אני לא צריך להפיץ אותם

הרי בחג אני לא במודעות עצמית אז מה זה עוזר???

להראות את קדושת העצמיות של יהודי.

גם כשהוא מאבד את דעתו עדיין הוא כל כך יפה.

בחנוכה הגזירה היתה על הנפש, החגיגה בהלל והודאה.

בפורים להשמיד פיזית, הגוף חוגג

לא צריך להשתכר, צריך לשתות. אדרבא, יש שפירשו ש"עד דלא ידע" הוא הגבול

עד כמה מותר לשתות, ולא השיעור המינימלי שצריך לשתות. עד ולא עד בכלל.

אין מצווה לחשוף סודות בחג, אין הלכה כזאת בשום מקום. זה דרוש יפה, אולי

יש פה עניין, אבל זו לא חובה. וצריך לעשות את ההבחנה.

אגב, סודות שלא תרצה לספר - לא יצאו. גם כשאתה שיכור אתה אחראי לרוב מה

שאתה אומר ועושה. זה שאנשים מקיאים ומתנהגים כמו פראים זה כי הם חסרי

אחריות.

אבל אל תאשים את החג.

זה חג כייפי.. כל חג זה פשוט שמחה עצומה...

בכל חג שיש אפשר ללמוד דברים.

(וכל זה אלו דברים שאני אומרת גם לעצמי להתחזק בהם..) אז..

לדוגמא:תחפושות - כמה שצריך להיות אדם אמיתי ולהיות ישר.ולהיות את\ה וגם שלא מספיק רק צניעות חיצונית אלא חשוב גם הפנימיות ..

ושתייה-לשים לעצמך גבולות בדברים.

חיי תורה-כמה ההלכה היא חשובה בחיים שלנו.

הלכות פורים-שיש הלכה שמדריכה אותנו בחיים וכל הלכה מלמדת אותנו.מה לעשות\איך לנהוג וכו..

ואפשר גם לקיים חיי תורה בשמחה ולהנות .לא הפסדנו שום דבר.

קריאת מגילה-שלא מספיק רק לקרוא אלא באמת להבין לעומק את נס הפורים.(כל שנה אני אומרת שאני אדע את הנס לעומק ואף פעם אני לא מספיק מבינה טוב.. ה' יעזור)

משלוח מנות-נתינה כמה חשוב לתת לתרום להביא מעצמך. לשמח אביונים. ובכלל כל אדם.

פור-שעמ"י הם מעל המזל ואדם יכול לשנות את גורלו במעשים שלו-(חז"ל)-(לדוגמא המדרש של רבי עקיבא)

יש משהו יפה כדאי לקרוא-http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=284429

בהצלחה!

אין לי מושג איפה אתה גר אבל בישיבה שלי עושים פורים באולם הכי גדול בערך בגוש דן(כפר המכביה)

ושנה שעברה לא היה מספיק מקום לכל האנשים אז פוול אנשים לא נכנסו

מפכל המשטרה היה שם

כל שנה אברהם פריד מגיע לשיר שם

זה גם מאורע ממש רוחני מתחילת חודש שבט מתכוננים אתנו לזה תעניות דיבור שמירת הלשון לימוד מסכת מגילה בגמרא תפילת יום כפור קטן בכותל תכתוב בגוגל פורים ישיבת רמת גן(נראלי )

גם לךיד הבית שלי יש ישיבה גדולה קיצר את כל הכלים נתנו לי

אממה וזה אממה גדול לא מתחבר לזה...

לא יודע למה אנלא סובל את החג הזה אבל זו המציאות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...