הוא.אני לא
אני לא מסתדרת איתו
אני לא מצליחה להתרגל לקיומו
הוא מדבר איתי, ואני מתעצבנת
הוא מעיר לי, והפיוזים שלי נדלקים
הוא רק מסתכל אליי, ואני מתחילה לאבד סבלנות
אני נגעלת ממנו
נגעלת לאכול אוכל שהוא הכין
נגעלת לגעת בדברים שהוא נגע
נגעלת להרים בגדים שלו
אני משתגעת מזה שהוא חי כמו מלך
הוא צריך חולצה, מישהו אמור לגהץ לו
הוא מלכלך, ומישהו אמור לנקות אחריו
הוא שותה, ומישהו אמור להרים את הכוס שלו
הוא אוכל, ומישהו אמור להרים אחריו
(בדרך כלל המישהו הוא אני)
הוא יושב, נדבק לכיסא. וכולם צריכים לקרקר סביבו
כולם מסתדרים איתו נראה לי, ורק אני לא

יש לי בעיה
והוא סובל ממנה
ונפגע ממני

אני לא רוצה שזה יקרה. באמת
אבל זה לא נשלט

אני לא יודעת איך לשנות את זה



ואיך לזכור תמיד שהוא
אבא שלי.
אסור לי לדבראני לא
תמיד כשאני מדברת
הוא כועס
הוא מתלונן שאני עצבנית
הוא מתלונן שאני חסרת סבלנות
הוא טוען שאני חוצפנית
הוא מתפלל שאלמד לכבד אותו

תמיד אני לא בסדר
תמיד אני דוגמא רעה לאחים
תמיד בגללי אחים שלי מתחצפים
תמיד הוא אומר שכשאגדל והילדים שלי יתנהגו ככה אני אבין


אבל אני מנסה
באמת
הוא לא נותן לי הזדמנות
אני לא מצליחה לנהל איתו שיחות נורמליות, גם כשאני באמת מנסה
אני לא מצליחה להיות בת טובה, גם כשאני מחליטה להוריד את הירח אם יבקש
אני לא מצליחה לכבד אותו, גם כשאני מחליטה לא להגיב מילה על מה שיאמר או יבקש.

אבוד לי. ולו.
אין דרך לשקם את הקשר הזה.


סליחה, אבא.
באמת.
סליחה שאני ילדה כל כך רעה.
סליחה שאני לא יודעת לכבד אותך.
סליחה שאני מתעצבנת מכל דבר שקשור אליך.
סליחה שאני לא מסוגלת להתייחס אליך כמו לאבא.



והלוואי, שיום אחד אבין למה.
תודה על ההזדהות.אני לא
ימ''ל

מצב מתסכל ולפחות נראה חסר תקנה. טוב שפרקת, מקווה שתהיי חזקה.

 

יש דברים שחשבתי לכתוב לך אבל אסתפק רק בהשתתפות בכאב.

תודה אני לא
שובאני לא
שוב צעקת עליי
שוב לא הצלחתי בכל השיחה הקצרה שניסינו לנהל לומר אפילו משפט אחד שימצא חן בעיניך
אפילו תגובה אחת לא הייתה טובה
וגם לא שתיקה אחת

אבא, מה אתה רוצה??
אולי יש לי בעיות תקשורת.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב

אתה מדבר איתי
כשאני מתעלמת אתה מתעצבן
וכשאני מגיבה אתה מתעצבן
מה האופציה שנשארה לי??

אז אכלת ארוחת בוקר לבד
למרות שכשבאת בדיוק התיישבתי לאכול
ולא הבנת למה קמתי באמצע
אז אני אגיד לך למה
פחדתי להישאר איתך יותר משתי דקות
ידעתי שתתחיל לדבר
ולא משנה מה אני אגיב
אתה תכעס עליי
ותתעצבן עליי
אז רציתי לחסוך לך את זה ויצאתי למחסן
'לחפש לאמא משהו'
וחזרתי כשסיימת
וגם זה לא טוב!
מה רצית שאעשה???
שאשאר לאכול ואהרוס לך את הארוחת בוקר?

לא הרסתי לך את הארוחת בוקר
יצאת מהבית ליום עבודה שמח וטוב לב
כי ילד אחר שלך הצליח לשמח אותך
אני לא מצליחה אף פעם.
והרסתי לעצמי את היום.
עצוב לי.
משהו בתוכי מת.
האמונה שנצליח יום אחד לתקשר נורמלי הולכת ודועכת.
רק תזכור את כל הפעמים שניסיתי
את הפעמים שהתחננתי להבנה
את הפעמים (כמו הבוקר) שהתעצבנת על התגובה שלי ואני הסברתי לך שזה באמת היה תמים ולא מבינה איך זה התפרש כחוצפה
את כל הפעמים שרק ביקשתי שתנסה לשמוע אותי מדברת בלי לחפש על מה להתעצבן
בקשה כל כך קשה?!
רק רציתי להרגיש מובנת. מוכלת. מפוייסת.

;(
אוליימ''ל

תראי לו את מה שכתבת כאן?

אולי ככה הוא יצליח לראות ולהבין את הצד שלך.

ואם לא אולי תנסי לכתוב לו מכתב ולספר לו מה את מרגישה.

 

הורים אוהבים את הילדים שלהם, לפעמים הם רק לא יודעים איך להראות את זה ויוצרים בטעות קשר שלילי במקום חיובי. אני בטוח שהוא ישמח לשמוע בצורה מכבדת את מה שיש לך על הלב ולשנות - כי לפני ואחרי הכל הוא באמת אוהב אותך.

אבלאני לא
הוא שוב יכעס עליי!
לא משנה מה אני אומרת, כל עוד אני פונה אליו, הוא כועס עליי.
לפעמים כשאני רוצה להעביר לו מסר אני אומרת משהו לאמא שלי בקול והוא מקשיב בלי להגיב.

אני בטוחה שהוא אוהב אותי.
הוא גם לא מסתיר את זה.
אבל הוא גם לא יכול לסבול את הנוכחות שלי.

ותודה לך שמגיב.
זהוימ''ל

שזה בדיוק היתרון של מכתב על פני דיבור.

 

כשקוראים מכתב זה אתה מול עצמך - אין תחושה של צורך לתגובה מיידית שגורמת להגיב מהבטן (בכעס למשל, במיוחד אם הוא מרגיש שהוא צריך להגן על המעמד שלו שהוא חושב שאת מערערת עליו), אי אפשר לקטוע את השני באמצע ולגרום ע''י זה לאי הבנה, יותר קל לחשוב על המילים ולסדר אותם בצורה מובנת וצורה מכבדת שגם תישמע, ובעיקר יש זמן לחשוב על הדברים.

בעקבות הסוגריים שכתבתאני לא
הארת לי נקודה והחלטתי לבדוק אם יש בזה ממש.
בשבת גיליתי שכן.
אני חוצפנית. מלאת עזות. וקצת דעתנית. ואני מערערת את המקום שלו בבית. לא בכוונה. אבל אנחנו הרבה פעמים מתווכחים על דברים, שאולי בתור בת אסור לי בכלל להעיר לי.
לפעמים הוא כועס שאני יודעת הלכות, ומתעצבן ואומר לי משהו על כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, משהו כזה. הוא רוצה שאשאל אותו במקום לשאול רב.
קיצור, אני בת רעה.
ולא. אני לא כותבת לו מכתב. הוא לא יקבל את זה. הוא ידרוש ממני שינוי. והוא קצת צודק וקצת לא. כי אני באמת מנסה והוא לא מאפשר. הוא לא סומך עליי.
טוב. לא יודעת מה אני רוצה ממך. רק לומר תודה שהסבת את תשומת ליבי לזה שאני מערערת את המקום שלו בבית. אשתדל יותר להיבלע ולא לתפוס מקום בבית.
אבל אפשר אחרת !ציף

מבטיח לך שאפשר אחרת !
איך? ניסיתי. לא מצליחאני לא
רוצה לבוא לאישי ?ציף
אפשר. תודהאני לא
אל תאשימי את עצמךימ''ל
זה נראה שיש לו בעיה רצינית בביטחון ובדימוי העצמיים (יש לזה כמה סימנים מבין הדברים שכתבת), זה לא שאת *באמת* מערערת על המקום שלו אלא שההתנהגות שלך (שהיא לאו דווקא לא בסדר בפני עצמה) מעוררות אצלו את התחושות שכבר יש לו שהמעמד שלו בבית לא בטוח.
ברור שאסור להתחצף, ואם את מתחצפת מדי פעם אז ברור שצריך לשנות את זה. אבל לענות ולהסביר את עצמך בכבוד זו לא חוצפה, לדעת הלכה ולומר אותה בצורה מכובדת ולא מתריסה זה בסדר גמור, להיות דעתנית זה נפלא.

בקיצור - את ממש לא בת רעה ואת לא חוצפנית, ובכל זאת כן כדאי שתביני מה מפריע לאבא שלך בהתנהגות שלך וכך תדעי איך להתמודד עם זה בצורה שתהיה טובה לשניכם.
(ואני עדיין חושב שמכתב יכול מאוד לעזור, גם אם לא ממש כרגע אלא אחרי קצת עבודה ההתבוננות על הדברים מצידך).

בהצלחה!
כתבת יפה.סביון
תודה רבה על התגובהאני לא
אבאאני לא
הבנתי שקשה לך איתי
ולי איתך
אני משחררת
החלטתי לפנות לך את כל המקום
לא לתפוס בכלל
אני אשתדל לא לדבר
לא להגיב
לא להביע דעה (אפילו כשתבקש!)
לא להסתכל לכיוונך
להיות כמה שפחות באיזור שלך

לא מבקשת ממך כלום
לא רוצה להרגיש חייבת
לא שואלת אותך כלום
לא רוצה שתפתח שיחה
לא נמצאת איתך לבד
חוששת מדיבור ביננו
לא עונה לך לטלפון
אין לי כח שתבקש בקשות ותכעס עליי
לא נוגעת בדברים שלך כשמסדרת
כדי שלא תצטרך לשאול אותי איפה הם

לא מצב תקין.
אבל כנראה שזה המצב לנצח.

אולי אחפש דירה ואצא לך מהבית.
שלא תצטרך לאחל לי שאתחתן
שלא תצטרך להזכיר לי כל פעם מחדש שזה הבית שלך
שתפסיק להתעצבן שבבית שלך נועלים דלתות
שתהיה בריא ולא אפגע לך בבריאות עם העצבים שמעלה לך
שתרגיש בטוח בבית שלך
שתעשה דברים בקצב שלך בלי בת קרציה שתתחרפן מזה שכבר חודש יש מדף מונח על הרצפה כי אין לך כח לקדוח בקיר חצי דקה
שיהיה לך טוב.

סליחה אבא.


אני גאה בו וצינית לחלוטיןאני לא
הוא הגיע לבית
ראה אותי יושבת
ובכל זאת
הלך למטבח (לא ידעתי שהוא יודע את הדרך)
הרתיח מים (לא ידעתי שהוא יודע להשתמש בקומקום)
מצא כוס וכפית (כנ"ל)
והכין לעצמו קפה (כנ"ל)
פשוט ילד גדול!
כל הכבוד לך.
חבל שאמא לא פה לראות כמה הוא גדל ואיזה עצמאי הוא נהיה
בעצם, אם היא הייתה פה הוא מבקש ממנה.




אבל אז הרסת הכל
הלכת לחדר עם הקפה
עוד לא התיישבת
וכבר ביקשת ספר
למה לא לקחת לפני שהלכת לחדר???

שיהיה בריא.
וגם אני.
..אני לא
אמרתי לאמא שלי שהוא צריך טיפול. היא אמרה לי שנכון. אמרתי לה שתשלח אותו. ודחוף. היא צחקה ואמרה שהוא לא צקשיב לאף אחד חוץ מלעצמו ושהוא יתווכח עם המטפל אז זה לא יעזור
התעצבנתי אבל לא היה לי עוד מה לומר. היא צודקת.

אני רוצה להתחתן. אבל מפחדת שכל הגברים כמו אבא שלי. שאפול על אחד כזה.
אני לא אסבול מישהו שיהיה בטוח שאני המשרתת שלו. ועוד בשם התורה. אני לא אסבול את זה שיתנהגו אליי כאילו אני יצור חסר רגשות ורצונות.

נראה לי שבסופו של דבר הגבר שלי יהיה מסכן.
אם הוא יבקש קפה, אני אבהל שהוא מתחיל להיות כמו אבא שלי. אם הוא לא ירים את הצלחת או יבקש שאביא לו משהו למיטה- אני אזכר באבא שלי.
אני תמיד אומרת שהבעל שלי יכול לחלום שהוא יכנס הביתה בסוף יום, יתיישב על הכיסא ויצפה שאגיש לו אוכל, שתייה ואת כל צורכו. אין סיכוי!
זה יהיה הפוך. או הדדי.
הוא יכול לחלום שתהיה לו זכות להעיר לי אם לא גיהצתי לו חולצה או דיברתי עם חברה שהתקשרה ולכן לא הספקתי להכין אוכל. אני לא אעבוד אצלו. ולא אצטרך לתקתק דברים לפי השעון שלו.
אני רוצה לחיות גם אחרי החתונה.
אני משוגעת. אסור לי להתחתן. פשוט לא.
זה נשמעימ''ל

שאולי..

גם לך כדאי ללכת לטיפול. לא ארוך ולא כי את לא בסדר, אלא כדי לנטרל את הכעסים ואת ההשפעות שיש ליחסים המורכבים שלך עם אבא שלך עלייך.

לא כל הגברים כאלה, ובעלך בטוח לא יהיה, ולא הוגן שהוא יסבול (וממילא גם את) בגלל הסבל שעברת.

 

אז את לא משוגעת. ואת יכולה וצריכה להתחתן. רק כדאי לטפל בנקודה הזאת קודם.

נכוןאני לא
אני צריכה. למעשה אני כבר בטיפול. אבל בלי לפתוח את זה. אני מפחדת לגלות שגם אני קצת אשמה. אז בינתיים דוחה את זה.
מפחדת לגלות שאני מפלצת לא פחות ממנו.
ציף
אבל אבל
את טובה וזהו.
ואני כאן
אני לא
אם הייתי טובה, הייתי מכבדת אותו למרות הכל.
ומאמינה שזה גם מה שאלוקים מצפה ממני. אני לא יכולה לחנך אותו.
ותודה.
את טובה ואנושית,גלידת לימוןאחרונה

לא סותר בכלל.

 

..דף תלוש

I don't know why I'm so scared about it

?It's gonna be okay, right

She said it's the first step

Kind of

And it is, but it's also not

I don't know how to explain this

Even to myself

I just want it to go well

After this I'm going to Jerus and I hope it will help

I'm so confused but also know what I want and it's scary like hell and I'm kinda freaking out

I have nothing to worry about

?Right

God

I know I'm mad at you

But please show me this is okay

That I'm loved

And I'm not something disgusting like I feel

I need to accept this and why this is so hard

Oh god

I hate this

Why am I so anxious about it

It's gonna be alright

?Right 

למה תמיד קוראים להxmasterx

ככה

למה תמיד זו מיכל

מה יש שם שזה קורה

אין דבר כזהxmasterx

זה הייאוש בהתגלמותו כנראה שמזמין אותו לשם

וככה זה מתגלגל

כמו כדור קוצים במדבר בולדר ענק

שאין לו מעצמו כלום

רק גורר אחריו את כולם

תירק דם

תמולל את כל 24 התפילות

אסור להיות עדין מדי זה הכלל של העולם הזה

קח מחשבוןxmasterx

תחשב

ותפסיק לבכיין על הגנטיקה והמטריקס

בוא נלך

טראסט דה פרוסס ודי לחפור הכל מאוד עתיק כאן בסוף

ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד מסתכלת על בגדיםxmasterxאחרונה

