אני חיה בלי כלום! אני נראת הבנאדם עם ההכי הרבה ואני לא! אני ריקה אני גמורה!

אין לי כח לכלום.. אני לומדת באולפנא, אני כל היום לבד, אין לי מה לעשות שם...נמאס לי שכולם חושבים שטוב לי

כל אחד צריך לדעת אותה בעל-פה

כפי שנאמר בשרשור: רוצה לשתף

הכל ריק ושחור, לא מוצאת שום דבר טוב ששווה לי לחיות בשבילו.

כולם בטוחים שטוב לי 

אני שונאת את עצמי. עשיתי משהו שאני מתחרטת עליו ומאז אני פשוט לא יכולה לסבול את עצמי

רבי נחמן מברסלב.

תאמיני לי שעברתי מצבים קשים מאוד ומה שהחזיק אותי זה זה.

ולדבר עם השם כבר כתבתי???

קראתי את המאמר כמה פעמים הפעם האחרונה שהייתי בדיכי. לא עזר לי בכלל. כשאתה בדיכאון אין לך חשק לכלום.

אם זה קריאה בעלמה אז זה באמת לא עוזר כלום אבל עם אתה אתה קורה את זה לעומק בניגון ובדביקות [ספרים שלמים נכתבו על זה] ומשריש את זה לעצמות לעולם לא תגיע למחשבה שאתה לא שווה.

או אשה שאת מאוד מעריצה או סתם רבנית שמבינה בענינים האלו...

יסלח לעצמי בחיים

אלואי עלי להציל מישהו!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....