נראה לי שאם יש מאבקים (ואני מניחה שלכל הורה זה קורה לפעמים..) אז הם בכלל לא קשורים ללב הענין של החינוך. 

בעיני חינוך זה משהו אחר לגמרי שבכלל לא קשור למאבקים. 

לגדל ילדים עם ערך עצמי, אמונה בה', חוסן נפשי וכלים להתמודדות עם מגוון מצבים.

זה יותר "חינוך" מאשר המאבק.

לצורך הענין- גם אם יש מאבק (וגם לי יש...) אז הענין החינוכי העיקרי הוא אחר: מה קורה אחרי המאבק?

יש דיבור פתוח עם הילדים? יש הסקת מסקנות? יש בקשת סליחה כשצריך? יש התחלה מחדש אחרי מאבק?

ומה קורה תוך כדי המאבק? באילו מילים משתמשים? עד כמה הילד מצליח להוציא את ההורים מכליהם? עד כמה ההורים נעזרים באיומים?

קשה לדבר באופן כל כך כללי, אבל כדאי לזכור שכל מצב פחות נעים ויותר קשה- הוא גם הזדמנות ללמד ולחנך את עצמנו כהורים, וגם הזדמנות לילד להתמודד עם מצבים לא קלים לו.

ל-א אמרתי שבעיני חינוך זה מאבקים.

אלא- אני פשוט נתקלת בזה בפועל, במציאות

ותוהה אם רק אני מרגישה ככה, או שגם אחרות

ברור שיש ימים שהכל הולך חלק וטוב

אבל רוב הזמן זה לא כך

אותי זה מצער

והייתי שמחה לשמוע מנסיונן של נשים 

כי זה 2 רצונות סותרים

לפעמים אפשר לעקוף את ההתנגשויות

לפעמים צריך לנצל אותם לגיבוש סמכות הורית ולגבולות

וזה טוב להם ולנו

צריך לחנך למרות המאבקים - ולפעמים המאבק מקלקל לחינוך וגורם לדברים לא להתקבל.

זה שונה מילד לילד, מגיל לגיל, ממציאות למציאות. 

אין תשובה אחידה.

ככלל, החינוך שווה מאד. אבל לא תמיד ה"מאבק" באמת מחנך.

מעבר לכך, בדרך כלל בשביל החינוך לא צריך ממש מאבקים. לרוב אפשר למצוא שבילים עוקפים למאבק הישיר. זה לא סותר שיש דברים שצריך לעמוד עליהם. גם לעמוד על דברים אפשר בצורה מתונה.

[לא יודע על איזה גילאים מדובר כאן. זה נשמע קצת כמו אמא עייפה אחרי "מאבק" על סדרים וזמנים... נו, שאלו תהינה בעיות החינוך.. בלי לזלזל כלל בחשיבות של הרגלים טובים מגיל צעיר]

אולי הייתי צריכה לשאול אחרת-

האם יש דרך לחנך ילדים ללא מאבקים? לחנכם מתוך שמחה, הבנה הקשבה או שאלו סתם מילים מנותקות מהמציאות??

אותי מאוד מצער שמרבית הזמן, זה דרך מאבק. ורק כך זה עובד

האחת, שאם הגדולים שלך עדיין קטנים, אז עוד אין כ"כ הרבה נסיון. הרב אבינר אמר פעם שלחנך ילדים זה לא בעיה - מהילד השישי יודעים בדיוק מה לעשות....  זה בערך כך..

הדבר השני, שעם קטנים, ה"מאבקים" הם לא פעם על הרבה פרטים קטנים שהאמא מעורבת בהם כי היא מנהלת יחד איתם את סדר היום. נמצאת איתם, "מפעילה" אותם, ממילא יש הרבה נקודות כאלה. "סידרת את המשחק"? "אח"כ".. "אבל אנחנו צריכים לגשת כעת לאכול".. "אני בכלל לא רעבה".. "אין דבר כזה"... "אבל למה חיים עוד לא מסדר"... וכו' וכו' וכו'.....

לא פעם, מי שמדבר טלפונית עם אמא מטופלת בילדים, יודע שאין "דרך ארץ".. תוך שהיא מדברת איתו, היא מדבר איתם.. אם היא תבקש סליחה כל פעם שהיא מפסיקה לרגע - כל השיחה היא תבקש סליחה...

בצירוף שני החלקים הנ"ל ביחד, האמת לדעתי, שאפשר לנהל גם את כל הסדר הזה ודומיו, בנחת, בחיוך, בהצעת פשרות-קטנות מתוך הבנת רצון אחר כשהוא אמיתי, ועם זה הבחנה מתי סתם "תירוצים", וגם עמידה על מה שצריך, בנחת.

אבל... ראשית, הנסיון עושה את שלו.

דבר שני, לפעמים, אם מסתכלים על כל השיח מראש כתהליך שהוא חלק מהאינטראקציה, לא רק משהו כדי להשיג את ה"יעד" ("תסדר"..), אלא הדיבור עצמו הוא משהו חמוד, מענין, לפעמים משעשע, לפעמים מעצבן.. אז זה נותן יותר סבלנות אליו.  

והעיקר, לדעתי, סבלנות של האמא אל עצמה. זו מציאות חיה, לפעמים האמא כבר עשתה כמה דברים באותו יום.. טוב שיהיה כיוון כללי שמעוניינים בו, ועם זה, לא להיבהל מידי אם "מקצרים" לפעמים; הילדים תופסים היטב שאמא היא בן אדם, ואי אפשר לשגע אותה בלי סוף.. זה לא כ"כ גרוע.

אבל באמת, אני חושב שבכללי זו לא שאיפת שווא. אפשר - אבל בשום אופן לא להיות מסתוכלים כשעוד לא מגיעים אל היעד הזה לגמרי. מתקדמים בהדרגה.

נראה לי שזה יכול לעזור לך מאוד. אני נעזרתי בו הרבה.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל אם מרגישה שכל הזמן יש מאבקים אז לא, זה לא חייב להיות ככה.

יש דרכים לנהל את העניינים בצורה חלקה יותר, ולפעמים גם צריך לעלות על שורש הבעיה כדי לפתור אותה. 

אל תתיאשי.

כולנו עוברים הרבה בנושא החינוך, ו"ילדים היום זה לא ילדים של פעם".

אבל אנחנו בעצמנו גם גדלים יחד עם הילדים- לומדים להכיל, לאפשר, מתי לשים גבולות ואיך, וכו' וכו'.  

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...