לא ממליצים לגמול ילד מטיטול ביחד עם גמילה ממוצץ...

תקופת הגמילה היא תקופה לפעמים לא קלה בשביל הילד, ומוצץ יכול להרגיע...

אני אישית קראתי הרבה באינטרנט יש הרבה מאמרים וטיפים טובים לגמילה וגם לזהות אם הילד מוכן בכלל לגמילה..

1. אני לפני הגמילה עשיתי הכנה לבת שלי לפני: דיברתי אתה על הנושא, הסברתי לה מה זה שירותים, מה זה קטנים וגדולים, ממליצה מאוד על הספר הישן והטוב "סיר הסירים" מאוד מוחשי! ילדים צריכים הכנה מוחשית לפני..

2. להתייעץ עם המטפלת במעון.

3. עדיף לגמול בזמן חופש ( חופשת פסח...גם פחות קר...)

4. להוריד כמה ימים לפני רק אחרי צהריים, והעיקר להבין שאי אפשר לצפות מילד שתוך יום לא יפספס

בהתחלה יש הרבה פספוסים, לא לכעוס , צריך הרבה סבלנות, פשוט להגיד "פעם הבאה ננסה בשירותים" שמבינים שבהתחלה הם מפספסים לא יוצאים מתוסכלים...

5. זה נוח בהתחלה רק לשים מכנסיים בלי תחתונים מתחת...

ב"הצלחה!

עם ילד ראשון הכל חדש.

וכתבת אני צריכה לגמול-נראה לי שזה לא הגישה הנכונה.

מי אמר?טיפת חלב?

לחכות לבשלות שלו

בהתאם לבשלות שלו. מצד שני בתשרי הוא יהיה בן 3 בע"ה, וכבר בגן עירייה.

שם הודיעו לי שהוא צריך לבוא כבר גמול לפחות מטיטול. אחרת אחרי החגים הן יקראו לי להחליף לו בגן.

אז נכון, אני רוצה לגמול בהתאם לקצב שלו, מצד שני לא להתחיל שבוע לפני הגן. אז חשבתי להתחיל כמה חודשים קודם.

עכשיו אני "אוספת מידע". גם לי לפני פסח לחוץ וגם קר עדיין.

אגב ההנחיה להביא ילד גמול לגן היא של משרד החינוך. כשנרשמתי לגן כתבו לי על  זה מכתב.

ואל תקפצו עליי.

אצלי זה עבד מעולה!!

מה שכן- לעשות לו הכנה כמה חודשים לפני שאני מתכננת לגמול.

מה זה הכנה?

לדבר איתו ע"ז הרבה.

אתה כבר גדול וילד גדול עושה בשירותים כמו כולם...

לילד גדול אין מוצץ. רק לתינוקי הקטן..

ועוד ועוד

יש לי ילדה שבגיל 2 וקצת- ביקשה כבר להורדי טיטול וב"ה הגמילה שלה היתה מעולה!
ויש לי ילד שרק בגיל 3 הוריד את הטיטול.

מוצץ גמלנו בסביבות גיל 3 וקצת.

וגם אצלי הם לקחו מוצץ רק בשינה או כשהיו עייפים. לא כל היום!

(לא כדאי לגמול אותם בבת אחת גם ממוצץ וגם מטיטול...)

בהצלחה רבה!

שנתיים וארבע יכול להיות בדיוק בזמן בשביל חלק

וקצת מוקדם מידי בשביל אחרים

את צריכה לראות שהוא באמת בשל לזה ויודע ומבין את משמעות העניין

ויודע לקחת אחריות.

ממליצה לא להתחיל עכשיו כשעדיין קצת קר בחוץ, אלא לחכות לאחרי פסח.

ובאופן כללי, כמו שאמרו מעלי, לא לגמול מ2 דברים יחד

זה קשה מידי לילד

הוא חוזר אחרי: "להחיף טיטוי" (להחליף טיטול) והוא יודע מתי צריך להחליף. נראה לי באמת אני אדבר איתו הרבה על זה. הוא ילד שאוהב כשמדברים איתו, וזה יכין אותו בע"ה. 

גם לי נראה שזה יקל עליו לא נגמול ביחד ממוצץ ומטיטול. 

האם כדאי להתחיל מסיר ואח"כ שירותים או ישר משירותים?

זה כדאי לתת להם פרסים או רק תשבוחות כשהם מצליחים?

תודה רבה! זה ממש עוזר.

לא עבד סיר באף ילד.

התחלנו עם ישבנון (מדרגות כאלה לשירותים ותפיסה בצדדים)

אח"כ לשרפרף...

ואח"כ שירותים בלי תמיכה.

ואני כן נתתי בהתחלה משהו קטן שיחלק לכולם.

כמו עדש, בלון...

מספרת לכולם (אבא, סבתא, גננת, דודה): איזה גדול ****, הוא כבר עושה בשירותים כמו גדול וכו'...

אז היה לה ישבנון שהיא מאוד אוהבת

זה נורא נוח כי אז אין את הגמילה מסיר לשירותים...

אנחנו נתנו לה בהתחלה שוקולד כשהצליחה מאוד עודד אותה!!( כמה שוקולד ציפס קטנים...)

וכמובן מילים טובות ופירגונים

בקשר לעזרה מבחוץ. 

האם באמת עדיף שאני אתחיל לגמול בבית בהדרגה ורק אחר כך אבקש עזרה מהמטפלת? 

או שצריך במקביל?

באמת אני אשאל אותה אם היא יכולה לעזור. 

יש להן במעון 13 תינוקות ו 2 מטפלות.

יותר מזה, את יכולה לשלוח אותו למעון בלי טיטול רק כשהוא כבר גמול

אני גמלתי את הבת שלי כשיצאה לחופשת פסח

וכשחזרה הייתה די גמולה, בקושי פיספסה למטפלת...

הייתי מטפלת בעבר ואני חושבת שצריך לפחות להתחיל בבית כדי שיהיה כמה שפחות פיספוסים במעון

גם ככה זו עבודה לא קלה....

מצטרפת לטיפים של אמא מאושרת לפתוח את הברז ולעשות פשששש בנחת- ממש עוזר!!

וגם לבחור "משחק שירותים" או ספר לקרוא כיושבים בהתחלה. ( הבת שלי אהבה את המשחק שלוחצים על כפתור והבובה יוצאת) זה נורא עזר!!

כדי לעזור לילד בפעמים הראשונות שהוא יושב בשירותים-

אהחהו נתנו לילד/ה בתוך השירותים כוס פטל למשל. שתיה ממותקת.

ואז ישר הם עשו.

כי לפעמים בהתחלה כשהילד יושב בשירותים יש לו מעין חסימה והוא לא מצליח לעשות בשירותים כלום למרות ש"יש לו".

ואז כשהוא קם ומתחבש ויותא מהשירותים- פתאום הוא עושה ומפספס...

אז כדי "להראות לו" שהוא מסוגל לעשות גם בשירותים ממש-

אנחנו נותנים לו בהתחלה משהו מתוק לשתות ואז ישר הוא עושה. או לפתוח ברז לידו וזה גם עוזר.

(למרות שבד"כ לא מכניסים אוכל ושתיה לשירותים- במקרה כזה אנחנו כן נותנים וזהו.)

וגם משיחות קודמות עם חברות. ידע זה כוח!

גם אני הייתי מטפלת פעם ואני יודעת שזאת עבודה קשה.

נראה לי גם יותר מתאים לגמול בהדרגה.

והעיקר שילדים יגדלו לתורה ולמצוות!

אם היא גומלת את כולם ביחד כמו שהיה במעון שלי

או שהיא מחכה שיהיה לגמרי יבשים מהבית.

או שהיא מוכנה אם האמא דוחפת

המטפלת(20 שנות נסיון-אישי שלה.זו לא המדיניות במעון)

לא גומלת בעצמה

ולא את כולם ביחד

היא עושה עם האמא

את העבודה בתיאום

אבל-היא מעודדת את ההורים ואת הילדים לענין.

וכשהיתה אחת שהיתה מפספסת בכוונה (לא ביקשה)הדריכה את האמא

והרפתה מהגמילה בגן.

אבל מממש עזרה בענין-להורים לילד ראשון במיוחד

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....