שאני צריכה משהו יותר גדול וחזק מזה..

חוץ מקישור לכיבוד הורים?

ותודה

רבנו???

נראלי שאם אי אפשר לחבק את הקב"ה אז אפשר לחבק יהודים, שהם חלק אלו-ה ממעל.

יהודי הוא חלק מהקב"ה וכשמחבקים יהודי מחבקים חלק מהקב"ה....

ואפשר גם עשיית טוב- בעיקר בקטע של לעזור לאחרים וזה....

בהצלוחה! 

ואיזה כיף לך שאת מרגישה ככה!!!

פשוט תדברי איתו.כן-פשוט לדבר,בשפה שלך כמו שאת מדברת עם החברות שלך,ולספר לו כמה את אוהבת אותו וכמה את מרגישה צורך להתקרב אליו עוד וכו'...אשרייך לגמרי!!!

בס"ד

זה בדרך כלל איך שאני עושה, עוצם עיניים מחבק את הגוף שלי ומבין בשכל ובדמיין שה' בורא אותי וכל המציאות שלי היא ממנו והחיבוק שלי את עצמי הוא חיבוק שלי אותו ושלו אותו.

זה קצת מורכב להסביר, אבל את יכולה לנסות ולראות איך ואם זה עוזר.

כדאי להתחיל להכנס לפורפורציות. יותר מדי נכנס בזמן האחרון הקטע שהקב"ה חבר או אח. תצאו מזה אבל מהר.

א. אני לא מחבקת דווקא אנשים שהם חברים\אחים. אני מחבקת כשאני מרגישה הערכה כלפי אותה הדמות.

ב. אני לא מרגישה שחיבוק או כל דבר אחר שמביע הערכה מוריד את הערך של אותה הדמות.

ג. גם אם אני כן מחשיבה את הקב"ה לחבר\אח, מה רע בזה? אני לא מרגישה שזה מוריד את הכבוד שלי אליו.

אני לא מרגישה שזה מוריד את הערך עד כדי יחס לחבר או משהו כזה...

להתפנק

או כל מילה שמעוררת תחושה אנושית יותר 
כלפי היחס למי שאמר והיה העולם.

כי הקב"ה לא צריך את המחמאות שלנו והוא יודע בדיוק מה אנחנו צריכים לא צריך להגיד לו מה קשה לנו, אלה שמעוט התפילה היא חיבור בינינו אליו ואם החיבור נעשה ע"י שאני מחבק את עצמי ומרגיש שאני מחבק את הקב"ה אז זה סבבא לגמרי.

לקב"ה ורוקד לו והרי הקב"ה לא רואה אותו אבל זה מה שמחבר בין אותו אדם לבין הקב"ה.

יכול להיות שמשהו כתב את זה פה כבר???

בזוהר מובא בהרבה מקומות שמצוות בלי אהבה ויראה לא "עולות לשמים" (כביכול כמובן).

אז נראה שהשלב של האהבה והיראה מה' (שחובה שיבואו ביחד), הוא המתקדם אחרי עשיית המצוות.

כלומר המצווה בפועל היא מצווה, האהבה היא מצווה נלווית שבאה להשתלם בכל עשיית מצווה.

לא יודע אם התכוונת למשהו אחר, אבל אני רואה את זה כנניח "תגיד פרק תהילים ותרגיש אהבה גדולה לה'", ושזה עצמו ירגיש כמו חיבוק. אולי לזה התכוונת? אשמח לשמוע.

הבעיה היא שלהוציא את עצמך מעל לכל הדמיונות זה לא דבר קל, והלוואי שאכיר אנשים כאלה.

[כמדומני שאחד האדמו"רים מביא ראיות מ"וביד הנביאים אדמה" שמשתמשים בכח המדמה וזה בגלל שאנחנו קטני מדרגה]

ואולי זאת סתם חפירה

אבל לא הייתי בטוח איפה אז לא רציתי להגיד סתם.. ישר כח!

(ותזהר, פעם קודמת שאמרתי את זה מישהו קרא לי עובד עבודה זרה ;))

מה למשל את חושבת שה' היה רוצה ממך?

לדבר בכבוד להורים/אחים/ילדים וכו'?

להתפלל אפילו שזה לא מוחשי לך?

להימנע מלשון הרע?

לבקר חולים?

אז תעשי את זה.. רק שימי לב שעניי עירך קודמים. לעזור ולהיטיב עם סביבתך הקרובה לפני שהולכים רחוק..

ה' הוא לא מוחשי. נקודה. את כן יכולה להרגיש מבפנים, אבל לא להשאיר את זה שם אלא להוסיף עם זה טוב בעולם ולעשות רצון ה'.

 שההרגשה הזאת ממש נכונה........ ונכון לפעמים תפילה לא מספיקה לך אבל אפשר למשל לרקוד ברקע של שירי קודש להשתולל אני חושבת שדבר כזה ממש עוזר ומשחרר ובו זמנית גם מחזק אותך זה לפחות דעתי........... 

מתוך התבודדות אני מחפש את עצמיותי העמוקה ללא חיפוש של אור השם - ואז מתגלה דבר מופלא

              אלוקים אחד איתנו   הוא לא דבר נפרד מאיתנו הנמצא מחוץ לנו (זה כל יסוד עבודת השם של הרב קוק ראי תחילת קובץ א ועוד הרבה וראי מאמר הרב צוריאלי "עבודת העצמי היא עבודת השם" ועוד)

וכך לאט לאט (בסוד הברקות. אורה"ק ח"א) הולכת ומתגלית הפנמיות שלך שהיא היא אור השכינה ואור השם ובזה הצימאון שלך לחבק את השם ירגע כי ההבנה הישרה בצימאון שלך לחבק לעניותי היא- לחיות באחדות עם השם בכך שהוא מתגלה בתוכי פנימה ולא דבר נפרד ממני הנמצא מחוץ לי כמו שיש אנשים שבתפילה מציירים את השם למולם חוצה להם (חידושי ר חיים המפורסם על הלכות תפילה וראה גם חידוש הבני מחשבה טובה המסתמך על הראב"ד המפורסם שאפשר לצייר ממש דמות של השם רק שיש לזכור שבאמת להשם אין לא גוף ולא דמות הגוף) 

ובעז"ה הנשמה הענקית שלך שצמאה לאור השם תרווה "חיים עליונים של מעלה" (ע אורה"ק גילויי חיים בסוד החיה) ותקדש את החומר

אני יגלה לך סוד קטן קורה לי הרבה פעמים שבלילה לפני שאני הולך לישון אני ממש מרגיש צימאון עצום להתקרב אל השם ואני ממש ממש בוכה מזה מעומקי נשמתי   ומה שמרגיע אותי זה שאני שומע שירים עמוקים מלאי צימאון של דביקות כמו שירים של ביני לנדאו הענק ביחוד "ארמונו של מלך" וגם הייתי שומע סיני תור ביחוד "דרשתי קרבתך" ועוד

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...