ביקשתי שיסעו שניים יחד והם כיבדו את הבקשה ועמדו בזה, אפילו בטיולים לגולן.

אחרי כיתה י' הם כבר נסעו איך שהם ראו לנכון.

גם דרום/מרכז, טרמפים כלליים, לא מהישוב.

שיהיה ערני וזהיר עד כמה שאפשר.

צאתו לשלום, שובו לשלום בעז"ה.

תודה לכל מי שעוזר

להסביר מהן הבעיות והסכנות

ואיך הוא יכול להיזהר מהן.

ואז להחליט מהם הכללים בנושא הטרמפים.

את המדדים שלי.

יש שעה בלילה שאחריה כבר מאוחר לעמוד בצמתים?

באילו נסיבות לא עולים על טרמפ?

מקום נגיש מבחינת תחבורה ציבורית - זה שיקול לגבי לקיחת טרמפים?

וכו'

תודה!!

וגם יש לי בנות- שאצלן כמובן זה יותר רגיש, אבל מה שנראה לי:

א. כמו שכתבו- לשאול את הנהג לאן הוא נוסע, ולא להגיד לו לאן אני צריך.

ב. לדאוג שתמיד יש לו כסף בארנק- כך שאם מגיע אוטובוס שנוסע ליעד שלו- שיסע באוטובוס ולא בטרמפים.

ג. עדיף להיות עם חבר.

ד. אם במהלך נסיעה מתעורר חשד הכי קל למשהו- או שהנהג נוסע כמו מטורף, או שאולי הוא ערבי, או שהוא מתנהג בצורה שעלולה להוות איזושהיא פגיעה מינית- אז לרדת במקום הכי קרוב שאפשר. 

ה. לגבי שעה- זה מאוד תלוי איפה. יש טרמפיאדות ביו"ש שגם אם עומדים בהן ב2 בלילה יהיו טרמפים של אנשים הגונים לגמרי, וגם מיקום הטרמפיאדה הוא לא בעייתי. אבל יש מקומות שזה לא לענין. 

אמא שלי הייתה לחוצת טרמפים מאוד מאוד.

מצד אחד זה גרם לי להיזהר- ולא לנסוע בטרמפים מטורפים בשעות לא שעות- כמו שעשו חברותי..

מצד שני באיזשהוא שלב פשוט לא אמרתי לה והייתה הבנה שבשתיקה שאני נוסעת בטרמפים (בעיקר חזרה מהאולפנה הביתה כל יום- שזו טרמפירדה בטוחה והמונית) והיא לא שואלת ולא מתעניינת.

ממש אשמח לתגובות מנסיון בשטח, איך זה עובד אצלכם. תודה!

יש לכם הגדרות של גבולות (מקומות שכן ומקומות שלא? שעות שכן ושעות שלא? עולים לבד על טרמפ? וכו')

ואני לא שואלת על זהירות כשעולים על טרמפ. זה ברור. אלא על גבולות שאתם ההורים מכתיבים לילדים.

תודה מראש!

הבן (בכיתה ט') לא שואל אותך אלא מודיע שהוא יוצא לדרך רחוקה (של כמה שעות. שעתיים ברכב) בטרמפים בשעה 9 וחצי בערב?

כלומר, מה הסכנה באזורכם, בשעות האלו, כשכמובן אצל בן הבעיה פחותה מאצל בת.

ואפשר להתנות.

כלומר, להסביר שבכללי נכון שלפעמים טרמפים מקצרים - אבל לא תמיד יודעים עם מי נוסעים וזה יכול להיות גם סיכון.

ולהכתיב כללים.

לדוגמה: אל תגיד לאן אתה רוצה לנסוע, אלא תשאל את הנהג לאן הוא מגיע. וכך תוכל גם לראות שהוא מגיע לאן שטוב לך, ולא מישהו ש"מסדר" לפי מה שאתה שואל. כמו כן, תוכל לשמוע יותר לפי המבטא אם זה יהודי או ערבי. אם חשוד, תגיד, "תודה" ואל תעלה.

כמו כן, את יכולה גם להגביל שעות. לומר, באמת אתה כבר יותר גדול - אז אתה יכול בשעות היום, שאז יותר קל להבחין מה קורה בכל סביבה שאתה נמצא. לא בשעות הלילה.

[בכל מקרה, הודעה בס.מ.ס אם עולה - וכן על כל חשד-תקלה, עם מיקום]

אפשר גם לאסור לגמרי. אבל זה תלוי בהערכה של השלב שבו הילד נמצא בחיים.

בד"כ, לענ"ד, כשרואים שזו גזירה שלא יעמוד בה, עדיף להסכים על כללים שמוכתבים על ידכם, ולומר שזה התנאי. 

דומני, שהנסיון מראה שבגילאי-ביניים, זה די עובד.

כשגדולים, אצל בנות אפשר פעמים רבות "להכתיב" גם אז, כי הן נוטות לקבל את זה יותר. אצל בנים, פחות חשש. ותמיד צריך תפילה, ולא רק על זה..

זה תלוי כמה הוא "גדול",

מה מידת העצמאות,

באיזה שלב של "גיל ההתבגרות" הוא נמצא.

יש ילד, שהיינו אומרים לו בחיוך, עם כל הכבוד - דבר כזה לא "מודיעים".. בשעה כזו זה לחלוטין לא שייך, מצטערים. אם אתה רוצה, ניתן לך כסף לנסיעה באוטובוס (לדוגמה).

יש ילד שהיינו מתעניינים: מה אתה אומר?.. משהו דחוף? יש איזה אירוע? [בד"כ, ההתענינות מנטרלת את "מלחמת העצמאות" - ואז הוא דווקא שמח לשתף. לפעמים בסוף שיחה כזו, אחרי ששואלים, שמע, לא קצת מאוחר? ועד שיגיעו טרמפים, נניח יהיה לך מפה עד.. ומשם עד.. תגיע בשעה.. זה שווה?.. לפעמים יגיד, לא , בעצם אני לא נוסע...]

יש ילד שהוא ממש גדול ועצמאי (וזה לא בגיל הזה בד"כ) - ואז, "נסיעה טובה"... בד"כ הוא מאד ישמח אח"כ שבכ"ז יתענינו בו, לאן וכו'..

בשביל לדעת האם הנהג אכן יהודי דתי אפשר להתחיל פסוק מתהילים או מהתפילה ולצפות ממנו להמשיך אותו.

למשל- ה' שפתי תפתח- ופי יגיד תהילתך/ אשרי האיש- אשר לא הלך בדרך.../ אשרי יושבי ביתך- עוד יהללוך סלה/ תפילה לעני כי יעטוף- ולפני ה' ישפוך שיחו/ ואפילו- שהכל- נהיה בדברו.

בעיני אחלה רעיון, מה אומרים?

התכוונתי לעניין הבדיקה האם הוא יהודי או לא.

שהרי צריך לדעת, באיזה מצב בטחוני היה מדובר בזמן השאלה; באיזה איזור; באיזה גיל; איזה אופי של ילד ומה מול מה בשיקול...

מניח שגם הרב אליהו זצ"ל שמע קודם במה מדובר.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות