ביקשתי שיסעו שניים יחד והם כיבדו את הבקשה ועמדו בזה, אפילו בטיולים לגולן.

אחרי כיתה י' הם כבר נסעו איך שהם ראו לנכון.

גם דרום/מרכז, טרמפים כלליים, לא מהישוב.

שיהיה ערני וזהיר עד כמה שאפשר.

צאתו לשלום, שובו לשלום בעז"ה.

תודה לכל מי שעוזר

להסביר מהן הבעיות והסכנות

ואיך הוא יכול להיזהר מהן.

ואז להחליט מהם הכללים בנושא הטרמפים.

את המדדים שלי.

יש שעה בלילה שאחריה כבר מאוחר לעמוד בצמתים?

באילו נסיבות לא עולים על טרמפ?

מקום נגיש מבחינת תחבורה ציבורית - זה שיקול לגבי לקיחת טרמפים?

וכו'

תודה!!

וגם יש לי בנות- שאצלן כמובן זה יותר רגיש, אבל מה שנראה לי:

א. כמו שכתבו- לשאול את הנהג לאן הוא נוסע, ולא להגיד לו לאן אני צריך.

ב. לדאוג שתמיד יש לו כסף בארנק- כך שאם מגיע אוטובוס שנוסע ליעד שלו- שיסע באוטובוס ולא בטרמפים.

ג. עדיף להיות עם חבר.

ד. אם במהלך נסיעה מתעורר חשד הכי קל למשהו- או שהנהג נוסע כמו מטורף, או שאולי הוא ערבי, או שהוא מתנהג בצורה שעלולה להוות איזושהיא פגיעה מינית- אז לרדת במקום הכי קרוב שאפשר. 

ה. לגבי שעה- זה מאוד תלוי איפה. יש טרמפיאדות ביו"ש שגם אם עומדים בהן ב2 בלילה יהיו טרמפים של אנשים הגונים לגמרי, וגם מיקום הטרמפיאדה הוא לא בעייתי. אבל יש מקומות שזה לא לענין. 

אמא שלי הייתה לחוצת טרמפים מאוד מאוד.

מצד אחד זה גרם לי להיזהר- ולא לנסוע בטרמפים מטורפים בשעות לא שעות- כמו שעשו חברותי..

מצד שני באיזשהוא שלב פשוט לא אמרתי לה והייתה הבנה שבשתיקה שאני נוסעת בטרמפים (בעיקר חזרה מהאולפנה הביתה כל יום- שזו טרמפירדה בטוחה והמונית) והיא לא שואלת ולא מתעניינת.

ממש אשמח לתגובות מנסיון בשטח, איך זה עובד אצלכם. תודה!

יש לכם הגדרות של גבולות (מקומות שכן ומקומות שלא? שעות שכן ושעות שלא? עולים לבד על טרמפ? וכו')

ואני לא שואלת על זהירות כשעולים על טרמפ. זה ברור. אלא על גבולות שאתם ההורים מכתיבים לילדים.

תודה מראש!

הבן (בכיתה ט') לא שואל אותך אלא מודיע שהוא יוצא לדרך רחוקה (של כמה שעות. שעתיים ברכב) בטרמפים בשעה 9 וחצי בערב?

כלומר, מה הסכנה באזורכם, בשעות האלו, כשכמובן אצל בן הבעיה פחותה מאצל בת.

ואפשר להתנות.

כלומר, להסביר שבכללי נכון שלפעמים טרמפים מקצרים - אבל לא תמיד יודעים עם מי נוסעים וזה יכול להיות גם סיכון.

ולהכתיב כללים.

לדוגמה: אל תגיד לאן אתה רוצה לנסוע, אלא תשאל את הנהג לאן הוא מגיע. וכך תוכל גם לראות שהוא מגיע לאן שטוב לך, ולא מישהו ש"מסדר" לפי מה שאתה שואל. כמו כן, תוכל לשמוע יותר לפי המבטא אם זה יהודי או ערבי. אם חשוד, תגיד, "תודה" ואל תעלה.

כמו כן, את יכולה גם להגביל שעות. לומר, באמת אתה כבר יותר גדול - אז אתה יכול בשעות היום, שאז יותר קל להבחין מה קורה בכל סביבה שאתה נמצא. לא בשעות הלילה.

[בכל מקרה, הודעה בס.מ.ס אם עולה - וכן על כל חשד-תקלה, עם מיקום]

אפשר גם לאסור לגמרי. אבל זה תלוי בהערכה של השלב שבו הילד נמצא בחיים.

בד"כ, לענ"ד, כשרואים שזו גזירה שלא יעמוד בה, עדיף להסכים על כללים שמוכתבים על ידכם, ולומר שזה התנאי. 

דומני, שהנסיון מראה שבגילאי-ביניים, זה די עובד.

כשגדולים, אצל בנות אפשר פעמים רבות "להכתיב" גם אז, כי הן נוטות לקבל את זה יותר. אצל בנים, פחות חשש. ותמיד צריך תפילה, ולא רק על זה..

זה תלוי כמה הוא "גדול",

מה מידת העצמאות,

באיזה שלב של "גיל ההתבגרות" הוא נמצא.

יש ילד, שהיינו אומרים לו בחיוך, עם כל הכבוד - דבר כזה לא "מודיעים".. בשעה כזו זה לחלוטין לא שייך, מצטערים. אם אתה רוצה, ניתן לך כסף לנסיעה באוטובוס (לדוגמה).

יש ילד שהיינו מתעניינים: מה אתה אומר?.. משהו דחוף? יש איזה אירוע? [בד"כ, ההתענינות מנטרלת את "מלחמת העצמאות" - ואז הוא דווקא שמח לשתף. לפעמים בסוף שיחה כזו, אחרי ששואלים, שמע, לא קצת מאוחר? ועד שיגיעו טרמפים, נניח יהיה לך מפה עד.. ומשם עד.. תגיע בשעה.. זה שווה?.. לפעמים יגיד, לא , בעצם אני לא נוסע...]

יש ילד שהוא ממש גדול ועצמאי (וזה לא בגיל הזה בד"כ) - ואז, "נסיעה טובה"... בד"כ הוא מאד ישמח אח"כ שבכ"ז יתענינו בו, לאן וכו'..

בשביל לדעת האם הנהג אכן יהודי דתי אפשר להתחיל פסוק מתהילים או מהתפילה ולצפות ממנו להמשיך אותו.

למשל- ה' שפתי תפתח- ופי יגיד תהילתך/ אשרי האיש- אשר לא הלך בדרך.../ אשרי יושבי ביתך- עוד יהללוך סלה/ תפילה לעני כי יעטוף- ולפני ה' ישפוך שיחו/ ואפילו- שהכל- נהיה בדברו.

בעיני אחלה רעיון, מה אומרים?

התכוונתי לעניין הבדיקה האם הוא יהודי או לא.

שהרי צריך לדעת, באיזה מצב בטחוני היה מדובר בזמן השאלה; באיזה איזור; באיזה גיל; איזה אופי של ילד ומה מול מה בשיקול...

מניח שגם הרב אליהו זצ"ל שמע קודם במה מדובר.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....