'אשרי המאמין' – כן. 'אשרי המיתמם' – לא.
לאחרונה הי' כאן 'דיון' בנוגע לחיי הרבי בשנים אלו. רצית מזמן לתת את חוות דעתי בזה, אך לא התאפשר. אז הנה זה בא:
מצד אחד אפשר להיות יהודי 'פשוט' 'מאמין' וכו' וכו' – אבל ב'מרכאות'. ואני אסביר: אני מסכים עם כולם שכתוב 'יעקב אבינו לא מת' [שד"א: '(תתן) אמת ליעקב' אותיות 'יעקב לא מת' (בשם רלוי"צ אביו של הרבי, שמסביר שזהו מצד זה שהוא מדת האמת)], וכן 'דוד מלך ישראל חי וקיים' וכן על משה ושלא נדבר על אליהו הנביא.. וכך אפשר גם לומר על 'רבי' [מסדר המשניות], והראיה מדברי הגמרא שהוא הוציא ידי-חובה את בני משפחתו כו"כ שנים לאחר 'פטירתו'..
אאאאאאאבל – לא ראיתי אף אחד [כולל הרבי] שלקח את הדברים ב'צורה פשוטה' וב'אמונה תמימה'. מאוד מעניין!! להזכיר על הצדיקים הנ"ל תואר 'שליט"א' – אף אחד [ושוב, כולל הרבי] אפילו לא חשב! א' שלא הולך [אידיאולוגי כמובן] לקבריהם (של רבנו הקדוש וקבר דוד וכן למערת המכפלה) – עדיין לא מצאתי.
הייתי אף רוצה לתת דוגמאות והסברים לכל הנ"ל ועוד.. כדלהלן:
א. דוד מלך ישראל חי וקיים – הפי' הפשוט בזה (שמובא גם בספרי הרבי) הוא: ש"מלכות בית דוד הם העומדים לעולם" – רמב"ם (מלכים א,ט), 'לא יסור שבט מיהודה' – זהו עניין נצחי. אני יוסיף עוד לאלה שלא השתכנעו, הגמ' במס' שבת מספרת שדוד מת, ובנו שלמה בא ושלח שאלה לבית המדרש: 'אבא מת ומוטל בחמה, מה אעשה?' ענו לו: 'הנח עליו כיכר או תינוק וטלטלו'. וכאן הבן שואל רבונו של עולם, הרי דוד מלך ישראל חי וקים! למה הוא 'מוקצה' [שבכדי לטלטלו צריך להניח עליו חפצים מותרים]? מה זה ה'היתר' הזה של ככר או תינוק?! התשובה הכי פשוטה: הוא 'מת' כמו שהגמ' אומרת, והפי' 'חי וקיים' הוא כדלעיל.
ב. אני מצטט כמעט מילה במילה בתרגום לעברית את דברי הגמרא בסיפורו של רבי: אותו יום, שיצאה נפשו של רבי, גזרו חכמים תענית וביקשו עליו תענית, ואמרו: כל מי שיאמר שיצאה נשמתו של רבי – יידקר בחרב... אמרו חכמים לבר קפרא לך תראה מה קורה עם רבי, הלך ומצא שיצאה נשמתו. קרע את לבושו ואמר ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.. ואז החכמים שאלוהו: הוא נפטר? יצאה נשמתו? והוא השיב: אני לא אמרתי כלום... ע"כ לעניינינו. ישנו ציטוט מפורסם מאוד על רבי 'משמת רבי – בטלה ענווה'. אז שוב, יבוא האיש ה'מאמין' כביכול ויאמר 'אוי! זה סתירה בין הגמ' למשנה'.. טיפש! לכל מילה יש הסבר. לא הבנת? – שאל את הרב! אתה יודע מה קרה לאלה שהבינו את הפסוק 'והיו לטטפות בין עיניך' כפשוטו?!.. דבר נוסף: כתוב במדרש תנחומא כך: מעשה ברבי הקדוש שהי' מסתלק מן העולם, ציוה ג' דברים... וא' מהם: 'אל תזוז אלמנתי מתוך ביתי'. זאת אומרת: שפטירתו זוהי מיתה!! יתירה מכך: אף לגבי אליהו הנביא שהוא לא נפטר אומרת הגמ' שתלמידו אלישע עשה עליו 'קריעה'.
