נותן תחושת מתירנות, וזאת בעיה יותר חמורה מלהתייחס לזה בקשיחות מדי.

חוץ מזה איך לעבור על ההלכה זה "אתה בסדר גמור"?

יותר נכון להגיד "אתה עושה דברים לא בסדר, אבל אתה עצמך בסדר".

לגבי המדריכים, הייתי דן אותם מאוד לכף זכות כי, סביר מאוד להניח, הם גם מתמודדים עם אותו נסיון (בהנחה שהם לא נשואים).

אז מה להם לבוא ולהטיף לאנשים אחרים שיכחישו את הדחף שלהם לזוגיות כשגם הם רוצים את זה?

ככה אני מפרש את הסיטואציה הזאת.

נראה לי פשוט להבין. ונראה לי שלדון לכף זכות את מי שהולך לצד ההלכה לא פחות חשוב מאשר לדון את מי שנכשל בה...

כי מביך להם וכו'.

הרב/רבנית כבר ידברו איתם וידריך אותם איך לנהוג עם הבחורים.

בע"ה המון הצלחה.

למיטב זכרוני מישיבה הישיבה התיכונית הנושא היה בכלל עלום ולא דיברו עליו, וגם לא הסתכלו בשום עין.

שזה גם לא טוב לדעתי

זכור לי שגם חובות הלבבות (שסיימתי לא מזמן ) מדבר על זה...

שהקב"ה ברא את התאווה כדי להרבות את המין האנושי, רק שצריך להזהר שלא להמשך אחריו. (מהזכרון)

גם רבי נחמן אומר משהו בסגנון... שבאמת צריך את כל התאוות רק הבעיה היא שנמשכים אחריהם יותר מידי.

ותכלס, זה מאד הרגיע אותי הדיבור הזה... קודם כל זה גורם להסתכל על היצר הזה עם פרופורציה נכונה ולא להבהל  

ואז עוברים עברות חמורות... צריך להזהר! וכדאי שרב יחליט בנושא כזה

אליהם. משום מה מרגיש לי מוזר שזה נידון פה בפורום...

אתם לא אנשים נשואים או משהו כזה.

זה קצת צורם לי...

הסייפא שלך היא מה שהתכוונתי אליך מלכתחילה

נראה לי שזה לא המקום לשתף עניינים אישיים... יש לזה מקום אחר.

ואין היום שום טאבו על הנושא, אנשים מדברים על זה, כל האינטרנט מלא הרצאות וכו'.

גם בזמני היה אפשר לדבר על זה, למרות שאז זה באמת היה נדיר

"בריא" או "נורמלי" להתעסק בכל דבר שיש איזה יצר לכיוונו.

כשזה לא במקום הנכון, זה לא בריא. גם אם מובן שיש איזה מאבק. אדרבה, צריך לרומם את הצד העדין והערכי באופן שמרומם מעל זה. ושמאפשר לחוש מה לא טוב בכך.

יש הבדל בין להבין מצב של התמודדות, לבין להגיד "זה סבבה לגמרי.. זה עושה לך טוב.. כי אתה נורמלי". בן שכך ידברו אליו, ספק אם ישמע את ההמשך של "יש דברים אחרים והם יותר טובים לך עכשיו"...  לא פעם, בנות מקישות מעצמן אל בנים, וזה לא דומה. וגם לגבי בנות, יש לסייג.

הוא אופן שמתאים לעיתים לבת. לבן זה יכול לגרום ההיפך.

יתכן שגם מה שאלו ששמעת מהם אמרו, זה בכיוון שכתבתי. איני יודע, לא שמעתים.

וגם הניסוח "זה סבבה לגמרי שיש לך את הדחף והרצון", היא אותה טעות שאמרתי מקודם לדעתי. אי תפיסה של דקות המציאות (מדובר הרי על בנים צעירים. לא שלב של קרוב לנישואין..].

יש הבדל בין הרצון לומר שמובן שיש יצר, אבל... לבין ניסוחים כאלה. וגם האמירה "אוי ואבוי אם זה לא היה קיים", נכונה למקומו הנכון, ובתוך המכלול. ככלל, ההסברה - המעטה - צריכה להתמקד יותר בלמה "לא שייך" ומתוך זה גם, מה שכתבת גם-כן, ההארה החיובית של העיסוק בטוב.

[והסברה מעטה, כי העיסוק המרובה בעצמו מזיק. מכללי הצניעות לא להרבות לדדבר על צניעות.. וגם בזה - יש הבדל ניכר בין בנים לבנות]

נ.ב. אגב, לדעתי גם הצפיה שמדריכים צעירים ידברו כך עם חניכיהם, עם כל ההבנה באמת לכוונה הטובה, באה מתוך אותה אי-הבנה. הם עצמם באותה סירה של התמודדות ורצון לא "להתעסק" עם דבר שבעצמו עלול לעורר אצלם יצר שלא במקומו.

תסמונת נוסח בני עלי הכהן : 

"נותנים להם תחושה שהם גרועים וכופרים.
הוא מדבר עם בנות - הוא מתעסק בשטויות ורדוד"

בהנחה שזה היחס באמת

נזכרתי בקטע הזה. ההקשר שונה אבל זאת אותה נקודה בדיוק.

מתוך "חיילותיו של דוד" של הרב אלחנן בן נון הרב של שילה וישיבת בית אורות

"היה אפשר לומר שביחידה היו מטפלים ומטופלים, גם תלמידי חכמים וגם מרי נפש... אלא שבפסוקים כתוב "ויהי עליהם לשר ויהיו עמו". מה זה שר?

נתאר לעצמנו מסדר בוקר – עומדים בפניך כולם כל אחד והתלונות שלו... האם אתה יכול להכניס למשמעת אנשים שיש להם מצוקות?! אך פה כתוב שהם עמו (עמו זה ביחד ממש, לעומת אתו שזה לידו – על פי הרמב"ן במדבר כב' כ). 'ויהיו עמו' פירושו שדוד הצליח לקחת את החבורה הזו, שאולי הם בני עניים (בהם יש להיזהר כי מהם תצא תורה) להפוך אותם להיות עמו בעצה אחת ובדבר אחד!  (כשאתה נפגש עם אנשים מהסוג הזה אתה שואל את עצמך: מי יודע היכן הייתי נמצא היום אם הייתי עובר את מה שעברו האנשים הללו?! יש לי תלמידים שאני ממש מעריץ אותם – מה הם עברו וכיצד הם מתפקדים. זה קשור גם ליחידות עורפיות בצבא שלשם מתנקזות בעיות אישיות). דוד מצליח לעשות את כולם גדולים וחזקים, משום שבמקום ששורה שכינה, ובמחנה של דוד שורה שכינה, יש התייחסות לפנימיות ולא לסממנים החיצוניים. דוד מגדל את האישיות שלהם דרך ההתבוננות אל הפנימיות.

ביחידה של דוד מתרחש מהפך באישיות של האנשים (גם היום מתוך ההתחברות והמסירות לאומה עוברים רוב החיילים בצה"ל בנין אישי, נבנים ומקבלים קומה אישיותית אחרת – בגרות ואחריות. ישנם חלקים רבים באוכלוסייה שהצבא בשבילם הוא מזור לנפש קשה לדעת היכן היינו עומדים היום מבחינה חברתית לולא היה הצבא - "כור היתוך". ישנם חוגים שחותרים לצבא מקצועי שאינו כלל אזרחי - איני מתיימר לדעת את כל המחשבות שלהם, אך אחת התוצאות לכך ידועה...)"

אז כנראה שהפתרון לזה שיש לו חברה

והוא מעשן ומסתובב בכיכר החתולות

הוא לקרב. ואם הם לא מתקרבים 

זה כנראה בגלל שהם מתנשאים עליהם בפה או בלב. 

(ולא ע"י שיחות על "הנושא" שהשתיקה יפה לו).

וחוזר לך מייל אוטומטי עם קישורים.

Binyanhauma ג'ימייל

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.