שעד היום אני מאחל לה כל טוב והמון המון הצלחה בחיים.

ואם הייתי יכול הייתי דואג גם בפועל שזה יקרה לה מרוב הכרת הטוב.

היא כל-כך הייתה מכילה ומעריכה שהיא אפשר להגיד הצילה אותי מייאוש מדייטים.

וזה עוד למרות שזה לא עבר את השלב הראשוני בכלל...

לפעמים דייט אחד מוצלח יכול לשנות לנו את כל הפחדים, ב"ה ששולח שליחים.

לא נראה לי שיש פה עצה, או כלל ברזל כלשהו. רק שיתפתי את שלי

המון המון הצלחה!

אבל העצה היחידה שיש לי לתת זה פשוט לקפוץ למים ולהכריח את עצמך לצאת!

אפילו רק פעם אחת לתקופה הקרובה. זה מאוד מאוד תלוי בבן אדם שאת יוצאת איתו ויכול להיות שתצאי עם מישהו שבכלל לא תרגישי את כל המלאכותיות ואפילו תיהני.

שנשמע בשורות טובות בקרוב

נפגשתי עם מישהו אחד וחתכתי מרוב לחץ..

(היה גם לא מתאים בלי קשר אבל זו היתה אחת ה-סיבות.)

ואני רוצה להמשיך אבל לא מצליחה להירגע ולשחרר מזה, זה מגיע לרמה שאני מסוגלת לבכות מרוב לחץ (ואני לא מאלה שמתפרקים בקלות..)

מה עושים? יש למישהו תרופת פלא לעניין?

הייתי בדיוק במקום הנמוך הזה, של חוסר רצון ושל אמונה נמוכה. לא יכולתי אפילו לדמיין איך אפגוש מישהי מתאימה, איך בכלל יכולה להיות מישהי שתתאים לי...

... ואז הקב"ה זימן לי בחורה מדהימה, מכל הבחינות - ולמרות שלא הסתתדר, הפגישות כיוונו אותי והראו לי שזה אפשרי, שכן קיימת בחורה כזאת...

... ואז שוב תקופה כזאת   רק שהפעם את הלקח כבר למדתי - את "שלי" הקב"ה ישלח עד הדלת - וכך גם לך!

אולי עצה קטנה, ברשותך - על מנת לא להעיק על עצמך, סנני יותר וצאי רק עם אלו שלדעתך מתאימים מאוד. כך תורידי סבירות לשחיקה וגם כנראה תעלי סיכויים.

ב"ה, אני מאחל לך שהבחור הבא שאת יוצאת איתו יהיה גם בעלך !

ומי לא היה רוצה למצוא את האחד שלו סתם ככה בהיכרות טבעית?

אבל אם רואים שככל שעובר הזמן זה לא קורה, עדיף באמת להכריח את עצמך לצאת לפגישה אחת או שתיים ולא לחשוב על דייטים קודמים(אחרי תקופה של הפסקה). פשוט לחשוב שאתה הולך להכיר עוד בן אדם. אם מגיעים בגישה הזאת ומורידים קצת מהרשמיות, הצד השני מרגיש את זה וגם מתנהג בהתאם.

חבל אולי לפספס משהו טוב. אני תמיד משננת לעצמי שבשביל להגיע למטרה כלשהי או להשיג משהו שאני רוצה, אני צריכה לצאת קצת מאזור הנוחות ולעשות את ההשתדלות שלי. וככל שיותר קשה לי, סימן שהמטרה הזו בעלת ערך ומשמעותית לי לחיים.

ככה זה עם תקופת היכרות/דייטים וכל השאר. גם אם קשה (וכן, זה קשה ומתיש נפשית) אני צריכה באופן זמני "לסבול" קצת ולא לחכות שזה יגיע ככה סתם מעצמו, כי אני יודעת מניסיון ומהיכרות עם הסביבה שלי שהסיכוי להכיר בדרך טבעית הוא קטן בהרבה מהסיכוי להכיר דרך דייט

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