מצב הזוגיות היום דומה לאנורקסיה חמורה - מגפה מערכתית של אנורקסיה לזוגיות. אני מדבר הן על תקופת טרום החתונה, והן על שלום הבית אצל זוגות נשואים. הבעיה מופיעה בכל הציבורים, ברמה גבוהה או גבוהה יותר.
מדוע בחרתי לדמות את הצרה הזו לאנורקסיה? אנורקסיה היא מחלה קשה, לעתים קטלנית (!), שבה החולים מאבדים את התיאבון, לא חפצים לאכול והולכים ומרזים.
איך זה קורה לאנשים? לאנורקטיים ישנה טענה צודקת כלפינו ´האוכלים´. לדבריהם האוכל הוא הדבר הכי מאוס וגועלי שאנחנו מתעסקים בו במשך היום. כשחושבים על אוכל בצורה כזאת, אין צורך לדמיין איך הוא נראה לאחר הלעיסה... אפילו קודם, העיסוק שלנו במזון הוא מוזר. באיזה שהוא מקום יש לנו דחייה מסוימת כלפיו. רוב האנשים (ובוודאי הנשים...) יימנעו מלאכול אוכל שהיה בצלחת של אדם אחר, אף אם לא נגע בו. מדוע? האנורקטיים צודקים. יש משהו מאוס באכילה ואוכל.
למה לאכול?
מדוע אם כן איננו אנורקטיים? זאת שאלה טובה והתשובה היא שהקדוש ברוך הוא ברא בכולנו מנגנון טבעי, חזק, תקיף ומנצח שמתגבר על הבחילה הטבעית שיש לנו מהעיסוק המאוס בעניין המזון – וזה הרעב. אנחנו פשוט רעבים! ובגלל שאנחנו רעבים, האהבה מקלקלת את השורה ומוחקת את הדחייה הטבעית. ככה זה עובד. ומי שאין לו תאבון, בקלות חש דחייה מאוכל.
למה אנשים מאבדים את התיאבון? מה גורם לאנורקסיה? זה יכול להגיע בכל מיני הקשרים – דיכאון, חוסר ערך עצמי, בעיה בתדמית האישית, במראה, בתפיסת המקום בעולם, ועוד כהנה וכהנה דברים שמהווים רקע, ומה שקורה בפועל זה דבר מרתק: מנגנון הרעב נחלש מאוד, ואילו הדחייה מהאוכל מתגברת. במצב שנוצר - האדם פשוט לא מסוגל לאכול!
רעבים לאהבה
ובחזרה לזוגיות - כולנו יכולים להבחין שהזוגיות תובעת מהאדם משהו שהוא יותר מכל מערכות היחסים שיש בעולם, גם מן המורכבות והקשות שבהן. ההתגייסות הנדרשת כדי להסתדר טוב עם בן/בת הזוג היא עצומה, עלינו לצלוח עלבונות כבדים מהמוכר לנו ביחסים אחרים, הדברים נוגעים לנו במעמקי המעמקים שלנו, היכולת לבוא ולבקש סליחה, ללכת לקראת, לדעת להרפות מהעמדה שלי, ההצלחה לראות את הדברים מזווית אחרת – כל אדם נשוי מבין בדיוק על מה אני מדבר.
אז הרווקות כמו האנורקסיה באה ואומרת לנו – הי חבר´ה לאן אתם הולכים? זה אמבוש! אתם יודעים איזה מאמצים זה דורש?! והם צודקים לגמרי, זאת האמת לאמיתתה. אז למה באמת אנחנו הולכים לזה? והתשובה היא, גם כאן – כי יש לנו תיאבון בריא וטבעי, יש לנו צורך בזוגיות, ברוך ה´. הצורך הזה גובר על כל משאבת הכוחות שהזוגיות דורשת מאתנו.
הקשבה עצמית מרובה
שורש המגפה הזו, לפי דעתי, נעוץ בכך שאנחנו נמצאים בדור שהפרטיות, האגו והאינדיבידואליות תופסים מקום מאוד חריף בתקשורת, בתרבות ובאידיאולוגיה. התרבות הזאת משפיעה המון על כל מי שמתבגר בתוכה, חלקם במודע וחלקם ללא. היום כל אדם מאוד מאוד קשוב לעצמו, ולכן הוא עלול להתקשות יותר ויותר לעסוק בזולתו, להשקיע בו, להציב אותו כמקום גבוה מאוד שעליו נדרש ממני לשלם מחירים. קשה לי ללכת לקראת הזולת, אפשר לקרוא לזה ´שנאת האחר´ אם תרצו...
האנורקסיה הזו גורמת כמה דברים: היא מייצרת קושי גדול לפני הנישואין. המון בנים ובנות נפגשים ברוך ה´, אך מפני שהם מאוד מאוד קשובים לכל קו דק של אפיון האישיות, והצביון המאוד מאוד בהיר ומאוד מאוד מפוקס ´מי אני´ – רבים מגיעים במהירות להסברים משכנעים עד כמה הצד השני שונה ממני מהותית בכל כך הרבה דברים. והם צודקים! תמיד זה כך. אפשר לבוא לכל זוג שנשוי באושר ולהסביר להם באותות ומופתים שהם לא מתאימים בכלל, כל אחד הוא הרי עולם ומלואו! כל מגשר יודע על כמה הרי חושך צריך לעבור כדי להפגיש שני אנשים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר להכניס אותם לשותפות כל כך עמוקה לכל החיים.
המבנה הנפשי הזה יוצר גם מכה קשה לזוגות נשואים, עד כדי גירושין או נישואין אומללים.
בשורה טובה!
לאנורקסיה הזו יש בשורה טובה מאוד עבורנו. הזוגיות הישנה, שהתבססה בעיקר על פלא, הולכת ומתפוררת ומאפשרת לזוגיות חדשה לצמוח. עדיין יש מקומות וקהילות שהקשר בין איש לאשתו נוצר פחות מבחירה ויותר כ"מצוות אנשים מלומדה”, כפי שהיה קיים במשך דורות רבים, ולמרבה הפליאה זה עבד. זו בעצם אהבה שמבססת את הקשר בין בני הזוג על קשר טבעי הדומה לקשר עם ההורים ועם הילדים והאחים. במקומות שנוהגים כך יש היום הרבה פחות בעיות כי האנורקסיה לא יכולה לפרוח במקום שהכל עובד טבעי ללא בחירה. התרבות של הפרט היא המדמנה שעליה כל האנורקסיה פורחת ומתגברת.
אלא, שבמעמקיה של המודעות והפרטיות אנחנו בעצם מקבלים הבטחה נפלאה – כי אנחנו רוצים זוגיות בוחרת, ערה, חופשית ואוהבת לאורך כל הדרך שאיננה חיה וממשיכה בגלל הכרח. הקשר עם ההורים יכול לדעת עליות ומורדות, מריבות והשלמות, אך הוא איננו נתון לשינויים. לעולם. מערכת יחסים זו נמצאת בתוך הכרח גמור, ללא גירושין או היפרדות מהותית. גם בן שחלילה מסוכסך עם הוריו – מחויב לשבת עליהם שבעה, ואילו בני זוג גרושים לא מחויבים כלל באבלות זה על זה, על פי התורה הקשר בין איש לאשה אינו מגיע רק מתוך הכרח. היה פעם סיפור על כמה בנות שהיה הכרח בבחירת בני זוגן – בנות צלפחד. הן היו חייבות לבחור מישהו מתוך השבט, אך ראשית התורה מדגישה שלמרות ההגבלה הזאת "לטוב בעיניהן תהיינה לנשים´´ – זה חיוב מהתורה! הנישואין צריכים להיות טובים לי, ואם לאו – ניתן לפרק את החבילה. למה? כי הנישואין יימשכו רק אם טוב בהם לשני הצדדים.
פעם נישואין היו חובה חברתית פשוטה, אי אפשר היה לא להתחתן, זה היה נחשב משהו זר ומוקצה כמעט. להתגרש גם כן היה שוד ושבר. לא שלא היו דברים כאלה, אבל אלו היו יחידים, כמו שמצורעים היו יחידים. היום בחברות רבות, מי שלא מתגרש פעמיים שלוש שואל את עצמו ´מה קורה איתי, משהו לא בסדר´. ספריות שלמות מלאות מבעיות אלו, ורבים מתפרנסים מהם... אבל הבשורה הטובה היא שהמציאות הזאת מלמדת אותנו, בדרך לא קלה, זוגיות ערה, בוחרת, חופשית ואותנטית.
מצווה מספר 1
כבר אמר הלל, ואחריו רבי עקיבא כי מצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא עיקר כל התורה כולה. האר"י הקדוש מוסיף, שעיקר המצווה היא בין איש לאשתו. לפי זה ´שלום עושים עם אויבים´ היא תפיסה מבולבלת. ולהפך - ככל שהמעגל קרוב יותר הוא יותר חשוב ועניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת, ובת הזוג קודמת לכל אחד. לפני ההורים, לפני האחים, לפני כולם. "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". אין קרבה יותר עמוקה מזו, ולכן העיסוק בתחום זה הוא עיקר מה שהתורה דורשת מאיתנו. קיום מצוות בלי כוונה הוא אמנם גם טוב, אך הכוונה מאוד מועילה, כל מי שעוסק בלחתן רווקים או בהשבחת הזוגיות – צריך להגיד ´לשם יחוד´. כעסים או העלבות בתוך הבית הם מכאיבים ואסורים מהתורה, ואילו האהבה היא חובה, אנו מצווים בה!
לשון הטוב
חלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך", על פי פסק הרמב"ם, הוא "שיספר בשבחו". אנחנו מדברים הרבה על לשון הרע, אבל יש גם לשון הטוב. הזוהר הקדוש אומר דבר נפלא: אם לאדם היה לשון הטוב להגיד על מישהו והוא לא אמר, זה יותר גרוע ממי שאמר לשון הרע. זה מה שקרוי בעברית היום ´לפרגן´. לא מצאנו ולא שמענו שמישהו בא להתלונן על עודף שבחים ופרגון מבן או בת זוגו, אי אפשר להגזים, פרגנו חופשי עוד עוד. ותזכרו את הלל הזקן ורבי עקיבא – כל פרגון זה מצוות עשה מדאורייתא.
בעיית המובן מאליו
דברי הרמח"ל המפורסמים בראשית מסילת ישרים מתארים בעייה שהיום מוכרת מאוד לפסיכולוגים: יש משהו שאני מכיר, אני יודע אותו, הוא ברור לי לגמרי, ומשום מה אני מתעלם ממנו.
