה ואתה לא רוצה לוותר..בחור שעושה דבר כזה זה מראה על גדלות ובגרות נפשית.

בהצלחה

בינתיים תנסה להסיט את המחשבות לכיוונים אחרים, ברגע שאתה נזכר בקשר- תנסה לחשוב על דברים אחרים. פשוט תתאמן על לשלוט במחשבות. זה אפשרי.

מתאימה.
טוב מאד שאתה שלם עם הפרידה. 

2. להרבות בפעולות ובעשייה יצרנית ומשמחת, שתפחית לך את הזמ ןהריק שיפגע כי יחזיר לך את המחשבות...


אם חזרתי על התגובות- מתנצלת. 

לפעמים זה קצת מבלבל מה חסר לך, 

ייתכן שעצם הלהיות בקשר אינטימי ואוהב עם מישהו קרוב, מין שותף לחיים כזה, מישהו שיהיה פה בשבילך ואתה פה בשבילו, שמקבל אותך כמו שאתה, מישהו שאתה בשבילו כל העולם וכו' ז"א ייתכן שאתה מתגעגע לזה, מתגעגע להרגשה שאתה אהוב ואוהב ולא דווקא לקשר הספציפי הזה.

אני מתבטאת בלשון זכר למרות שזה נכון לשני הצדדים, פשוט מניסיון אישי שלי.

נפרדתי מיוזמתי מבחור שמאוד רציתי ומאוד רצה אותי. אני שלימה עם הסיבה, אבל ממרחק של הזמן שעבר, אני מתגעגעת לקשר, וחשבתי שאני מתגעגעת אליו, עד שקלטתי שאני מתגעגעת להרגשה הזו של מישהו שאני בשבילו כל העולם, מתגעגעת לחיוך שלו שמתרחב כשהוא רואה אותי, לפרפרים בבטן וכו'.

אני חושבת שזה מאוד עזר לי להאיר על המקור האמיתי לגעגוע ולכאב. (טוב וגם זה שהוא כבר התחתן מאז).

ועדיין לא לגמרי שיחררתי, אבל אני גם כבר לא מחזיקה כ"כ חזק

אבל זה היה ביוזמתי ולאחר התייעצות ואני יודעת למה ושלימה עם זה. רק לפע' שואלת את אלוקים בלי קול- הכל היה כ"כ מושלם, מה זה בשבילך לשנות בו רק את XXX?

ואז אני מבינה שמאחר והדרך ארוכה וקשה עד לבחור שה' הכין לי, ה' רוצה שלא אתייאש, שאראה שיש בחור כמו שאני מחפשת (כמעט), שאני עדיין יכולה לאהוב ולהיות נאהבת, שאני אזכור מה אני מחפשת ולמה, שאני ארגיש חזק יותר מה חסר לי ואתפלל מלב שבור= שלם.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