ג. אם אני יתחיל לצטט כאן פסוקים, אני לא יגמור. אבל בכ"ז נביא כמה לדוגמא: יעקב אומר ליוסף 'ושכבתי עם אבותי.. וקברתני בקבורתם'.. או במה שכתוב על משה רבנו: 'ולא ידע איש את קבורתו', הנה לך שהתורה משתמשת בלשון קבורה גם אצל משה. וכן הציטוט המפורסם מפורים 'כדאי הלידה שתכפר על המיתה'.
***
לאחר כל ה'סיבוך' הזה שואל הקורא: נו, אז מה א''כ הפי' בכל הציטטות הנ"ל שלכאו' סתומים. צריך להדגיש שזו שאלה טובה, והראיה לזה – שהרבי התייחס כו"כ פעמים לכך:
ראשית: יש ע"כ שיחה ארוכה בליקוטי-שיחות (פר' ויחי חלק לה), וניעזר בציטוט קטע מהשיחה: 'דלפי מה שראו – שלגבם ה"ז עניין אמיתי (ע"פ תורה) עשו פעולות אלו בגופו של יעקב.. נמצא שע"פ תורה תרוויהו איתנהו בי': מצד עצמם אין בני ישראל ומציאות התורה מוגדרים בטבע הבריאה, אבל לאידך רצה הקב''ה שפעולת קיום התומ"צ למטה תהי' בטבע העולם דווקא'!!! ע"כ. אני חושב שמילים אלו די פשוטות ולא צריך הסבר.. (אפי' לא הדגשתי. ההדגשות הינם במקור).
דבר נוסף: בל נשכח שמה שנאמר בגמ' על יעקב 'לא מת' – זהו 'דרשה', 'מקרא אני דורש' [וכמו שהרבי מדגיש בשיחה דלעיל].
ב. רבי יוסף ענגעל ב'גליוני הש"ס' עוסק בסוגייתנו אודות הקידוש של רבי, ושואל: הייתכן?! הייתכן שמת – שפטור מן המצוות – יוציא אנשים חיים ידי חובתם?! ותתפלאו לשמוע – הוא גם מתרץ ע"כ, ומחדש חידוש תורני עצום, ואומר כך: כתוב ש'צדיקים במיתתם קרויים חיים', וממילא הינם חייבים בכל המצוות כבן-אדם רגיל לחלוטין.. בטח תשאלו: אבל כל הצדיקים הרי לא מניחים תפילין כל יום וכן לא עושים קידוש כל שבת וכהנה רבות? אז הוא מתרץ תירוץ פשוט: כי הם בעולם העליון. ז.א. זה לא הפירוש שהם לא חייבים במצוות, אלא שהם לא נמצאים במקום ששם יש חיוב מצוות.
(לשם המחשה ניתן דוגמא: אדם שנמצא בחו"ל בשנת השמיטה. היעלה על הדעת לומר שמכיוון ששמיטה אינה נוהגת שם לכן בחו''ל אין תרי"ג מצוות?! וודאי שיש תרי"ג מצוות גם בחו''ל אלא שהוא לא נמצא במקום שהמקום דורש מצווה זו.
עד"ז בעניינינו: הצדיקים (שבמיתתם קרויים חיים) אכן חייבים במצוות, רק פשוט אין לו יד! אז על מה הוא יניח תפילין?! ז.א. שהם אינם נמצאים בגופם הגשמי במקום החיוב [כאן, 'למטה מעשרה טפחים']. אבל ברגע שהוא יורד ומתלבש בגוף בעולם הזה אז אוטומטי חלים עליו כללי המצוות ויכול להניח תפילין.. ועד"ז מובן בעניינינו שרבי הוציא י"ח את בני משפחתו בקידוש – כי הוא ירד והתלבש בגוף גשמי בעולם הזה.
לסיכום: יש את המערכת הגופנית ויש את המערכת התורנית. ובעולמנו אנו שולטת חוקי הטבע והיא הקובעת.. 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות'.
כולי תקווה שציבור הקוראים המגוון הבין מה שנכתב כאן, אם כי זהו כ'טיפה מן הים'.