כל פעולות האדם נחלקות לשני סוגים: פעולות רצוניות בחיריות ופעולות אוטומטיות. כשאדם יושב לאכול מרק לארוחת ערב, ולוקח כף מרק ומקרב אותה אל הפה, כל אלו פעולות רצוניות, הוא היה יכול שלא לקחת את הכף, לא לקרב אותה וכו´. עד הבליעה הכל בחירי, אבל מרגע שזה עבר את בית הבליעה האדם עושה עוד פעולות רבות שהן אינן בחיריות אלא אוטומטיות. עד כאן פשוט, כי כשמדובר על אכילת מרק, כל ילד מבין מה אוטומטי ומה בחירי. אבל בעניינים הנפשיים אנחנו מייחסים בטעות להרבה פעולות בחיריות תכונות אוטומטיות ואז אנחנו טוענים כלפי עצמנו, בלא מודע, שהמצב כלל לא תלוי בבחירה שלנו.
לא דולק לי
לדוגמה: רבים מעריכים מאוד מישהו שמאוד מאוד אוהב את ה´ יתברך, הם מביטים כיצד הוא בוער באש של אהבת ה´, ואולי מקנאים בו, אבל סבורים שאין להם מה לעשות בקשר לזה, באמת אשריו שהוא זכה, ואבוי לי שאני לא.
השאלה היא האם יש צעדים שאני יכול לעשות כדי שאני אהיה לפיד בוער באהבת ה´? שאלה גדולה. והתשובה פשוטה: כשהתורה מצווה "ואהבת את ה´ אלוקיך", היא סוברת בפירוש שיש מה לעשות. אהבת ה´ איננה תהליך אוטומטי! מדוע טועים בזה? כי כאשר אנחנו חשים אהבה עזה פתאום - החוויה היא כל כך חזקה וגדולה מאיתנו, היא לא באה ישירות מהחלטתנו, ולכן ניסיון החיים שלנו טועה בהבנת מצוות האהבה, היראה והדבקות. כולם יודעים שאלו מצוות הכי חשובות, אך שוגים לסווג אותן בתחום של האוטומט. אם אצלי לא דולקת אש האהבה, אז חבל.
עד כאן לגבי אהבת ה´. באהבה לבן או בת הזוג - המצב חריף לאין ערוך. למה? כי במקום שרגילים לבסס קשר על פגישות ותחושת ביטחון בקשר, מחכים שיגיע ´קליק´, ומגיע ´קליק´ והוא לא מגיע בהזמנה מדויקת, וגם נעלם בפתאומיות. זה מתאים למה שחושבים על אהבה, שהיא אוטומטית, באה והולכת ואין לנו מה לעשות. אם ניקח זוג שעומד להתחתן מחר, הם מאוהבים עד קצות האצבעות, ונציע להם עסקה פשוטה: אנחנו מבקשים חמש דקות שתשנאו אחד את השני. אתם מקבלים אחר כך מליון דולר. יצליחו? אין שום סיכוי! זאת דוגמה לטעות הנפוצה שמתייחסת לאהבה כמערכת אוטומטית. הנה לזוג הזה אין שליטה על הרגשות והתחושות שלו. אז אם אני נשוי שנה, או חודש, או יומיים, ופתאום זה עבר לי... אין מה לעשות. אני יכול אולי להתנהג יפה, להיות בעל מידות טובות, אבל אני לא יכול להתאהב, זה לא יעבוד. ככה נדמה לאנשים.
חייבים להדליק
אך כשם שאמרה התורה "ואהבת את ה´ אלוקיך" היא גם אמרה "ואהבת לרעך כמוך", בשתי אהבות אלו יש צעדים שאתה יכול לעשות, ועל כן אנו מצווים ומחויבים לעשותם. משפט אחד של הבעל שם טוב מסכם את זה בבהירות מופלאה "עיקר המצווה לתקוע מחשבתו בעניינים המעוררים את האהבה". בידך לבחור על מה לחשוב! אם תתקע את המחשבה, תהיה נטוע שם עמוק, האהבה תיוולד. בים האהבה יש גלים, היא גועשת ובלתי צפויה, אך אם תתקע את מחשבתך מובטח לך שהים יתחיל להכות את גליו לכיוון הנכון.
זה עובד?
יש טכניקה חביבה של טיפול זוגי שבה מושיבים את שני בני הזוג והמטפל אומר להם: אני זבוב על הקיר, בשבילכם אינני כאן בחדר. דברו אחד עם השני, תסתכלו אחד על השני בעיניים וכל אחד יספר לשני את הפרט הבא: ´מתי החלטתי שאני רוצה שאתה תהיה בן הזוג שלי, באיזו סיטואציה זה היה´. הפלא הוא שרוב האנשים לא יודעים מתי בני הזוג שלהם החליט. בהמשך מבקשים לספר ´איזה מחשבות עברו לך בראש באותה שעה´? ובנוסף, ´מה היו הרגשות שלך אז´? את כל זה תספר לבן הזוג. פעמים רבות בפגישה כזאת יש פתאום חשמל בחדר, כאן ועכשיו הם כאילו החליטו להתחתן, זאת התחושה. למה? כי הוא התחיל לתקוע את מחשבתו בדברים שבהחלט מעוררים אהבה. הוא נזכר באותם רגעים, באותן מחשבות, ובעיקר באותם רגשות של אהבה.
עשיתי את התרגיל הזה לזוג שהיו אצלי פעם לאחר שהחליטו להתגרש, ואכן בסוף התגרשו, אבל באותם רגעים הם הוצפו ברגשות אהבה ושניהם זלגו דמעות. האהבה התעוררה, כי אפילו במקרה קיצון של גירושין, אנחנו כן שולטים על האהבה ויכולים לעורר אותה. כל שכן בזוגיות בריאה.
כמובן שכזאת התעוררות היא רק התחלת דרך, ולא פיתרון לבעיות, אך זה מוכיח עד כמה שגויה התחושה הקשה שאומרת לנו כל פעם, ובעיקר כשאנחנו נעלבים - ´אין לך מה לעשות´. במצבים קשים כאלו (וכל מי שעבר עלבון בתוך הבית יודע עד כמה הכאב אז צורב...) עיקר המצווה היא לתקוע מחשבתו בדברים שמעוררים את האהבה. זה העיקרון, ובהמשך ניתן בעזרת ה´ כלים איך מעוררים את האהבה.
כתבה ב"קרוב אליך"בסדר גמור
חלק ב'בסדר גמור
בשבוע שעבר דיברנו על חשיבות ההכרה כי מצב הקשר בזמן השידוכים ובציפייה ל´קליק´, וכן מצב שלום הבית לאחר הנישואין – תלוי במידה לא מבוטלת בידינו! כן, אפשרי לעורר את האהבה! הזכרנו את עצת הבעל שם טוב "יתקע מחשבתו" וסוף האהבה לבוא. ועכשיו נדבר על כלים, איך עושים זאת?
בשביל מה ירדת למגרש?
ראיתי פעם ספר ששואל מדוע זוגות נפגשים לדייטים ולא יוצא מזה כלום? בעיניי זה נכון לפני החתונה ונכון גם לאחריה. כדי לענות הוא מתאר שני שחקנים שרוצים לשחק טניס. יש מגרש ענק, יש שם טריבונות, יש כיסא לשופט בין המדרגות, יש רשת באמצע הדשא, הכל מוכן. באים שני אנשים, יורדים למגרש במדרגות, מגיעים לכיסא של השופט ומתיישבים. נשמעת שריקת פתיחה אבל אין אף אחד על המגרש! הזמן עובר, יש שריקת סיום, והתוצאה היא אפס אפס... כך, הוא אומר, נראים דייטים! גם חיי הנישואין לפעמים נראים כך, ימי ההולדת שלנו, ועוד הרבה דברים. אם אדם מגיע למפגש כשופט, בלבו הוא אומר ´נראה מה יהיה´, ´אם זה ימצא חן בעיניי אני אלך על זה, ואם לא אז לא´, כאשר שניים באים ויושבים בעמדה הזאת, אז מה קורה ביניהם? כלום. הקשר שלנו הוא אפס אפס, אז מה המסקנה? ברור. כלום...
אולי חריף, אך חייבים להודות שיש בדבריו יותר מקמצוץ של אמת.
הוא מספר שהוא פסיכולוג וטיפל באנשים שלא מצליחים להתחתן. ´´צללתי אתם לתוך האישיות, הכרתי להם כל מיני מחוזות בתוך עצמם, יצאנו לטראק פנימי, נופים מדהימים, ככל שהדרך מתארכת הם הכירו את עצמם יותר, אבל הסיכויים שלהם להתחתן בעצם ירדו ולא עלו... גיליתי שהם באו לקנות סחורה אחת, ומכרתי להם סחורה אחרת, אמנם מרתקת אבל מרחיקה מהיעד. לכן זרקתי את הפסיכולוגיה וחיפשתי כלים אחרים. הבנתי שהכלי המרכזי הוא להפוך את השופטים לשחקנים!”. ללמוד איך לעשות מעשים, להגיד דיבורים, להתנהג התנהגויות שיעוררו קשר, גם לפני החתונה וגם לאחריה. אפשר לבוא לפגישה או ליום נישואין ולחשוב ´מעניין מה יהיה הפעם´, או להחליט ´הפעם זה יהיה אחרת, ומה אני עושה בשביל כך´.
המעטפה העלומה
יש רעיון מדהים שראיתי אותו בתחום אחר ותרגמתי לנושא שלנו, אדגים זאת מצד האישה למרות שכמובן הדברים נכונים לכולם: נגיד שאת מגיעה הביתה ורואה בתיבת הדואר מכתבים. אחד מהם הוא מכתב מכובד, מרשים ביותר, רחב וגדול ובמעטפה יוקרתית. את מוציאה את המכתבים וכמובן שולפת אותו ראשון, הוא כתוב בשפה זרה, ויש בו סמל זהב מרשים ביותר. את פותחת את המעטפה וכתוב שם באנגלית ובעברית את אותו הדבר: אנחנו, וועדת פרס נובל, החלטנו לפתוח השנה אפיק נוסף של הפרס, והחלטנו לתת פרס על זוגיות טובה. ההחלטה היא לא לחפש סיפורים הרואיים ויוצאי דופן, אלא דברים פשוטים וכנים מחיי היום יום, שמבטאים זוגיות עמוקה, מאירה וטובה. אנחנו שמחים לבשר לך שבעלך זכה בפרס (וואוו, תחושה מרוממת ומבלבלת כאחת). מטבע הדברים, בטקס חלוקת הפרס תהיי את זאת שנושאת את הנאום המרכזי שמסביר למה הוא קיבל את הפרס. הואיל ועשרות מיליונים יצפו בטקס בשידור ישיר - אנחנו מבקשים שתשלחי לנו מראש את נוסח הנאום שלך. אנחנו מבינים שאולי את לא נואמת גדולה, אבל אנחנו מעריכים שתשמחי לכבד את המעמד הזה, שיספר למה בעלך זכה בפרס נובל לזוגיות טובה. עד כאן.
הכתיבה מגלה בך פנינים!
ובכן, תנסו פעם לשבת ולכתוב נאום כזה. אם מפלס האהבה לא עולה, אני מבקש מהמארגנים פה להחזיר לכם את הכסף. זה בדוק ומנוסה, וזה חייב לעבוד. תחילת הכתיבה לפעמים קשה, סיפר לי מישהו ששמע את התרגיל בשיעור, הם יצאו לנופש של ארבעה ימים, בלי טיולים ובלי נוף, רק לקחו עטים וישבו לכתוב, ארבעה ימים! "אלו היו ארבעת הימים המאושרים בחיינו!!” הוא אמר לי, "על המכתב הראשון ישבנו כמעט יום שלם”.
יפה. השקעת, כתבת, שלחת. עוברים שבועיים, את מגיעה הביתה ושוב יש מעטפה, ושוב בכתב שוודי. את שולפת את המעטפה, וכתוב שם כך: "אנחנו מעריכים את הנאום שכתבת, הוא נתן לנו תחושת ביטחון שהבחירה בבעלך הייתה מדויקת ´בול´. הרושם שלנו כל כך חזק ולכן אנו מעזים לבקש ממך עוד בקשה, שתישמע אולי מוזרה אבל מקווים שתכבדי אותה ותשקיעי: אנחנו מבקשים ממך לכתוב שוב את הנאום והפעם באופן עמוק יותר, משובח יותר. העותק הראשון באמת מרשים, ודווקא בגלל שהתרשמנו כל כך לטובה אנחנו חושבים שזה יהיה מאוד משמעותי לאנושות כולה(!!!) שתכתבי שוב, עמוק יותר".
יותר עמוק בבקשה
את יושבת מתוסכלת, זה לא פשוט, אבל מאותגרת מאוד. את מנסה לכתוב את זה שוב. אמרו לך לכתוב ממקום יותר עמוק, ואת חושבת ´מה זה מקום יותר עמוק´. את משרבטת משהו, עוד קצת, פתאום משהו מאיר לך, את מתרכזת. יש לנגד עינייך את הקודם, אז זה קצת יותר קל, אחרי יומיים של עבודה, את אומרת וואו, מזל, באמת זה הרבה יותר טוב. את שולחת.
שבועיים עוברים ואת מקבלת עוד מעטפה. הם כותבים לך: האמת היא שהיה לנו וויכוח עז האם לבקש ממך עוד מכתב, אבל כשקיבלנו את הנאום החדש כולם הודו שהיה טוב שביקשנו. ודווקא בגלל זה אנחנו מעזים עוד פעם ומבקשים, מבטיחים שזו פעם אחרונה, אם אפשר שתצללי למקום הכי עמוק שבתוכך ותכתבי למה בן הזוג שלך הוא האיש הכי מתאים לקבל את הפרס.
עשיתי תרגילים כאלה לקבוצות, ביקשתי מהם לכתוב עוד פעם ועוד פעם. ביקשתי מהם אחרי זה שכל אחד ישים את שלושת המכתבים לפניו, ויסמן לעצמו בעט את המשפט הכי משמעותי שהוא כתב. ואז אני שואל: מי מוצא את המשפט הכי משמעותי שלו במכתב הראשון? ארבעה אחוזים מרימים ידיים. אני שואל: מי מוצא את המשפט המשמעותי שלו במכתב השני? חמישה עשר אחוזים מרימים. שמונים אחוזים מרימים ידיים במכתב השלישי. למה? זה ממש מדהים. כשאומרים לנו ללכת עמוק יותר אנחנו באמת הולכים יותר עמוק. תנסו!
להעמיק ולא לשקוע
כשאדם "תוקע את מחשבתו בדברים המעוררים את האהבה”, ואני לא מכיר שני כלים שיותר טובים מנייר ועט כדי לתקוע את מחשבתו, יש לזה פירות. במקום לטפל בכל מיני בעיות, אנחנו עסוקים בלהעיף את הנישואין שלנו קדימה, בלי להתבוסס בבוץ הבעיות.
כלי נוסף – כל אחד לוקח דף וכותב בו מהן הסיבות שגרמו לו להתחתן, מה חשבתי, מה הרגשתי באותה שעה. אחרי שביררנו טוב מה היה לפני החתונה, ומעוררים שוב את הרגשות השמחים ההם, פורצים הלאה אל אחרי החתונה ושואלים עוד שאלה: איזה דברים גילית על אשתך אחרי החתונה שלא העלית על דעתך לפני? התגליות שאנשים מגלים פתאום הן חזקות ומדהימות.
מפתחות לתהליך
אני רוצה להמשיך הלאה, ולתת כאן רשימה של שאלות, שכל אחת מהן היא מפתח שיכול לפתוח שער נפלא שמסייע לתקוע את המחשבות ולעורר את האהבה, להעיף את הזוגיות קדימה. דוגמה לשאלה מעניינת של שחקן ולא שופט: מה אני יכול לעשות כדי להיות קרוב יותר לבן הזוג שלי? אצלנו למשל, אני ידעתי לעשות הרבה דברים בבית, ועזרתי לא מעט. עם הזמן, ככל שהעומס בחוץ גדל ירדו ממני עוד ועוד עבודות בבית. נשארתי רק עם מעט מאוד עבודות כמו קניות לשבת אצל הירקן, ליד הישיבה. יום אחד שאלתי את עצמי ´איזה דבר אם אתה תעשה אותו - תרגיש יותר קרוב´. ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה. אמרתי לעצמי ´שמע, מזמן לא שטפת כלים´. בשבתות אני עובד קשה, כי בדרך כלל הראש שלי שקוע בשיעור. אמרתי לעצמי ´תשטוף כלים אחרי הארוחה, אל תגיד מילה, אמור אפס ושטוף כלים´. שטפתי כלים, ותוך כדי הרגשתי איך הלב שלי מתרחב, הרגשתי טוב. אבל צריך לבחור דברים שעושים רק מדי פעם, אחרת זה לא יעבוד... יש המון דברים מפתיעים שאם אנחנו עושים אותם אנחנו מרגישים קרוב. מי שיחשוב עם עצמו יגלה דברים משמעותייםשיכולים לקדם אותו.
ועכשיו יש שאלה יותר חשובה, ´איזה דבר שאעשה יגרום לבן או בת הזוג שלי להרגיש יותר קרוב אליי´? שאלה נפלאה נוספת: ´מה עד היום לא עשיתי בבית, בזוגיות, בגלל שלא היה לי אומץ, הייתי נבוך או לא חשבתי על זה, אבל אם הייתי עושה את זה היה מעולה´? בסדנה אחת שאלנו את זה והיה שם אחד שמאוד רצה לדבר, הוא הצביע בכל כוחו: ´יש דבר שעד היום לא עשיתי כי התביישתי, אבל אם אעשה את זה זה יהיה מעולה – מלחמת כריות!´
הדרכת החזון איש – קלות ראש!
החזון איש (!) אומר: "בין איש לאשתו, בימים המותרים, הרבה יותר חשוב קלות ראש מכובד ראש". כך אמר החזון איש. פעם סיפרתי את זה לאמא שלי, והיא אמרה לי שזה שולחן ערוך מפורש. שאלתי אותה איפה זה כתוב, והיא הסבירה שהיא לומדת עם כלות הכנה לחתונה ואומרת להן: תסתכלו טוב מה כתוב בשולחן ערוך שאסור לעשות בימים האסורים, ותעשו אותם בימים המותרים. למה? כי כנראה אלו דברים שגורמים קרבה. מה כתוב שם? "ולא יקל ראש עמה", סימן שצריך להקל ראש בימים המותרים. זה פשט שולחן ערוך.
איך זה עובד?
כלי חשוב: כשיושבים וכותבים כאלו דברים יוצאים באמת דברים נפלאים, יחד עם זאת חשוב לדעת שיש כללים איך מקריאים: ראשי התיבות שלהם הם קש"ב – קליטה, שיקוף ובירור. כלומר בן זוג אחד קורא, והשני מהנהן או מהמהם, זהו! הוא בקליטה בלבד ואסור לו לעשות משהו אחר. אחר כך הוא משקף ומספר מה הוא שמע ופעמים רבות הוא לא קולע מיד ולוקח זמן לדייק את הדברים ויש לעשות זאת בנחת. אחר כך בוררים את העיקר - "אתה יודע, כשאמרת את זה פתאום הרגשתי משהו, אולי תרחיב קצת". ככה מעמיקים בדברים הטובים.
כלי אחרון: יש רשימת שאלות על כל אחד מהסעיפים האלה, אלו שאלות חשובות שממש פותחות ומוליכות אותנו רחוק וגבוה. לקחתי משפט שנאמר, למשל ´מלחמת כריות´. עכשיו אני שואל את עצמי, ´אם אני אעשה מלחמת כריות, איזה כישרונות חבויים זה יפתח´? שואלים את השאלה, וצריך לכתוב ארבע או חמש תשובות. המומחים אומרים שבין ארבע לשש זה האופטימום, לא פחות מארבע ולא יותר משש. ממשיכים הלאה: ´איזה אופקים חדשים זה יפרוס בפניי´? ואחרון חביב שהוא עמוק מאוד: ´איזה כאבים נושנים זה ירפא בתוכי´? כלומר, הלכתי ועשיתי מלחמת כריות, או פתקית של אהבה, או אפילו יישבתי מחלוקת בינינו אם נוסעים להורים או נשארים בבית. אם נישאר בבית מה זה יעשה לי, איזה אופקים זה יפתח בפניי, והכי חשוב: איזה כאבים נושנים זה ירפא בתוכי. אחרי שאני מוצא אותם בתוכי ואני משתף את בת הזוג, אני ´תקעתי את מחשבתי בדברים המעוררים את האהבה´, והעפתי את הזוגיות קדימה.
אשריך שהבאת את חלק ב אבל הוא ארוך.....נפש חיה.
"מאוד ארוך" זה יחסי..שם קצוץ
נכון. היי, בעצם לא שואלים את מה ששאלתי קודםנפש חיה.
אני לא תמיד עוקבשם קצוץ
שאלתי פה אם אתה ושם קצוץ 505 זה אותו כינוינפש חיה.
הוא פעם כתב שכן.. שאחד זה מהמחשב ואחדמהפלא''לב טהור:)
יפה(:שם קצוץ
מה שלב טהור אמרה ושאני לא מצליח לסדר את זהשם קצוץ
מה אתה לא מצליח לסדר?ברגוע
אתה לא מצליח להיכנס עם הניק של המחשב בפל'?
כן אבל עכשיו סידרתי אני חושב..בסדר גמור
יפה מאוד נהנתי לקרואמקום בליבי
יפה מאד, נקודה מענינתעלומה!
תודה
..זית שמן ודבשאחרונה
ראיתי עכשיו זוג בדייטהפי
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
ביטקוייןמשה
זה באמת מקום לרחף בו.
כמה קשה לומר קר לי?בחור עצוב
בנות תמיד צודקות ובנים תמיד טיפשים וחסרי תשומת לבצדיק יסוד עלום
כדאי שיהיה תשומת לב מצידוארץ השוקולדאחרונה
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
איך עוברים את הפגישה השנייה?אביעד מילוא
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
💁🏻♂️אבטיח ברזילאי
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
זה לא שאין איתי אווירה נעימהאביעד מילוא
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
מחזק אותךאבטיח ברזילאי
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה 
יוצאים עם בחורות בשלות יותר…מבולבלת מאדדדד
^^^ארץ השוקולד
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
כפי שכבר אמרובחור עצוב
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
משקיעים יותרהפיאחרונה
קניתי לה מתנה קטנה, מה לכתוב בפתק?אני הנני כאינני
..שפלות רוח
לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?
ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.
משו משמחניצן*
אין כמו מילים על נייר כתוב
תתן לעט להוביל
...advfb
בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה
מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר
איזה, בהצלחה רבה
אולי משהו בסגנון כזה?נקדימון
תלוי בשלב לדעתיארץ השוקולד
ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.
אתה מדהים בכל מקרה
בהצלחה!מבולבלת מאדדדד
לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"
אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…
ברור לכתובהפיאחרונה
משפחה פחות דתייה בדייטים.יובללל
חבר'ה אני צריך ייעוץ.
אני די חדש בעולם הדייטים. לא מזמן הציעו לי מישהי שאני מכיר מלפני כמה שנים כשעבדנו ביחד לתקופה מסוימת. אני יודע שהיא בעלת אישיות מיוחדת ובעלת מידות, ולפי מה שהבנתי מחברה שלה היא גם התקדמה יותר מבחינה תורנית (צניעות כמובן וכו).
אבל בסוף, למרות שהיא כן נשמעה לי כיוון טוב, החלטתי לא ללכת על זה בגלל המשפחה שהיא באה ממנה. היא באה ממשפחה חוזרת בתשובה, אבל לא כל כך חזקים בדת, כמה אחיות חילוניות וכו. וזה דבר שהפחיד אותי להיכנס אליו. אני רוצה שאישתי תהיה אישה מאוד תורנית (ואני גם משתדל להיות כזה), וזה לא כל כך היה נראה לי הכיוון.
אני מאוד חושש שאולי איבדתי פה משהו טוב, אבל מה לעשות? הרגיש לי שזה מורכב לי מדי!!
מה דעתכם? כמה משקל לתת לדבר כזה?
יש מצב שאיבדת. אבללגיטימי?
א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.
האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'
ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.
ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...
א. מאוד מסתייג מהביטוי הזהadvfb
מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה?
בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.
כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.
גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.
לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.
תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.
לא זוגיות, אבל בהחלט שזה מרכיב חשוב בולגיטימי?
בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
כלומר,
אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:
לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?
האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?
האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?
האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?
האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?
כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.
בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)
מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.
אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...
באמת לא טוב להכנס לפנטזיות וחלומות ורודיםadvfb
זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.
זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.
לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.
נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.
לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.
כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..
לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.
שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.
מה זה משנה מאיזה משפחה היא באה?תוהה לעצמי
סליחהיובללל
לא יוצר חיכוכים בכללתוהה לעצמי
את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.
ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.
לא יודעתהפיאחרונה
בערך איך שאתה מתמודד עם החיים
או שזה זר לך
לגיטימי אבלזיויק
תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...
תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..
..יובללל
נכון ולכן נשאר פה עניין האופיזיויק
אני חושב שיש לתת משקל למשפחה.אדם פרו+
לאו דווקא רק בפן התורני.
לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת
בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה
מאשר היא.
אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי
אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון
עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה
שהיה בבית שממנו באה.
אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה
אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.
אבל גם לפי המקורות,
כתוב בשולחן ערוך לישא
בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.
המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.
וגם אם החליטה לשנות כיוון
מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף
תזכר במנהגי הוריה.
אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי
וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה
אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים
ולא כאלה חזקים.
מה דעתכם?
מענייןיובללל
יש כאלה שחשוב להם יותר ויש כאלה שפחות חשוב להםadvfb
תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.
תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.
המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות
חשוב שתקרא את זההמצפה לישועה
יכול להיות שכבר כתבו בדומה
תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.
החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.
תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...
גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.
תראה שיש ביניכם התאמה וכו'
אולי זו אשתך?
ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...
האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.
אנשים קשים זו התמודדות
וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה
בהצלחה וה יתן לך עצה טובה
עונה בתור בעלת תשובההמקורית
שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.
הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.
המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית
נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.
ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה
איזה כיף שענית את התשובה הזאת מהמקום שלךadvfb
חבל לפסול בחורה טובה בגלל המשפחה שלהחושבת בקופסא
אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?
האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.
כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.
אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.
קשרים בעיצוב דעות וההשקפות: איך קשריםחסדי הים
השפיעו על העיצוב השקפות ודעות שלכם בכללי? למדתם פעם משהו מעצב מהמדוייט? פרידה בקשר גרמה לכם לעצב דעות הפוכות?
זה מעניין שבארה"ב יש עכשיו את כל המחלוקת בימין לגבי תמיכה בישראל או דווקא לגנות. יש משפיען אחד ימני שיחסית קיצוני נגד ישראל, והוא מספר שאחד הרגעים המכוננים היה ויכוח עם ופרידה ממישהי שהתחילה בתהליך גירות, ועכשיו היא קשורה לבית הלבן ומשפיעה שם בעד ישראל.
מעניין מה איתכם לגבי השפעה של דעות או ריחוק מהדעות של המדוייט?
יש המון השפעהultracrepidam
כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו
בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק
בהחלט, היו אנשים שהמפגש איתם הוביל אותילגיטימי?
לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.
פחות בדברים פוליטיים...
לדוגמא? גם בעולם הדייטים?בחור עצוב
אצלי זה יותר השפעה במה שמעניין אותיחסדי הים
כןרק נשמה
לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא
וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת
חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו
כןכלה עצבנית
שאלה מקסימהadvfb
לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)
מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.
מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.
בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.
תודה. לי קרה כמה וכמה פעמים שקראתיחסדי היםאחרונה
ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.
זה כואבהפי
להוציא את החנוכיה ולראות שהדברים שביקשת משנה שעברה לא התגשמו .. לחשוב שהתפילות לא נענות לך שנה ועוד שנה ו..
למרות שממש התכוונתי אז אז יותר מזה? אני לא אצליח..להתפלל יותר חזק.
ואז
לחשוב על כמה שהעם הזה עובר והכל מתחבר
ואולי זה הולך לשם ?
גאולה כללית ופרטית
חג שמח
לכל המקווים לישועה לעם למשפחה לכם..
אמן ואמןadvfb
בעז"ה ישועה קרובה ממשית!חסדי הים
מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.
אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".
הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.
הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.
כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.
כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.
ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!
נכון ממשהפי
3>ברוקולי
😶זיויק
ליבי איתך, כואבארץ השוקולד
נכון , יש גם טובהפי
גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד
רק נותר לנו למשוך אותו
מבין?
כן. מבין..בנות מרכלות עלי
אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה
כן, מביןארץ השוקולד
כואב ואמן!! מחזקת ממש.פצלשי"ת
🥺❤️מבולבלת מאדדדד
חנוכה שמח🥰
אמן(:הפי
😢בחור עצובאחרונה
כמה הגבר צריך לדחוף בהתחלה?קופפיו
כמה זה התפקיד של הגבר להחליט איפה ואם ומתי נפגשים. וגם לגבי טלפונים בין לבין כמה זה התפקיד שלו לשלוח הודעה ראשון?
כי אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש, הולך די טוב אבל קצת לא ברור לי הקטע שכל דבר אני היוזם. זה נורמלי או שפשוט אין לה כוח אליי ולא נעים לה לחתוך[זה יהיה מוזר כי הפגישות היו די טובות].
וגם אם כן איך רומזים שזה קצת מפריע לי...
שומעת? כיף לי לקבל ממך הודעה באמצע היוםבחור עצוב
ואו בולהפי
תשאל את הנחשחסדי הים
בגדול זה בהחלט טוב שאתה כגבר היוזם בשלבים הראשוניםדרייב
עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.
אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..
אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.
לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?
לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.
אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.
ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!
אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..
היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.
כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..
מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.
אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.
כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..
קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.
בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע
אפסלגיטימי?
זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.
זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.
אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).
בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.
לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.
כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.
זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.
מה נשאר לו בתור גברהפי
אם קשה לו לשלוח הודעה
יאללה בכיינים
בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון
ככה לפחות בכל שלב הדייטים.
לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .
למה לרמוז שאפשר לדבר?advfb
לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.
אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.
נ.ב -
העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)
לא מסכימה..הפי
הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.
נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?
(זה עקיצה המשפט שלך
מה עם עדינות?
וגם למה להיכנס לזה מראש
אם אפשר להגיד מה בא לך
תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה
או
"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. "
ככה פשוט
אני לא חושבת שהוא התכוון בכלל כעקיצהריבוזום
אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)
ברור שהוא לא התכוון כעקיצההפי
כתבתי את זה מהמותן ויתכן שהניסוח לא טובadvfb
אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.
"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"
זה יותר טוב?
בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי..
וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח
כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.
כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.
תודה על החידוד
זה נשמע כבר אחרת עולם אחרהפי
אם היא מוצאת חן בעיניךמוקי_2020
ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,
אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.
אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב. אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.
זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.
אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.
אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...
ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).
בהצלחה.
נורמלי לחלוטין.אני הנני כאינני
עם זאת!אני הנני כאינניאחרונה
שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).
אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.