שאי אפשר למדוד

לא מתחזקת עם ימימה וכל מה שהולך עכשיו

רק על כביש 1 בין ירושלים לתל אביב

עומדת זקופה ויפה בלי יוגה כשכואב הגב

מנקה את הבית בתנועות המוכרות

ורק רוצה לדאוג לו שוב

התגעגעתי אז חזרתייאיר_
זה היה צריך לקרות מתי שהואיאיר_

על אף כל הדחיות שלי

הכל בסדרמבולבלת מאדדדד
עליות וירידות.

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…


אתה עדיין סמוראי. 

בדיוק ☺️יאיר_
..מבולבלת מאדדדדאחרונה
(כתבתי לך בפרטי)
--מחכה לרחמים~

אל תוותרי אהבה שלי

אל תוותרי

אל תתייאשי

עוד לא

עוד קצת

רק עוד קצת

תיכף יהיו מים מתוקים

--מחכה לרחמים~

כן

נכון

הכל מבולבל

הכל מוזר

לכי לישון

תיכף תקומי חדשה

אל תחשבי יותר מדי 

--מחכה לרחמים~אחרונה

באלי לצעוק עלייך

וגם קצת לנער

זה מים מלוחים

והצמא רק מתגבר

ואת ממשיכה לשתות

 

את יודעת שזו טעות 

אבל את שותה

כי את צמאה נורא

וכשצמאים שותים הכל

לא משנה אם מלוח או מתוק

 

אבל זו טעות אהובתי

זו טעות

זה מים מלוחים

אל תשכחי 

זה מים מלוחים

עוד יהיו לך מים מתוקים

--מחכה לרחמים~

מים מלוחים

אל תשכחי

זה מים מלוחים

את מופתעת כל פעם מחדש

פשוט תזכרי את זה

זה מים מלוחים

זה לא הדבר האמיתי

עוד יהיה לך מים מתוקים

😔זיויקאחרונה
..ביחד ננצח

אני חושבת שלאורך הזמן הסיבה, הלמה השתנתה


כשהתגייסתי אני אפילו לא בטוחה שידעתי למה

אבל היה לי דחף בתוכי להיות חלק מצהל הגדול

להיות קשורה ללחימה והכל.

מי ידע בכלל מה זאת לוחמה, ומה אני מסוגלת לעשות


התבגרתי, הייתי בפלוגה

למדתי שחלק מהלמה שלי מבוסס על משפחה שנייה

קבוצה של אנשים שאתה איתם כל היום

בכל מצב בכל מקום


קמכ

למדתי שהמקום הזה לא רק דורש הוא גם נותן

פיתוח עצמי, עוצמות ויכולות שמי ידע שיש לי בכלל


הייתי מפקדת

למדתי שלמה הזה מורכב מחיילים, שמתחילים ביום שלך ב6 בבוקר, נגמרים ב00 בלילה ומסוגלים לתפוס אותך גם ב3 וחצי לשיחות

אנשים שהם כל עולמך, בכל המובנים

כשהם עצובים אתה עצוב איתם, כשהם שמחים אתה מרוצה

וכשאת צועקים , אתה מכיל.


חנית

תקופה ראשונה לבד, לגמרי לבד

כשלון אחרי כשלון ואחריו עוד אחד

כשלון אחד יותר מידי

ואחריו הזדמנות אחת גדולה מידי,

ולמדתי שאנשים רואים אותך, והפ מאמינים בך, ואי שם מאחורי הדרגות, אתה צריך ללמוד איך להחזיק את האנשים עם הלמה


בהד

שיפור עצום, מתחילה להבין שהכל מתחיל ונגמר בראש

הזמן לעצמך הוא מעל כולם, להקדיש זמן לגוף ולמחשבות

אתה מבין למה אתה עושה את מה שאתה עושה

מבין איך אתה משפר את עצמך עוד ועוד


יסוד

תקופה של חוסר נשימה

אתה לומד לרדוף אחרי ניסיונות לרצות

ומגלה שגם פה

איזה למה מפגר ממשיך להחזיק אותך


אגם

תקופה שבה את מבינה שבכל יום את משתפרת

שבכל מקום, בכל מקום פאקינג בעולם יש לך השפעה על איך להתנהל

וההשפעה הזאת אומרת כל כך הרבה.

