האם חרטה על חטאים נוגעת גם לבין אדם לחברו נגיד צעקתי על אחותי או קרה משו עם חברה האם רק בזה שאבקש מהם סליחה זה יכפר הוא יעשה תשובה בלב וזה גם יכפר?

זה בסדר להתחרט ולהרגיש מצפון- כי ז ה אומר שאנחנו מבינים שטעינו.

מכאן אפשר לעלות- להתבונן על חומרת החטא
לבקש מחילה
להתחרט
ולא לשוב עוד אליו.

אין עניין כל היום לעסוק בו.
התחרטת ושבת בתשובה?- מצויין. עכשיו עם הפנים קדימה.

בהצלחה!

ובאופן טבעי זה כואב. כדאי ללמוד את תחילת "שערי תשובה" של רבינו יונה... יש שם משפט "ומדרגות התשובה ומעלותיה, לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה". תסתכלי שם בכל הפרק כדי להבין בדיוק את ההקשר...

כשאני מיואש מעצמי על חטא שעשיתי אני מרגיש נאחס ואז בא היצר ומציע לי נחמה מיידית ואני שוב נופל.

אבל כשאני מבין שאני בן מלך שעשוי מאבנים טובות אאאה... ואיך יכולתי לעשות משו נגד רצון ד' וזה לא אני, שכל החטאים הורסים אותי ומורידים אותי מאיפה שאני באמת, אז גם אני נגעל מהם ועוזב אותם, וגם החרטה זה תשובת המשקל. כתוב במסילת ישרים: "שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער..." 

בודקים אם זה הביא אותך להתחזקות או להפך...

אם זה גורם לחיזוק ותשובה זה חיובי כלומר חרטה\שברון לב...

ואם זה גורם להפך אז זה יאוש\עצבות... שלילי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....