אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ
וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו [של ר' נחמן] - שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ - שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לְפִי גְּדֻלַּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - גַּם הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ. (וּכְבָר מְבֹאָר עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים - שֶׁאֵין זֶה עֲנָוָה לִהְיוֹת בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת). (שיחות הר"ן, ק"מ)
ברור שבכך יש איסור חמור