שישחקו במשחקים ממשיים, שישחקו עם האחים, חברים..

ילד מפתח כחות וכשרים ע"י העיסוקים הממשיים. העולם הוירטואלי לא כך. יוצר תלות שיש בה, לדעתי, ניוון מסויים, מוטורי, רגשי, שכלי, חברתי.

בגיל ממש קטן - זה לחלוטין גרוע.

בגיל שמעבר לכך, תלוי בסביבה ובמושגים. גם אם רוצים, אפשר בהחלט להגביל - משהו מסויים בערוץ מאיר, חצי שעה ביום וכד'.

זה אפשרי לחלוטין. ומה השאלה "איך אתם מצליחים".. ילדים בגיל צעיר, אמורים לשמוע להוריהם בעניינים האלו..

אלא שצריך לעשות דברים בחוכמה. אם עושים מזה ענין גדול, ש"מגבילים" אותו - אז זה יוצר רצון לההיפך.

צריך שתהיה תעסוקה אחרת, מעניינת. מחשבש נמצא במקום מסויים בבית (ברור שלא אישי לכל ילד קטן..), ואפשר זמן מה אם צריך - וזהו. 

ילדים שגדלים כך, אין להם ענין מיוחד דווקא במחשב.

וגם - יש שוני בין ילדים, צריך לשים לב לכך. יש ילדים (לא מדובר על קטנים ממש), שצריכים את זה יותר, ויש פחות. צריך להיות ערניים לענין ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד.

[שמעתי בדיחה, שיש בה המחשה קצת של דור שגדל על זה... חייל נמצא באימונים; שואלים אותו, מה אתה עושה אם מגיע אוייב ממול - "יורה ישר" ומה אם אחד מכאן ואחד מכאן - "זורק רימון לשם ויורה לשם". ומה אם משלושה כיוונים - "לוחץ esc ויוצא מהמשחק"...]

במיוחד אם הוא אוהב תוכנית מסויימת.

איזה משחקים ופעילויות עוזרים לכם שיעזוב את המחשב?

האם יצא לכם להפחית להם שעות צפייה? איך זה השפיע?

שהתשובה טמונה בשאלה.

את שואלת על "הפחתת שעות צפיה"..

אני דיברתי על מה שעושים לכתחילה.

ולכתחילה, לא כדאי שילדים קטנים יתעסקו עם המחשב. בוודאי לא זמן ממושך.

וגם כשנותנים משהו כמו איזו תכנית בערוץ מאיר - אז זהו ודי..

אם יש מצב נתון, אז כבר משהו קצת אחר.

תלוי מה הגיל של הילד. את יכולה להסביר לו שאמנם  זה מענין, אבל יותר בריא לילד שישחק, יזוז, לא ישב הרבה מול המחשב. ולכן, את נותנת לו להחליט איזו תכנית/ות הוא הכי אוהב, ותראו ביחד שזה לא יוצא יותר מידי זמן - ושאר היום, מחשב סגור, משחקים ועושים דברים מענינים.

ואז את יכולה גם לתכנן איתו איזה משחקים הכי אוהב.. ולהשתדל שיהיה לו. 

כשהם צופים הרבה במסך גם העצמות נחלשות גם השרירים, גם מתרגלים לאורך חיים של "כמה שפחות לזוז". ואחר כך קשה לשנות את זה.

חוץ מזה אני זוכרת שזה ממש כיף לרוץ בגינה ולשחק עם ילדים אחרים בחוץ. חבל שבגלל מחשב יפסידו את זה.

מהרגע שהם במחשב הם לא עוזבים אותו לשנייה! צריך להגביל אותם!!

נניח- יום שישי, חצי שעה בצהריים. 

ואז ההרגשה היא שהם מילאו את הצורך הזה במסך ומצד שני זה לא משתלט להם על כל הזמן הפנוי.

עם גדולים זה קצת יותר קשה. 

אני הסברתי לגדולה שלי מה הבעיה בזה ולמרות שהיא מאוכזבת מה"לא" שלי- רוב הזמן היא משחקת משחקים רגילים ולא מול המחשב

נראה לי בעתיד היא תודה לך על זה שלא ויתרת לה.

העיקר שאתם בכיוון הנכון.

זה כואב, אבל אפשר לתקן.

הרי אפילו המבוגרים משנים הרגלים אז בטח ילדים שהם יותר גמישים.

להראות להם מחשב, ושיתעסקו בו, זו טעות חמורה. גם אם ההורים ירמו את עצמם..

ילד צריך לשחק, פיזית, להסתכל בספרים, לשמוע סיפורים, מוסיקה נעימה, לנהל אינטראקציה רגשית, שכלית, חברתית, עם המשפחה והסביבה, לקלוט אוירה של תורה ומידות טובות - ולא להיות מושפע מהמשיכה החזקה של הדבר המקרין והוירטואלי הזה.

אם היתה טעות, אכן צריך תהליך נחוש של גמילה והקניית הרגלים ותכני תעסוקה אחרים.

רק איחלתי הצלחה,וכתבתי שילד הוא גמיש, ובד"כ יותר קל לתקן הרגלים אצלו מאשר אצל מבוגר. 

נראה לי גם שאפשר לתת להם זמן קצר ביום לראות תוכניות טובות כמו ערוץ מאיר לילדים, עם זמן מוגדר מראש. ורוב היום שישחקו, שיקראו ספרים, שילכו לגינה וכו'.

לא כתבתי "כנגדך".. אני גם מצטרף לאיחולים.

רק הערתי על הנושא בכללותו, וגם על כך שיש צד שאצל ילדים קטנים זה חמור יותר. ובוודאי צריך להתאמץ לשנות הרגל לגמרי.

[גם זמן קצר לתכניות ראויות אם חושבים שכדאי, אם אין חשש להיסחפות, זה עוד לא בגיל הזה]

אם אתם באים לשטוף כלים ולהכין אוכל במקומי

בזמן שאני משחק בעצמי 

אבל מאוד  יכול להיות שהסיבה משמעותית לילד הזה שסובל מהפרעת קשב וריכוז.

כשילד רגיל שהתמונות כל הזמן מתחלפות לו מול העיניים קשה לו להקשיב למורה. כשעבדתי כמורה הייתי צריכה כל הזמן לשנות פעילויות לילדים ביסודי.

אבל לא נראה לי שכל ילד שצופה הרבה במסך תהיה לו בעיית קשב וריכוז.

בתור ילדה  צפיתי הרבה  בטלוויזיה ( שזה על אותו משקל כמו מחשב) והייתי תלמידה מצטיינת.

אבל נראה לי בכל מקרה כדאי להקטין להם זמן צפייה כמה שאפשר.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....