אני לא מצליחה להתרגל לקיומו
הוא מדבר איתי, ואני מתעצבנת
הוא מעיר לי, והפיוזים שלי נדלקים
הוא רק מסתכל אליי, ואני מתחילה לאבד סבלנות
אני נגעלת ממנו
נגעלת לאכול אוכל שהוא הכין
נגעלת לגעת בדברים שהוא נגע
נגעלת להרים בגדים שלו
אני משתגעת מזה שהוא חי כמו מלך
הוא צריך חולצה, מישהו אמור לגהץ לו
הוא מלכלך, ומישהו אמור לנקות אחריו
הוא שותה, ומישהו אמור להרים את הכוס שלו
הוא אוכל, ומישהו אמור להרים אחריו
(בדרך כלל המישהו הוא אני)
הוא יושב, נדבק לכיסא. וכולם צריכים לקרקר סביבו
כולם מסתדרים איתו נראה לי, ורק אני לא
יש לי בעיה
והוא סובל ממנה
ונפגע ממני
אני לא רוצה שזה יקרה. באמת
אבל זה לא נשלט
אני לא יודעת איך לשנות את זה
ואיך לזכור תמיד שהוא
אבא שלי.



