שישחקו במשחקים ממשיים, שישחקו עם האחים, חברים..

ילד מפתח כחות וכשרים ע"י העיסוקים הממשיים. העולם הוירטואלי לא כך. יוצר תלות שיש בה, לדעתי, ניוון מסויים, מוטורי, רגשי, שכלי, חברתי.

בגיל ממש קטן - זה לחלוטין גרוע.

בגיל שמעבר לכך, תלוי בסביבה ובמושגים. גם אם רוצים, אפשר בהחלט להגביל - משהו מסויים בערוץ מאיר, חצי שעה ביום וכד'.

זה אפשרי לחלוטין. ומה השאלה "איך אתם מצליחים".. ילדים בגיל צעיר, אמורים לשמוע להוריהם בעניינים האלו..

אלא שצריך לעשות דברים בחוכמה. אם עושים מזה ענין גדול, ש"מגבילים" אותו - אז זה יוצר רצון לההיפך.

צריך שתהיה תעסוקה אחרת, מעניינת. מחשבש נמצא במקום מסויים בבית (ברור שלא אישי לכל ילד קטן..), ואפשר זמן מה אם צריך - וזהו. 

ילדים שגדלים כך, אין להם ענין מיוחד דווקא במחשב.

וגם - יש שוני בין ילדים, צריך לשים לב לכך. יש ילדים (לא מדובר על קטנים ממש), שצריכים את זה יותר, ויש פחות. צריך להיות ערניים לענין ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד.

[שמעתי בדיחה, שיש בה המחשה קצת של דור שגדל על זה... חייל נמצא באימונים; שואלים אותו, מה אתה עושה אם מגיע אוייב ממול - "יורה ישר" ומה אם אחד מכאן ואחד מכאן - "זורק רימון לשם ויורה לשם". ומה אם משלושה כיוונים - "לוחץ esc ויוצא מהמשחק"...]

במיוחד אם הוא אוהב תוכנית מסויימת.

איזה משחקים ופעילויות עוזרים לכם שיעזוב את המחשב?

האם יצא לכם להפחית להם שעות צפייה? איך זה השפיע?

שהתשובה טמונה בשאלה.

את שואלת על "הפחתת שעות צפיה"..

אני דיברתי על מה שעושים לכתחילה.

ולכתחילה, לא כדאי שילדים קטנים יתעסקו עם המחשב. בוודאי לא זמן ממושך.

וגם כשנותנים משהו כמו איזו תכנית בערוץ מאיר - אז זהו ודי..

אם יש מצב נתון, אז כבר משהו קצת אחר.

תלוי מה הגיל של הילד. את יכולה להסביר לו שאמנם  זה מענין, אבל יותר בריא לילד שישחק, יזוז, לא ישב הרבה מול המחשב. ולכן, את נותנת לו להחליט איזו תכנית/ות הוא הכי אוהב, ותראו ביחד שזה לא יוצא יותר מידי זמן - ושאר היום, מחשב סגור, משחקים ועושים דברים מענינים.

ואז את יכולה גם לתכנן איתו איזה משחקים הכי אוהב.. ולהשתדל שיהיה לו. 

כשהם צופים הרבה במסך גם העצמות נחלשות גם השרירים, גם מתרגלים לאורך חיים של "כמה שפחות לזוז". ואחר כך קשה לשנות את זה.

חוץ מזה אני זוכרת שזה ממש כיף לרוץ בגינה ולשחק עם ילדים אחרים בחוץ. חבל שבגלל מחשב יפסידו את זה.

מהרגע שהם במחשב הם לא עוזבים אותו לשנייה! צריך להגביל אותם!!

נניח- יום שישי, חצי שעה בצהריים. 

ואז ההרגשה היא שהם מילאו את הצורך הזה במסך ומצד שני זה לא משתלט להם על כל הזמן הפנוי.

עם גדולים זה קצת יותר קשה. 

אני הסברתי לגדולה שלי מה הבעיה בזה ולמרות שהיא מאוכזבת מה"לא" שלי- רוב הזמן היא משחקת משחקים רגילים ולא מול המחשב

נראה לי בעתיד היא תודה לך על זה שלא ויתרת לה.

העיקר שאתם בכיוון הנכון.

זה כואב, אבל אפשר לתקן.

הרי אפילו המבוגרים משנים הרגלים אז בטח ילדים שהם יותר גמישים.

להראות להם מחשב, ושיתעסקו בו, זו טעות חמורה. גם אם ההורים ירמו את עצמם..

ילד צריך לשחק, פיזית, להסתכל בספרים, לשמוע סיפורים, מוסיקה נעימה, לנהל אינטראקציה רגשית, שכלית, חברתית, עם המשפחה והסביבה, לקלוט אוירה של תורה ומידות טובות - ולא להיות מושפע מהמשיכה החזקה של הדבר המקרין והוירטואלי הזה.

אם היתה טעות, אכן צריך תהליך נחוש של גמילה והקניית הרגלים ותכני תעסוקה אחרים.

רק איחלתי הצלחה,וכתבתי שילד הוא גמיש, ובד"כ יותר קל לתקן הרגלים אצלו מאשר אצל מבוגר. 

נראה לי גם שאפשר לתת להם זמן קצר ביום לראות תוכניות טובות כמו ערוץ מאיר לילדים, עם זמן מוגדר מראש. ורוב היום שישחקו, שיקראו ספרים, שילכו לגינה וכו'.

לא כתבתי "כנגדך".. אני גם מצטרף לאיחולים.

רק הערתי על הנושא בכללותו, וגם על כך שיש צד שאצל ילדים קטנים זה חמור יותר. ובוודאי צריך להתאמץ לשנות הרגל לגמרי.

[גם זמן קצר לתכניות ראויות אם חושבים שכדאי, אם אין חשש להיסחפות, זה עוד לא בגיל הזה]

אם אתם באים לשטוף כלים ולהכין אוכל במקומי

בזמן שאני משחק בעצמי 

אבל מאוד  יכול להיות שהסיבה משמעותית לילד הזה שסובל מהפרעת קשב וריכוז.

כשילד רגיל שהתמונות כל הזמן מתחלפות לו מול העיניים קשה לו להקשיב למורה. כשעבדתי כמורה הייתי צריכה כל הזמן לשנות פעילויות לילדים ביסודי.

אבל לא נראה לי שכל ילד שצופה הרבה במסך תהיה לו בעיית קשב וריכוז.

בתור ילדה  צפיתי הרבה  בטלוויזיה ( שזה על אותו משקל כמו מחשב) והייתי תלמידה מצטיינת.

אבל נראה לי בכל מקרה כדאי להקטין להם זמן צפייה כמה שאפשר.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...