שלום,
אני בחורה דתיה שזכתה במתנה אדירה וזכה,
מתנה שמגדלת אותי בכל עת,
מתנה שפתחה עיני לראות בטוב ה' יתברך באופן רחב יותר,
מתנה שעשתני רגישה לאחר.
מתנה שגרמה לי להעריך חיים,מה הם.
מתנה שהסבירה לי מה הכוונה בלגדול ולהתגדל.
מתנה שהיא חיים.
חיים שונים מה"מוכר" הרגיל...
חיים מיוחדים.
חיים שמחזירים אהבה למי שבאמת אוהב.
לפני 10 שנים נולד אחי הקטן.
ילד שמח ,יפהפה ומקסים,
זך וטהור.
ילד שמעולם לא חטא.
ילד "מיוחד"
לאחי יש תסמונת דאון,
וגם אוטיזם ב"ה.
הורי עוסקים בחינוך המיוחד אף טרם לידתו.
גם אני במשך שנתיים היתי בתחום.
מאז שאחי נולד,
כל הבית השתנה.
לטוב,
וגם למוטב.
אך בכל פה אומר שעל מתנה כמוהו לא אוותר לעד!
אי אפשר לתפוס גודל הזכות..
לא מוותרים עליך אח נדיר שלי!
טוב..
עכשיו אשאל את השאלה שלי..
היא מתחילה במילת השאלה:למה????
למה-זועק.
אנחנו גרים באיזור שיש בו קהילה תורנית מאוד!
ניתן לומר דוסית.
קהילה קדושה שמן הסתם מעיניה נתונים לעבודתו יתברך.
פה המקום לציין - מעולם לא התביישתי באחי ,
להפך.
אך פה בשכונה ...
בין כל ה"דוסים" (שהם בעצם גם אני...)
העיניים ננעצות בסימני שאלה,
או מושפלות ,
חופרות ומחפשות איזה אוצר שלפתע נעלם לו באדמה..
שלום רפה במקרה הטוב.
ובגן השעשועים פתאום אחורה פנה הביתה..
"ילדים כבר מאוחר..."
פתאום מאוחר..
אח...
אחי המתוק..
אתה מרגיש איך זה כואב לי?
מהי תורה בלי דרך ארץ?
היכן קבלת השונה?
לא רציתי ללכלך...שיתפתי רק במידת מה..הסיפור עוד רחב.
ואם המלאך הקדוש הזה מתנהג לפתע שונה ברחוב,
מתיישב נגיד ולא מוכן לקום...למה אי אפשר להציע עזרה?
להגיד שבת שלום בחיוך?
אני באמת פשוט לא מבינה...
אחים אהובים כל כך , ילד מיוחד הוא לא מידבק.
ילד מיוחד רק עושה אותך מיוחד יותר.
זה שתרחיקו את ילדכם מילדים שנולדו בגוף הפגוע הזה בכדי לתקן גם בשבילכם...
ירחיק אתכם מעצמכם,
ואת ילדכם מעמכם...
אהבה היא לא רק כשנח לי ולפי תנאים..
אהבה ,
היא פשוט להרגיש את האחר.
ולא לפחד לאהוב אותו.
לא דיברתי אפילו על לבוא להתנדב או משהו...רק תשתדלו לא לעבור פתאום מדרכה..
אוהבת אתכם.
מילה בסלע!