נותן תחושת מתירנות, וזאת בעיה יותר חמורה מלהתייחס לזה בקשיחות מדי.

חוץ מזה איך לעבור על ההלכה זה "אתה בסדר גמור"?

יותר נכון להגיד "אתה עושה דברים לא בסדר, אבל אתה עצמך בסדר".

לגבי המדריכים, הייתי דן אותם מאוד לכף זכות כי, סביר מאוד להניח, הם גם מתמודדים עם אותו נסיון (בהנחה שהם לא נשואים).

אז מה להם לבוא ולהטיף לאנשים אחרים שיכחישו את הדחף שלהם לזוגיות כשגם הם רוצים את זה?

ככה אני מפרש את הסיטואציה הזאת.

נראה לי פשוט להבין. ונראה לי שלדון לכף זכות את מי שהולך לצד ההלכה לא פחות חשוב מאשר לדון את מי שנכשל בה...

כי מביך להם וכו'.

הרב/רבנית כבר ידברו איתם וידריך אותם איך לנהוג עם הבחורים.

בע"ה המון הצלחה.

למיטב זכרוני מישיבה הישיבה התיכונית הנושא היה בכלל עלום ולא דיברו עליו, וגם לא הסתכלו בשום עין.

שזה גם לא טוב לדעתי

זכור לי שגם חובות הלבבות (שסיימתי לא מזמן ) מדבר על זה...

שהקב"ה ברא את התאווה כדי להרבות את המין האנושי, רק שצריך להזהר שלא להמשך אחריו. (מהזכרון)

גם רבי נחמן אומר משהו בסגנון... שבאמת צריך את כל התאוות רק הבעיה היא שנמשכים אחריהם יותר מידי.

ותכלס, זה מאד הרגיע אותי הדיבור הזה... קודם כל זה גורם להסתכל על היצר הזה עם פרופורציה נכונה ולא להבהל  

ואז עוברים עברות חמורות... צריך להזהר! וכדאי שרב יחליט בנושא כזה

אליהם. משום מה מרגיש לי מוזר שזה נידון פה בפורום...

אתם לא אנשים נשואים או משהו כזה.

זה קצת צורם לי...

הסייפא שלך היא מה שהתכוונתי אליך מלכתחילה

נראה לי שזה לא המקום לשתף עניינים אישיים... יש לזה מקום אחר.

ואין היום שום טאבו על הנושא, אנשים מדברים על זה, כל האינטרנט מלא הרצאות וכו'.

גם בזמני היה אפשר לדבר על זה, למרות שאז זה באמת היה נדיר

"בריא" או "נורמלי" להתעסק בכל דבר שיש איזה יצר לכיוונו.

כשזה לא במקום הנכון, זה לא בריא. גם אם מובן שיש איזה מאבק. אדרבה, צריך לרומם את הצד העדין והערכי באופן שמרומם מעל זה. ושמאפשר לחוש מה לא טוב בכך.

יש הבדל בין להבין מצב של התמודדות, לבין להגיד "זה סבבה לגמרי.. זה עושה לך טוב.. כי אתה נורמלי". בן שכך ידברו אליו, ספק אם ישמע את ההמשך של "יש דברים אחרים והם יותר טובים לך עכשיו"...  לא פעם, בנות מקישות מעצמן אל בנים, וזה לא דומה. וגם לגבי בנות, יש לסייג.

הוא אופן שמתאים לעיתים לבת. לבן זה יכול לגרום ההיפך.

יתכן שגם מה שאלו ששמעת מהם אמרו, זה בכיוון שכתבתי. איני יודע, לא שמעתים.

וגם הניסוח "זה סבבה לגמרי שיש לך את הדחף והרצון", היא אותה טעות שאמרתי מקודם לדעתי. אי תפיסה של דקות המציאות (מדובר הרי על בנים צעירים. לא שלב של קרוב לנישואין..].

