נראה לי שאם יש מאבקים (ואני מניחה שלכל הורה זה קורה לפעמים..) אז הם בכלל לא קשורים ללב הענין של החינוך. 

בעיני חינוך זה משהו אחר לגמרי שבכלל לא קשור למאבקים. 

לגדל ילדים עם ערך עצמי, אמונה בה', חוסן נפשי וכלים להתמודדות עם מגוון מצבים.

זה יותר "חינוך" מאשר המאבק.

לצורך הענין- גם אם יש מאבק (וגם לי יש...) אז הענין החינוכי העיקרי הוא אחר: מה קורה אחרי המאבק?

יש דיבור פתוח עם הילדים? יש הסקת מסקנות? יש בקשת סליחה כשצריך? יש התחלה מחדש אחרי מאבק?

ומה קורה תוך כדי המאבק? באילו מילים משתמשים? עד כמה הילד מצליח להוציא את ההורים מכליהם? עד כמה ההורים נעזרים באיומים?

קשה לדבר באופן כל כך כללי, אבל כדאי לזכור שכל מצב פחות נעים ויותר קשה- הוא גם הזדמנות ללמד ולחנך את עצמנו כהורים, וגם הזדמנות לילד להתמודד עם מצבים לא קלים לו.

ל-א אמרתי שבעיני חינוך זה מאבקים.

אלא- אני פשוט נתקלת בזה בפועל, במציאות

ותוהה אם רק אני מרגישה ככה, או שגם אחרות

ברור שיש ימים שהכל הולך חלק וטוב

אבל רוב הזמן זה לא כך

אותי זה מצער

והייתי שמחה לשמוע מנסיונן של נשים 

כי זה 2 רצונות סותרים

לפעמים אפשר לעקוף את ההתנגשויות

לפעמים צריך לנצל אותם לגיבוש סמכות הורית ולגבולות

וזה טוב להם ולנו

צריך לחנך למרות המאבקים - ולפעמים המאבק מקלקל לחינוך וגורם לדברים לא להתקבל.

זה שונה מילד לילד, מגיל לגיל, ממציאות למציאות. 

אין תשובה אחידה.

ככלל, החינוך שווה מאד. אבל לא תמיד ה"מאבק" באמת מחנך.

מעבר לכך, בדרך כלל בשביל החינוך לא צריך ממש מאבקים. לרוב אפשר למצוא שבילים עוקפים למאבק הישיר. זה לא סותר שיש דברים שצריך לעמוד עליהם. גם לעמוד על דברים אפשר בצורה מתונה.

[לא יודע על איזה גילאים מדובר כאן. זה נשמע קצת כמו אמא עייפה אחרי "מאבק" על סדרים וזמנים... נו, שאלו תהינה בעיות החינוך.. בלי לזלזל כלל בחשיבות של הרגלים טובים מגיל צעיר]

אולי הייתי צריכה לשאול אחרת-

האם יש דרך לחנך ילדים ללא מאבקים? לחנכם מתוך שמחה, הבנה הקשבה או שאלו סתם מילים מנותקות מהמציאות??

אותי מאוד מצער שמרבית הזמן, זה דרך מאבק. ורק כך זה עובד

האחת, שאם הגדולים שלך עדיין קטנים, אז עוד אין כ"כ הרבה נסיון. הרב אבינר אמר פעם שלחנך ילדים זה לא בעיה - מהילד השישי יודעים בדיוק מה לעשות....  זה בערך כך..

הדבר השני, שעם קטנים, ה"מאבקים" הם לא פעם על הרבה פרטים קטנים שהאמא מעורבת בהם כי היא מנהלת יחד איתם את סדר היום. נמצאת איתם, "מפעילה" אותם, ממילא יש הרבה נקודות כאלה. "סידרת את המשחק"? "אח"כ".. "אבל אנחנו צריכים לגשת כעת לאכול".. "אני בכלל לא רעבה".. "אין דבר כזה"... "אבל למה חיים עוד לא מסדר"... וכו' וכו' וכו'.....

לא פעם, מי שמדבר טלפונית עם אמא מטופלת בילדים, יודע שאין "דרך ארץ".. תוך שהיא מדברת איתו, היא מדבר איתם.. אם היא תבקש סליחה כל פעם שהיא מפסיקה לרגע - כל השיחה היא תבקש סליחה...

בצירוף שני החלקים הנ"ל ביחד, האמת לדעתי, שאפשר לנהל גם את כל הסדר הזה ודומיו, בנחת, בחיוך, בהצעת פשרות-קטנות מתוך הבנת רצון אחר כשהוא אמיתי, ועם זה הבחנה מתי סתם "תירוצים", וגם עמידה על מה שצריך, בנחת.

אבל... ראשית, הנסיון עושה את שלו.

דבר שני, לפעמים, אם מסתכלים על כל השיח מראש כתהליך שהוא חלק מהאינטראקציה, לא רק משהו כדי להשיג את ה"יעד" ("תסדר"..), אלא הדיבור עצמו הוא משהו חמוד, מענין, לפעמים משעשע, לפעמים מעצבן.. אז זה נותן יותר סבלנות אליו.  

והעיקר, לדעתי, סבלנות של האמא אל עצמה. זו מציאות חיה, לפעמים האמא כבר עשתה כמה דברים באותו יום.. טוב שיהיה כיוון כללי שמעוניינים בו, ועם זה, לא להיבהל מידי אם "מקצרים" לפעמים; הילדים תופסים היטב שאמא היא בן אדם, ואי אפשר לשגע אותה בלי סוף.. זה לא כ"כ גרוע.

אבל באמת, אני חושב שבכללי זו לא שאיפת שווא. אפשר - אבל בשום אופן לא להיות מסתוכלים כשעוד לא מגיעים אל היעד הזה לגמרי. מתקדמים בהדרגה.

נראה לי שזה יכול לעזור לך מאוד. אני נעזרתי בו הרבה.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל אם מרגישה שכל הזמן יש מאבקים אז לא, זה לא חייב להיות ככה.

יש דרכים לנהל את העניינים בצורה חלקה יותר, ולפעמים גם צריך לעלות על שורש הבעיה כדי לפתור אותה. 

אל תתיאשי.

כולנו עוברים הרבה בנושא החינוך, ו"ילדים היום זה לא ילדים של פעם".

אבל אנחנו בעצמנו גם גדלים יחד עם הילדים- לומדים להכיל, לאפשר, מתי לשים גבולות ואיך, וכו' וכו'.  

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות