שישחקו במשחקים ממשיים, שישחקו עם האחים, חברים..

ילד מפתח כחות וכשרים ע"י העיסוקים הממשיים. העולם הוירטואלי לא כך. יוצר תלות שיש בה, לדעתי, ניוון מסויים, מוטורי, רגשי, שכלי, חברתי.

בגיל ממש קטן - זה לחלוטין גרוע.

בגיל שמעבר לכך, תלוי בסביבה ובמושגים. גם אם רוצים, אפשר בהחלט להגביל - משהו מסויים בערוץ מאיר, חצי שעה ביום וכד'.

זה אפשרי לחלוטין. ומה השאלה "איך אתם מצליחים".. ילדים בגיל צעיר, אמורים לשמוע להוריהם בעניינים האלו..

אלא שצריך לעשות דברים בחוכמה. אם עושים מזה ענין גדול, ש"מגבילים" אותו - אז זה יוצר רצון לההיפך.

צריך שתהיה תעסוקה אחרת, מעניינת. מחשבש נמצא במקום מסויים בבית (ברור שלא אישי לכל ילד קטן..), ואפשר זמן מה אם צריך - וזהו. 

ילדים שגדלים כך, אין להם ענין מיוחד דווקא במחשב.

וגם - יש שוני בין ילדים, צריך לשים לב לכך. יש ילדים (לא מדובר על קטנים ממש), שצריכים את זה יותר, ויש פחות. צריך להיות ערניים לענין ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד.

[שמעתי בדיחה, שיש בה המחשה קצת של דור שגדל על זה... חייל נמצא באימונים; שואלים אותו, מה אתה עושה אם מגיע אוייב ממול - "יורה ישר" ומה אם אחד מכאן ואחד מכאן - "זורק רימון לשם ויורה לשם". ומה אם משלושה כיוונים - "לוחץ esc ויוצא מהמשחק"...]

במיוחד אם הוא אוהב תוכנית מסויימת.

איזה משחקים ופעילויות עוזרים לכם שיעזוב את המחשב?

האם יצא לכם להפחית להם שעות צפייה? איך זה השפיע?

שהתשובה טמונה בשאלה.

את שואלת על "הפחתת שעות צפיה"..

אני דיברתי על מה שעושים לכתחילה.

ולכתחילה, לא כדאי שילדים קטנים יתעסקו עם המחשב. בוודאי לא זמן ממושך.

וגם כשנותנים משהו כמו איזו תכנית בערוץ מאיר - אז זהו ודי..

אם יש מצב נתון, אז כבר משהו קצת אחר.

תלוי מה הגיל של הילד. את יכולה להסביר לו שאמנם  זה מענין, אבל יותר בריא לילד שישחק, יזוז, לא ישב הרבה מול המחשב. ולכן, את נותנת לו להחליט איזו תכנית/ות הוא הכי אוהב, ותראו ביחד שזה לא יוצא יותר מידי זמן - ושאר היום, מחשב סגור, משחקים ועושים דברים מענינים.

ואז את יכולה גם לתכנן איתו איזה משחקים הכי אוהב.. ולהשתדל שיהיה לו. 

כשהם צופים הרבה במסך גם העצמות נחלשות גם השרירים, גם מתרגלים לאורך חיים של "כמה שפחות לזוז". ואחר כך קשה לשנות את זה.

חוץ מזה אני זוכרת שזה ממש כיף לרוץ בגינה ולשחק עם ילדים אחרים בחוץ. חבל שבגלל מחשב יפסידו את זה.

מהרגע שהם במחשב הם לא עוזבים אותו לשנייה! צריך להגביל אותם!!

נניח- יום שישי, חצי שעה בצהריים. 

ואז ההרגשה היא שהם מילאו את הצורך הזה במסך ומצד שני זה לא משתלט להם על כל הזמן הפנוי.

עם גדולים זה קצת יותר קשה. 

אני הסברתי לגדולה שלי מה הבעיה בזה ולמרות שהיא מאוכזבת מה"לא" שלי- רוב הזמן היא משחקת משחקים רגילים ולא מול המחשב

נראה לי בעתיד היא תודה לך על זה שלא ויתרת לה.

העיקר שאתם בכיוון הנכון.

זה כואב, אבל אפשר לתקן.

הרי אפילו המבוגרים משנים הרגלים אז בטח ילדים שהם יותר גמישים.

להראות להם מחשב, ושיתעסקו בו, זו טעות חמורה. גם אם ההורים ירמו את עצמם..

ילד צריך לשחק, פיזית, להסתכל בספרים, לשמוע סיפורים, מוסיקה נעימה, לנהל אינטראקציה רגשית, שכלית, חברתית, עם המשפחה והסביבה, לקלוט אוירה של תורה ומידות טובות - ולא להיות מושפע מהמשיכה החזקה של הדבר המקרין והוירטואלי הזה.

אם היתה טעות, אכן צריך תהליך נחוש של גמילה והקניית הרגלים ותכני תעסוקה אחרים.

רק איחלתי הצלחה,וכתבתי שילד הוא גמיש, ובד"כ יותר קל לתקן הרגלים אצלו מאשר אצל מבוגר. 

נראה לי גם שאפשר לתת להם זמן קצר ביום לראות תוכניות טובות כמו ערוץ מאיר לילדים, עם זמן מוגדר מראש. ורוב היום שישחקו, שיקראו ספרים, שילכו לגינה וכו'.

לא כתבתי "כנגדך".. אני גם מצטרף לאיחולים.

רק הערתי על הנושא בכללותו, וגם על כך שיש צד שאצל ילדים קטנים זה חמור יותר. ובוודאי צריך להתאמץ לשנות הרגל לגמרי.

[גם זמן קצר לתכניות ראויות אם חושבים שכדאי, אם אין חשש להיסחפות, זה עוד לא בגיל הזה]

אם אתם באים לשטוף כלים ולהכין אוכל במקומי

בזמן שאני משחק בעצמי 

אבל מאוד  יכול להיות שהסיבה משמעותית לילד הזה שסובל מהפרעת קשב וריכוז.

כשילד רגיל שהתמונות כל הזמן מתחלפות לו מול העיניים קשה לו להקשיב למורה. כשעבדתי כמורה הייתי צריכה כל הזמן לשנות פעילויות לילדים ביסודי.

אבל לא נראה לי שכל ילד שצופה הרבה במסך תהיה לו בעיית קשב וריכוז.

בתור ילדה  צפיתי הרבה  בטלוויזיה ( שזה על אותו משקל כמו מחשב) והייתי תלמידה מצטיינת.

אבל נראה לי בכל מקרה כדאי להקטין להם זמן צפייה כמה שאפשר.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות