בשבוע שעבר דיברנו על חשיבות ההכרה כי מצב הקשר בזמן השידוכים ובציפייה ל´קליק´, וכן מצב שלום הבית לאחר הנישואין – תלוי במידה לא מבוטלת בידינו! כן, אפשרי לעורר את האהבה! הזכרנו את עצת הבעל שם טוב "יתקע מחשבתו" וסוף האהבה לבוא. ועכשיו נדבר על כלים, איך עושים זאת?

בשביל מה ירדת למגרש?

ראיתי פעם ספר ששואל מדוע זוגות נפגשים לדייטים ולא יוצא מזה כלום? בעיניי זה נכון לפני החתונה ונכון גם לאחריה. כדי לענות הוא מתאר שני שחקנים שרוצים לשחק טניס. יש מגרש ענק, יש שם טריבונות, יש כיסא לשופט בין המדרגות, יש רשת באמצע הדשא, הכל מוכן. באים שני אנשים, יורדים למגרש במדרגות, מגיעים לכיסא של השופט ומתיישבים. נשמעת שריקת פתיחה אבל אין אף אחד על המגרש! הזמן עובר, יש שריקת סיום, והתוצאה היא אפס אפס... כך, הוא אומר, נראים דייטים! גם חיי הנישואין לפעמים נראים כך, ימי ההולדת שלנו, ועוד הרבה דברים. אם אדם מגיע למפגש כשופט, בלבו הוא אומר ´נראה מה יהיה´, ´אם זה ימצא חן בעיניי אני אלך על זה, ואם לא אז לא´, כאשר שניים באים ויושבים בעמדה הזאת, אז מה קורה ביניהם? כלום. הקשר שלנו הוא אפס אפס, אז מה המסקנה? ברור. כלום...

אולי חריף, אך חייבים להודות שיש בדבריו יותר מקמצוץ של אמת.

הוא מספר שהוא פסיכולוג וטיפל באנשים שלא מצליחים להתחתן. ´´צללתי אתם לתוך האישיות, הכרתי להם כל מיני מחוזות בתוך עצמם, יצאנו לטראק פנימי, נופים מדהימים, ככל שהדרך מתארכת הם הכירו את עצמם יותר, אבל הסיכויים שלהם להתחתן בעצם ירדו ולא עלו... גיליתי שהם באו לקנות סחורה אחת, ומכרתי להם סחורה אחרת, אמנם מרתקת אבל מרחיקה מהיעד. לכן זרקתי את הפסיכולוגיה וחיפשתי כלים אחרים. הבנתי שהכלי המרכזי הוא להפוך את השופטים לשחקנים!”. ללמוד איך לעשות מעשים, להגיד דיבורים, להתנהג התנהגויות שיעוררו קשר, גם לפני החתונה וגם לאחריה. אפשר לבוא לפגישה או ליום נישואין ולחשוב ´מעניין מה יהיה הפעם´, או להחליט ´הפעם זה יהיה אחרת, ומה אני עושה בשביל כך´.

המעטפה העלומה

יש רעיון מדהים שראיתי אותו בתחום אחר ותרגמתי לנושא שלנו, אדגים זאת מצד האישה למרות שכמובן הדברים נכונים לכולם: נגיד שאת מגיעה הביתה ורואה בתיבת הדואר מכתבים. אחד מהם הוא מכתב מכובד, מרשים ביותר, רחב וגדול ובמעטפה יוקרתית. את מוציאה את המכתבים וכמובן שולפת אותו ראשון, הוא כתוב בשפה זרה, ויש בו סמל זהב מרשים ביותר. את פותחת את המעטפה וכתוב שם באנגלית ובעברית את אותו הדבר: אנחנו, וועדת פרס נובל, החלטנו לפתוח השנה אפיק נוסף של הפרס, והחלטנו לתת פרס על זוגיות טובה. ההחלטה היא לא לחפש סיפורים הרואיים ויוצאי דופן, אלא דברים פשוטים וכנים מחיי היום יום, שמבטאים זוגיות עמוקה, מאירה וטובה. אנחנו שמחים לבשר לך שבעלך זכה בפרס (וואוו, תחושה מרוממת ומבלבלת כאחת). מטבע הדברים, בטקס חלוקת הפרס תהיי את זאת שנושאת את הנאום המרכזי שמסביר למה הוא קיבל את הפרס. הואיל ועשרות מיליונים יצפו בטקס בשידור ישיר - אנחנו מבקשים שתשלחי לנו מראש את נוסח הנאום שלך. אנחנו מבינים שאולי את לא נואמת גדולה, אבל אנחנו מעריכים שתשמחי לכבד את המעמד הזה, שיספר למה בעלך זכה בפרס נובל לזוגיות טובה. עד כאן.

הכתיבה מגלה בך פנינים!

ובכן, תנסו פעם לשבת ולכתוב נאום כזה. אם מפלס האהבה לא עולה, אני מבקש מהמארגנים פה להחזיר לכם את הכסף. זה בדוק ומנוסה, וזה חייב לעבוד. תחילת הכתיבה לפעמים קשה, סיפר לי מישהו ששמע את התרגיל בשיעור, הם יצאו לנופש של ארבעה ימים, בלי טיולים ובלי נוף, רק לקחו עטים וישבו לכתוב, ארבעה ימים! "אלו היו ארבעת הימים המאושרים בחיינו!!” הוא אמר לי, "על המכתב הראשון ישבנו כמעט יום שלם”.

יפה. השקעת, כתבת, שלחת. עוברים שבועיים, את מגיעה הביתה ושוב יש מעטפה, ושוב בכתב שוודי. את שולפת את המעטפה, וכתוב שם כך: "אנחנו מעריכים את הנאום שכתבת, הוא נתן לנו תחושת ביטחון שהבחירה בבעלך הייתה מדויקת ´בול´. הרושם שלנו כל כך חזק ולכן אנו מעזים לבקש ממך עוד בקשה, שתישמע אולי מוזרה אבל מקווים שתכבדי אותה ותשקיעי: אנחנו מבקשים ממך לכתוב שוב את הנאום והפעם באופן עמוק יותר, משובח יותר. העותק הראשון באמת מרשים, ודווקא בגלל שהתרשמנו כל כך לטובה אנחנו חושבים שזה יהיה מאוד משמעותי לאנושות כולה(!!!) שתכתבי שוב, עמוק יותר".



יותר עמוק בבקשה

את יושבת מתוסכלת, זה לא פשוט, אבל מאותגרת מאוד. את מנסה לכתוב את זה שוב. אמרו לך לכתוב ממקום יותר עמוק, ואת חושבת ´מה זה מקום יותר עמוק´. את משרבטת משהו, עוד קצת, פתאום משהו מאיר לך, את מתרכזת. יש לנגד עינייך את הקודם, אז זה קצת יותר קל, אחרי יומיים של עבודה, את אומרת וואו, מזל, באמת זה הרבה יותר טוב. את שולחת.

שבועיים עוברים ואת מקבלת עוד מעטפה. הם כותבים לך: האמת היא שהיה לנו וויכוח עז האם לבקש ממך עוד מכתב, אבל כשקיבלנו את הנאום החדש כולם הודו שהיה טוב שביקשנו. ודווקא בגלל זה אנחנו מעזים עוד פעם ומבקשים, מבטיחים שזו פעם אחרונה, אם אפשר שתצללי למקום הכי עמוק שבתוכך ותכתבי למה בן הזוג שלך הוא האיש הכי מתאים לקבל את הפרס.

עשיתי תרגילים כאלה לקבוצות, ביקשתי מהם לכתוב עוד פעם ועוד פעם. ביקשתי מהם אחרי זה שכל אחד ישים את שלושת המכתבים לפניו, ויסמן לעצמו בעט את המשפט הכי משמעותי שהוא כתב. ואז אני שואל: מי מוצא את המשפט הכי משמעותי שלו במכתב הראשון? ארבעה אחוזים מרימים ידיים. אני שואל: מי מוצא את המשפט המשמעותי שלו במכתב השני? חמישה עשר אחוזים מרימים. שמונים אחוזים מרימים ידיים במכתב השלישי. למה? זה ממש מדהים. כשאומרים לנו ללכת עמוק יותר אנחנו באמת הולכים יותר עמוק. תנסו!

להעמיק ולא לשקוע

כשאדם "תוקע את מחשבתו בדברים המעוררים את האהבה”, ואני לא מכיר שני כלים שיותר טובים מנייר ועט כדי לתקוע את מחשבתו, יש לזה פירות. במקום לטפל בכל מיני בעיות, אנחנו עסוקים בלהעיף את הנישואין שלנו קדימה, בלי להתבוסס בבוץ הבעיות.

כלי נוסף – כל אחד לוקח דף וכותב בו מהן הסיבות שגרמו לו להתחתן, מה חשבתי, מה הרגשתי באותה שעה. אחרי שביררנו טוב מה היה לפני החתונה, ומעוררים שוב את הרגשות השמחים ההם, פורצים הלאה אל אחרי החתונה ושואלים עוד שאלה: איזה דברים גילית על אשתך אחרי החתונה שלא העלית על דעתך לפני? התגליות שאנשים מגלים פתאום הן חזקות ומדהימות.

מפתחות לתהליך

אני רוצה להמשיך הלאה, ולתת כאן רשימה של שאלות, שכל אחת מהן היא מפתח שיכול לפתוח שער נפלא שמסייע לתקוע את המחשבות ולעורר את האהבה, להעיף את הזוגיות קדימה. דוגמה לשאלה מעניינת של שחקן ולא שופט: מה אני יכול לעשות כדי להיות קרוב יותר לבן הזוג שלי? אצלנו למשל, אני ידעתי לעשות הרבה דברים בבית, ועזרתי לא מעט. עם הזמן, ככל שהעומס בחוץ גדל ירדו ממני עוד ועוד עבודות בבית. נשארתי רק עם מעט מאוד עבודות כמו קניות לשבת אצל הירקן, ליד הישיבה. יום אחד שאלתי את עצמי ´איזה דבר אם אתה תעשה אותו - תרגיש יותר קרוב´. ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה. אמרתי לעצמי ´שמע, מזמן לא שטפת כלים´. בשבתות אני עובד קשה, כי בדרך כלל הראש שלי שקוע בשיעור. אמרתי לעצמי ´תשטוף כלים אחרי הארוחה, אל תגיד מילה, אמור אפס ושטוף כלים´. שטפתי כלים, ותוך כדי הרגשתי איך הלב שלי מתרחב, הרגשתי טוב. אבל צריך לבחור דברים שעושים רק מדי פעם, אחרת זה לא יעבוד... יש המון דברים מפתיעים שאם אנחנו עושים אותם אנחנו מרגישים קרוב. מי שיחשוב עם עצמו יגלה דברים משמעותייםשיכולים לקדם אותו.

ועכשיו יש שאלה יותר חשובה, ´איזה דבר שאעשה יגרום לבן או בת הזוג שלי להרגיש יותר קרוב אליי´? שאלה נפלאה נוספת: ´מה עד היום לא עשיתי בבית, בזוגיות, בגלל שלא היה לי אומץ, הייתי נבוך או לא חשבתי על זה, אבל אם הייתי עושה את זה היה מעולה´? בסדנה אחת שאלנו את זה והיה שם אחד שמאוד רצה לדבר, הוא הצביע בכל כוחו: ´יש דבר שעד היום לא עשיתי כי התביישתי, אבל אם אעשה את זה זה יהיה מעולה – מלחמת כריות!´



הדרכת החזון איש – קלות ראש!

החזון איש (!) אומר: "בין איש לאשתו, בימים המותרים, הרבה יותר חשוב קלות ראש מכובד ראש". כך אמר החזון איש. פעם סיפרתי את זה לאמא שלי, והיא אמרה לי שזה שולחן ערוך מפורש. שאלתי אותה איפה זה כתוב, והיא הסבירה שהיא לומדת עם כלות הכנה לחתונה ואומרת להן: תסתכלו טוב מה כתוב בשולחן ערוך שאסור לעשות בימים האסורים, ותעשו אותם בימים המותרים. למה? כי כנראה אלו דברים שגורמים קרבה. מה כתוב שם? "ולא יקל ראש עמה", סימן שצריך להקל ראש בימים המותרים. זה פשט שולחן ערוך.



איך זה עובד?

כלי חשוב: כשיושבים וכותבים כאלו דברים יוצאים באמת דברים נפלאים, יחד עם זאת חשוב לדעת שיש כללים איך מקריאים: ראשי התיבות שלהם הם קש"ב – קליטה, שיקוף ובירור. כלומר בן זוג אחד קורא, והשני מהנהן או מהמהם, זהו! הוא בקליטה בלבד ואסור לו לעשות משהו אחר. אחר כך הוא משקף ומספר מה הוא שמע ופעמים רבות הוא לא קולע מיד ולוקח זמן לדייק את הדברים ויש לעשות זאת בנחת. אחר כך בוררים את העיקר - "אתה יודע, כשאמרת את זה פתאום הרגשתי משהו, אולי תרחיב קצת". ככה מעמיקים בדברים הטובים.

כלי אחרון: יש רשימת שאלות על כל אחד מהסעיפים האלה, אלו שאלות חשובות שממש פותחות ומוליכות אותנו רחוק וגבוה. לקחתי משפט שנאמר, למשל ´מלחמת כריות´. עכשיו אני שואל את עצמי, ´אם אני אעשה מלחמת כריות, איזה כישרונות חבויים זה יפתח´? שואלים את השאלה, וצריך לכתוב ארבע או חמש תשובות. המומחים אומרים שבין ארבע לשש זה האופטימום, לא פחות מארבע ולא יותר משש. ממשיכים הלאה: ´איזה אופקים חדשים זה יפרוס בפניי´? ואחרון חביב שהוא עמוק מאוד: ´איזה כאבים נושנים זה ירפא בתוכי´? כלומר, הלכתי ועשיתי מלחמת כריות, או פתקית של אהבה, או אפילו יישבתי מחלוקת בינינו אם נוסעים להורים או נשארים בבית. אם נישאר בבית מה זה יעשה לי, איזה אופקים זה יפתח בפניי, והכי חשוב: איזה כאבים נושנים זה ירפא בתוכי. אחרי שאני מוצא אותם בתוכי ואני משתף את בת הזוג, אני ´תקעתי את מחשבתי בדברים המעוררים את האהבה´, והעפתי את הזוגיות קדימה.

אתה לא מצליח להיכנס עם הניק של המחשב בפל'?

תודה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.