ביקשתי שיסעו שניים יחד והם כיבדו את הבקשה ועמדו בזה, אפילו בטיולים לגולן.

אחרי כיתה י' הם כבר נסעו איך שהם ראו לנכון.

גם דרום/מרכז, טרמפים כלליים, לא מהישוב.

שיהיה ערני וזהיר עד כמה שאפשר.

צאתו לשלום, שובו לשלום בעז"ה.

תודה לכל מי שעוזר

להסביר מהן הבעיות והסכנות

ואיך הוא יכול להיזהר מהן.

ואז להחליט מהם הכללים בנושא הטרמפים.

את המדדים שלי.

יש שעה בלילה שאחריה כבר מאוחר לעמוד בצמתים?

באילו נסיבות לא עולים על טרמפ?

מקום נגיש מבחינת תחבורה ציבורית - זה שיקול לגבי לקיחת טרמפים?

וכו'

תודה!!

וגם יש לי בנות- שאצלן כמובן זה יותר רגיש, אבל מה שנראה לי:

א. כמו שכתבו- לשאול את הנהג לאן הוא נוסע, ולא להגיד לו לאן אני צריך.

ב. לדאוג שתמיד יש לו כסף בארנק- כך שאם מגיע אוטובוס שנוסע ליעד שלו- שיסע באוטובוס ולא בטרמפים.

ג. עדיף להיות עם חבר.

ד. אם במהלך נסיעה מתעורר חשד הכי קל למשהו- או שהנהג נוסע כמו מטורף, או שאולי הוא ערבי, או שהוא מתנהג בצורה שעלולה להוות איזושהיא פגיעה מינית- אז לרדת במקום הכי קרוב שאפשר. 

ה. לגבי שעה- זה מאוד תלוי איפה. יש טרמפיאדות ביו"ש שגם אם עומדים בהן ב2 בלילה יהיו טרמפים של אנשים הגונים לגמרי, וגם מיקום הטרמפיאדה הוא לא בעייתי. אבל יש מקומות שזה לא לענין. 

אמא שלי הייתה לחוצת טרמפים מאוד מאוד.

מצד אחד זה גרם לי להיזהר- ולא לנסוע בטרמפים מטורפים בשעות לא שעות- כמו שעשו חברותי..

מצד שני באיזשהוא שלב פשוט לא אמרתי לה והייתה הבנה שבשתיקה שאני נוסעת בטרמפים (בעיקר חזרה מהאולפנה הביתה כל יום- שזו טרמפירדה בטוחה והמונית) והיא לא שואלת ולא מתעניינת.

ממש אשמח לתגובות מנסיון בשטח, איך זה עובד אצלכם. תודה!

יש לכם הגדרות של גבולות (מקומות שכן ומקומות שלא? שעות שכן ושעות שלא? עולים לבד על טרמפ? וכו')

ואני לא שואלת על זהירות כשעולים על טרמפ. זה ברור. אלא על גבולות שאתם ההורים מכתיבים לילדים.

תודה מראש!

הבן (בכיתה ט') לא שואל אותך אלא מודיע שהוא יוצא לדרך רחוקה (של כמה שעות. שעתיים ברכב) בטרמפים בשעה 9 וחצי בערב?

כלומר, מה הסכנה באזורכם, בשעות האלו, כשכמובן אצל בן הבעיה פחותה מאצל בת.

ואפשר להתנות.

כלומר, להסביר שבכללי נכון שלפעמים טרמפים מקצרים - אבל לא תמיד יודעים עם מי נוסעים וזה יכול להיות גם סיכון.

ולהכתיב כללים.

לדוגמה: אל תגיד לאן אתה רוצה לנסוע, אלא תשאל את הנהג לאן הוא מגיע. וכך תוכל גם לראות שהוא מגיע לאן שטוב לך, ולא מישהו ש"מסדר" לפי מה שאתה שואל. כמו כן, תוכל לשמוע יותר לפי המבטא אם זה יהודי או ערבי. אם חשוד, תגיד, "תודה" ואל תעלה.

כמו כן, את יכולה גם להגביל שעות. לומר, באמת אתה כבר יותר גדול - אז אתה יכול בשעות היום, שאז יותר קל להבחין מה קורה בכל סביבה שאתה נמצא. לא בשעות הלילה.

[בכל מקרה, הודעה בס.מ.ס אם עולה - וכן על כל חשד-תקלה, עם מיקום]

אפשר גם לאסור לגמרי. אבל זה תלוי בהערכה של השלב שבו הילד נמצא בחיים.

בד"כ, לענ"ד, כשרואים שזו גזירה שלא יעמוד בה, עדיף להסכים על כללים שמוכתבים על ידכם, ולומר שזה התנאי. 

דומני, שהנסיון מראה שבגילאי-ביניים, זה די עובד.

כשגדולים, אצל בנות אפשר פעמים רבות "להכתיב" גם אז, כי הן נוטות לקבל את זה יותר. אצל בנים, פחות חשש. ותמיד צריך תפילה, ולא רק על זה..

זה תלוי כמה הוא "גדול",

מה מידת העצמאות,

באיזה שלב של "גיל ההתבגרות" הוא נמצא.

יש ילד, שהיינו אומרים לו בחיוך, עם כל הכבוד - דבר כזה לא "מודיעים".. בשעה כזו זה לחלוטין לא שייך, מצטערים. אם אתה רוצה, ניתן לך כסף לנסיעה באוטובוס (לדוגמה).

יש ילד שהיינו מתעניינים: מה אתה אומר?.. משהו דחוף? יש איזה אירוע? [בד"כ, ההתענינות מנטרלת את "מלחמת העצמאות" - ואז הוא דווקא שמח לשתף. לפעמים בסוף שיחה כזו, אחרי ששואלים, שמע, לא קצת מאוחר? ועד שיגיעו טרמפים, נניח יהיה לך מפה עד.. ומשם עד.. תגיע בשעה.. זה שווה?.. לפעמים יגיד, לא , בעצם אני לא נוסע...]

יש ילד שהוא ממש גדול ועצמאי (וזה לא בגיל הזה בד"כ) - ואז, "נסיעה טובה"... בד"כ הוא מאד ישמח אח"כ שבכ"ז יתענינו בו, לאן וכו'..

בשביל לדעת האם הנהג אכן יהודי דתי אפשר להתחיל פסוק מתהילים או מהתפילה ולצפות ממנו להמשיך אותו.

למשל- ה' שפתי תפתח- ופי יגיד תהילתך/ אשרי האיש- אשר לא הלך בדרך.../ אשרי יושבי ביתך- עוד יהללוך סלה/ תפילה לעני כי יעטוף- ולפני ה' ישפוך שיחו/ ואפילו- שהכל- נהיה בדברו.

בעיני אחלה רעיון, מה אומרים?

התכוונתי לעניין הבדיקה האם הוא יהודי או לא.

שהרי צריך לדעת, באיזה מצב בטחוני היה מדובר בזמן השאלה; באיזה איזור; באיזה גיל; איזה אופי של ילד ומה מול מה בשיקול...

מניח שגם הרב אליהו זצ"ל שמע קודם במה מדובר.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...