הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם
הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר - שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל*, וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים הוֹלֶכֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּפוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים - הִיא בְּיַד הָאָדָם לַחֲזֹר וּלְהַטּוֹתָהּ בְּעַל-כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, לַחְשֹׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר, שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּאַפְסָר וְכַיּוֹצֵא וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל-כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר - כְּמוֹ-כֵן בְּמַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ, שֶׁיְּכוֹלִין לְתָפְסָהּ בְּעַל-כָּרְחָהּ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי. (ליקוטי מוהרן תנינא, תורה נ')
*הַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אַחַת, עַל-כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, רַק בְּ'שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה', דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב אוֹתָה הַמַּחֲשָׁבָה, רַק לַחְשֹׁב אֵיזו מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת: בְּתוֹרָה אוֹ עֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָּׂא-וּמַתָּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן. (ליקוטי מוהר"ן, תורה רל"ג)
ברור שבכך יש איסור חמור