גילוי נאות: אני גרושה.
משהו שחשבתי עליו בשבת
אני לא ״בעלבוסטע״
וגם לא יפה במיוחד
ולפעמים תוהה
מי ירצה להתחתן איתי
ואיזו אישה אני אהיה.
מפה לשם התגלגל לו הדבר הזה (אני כתבתי...)
אני אוהב אותך לא בגלל הנקיונות
אני אוהב אותך לא בגלל ההריונות
אני אוהב אותך לא בגלל הבישולים
אני אוהב אותך לא בגלל הטיטולים
אני אוהב אותך לא בגלל הכביסה
אני אוהב אותך לא בגלל מה שאת עושה
אני פשוט אוהב אותך כי את אשתי
ושמח כל כך שאת איתי.
מה דעתכם על הגישה הזאת?
(ובנישואין הקודמים- ממש לא הייתי עקרת בית למופת
מצד שני הוא לא תיפקד כבעל בכלל
והתגרשנו בלי ילדים)