ואת מבינה שתפקידך להיות שם בשביל אנשים בודדים


אין לי למה אחד גדול

הוא מסתכם באיזה מיליון דברים קטנים

זה מתחיל באיזור לפני האמבטיה שאני כלכך אוהבת להסתכל עליו

זה ממשיך באחים הקטנים שלי

בחברןת שלי שלפעמים באלי לריב איתם כזה חזק

בנוף על העמק כל פעם שאני חוזרת הביתה

על העליות העלובות שגורמות לי להתנשף פה כל ריצה

על הדגלי ישראל שתלויים בכל מקום


כי אחרי הכל

אחרי כל הדברים שחייתי לפני

הגיע תורי להחזיר.

ואין דרך טובה יותר להחזיר למדינה הזאת

מאשר להיות במקום הכי קשה

באתגרים

בשעות השוחקות

ובניצחונות האלו.


התחלתי בלי לדעת מספיק למה אני עושה את זה

אבל היום אני יודעת.

כשיום אחד ישאלו אותי

מה את עשית בשביל המקום הזה?

אני אעמוד לי בשקט

ואומר

אין למה גדול יותר מידי

היו צריכים אותי, בשביל כל הילדים שיוולדו

בשביל כל החברים שלי שנשרטו ונפלו בלבנון בעזה

היה צריך אותי

הכי טובה, הכי חדה, הכי פועלת.

וזה הכל

למענם,של הנופלים.

למען המדינה שקראה לי.

למען עצמי.

...ביחד ננצח

הרבה דברים קרו מאז שהייתי פה פעם אחרונה

נולד לי אח

סיימתי קקצ

קיבלתי תפקיד

התחילה המלחמה

קיבלתי שיבוץ מעולה למחזור הבא


התפרקתי

והייתי מאושרת

ואז התפרקתי

והייתי מאושרת שוב

והמלחמה הזאת אין לה סוף

רק עבודה נון סטופ

כבר 3 חודשים שהחיים לא אותו דבר

הכל הפוך, ומפרק


וגם הכל מאושר.


אני לא יודעת איך נפלה בחלקי הזכות להיות איפה שאני היום

במלחמה שקורית היום

ולהיות חודש הבא

במקום שאפילו לא יכולתי לחלום עליו.


ולפעמים המלחמות בתוכי מתפרצות

אבל הם תמיד חוזרות

ויש מספיק אנשים שאני אוהבת

ושאוהבים אותי

אני מקווה.

..דף תלוש

זה לחקור ולגלות יותר על עצמי

זה טוב

לא?

מקווה

למה זה כל כך מפחיד אותי אה

טוב אני מקווה שזה שהיא תהיה שם יקל עליי

אני ככ רוצה את זה וככ מפחדת מזה בפועל

וואי אמ איי לייק דיס אה


אני רוצה לישון לנצח.

..דף תלושאחרונה

ופתאום דיברתי איתה על זה וזה היה בסדר

וזו הייתה שיחה נעימה אפילו

והיא לא גרמה לי להרגיש רע על מי שאני

ולא ידעתי שזה יהיה ככה וזה היה סיכון כי אני יודעת טוב מאוד מה הדעות שלה בנושא הזה

אבל זה היה בסדר. יותר מבסדר.

ואני אוהבת אותה ככ ובאלי שהטוב הזה ימשיך ושיהיה לה טוב כבר וגם לי אולי

איי איי

מה עושים עם החיים האלה אה

אולי יעניין אותך