יש הבדל בין הרצון לומר שמובן שיש יצר, אבל... לבין ניסוחים כאלה. וגם האמירה "אוי ואבוי אם זה לא היה קיים", נכונה למקומו הנכון, ובתוך המכלול. ככלל, ההסברה - המעטה - צריכה להתמקד יותר בלמה "לא שייך" ומתוך זה גם, מה שכתבת גם-כן, ההארה החיובית של העיסוק בטוב.

[והסברה מעטה, כי העיסוק המרובה בעצמו מזיק. מכללי הצניעות לא להרבות לדדבר על צניעות.. וגם בזה - יש הבדל ניכר בין בנים לבנות]

נ.ב. אגב, לדעתי גם הצפיה שמדריכים צעירים ידברו כך עם חניכיהם, עם כל ההבנה באמת לכוונה הטובה, באה מתוך אותה אי-הבנה. הם עצמם באותה סירה של התמודדות ורצון לא "להתעסק" עם דבר שבעצמו עלול לעורר אצלם יצר שלא במקומו.

תסמונת נוסח בני עלי הכהן : 

"נותנים להם תחושה שהם גרועים וכופרים.
הוא מדבר עם בנות - הוא מתעסק בשטויות ורדוד"

בהנחה שזה היחס באמת

נזכרתי בקטע הזה. ההקשר שונה אבל זאת אותה נקודה בדיוק.

מתוך "חיילותיו של דוד" של הרב אלחנן בן נון הרב של שילה וישיבת בית אורות

"היה אפשר לומר שביחידה היו מטפלים ומטופלים, גם תלמידי חכמים וגם מרי נפש... אלא שבפסוקים כתוב "ויהי עליהם לשר ויהיו עמו". מה זה שר?

נתאר לעצמנו מסדר בוקר – עומדים בפניך כולם כל אחד והתלונות שלו... האם אתה יכול להכניס למשמעת אנשים שיש להם מצוקות?! אך פה כתוב שהם עמו (עמו זה ביחד ממש, לעומת אתו שזה לידו – על פי הרמב"ן במדבר כב' כ). 'ויהיו עמו' פירושו שדוד הצליח לקחת את החבורה הזו, שאולי הם בני עניים (בהם יש להיזהר כי מהם תצא תורה) להפוך אותם להיות עמו בעצה אחת ובדבר אחד!  (כשאתה נפגש עם אנשים מהסוג הזה אתה שואל את עצמך: מי יודע היכן הייתי נמצא היום אם הייתי עובר את מה שעברו האנשים הללו?! יש לי תלמידים שאני ממש מעריץ אותם – מה הם עברו וכיצד הם מתפקדים. זה קשור גם ליחידות עורפיות בצבא שלשם מתנקזות בעיות אישיות). דוד מצליח לעשות את כולם גדולים וחזקים, משום שבמקום ששורה שכינה, ובמחנה של דוד שורה שכינה, יש התייחסות לפנימיות ולא לסממנים החיצוניים. דוד מגדל את האישיות שלהם דרך ההתבוננות אל הפנימיות.

ביחידה של דוד מתרחש מהפך באישיות של האנשים (גם היום מתוך ההתחברות והמסירות לאומה עוברים רוב החיילים בצה"ל בנין אישי, נבנים ומקבלים קומה אישיותית אחרת – בגרות ואחריות. ישנם חלקים רבים באוכלוסייה שהצבא בשבילם הוא מזור לנפש קשה לדעת היכן היינו עומדים היום מבחינה חברתית לולא היה הצבא - "כור היתוך". ישנם חוגים שחותרים לצבא מקצועי שאינו כלל אזרחי - איני מתיימר לדעת את כל המחשבות שלהם, אך אחת התוצאות לכך ידועה...)"

אז כנראה שהפתרון לזה שיש לו חברה

והוא מעשן ומסתובב בכיכר החתולות

הוא לקרב. ואם הם לא מתקרבים 

זה כנראה בגלל שהם מתנשאים עליהם בפה או בלב. 

(ולא ע"י שיחות על "הנושא" שהשתיקה יפה לו).

וחוזר לך מייל אוטומטי עם קישורים.

Binyanhauma ג'ימייל

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים