לא מדובר בחוסר דרך ארץ אלה בחוסר מודעות.. (המשפה שלי חוותה ילד עם צרכים מיוחדים ולכן אני מרשה לעצמי לחלוק עלייך בעניין הזה) מקווה שהבנת

איי כמה צער ואמת יש בדברייך...

אני מבטיח, שאני ישתדל לומר את לכמה שיותר אנשים את דברייך

ובכל הזדמנות שאני יפגוש ילד מיוחד אני ידאג לכבודו... 

אפילו עם רק אדם אחד התחזק מדבריי , ומליבו יפיץ החוצה .

זכיתי ,  ושמחה ששיתפתי.

את כותבת מהמם! - @לעובדך באמת! שלא מתייג לי משום מה...

אני מסכימה איתך ממש!

גם לי כואב העניין הזה שלא מקבלים אדם שהוא שונה וקצת חריג..

בואו נשנה את זה!

אני חושב שיש המון ילדים. ואיזה כיף לילד שנולד עם פיגור כמו אוטיזם!

שמים לב כמה נחד הוא. מדברים כל הזמן שהוא מתנה. וכו' וכו' הרבה מזה כי מרוב רחמים עם המסכן- כל חיוך שלו מעורר אצלנו תחושת התרגשות וכו'

ובתכל'ס- להיות עם אוטיזם זה הרבה יותר קל מבחינה חברתית-משפחתית. נכון. מבחינה חברתית חיצונית זה קשה וזה זר לאנשים אחרים והופ! ילד נפלא שסה"כ החסרון שלו מתגלה בתסמונת לאו דוקא גנטית. והוא פוזל ואין לו טאקט וכו' ואנשים מתרחקים מלב זהב סתם. כי יש לו חיסרון. כמו לכולנו... עצוב. ודי משפיל לפחות בהסתכלות שלי , משפיל גם אותי הלא. החברה עליה אני מדבר זו חברה בה גם אני גדל ומשפיע. ואיך היא במצב כה רע?!

ובכל זאת

הנה, אני! אין לי תסמונת או פיגור כלשהו, ב"ה! (כן, גם בזה ב"ה, לא רק בפיגור. מפתיע?) [וכן- אני חושב שפיגור זה חיסרון. אז אני שמח שאין לי אותו בדיוק כמו שאני שמח שיש לי שתי ידים ואפי' יותר מזה.] אבל-

הנה, גדלתי וגדל בחברה שהיא די מנותקת ממני. לא שכל עולמי הוא הפורום פה, ועדיין.....

אבל אני תוהה. בואו נגיד שאחי ג"כ היה כזה (והוא לא, ב"ה), מנותק חברתית בלי תסמונת. האם הייתי מתמלא רחמים ואהבה אל אחי הקטן היקר מיקר. שאני באמת אוהב. הייתי מדבר עליו כל הזמן? מרעיף עליו את האהבה שגם הוא לא קיבל מחברת החברים לכיתה, ליישוב?....

לא יודע. ואם אני כן- האם אדם אחר היה עושה כך? האם כל אותם האנשים שיש להם אח / אח באומנה/ מאומץ כו' היו מתייחסים לאח כמו שכאילו היה לי. ג"כ, באהבה בחיבה וכו'?

לא יודע.

אני כן יודע שיש אנשים שבאמת עם לב זהב שמתנדבים וגדלים עם ילדים בחינוך מיוחד. בין אם זה אח ביולוגי או מאומץ או אם זה שיש לו חולצה עם נקודותיים שוכבות ומתחתיהן סוגר מסוגריים שוכב גם הוא וכיתוב "קו לחיים" מתחת שניהם.

ואילו חלק מהם לא היו מתייחסים בחיים למישהו שהוא חסר פיגור ביחס כזה אוהב כמו שהם מתייחסים למפגר/נכה.

ילדי החינוך המיוחד המקסימים. נותנים לנו גם צוהר קטן לעולם של אנשים בעלי יכולת וחסרי חברה ואהבה. אם קצת רגישות- נוכל לאהוב גם את הלא שונה כ"כ.

ולהתייחס אל אחינו הקטנים והבריאים,בלי עין הרע, ממש כאילו הם נכים מחוץ לשורה. כמו לכל מפגר אחר. ואולי קצת יותר. בכ"ז- הוא אחי!

ושוב .. לא מאשימה אף אחד..נשמות טובות.

רק..כואבת..

וחולמת לשנות.

אדם הוא עולם ומלואו. 

כל אחד שמשתנה ומתגדל במשהו,

העולם כולו מתגדל ונהיה טוב יותר בזכותו...

תזכרו את זה.

אפשר להביא את היום , כי לא חלום.

וואו

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...