הוא.אני לא
אני לא מסתדרת איתו
אני לא מצליחה להתרגל לקיומו
הוא מדבר איתי, ואני מתעצבנת
הוא מעיר לי, והפיוזים שלי נדלקים
הוא רק מסתכל אליי, ואני מתחילה לאבד סבלנות
אני נגעלת ממנו
נגעלת לאכול אוכל שהוא הכין
נגעלת לגעת בדברים שהוא נגע
נגעלת להרים בגדים שלו
אני משתגעת מזה שהוא חי כמו מלך
הוא צריך חולצה, מישהו אמור לגהץ לו
הוא מלכלך, ומישהו אמור לנקות אחריו
הוא שותה, ומישהו אמור להרים את הכוס שלו
הוא אוכל, ומישהו אמור להרים אחריו
(בדרך כלל המישהו הוא אני)
הוא יושב, נדבק לכיסא. וכולם צריכים לקרקר סביבו
כולם מסתדרים איתו נראה לי, ורק אני לא

יש לי בעיה
והוא סובל ממנה
ונפגע ממני

אני לא רוצה שזה יקרה. באמת
אבל זה לא נשלט

אני לא יודעת איך לשנות את זה



ואיך לזכור תמיד שהוא
אבא שלי.
אסור לי לדבראני לא
תמיד כשאני מדברת
הוא כועס
הוא מתלונן שאני עצבנית
הוא מתלונן שאני חסרת סבלנות
הוא טוען שאני חוצפנית
הוא מתפלל שאלמד לכבד אותו

תמיד אני לא בסדר
תמיד אני דוגמא רעה לאחים
תמיד בגללי אחים שלי מתחצפים
תמיד הוא אומר שכשאגדל והילדים שלי יתנהגו ככה אני אבין


אבל אני מנסה
באמת
הוא לא נותן לי הזדמנות
אני לא מצליחה לנהל איתו שיחות נורמליות, גם כשאני באמת מנסה
אני לא מצליחה להיות בת טובה, גם כשאני מחליטה להוריד את הירח אם יבקש
אני לא מצליחה לכבד אותו, גם כשאני מחליטה לא להגיב מילה על מה שיאמר או יבקש.

אבוד לי. ולו.
אין דרך לשקם את הקשר הזה.


סליחה, אבא.
באמת.
סליחה שאני ילדה כל כך רעה.
סליחה שאני לא יודעת לכבד אותך.
סליחה שאני מתעצבנת מכל דבר שקשור אליך.
סליחה שאני לא מסוגלת להתייחס אליך כמו לאבא.



והלוואי, שיום אחד אבין למה.
תודה על ההזדהות.אני לא
ימ''ל

מצב מתסכל ולפחות נראה חסר תקנה. טוב שפרקת, מקווה שתהיי חזקה.

 

יש דברים שחשבתי לכתוב לך אבל אסתפק רק בהשתתפות בכאב.

תודה אני לא
שובאני לא
שוב צעקת עליי
שוב לא הצלחתי בכל השיחה הקצרה שניסינו לנהל לומר אפילו משפט אחד שימצא חן בעיניך
אפילו תגובה אחת לא הייתה טובה
וגם לא שתיקה אחת

אבא, מה אתה רוצה??
אולי יש לי בעיות תקשורת.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב

אתה מדבר איתי
כשאני מתעלמת אתה מתעצבן
וכשאני מגיבה אתה מתעצבן
מה האופציה שנשארה לי??

אז אכלת ארוחת בוקר לבד
למרות שכשבאת בדיוק התיישבתי לאכול
ולא הבנת למה קמתי באמצע
אז אני אגיד לך למה
פחדתי להישאר איתך יותר משתי דקות
ידעתי שתתחיל לדבר
ולא משנה מה אני אגיב
אתה תכעס עליי
ותתעצבן עליי
אז רציתי לחסוך לך את זה ויצאתי למחסן
'לחפש לאמא משהו'
וחזרתי כשסיימת
וגם זה לא טוב!
מה רצית שאעשה???
שאשאר לאכול ואהרוס לך את הארוחת בוקר?

