טוב, לקום בבוקר- משפט ראשון של כל אלומניקית-- אעהעעה למי יש כח??
משפט שני- מודה אני.
נטילת ידיים.
מודה אני, אמרתי? נגיד שוב.
להתלבש.
מודה אני, אמרתי? מעורפלת שכמותי. נגיד שוב.
וכו.
טויב.
יצאי מהחדר לחפש את נעליי שנעלמות בדרך קבע, ופגשתי את מדריכתי. "היי פוסעת! רוצה להגיד הבוקר משו על פרשת שבוע?" "אה?? בקר טוב אחותינו" "כן כן, חשבתי שזה יהיה תפקיד שלך כל בוקר של חמישי" "אממ טוב, נאלתר משו"
וללכת לכיתה.
תפילה. הקדימו תהסעה אז מוריה ושפחתכם הנאמנה לא סיימו עמידה.
לחזור לישון עד שמונה וחצי.
טלפון מהמנהלת "תגידי, זוכרת שעבדנו אצל אופנהיימר? אז היא שברה תיד וצריך לעשב, רוצות ללכת להתנדב קצת?" "ממ נראה כבר, כולן ישנות.." תשע וחצי החלטנו שכן, עשר ורבע היינו שם (דרך ארוכה). איזה כיף לשמח אלמנה מבוגרת
איזה חום.
תמונות, צילמנו תמונות מדהימות.
לחזור לאולפנא.
נסיעה מפתיעה לירושלים עם חברה! היי יאיי ווהו טרילילי!!!!!! אין יותר אושר מזה.
שיעור ביולוגיה.
"וואי יש בנים עם צעיפים מזה יפים"
"פשמינות! זה מושלם! עם הייתי בן היתי שמה פשמינה מצויצת!"
"איכ לא!!"
"וואי כן!. היי אולי אני אקנה היום פשמינה חדשה?"
"איכ זה מכוער."
"זה לא."
"יואוווווווווווווווו מה אתן קשורות??? ביולוגיה!!"
"צודקת"
וההסעה לג'רוזלם שלי
"אתן צריכו להגיע לרובע, נכון?"
"כן, ואת צריכה להגיע למטבח, נכון?
|מעצבן בכוונה|
"פוסעתת!!!!!!!! חכי חכי!!"
|דופק ספרינט|
ירושלים-- לעלות לחתום שם, לרדת לשירותים למטה כי החברה טוענת שמסריח בפנים, תור של נצח.
לקנות בקופיקס.
לעיר. הוחלט שלא עושים סיבוש בסוף
אני חייבת לה.
קנינו לה גופיות, אני קיבלתי כסף שם מאיפה שעבדתי, לחברה אחרת עגילים, וקניתי לה מתנה מהממת
פגשתי שמיניסטית לי והיא את חברות שלה והתפצלנו הלכתי איתה קצת לקנות שוקולד, חלווה ופלאפל. יאמי.
ואז אני לרכבת והיא הביתה ללמוד. "לא יכולה לראות יותר תמכווןןן!!""פסדר שנה אחרונה יא קוף"
אבא מתקשר "איפה את?" "ברכבת הקלה" "איפה יורדת?" "סיירת דוכיפת הביתה" "אז רדי בקניון אני קונה מתנה לאמא" "יש. סבבה.
קנינו לאמא עגילים וגם לי ולאחותי.
יאאאאא עגילים שלמות!!!!!!!!!
אבא הלך להביא תאוטו ואני יצאתי לחכו בחוץ, פתום------
"פוסעתתת!!!!!" "**********!!!!!!!!!!!" חצי שנה לא ראיתי תילדה הזו!!!!!!!!!! חברה הכי טובה שלי משנה שעברה!
הביתוש.
אמא קנתה לי השבוע בגדים במכירה פה
זיהו. לילה