לא הרסתי לך את הארוחת בוקר
יצאת מהבית ליום עבודה שמח וטוב לב
כי ילד אחר שלך הצליח לשמח אותך
אני לא מצליחה אף פעם.
והרסתי לעצמי את היום.
עצוב לי.
משהו בתוכי מת.
האמונה שנצליח יום אחד לתקשר נורמלי הולכת ודועכת.
רק תזכור את כל הפעמים שניסיתי
את הפעמים שהתחננתי להבנה
את הפעמים (כמו הבוקר) שהתעצבנת על התגובה שלי ואני הסברתי לך שזה באמת היה תמים ולא מבינה איך זה התפרש כחוצפה
את כל הפעמים שרק ביקשתי שתנסה לשמוע אותי מדברת בלי לחפש על מה להתעצבן
בקשה כל כך קשה?!
רק רציתי להרגיש מובנת. מוכלת. מפוייסת.

;(
אוליימ''ל

תראי לו את מה שכתבת כאן?

אולי ככה הוא יצליח לראות ולהבין את הצד שלך.

ואם לא אולי תנסי לכתוב לו מכתב ולספר לו מה את מרגישה.

 

הורים אוהבים את הילדים שלהם, לפעמים הם רק לא יודעים איך להראות את זה ויוצרים בטעות קשר שלילי במקום חיובי. אני בטוח שהוא ישמח לשמוע בצורה מכבדת את מה שיש לך על הלב ולשנות - כי לפני ואחרי הכל הוא באמת אוהב אותך.

אבלאני לא
הוא שוב יכעס עליי!
לא משנה מה אני אומרת, כל עוד אני פונה אליו, הוא כועס עליי.
לפעמים כשאני רוצה להעביר לו מסר אני אומרת משהו לאמא שלי בקול והוא מקשיב בלי להגיב.

אני בטוחה שהוא אוהב אותי.
הוא גם לא מסתיר את זה.
אבל הוא גם לא יכול לסבול את הנוכחות שלי.

ותודה לך שמגיב.
זהוימ''ל

שזה בדיוק היתרון של מכתב על פני דיבור.

 

כשקוראים מכתב זה אתה מול עצמך - אין תחושה של צורך לתגובה מיידית שגורמת להגיב מהבטן (בכעס למשל, במיוחד אם הוא מרגיש שהוא צריך להגן על המעמד שלו שהוא חושב שאת מערערת עליו), אי אפשר לקטוע את השני באמצע ולגרום ע''י זה לאי הבנה, יותר קל לחשוב על המילים ולסדר אותם בצורה מובנת וצורה מכבדת שגם תישמע, ובעיקר יש זמן לחשוב על הדברים.

בעקבות הסוגריים שכתבתאני לא
הארת לי נקודה והחלטתי לבדוק אם יש בזה ממש.
בשבת גיליתי שכן.
אני חוצפנית. מלאת עזות. וקצת דעתנית. ואני מערערת את המקום שלו בבית. לא בכוונה. אבל אנחנו הרבה פעמים מתווכחים על דברים, שאולי בתור בת אסור לי בכלל להעיר לי.
לפעמים הוא כועס שאני יודעת הלכות, ומתעצבן ואומר לי משהו על כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, משהו כזה. הוא רוצה שאשאל אותו במקום לשאול רב.
קיצור, אני בת רעה.
ולא. אני לא כותבת לו מכתב. הוא לא יקבל את זה. הוא ידרוש ממני שינוי. והוא קצת צודק וקצת לא. כי אני באמת מנסה והוא לא מאפשר. הוא לא סומך עליי.
טוב. לא יודעת מה אני רוצה ממך. רק לומר תודה שהסבת את תשומת ליבי לזה שאני מערערת את המקום שלו בבית. אשתדל יותר להיבלע ולא לתפוס מקום בבית.
אבל אפשר אחרת !ציף

מבטיח לך שאפשר אחרת !
איך? ניסיתי. לא מצליחאני לא
רוצה לבוא לאישי ?ציף
אפשר. תודהאני לא
אל תאשימי את עצמךימ''ל
זה נראה שיש לו בעיה רצינית בביטחון ובדימוי העצמיים (יש לזה כמה סימנים מבין הדברים שכתבת), זה לא שאת *באמת* מערערת על המקום שלו אלא שההתנהגות שלך (שהיא לאו דווקא לא בסדר בפני עצמה) מעוררות אצלו את התחושות שכבר יש לו שהמעמד שלו בבית לא בטוח.
ברור שאסור להתחצף, ואם את מתחצפת מדי פעם אז ברור שצריך לשנות את זה. אבל לענות ולהסביר את עצמך בכבוד זו לא חוצפה, לדעת הלכה ולומר אותה בצורה מכובדת ולא מתריסה זה בסדר גמור, להיות דעתנית זה נפלא.

בקיצור - את ממש לא בת רעה ואת לא חוצפנית, ובכל זאת כן כדאי שתביני מה מפריע לאבא שלך בהתנהגות שלך וכך תדעי איך להתמודד עם זה בצורה שתהיה טובה לשניכם.
(ואני עדיין חושב שמכתב יכול מאוד לעזור, גם אם לא ממש כרגע אלא אחרי קצת עבודה ההתבוננות על הדברים מצידך).

בהצלחה!
כתבת יפה.סביון
תודה רבה על התגובהאני לא
אבאאני לא
הבנתי שקשה לך איתי
ולי איתך
אני משחררת
החלטתי לפנות לך את כל המקום
לא לתפוס בכלל
אני אשתדל לא לדבר
לא להגיב
לא להביע דעה (אפילו כשתבקש!)
לא להסתכל לכיוונך
להיות כמה שפחות באיזור שלך

לא מבקשת ממך כלום
לא רוצה להרגיש חייבת
לא שואלת אותך כלום
לא רוצה שתפתח שיחה
לא נמצאת איתך לבד
חוששת מדיבור ביננו
לא עונה לך לטלפון
אין לי כח שתבקש בקשות ותכעס עליי
לא נוגעת בדברים שלך כשמסדרת
כדי שלא תצטרך לשאול אותי איפה הם

לא מצב תקין.
אבל כנראה שזה המצב לנצח.

אולי אחפש דירה ואצא לך מהבית.
שלא תצטרך לאחל לי שאתחתן
שלא תצטרך להזכיר לי כל פעם מחדש שזה הבית שלך
שתפסיק להתעצבן שבבית שלך נועלים דלתות
שתהיה בריא ולא אפגע לך בבריאות עם העצבים שמעלה לך
שתרגיש בטוח בבית שלך
שתעשה דברים בקצב שלך בלי בת קרציה שתתחרפן מזה שכבר חודש יש מדף מונח על הרצפה כי אין לך כח לקדוח בקיר חצי דקה
שיהיה לך טוב.

סליחה אבא.


אני גאה בו וצינית לחלוטיןאני לא
הוא הגיע לבית
ראה אותי יושבת
ובכל זאת
הלך למטבח (לא ידעתי שהוא יודע את הדרך)
הרתיח מים (לא ידעתי שהוא יודע להשתמש בקומקום)
מצא כוס וכפית (כנ"ל)
והכין לעצמו קפה (כנ"ל)
פשוט ילד גדול!
כל הכבוד לך.
חבל שאמא לא פה לראות כמה הוא גדל ואיזה עצמאי הוא נהיה
בעצם, אם היא הייתה פה הוא מבקש ממנה.




אבל אז הרסת הכל
הלכת לחדר עם הקפה
עוד לא התיישבת
וכבר ביקשת ספר
למה לא לקחת לפני שהלכת לחדר???

שיהיה בריא.
וגם אני.
..אני לא
אמרתי לאמא שלי שהוא צריך טיפול. היא אמרה לי שנכון. אמרתי לה שתשלח אותו. ודחוף. היא צחקה ואמרה שהוא לא צקשיב לאף אחד חוץ מלעצמו ושהוא יתווכח עם המטפל אז זה לא יעזור
התעצבנתי אבל לא היה לי עוד מה לומר. היא צודקת.

אני רוצה להתחתן. אבל מפחדת שכל הגברים כמו אבא שלי. שאפול על אחד כזה.
אני לא אסבול מישהו שיהיה בטוח שאני המשרתת שלו. ועוד בשם התורה. אני לא אסבול את זה שיתנהגו אליי כאילו אני יצור חסר רגשות ורצונות.

נראה לי שבסופו של דבר הגבר שלי יהיה מסכן.
אם הוא יבקש קפה, אני אבהל שהוא מתחיל להיות כמו אבא שלי. אם הוא לא ירים את הצלחת או יבקש שאביא לו משהו למיטה- אני אזכר באבא שלי.
אני תמיד אומרת שהבעל שלי יכול לחלום שהוא יכנס הביתה בסוף יום, יתיישב על הכיסא ויצפה שאגיש לו אוכל, שתייה ואת כל צורכו. אין סיכוי!
זה יהיה הפוך. או הדדי.
הוא יכול לחלום שתהיה לו זכות להעיר לי אם לא גיהצתי לו חולצה או דיברתי עם חברה שהתקשרה ולכן לא הספקתי להכין אוכל. אני לא אעבוד אצלו. ולא אצטרך לתקתק דברים לפי השעון שלו.
אני רוצה לחיות גם אחרי החתונה.
אני משוגעת. אסור לי להתחתן. פשוט לא.
זה נשמעימ''ל

שאולי..

גם לך כדאי ללכת לטיפול. לא ארוך ולא כי את לא בסדר, אלא כדי לנטרל את הכעסים ואת ההשפעות שיש ליחסים המורכבים שלך עם אבא שלך עלייך.

לא כל הגברים כאלה, ובעלך בטוח לא יהיה, ולא הוגן שהוא יסבול (וממילא גם את) בגלל הסבל שעברת.

 

אז את לא משוגעת. ואת יכולה וצריכה להתחתן. רק כדאי לטפל בנקודה הזאת קודם.

נכוןאני לא
אני צריכה. למעשה אני כבר בטיפול. אבל בלי לפתוח את זה. אני מפחדת לגלות שגם אני קצת אשמה. אז בינתיים דוחה את זה.
מפחדת לגלות שאני מפלצת לא פחות ממנו.
ציף
אבל אבל
את טובה וזהו.
ואני כאן
אני לא
אם הייתי טובה, הייתי מכבדת אותו למרות הכל.
ומאמינה שזה גם מה שאלוקים מצפה ממני. אני לא יכולה לחנך אותו.
ותודה.
את טובה ואנושית,גלידת לימוןאחרונה

לא סותר בכלל.

 

שעון קיץxmasterx

מפנה לילות מכלה בקרים

--מחכה לרחמים~

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

--מחכה לרחמים~אחרונה

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

ל' ניסן בס"ד, תשפ"ו (1)ריקומוסתרארכיון

אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר. 
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה). 
אני מושך באף ומרים מבט.

היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי. 
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."

העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.

משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.

- "תודה"

"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"

 
~

ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.

לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.

טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.


לכן זה מה שעשיתי.

..מבולבלת מאדדדד
מהמם.

ויהיה סוף טוב. באמת. 

(טעות נגררת)ריקומוסתרארכיון

רפלקציה
 

אנשים טועים בי.

 
מהמם  -?-

ויהיה סוף טוב  -?-

באמת  -?-

 

הטעות הנגררת היא שלך, מה אתה עושה מזה. כן, אנשים יורים בחשיכה - אז מה?? גם אני יורה בחשיכה.

 

כמו תמיד : תשתוק, תהנהן ותמשיך הלאה.

🙂‍↕️✌️

ג' אייר תשפ"ו (3)ריקומוסתרארכיוןאחרונה

*HINT*

רמז?

אז צריך רמז?

 

הנה הוא.

זה עכשיו או לעולם לא.

..מחפש שם

לנגן

ולנשום

ולחלום על הרמוניה

וחופש

ואהבה

ולהזרק על אבני החוף

חחח חשבת שאפשר להשאר בים לעד

אתה בן אדם מותק

והחיים אפורים ועומדים ומסריחים

כמו המערבולת שפגשת שם בים.

ומה סך הכל ביקשתי

אי קטן ושקט שאפשר לשבת בו לאכול בננות לשתות קוקוס ולשחק עם איזה קוף

אה ולהרגיש בית

מוגן

ומה סך הכל ביקשתי חוץ מלב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי

במקום הלב המבולבל הסוער והכל כך לא ברור הזה.

והלוואי שתן לי להרגיש בתוך הסערה את ידך האוהבת החמה והמלטפת

ותעטוף אותי ותאסוף אותי אליך וארגיש שוב את הרחם שממנה נזרקתי.

ותן לי כח, ואומץ, ובטחון חזק ואמיץ להיות.

ושמחה, ללא מורא.

כן. הנני.

ופתאום השמש עולה, וענני ערפל וסערה מתפזרים.

ומשב רוח נעים מלטף את פני ועיני המכווצים ושערי הפרוע.

וחום עדין מייבש את דמעותיי, וציוצי ציפורים שקטות נשמעות, והים שב למקומו ונרגע.

ועצמתי עיני, וליבי שב לפעום בסדר,

והנה אני חיי

ואור אין סוף פתוח לפני, מזמין ונותן תקווה.

ואני רוקד את רגליי וידי וגופי שהיה מכווץ, מתמזג עם ההוויה ההרמונית.

יש אלוהים, מבצבצת בי הידיעה.

ואהבה

וחיים.

...מחפש שםאחרונה

ושוב אני לא מטולטל כעלה נידף בסערה

אני קרן האור

אני השמש

אני האי

כל השמש המסנוורת הזאתxmasterx

השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות

הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה

איפה הקלאס

איפה המסתורין

איפה המתח

ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?

מבאס ומייאש

תני משהו לחקור לגביו

אבל אני חוקר אז אולי ליxmasterx

זה לא נכון ולאחרים כן

לא בדור הנכון

לא במקום הנכון

לא בזמן

לא במרחב

לא ביקום

לא בעיר

איפה איזון בין בורקה להפקרות? אולי בכפכפי טבעxmasterx

וחצאית

או בקוקו וסרפן

איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן

עם טוריה

שיבריה

ולא זוכר מה עוד ובכלל

אולי בגבעות הרחוקות של החוות

אבל באוסטרליה או משהו

או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן

לא יודע מה מאכלס לי את התודעה

החום מביא איתו את הריק והשטות

והתחלתי להתאמן ושם זה אותו דבר בחדר כושר הזהxmasterx

לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד

או שלא מפתיע

תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט

צ'יטים

שקר

מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון

פרופורציות נכונות בין ירך לשוק

קו לסת בולט

ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה

אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר

נהיה ממושמעים זה שווה

נזיז ברזלים

נסבול

נאכל בשר וביצים

ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה

וסיגריות בוערות

מה עוד?

אף אחת לא מחוץ למטריקסקפיץ

סליחה, אבל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
 

אם אין לך מושג מכלום בעולם עדיף שתסתום

אף אחת ואף אחדxmasterx

גם המאסטר

שמח שקראת

שמח שצחקת

שמח שהגבת

זה לא דעה שלי זו עובדה

זה יכול להיות לצערי ויכול להיות לשמחתי אבל כלום לא מחוץ למטריקס

הכל גנטיקה, קלוריות ומדע מדויק

לא זוכר מה ראיתי אותו יום אולי משהו של דוריאן ייטס או מייק מנצר (נראה לי שהם טיפה הבינו ומבינים משהו מתזונה ואימונים)) בכל אופן מי שיאכל כמו בן אדם ייראה כמו בן אדם בטח אם יתאמן זה לא מדע טילים ומי שלא ממושמע או ממושמעת סבבה שייהנו אבל יש לזה מחיר זה לא מפתיע. איזון קלורי או עליה קטנה או ירידה קטנה ישפיעו לטווח ארוך כל השאר סתם אופנה שאין מה לבזבז עליה זמן


אין לי כנפיים ואני לא עף ולא יכול לחיות מפוטוסינתזה וגם לא יכול להרים משאית לצערי אני במטריקס)))


חחחחחחחחחחחחחחחחחחחקפיץאחרונה

אם רבע מה"מדע המדויק" שלך היה נכון, אז אין שום דרך בעולם שאני יותר מ-30kg

והעובדות הן שאני כן 

 

רוב הסיכויים שאין לך טיפה אחת של משמעת עצמית, וסתם קיבלת קלפים מוצלחים יותר בעולם הזה.

עוד לא פגשתי אדם אחד שזה לא היה נכון עליו, ואני לא מאמינה שאתה האחד שכן

--מחכה לרחמים~

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

////צאצא

אבא קשה לי.

 

..דף תלוש

I hate myself

אולי יעניין אותך